ביקורת בושם: ARMANI CODE LUNA מאת GIORGIO ARMANI

אולי ישמע הדבר מוזר, אבל את ארמאני קוד המקורי אני מחבבת. מחבבת לא במובן זה שהייתי קונה בקבוק, שכן בקבוקים רבים באמתחתי ובררנותי – יותר משיש בה להעיד על טעם יוצא דופן – היא הכרח מחמת מקום. אמנם באחרונה הגדלתי את ארון הבשמים שלי והוא עתה גדול על פי כל קנה מידה, ועדיין – עמוס הוא להתפקע. ובכל זאת, אני אומרת: מחבבת. מחבבת משום שבתוך ים של בשמי פארמים מדובר בבושם אלגנטי. מחבבת משום שעל אף שהוא מתוק הוא לא מתוק מדי, ומחבבת משום שביחס לבושם גנרי הוא היה יכול להיות גנרי בהרבה. או וולגרי בהרבה. או כל דבר אחר שהייתם מצפים מבושם גנרי להיות. אבל הוא לא שום דבר מאלה. נהפוך הוא: מדובר בבושם נעים מאוד שאני נהנית להסניף מדי פעם כשאני מזדמנת לחנויות המשווקות אותו.  ויותר מזה – יש בו משהו כמעט מיוחד, או אפילו "מסתורי" כפי שהמפרסמים אוהבים לומר עליו.  

מסיבה זו שמחתי לקבל את ארמאני קוד לונה – המהדורה (הקיצית?) לבושם המקורי. שמחתי וגם סוקרנתי. דעתי על הבושם היא יותר אמביוולנטית מאשר נחרצת לכאן או לכאן, ועל כן אחלק את הביקורת ליתרונות ולחסרונות שמצאתי בעקבות שלושה נסיונות שלי עם הבושם.

יתרונות:

-          בניגוד לפלנקרים רבים שכל קשר בינם לבין המקור מקרי לחלוטין, ארמאני קוד לונה שומר על קשר עם ארמאני קוד המקורי. אפשר בהחלט להבין שמדובר בגרסה של אותו הבושם, וניתן לזהות תווים רבים מהבושם המקורי בפלנקר הנוכחי.

-          התווים העליונים מתאפיינים בהדריות חמצמצה ונהדרת.

-          פרח התפוז מורגש היטב למן ההתחלה, וזה באמת, באמת נפלא!

-          הבקבוק המאורך, המינימליסטי עם המכסה השחור והנוזל הצלול הוא נאה למדי.

חסרונות:

-         תווי הפתיחה הרעננים מתפוגגים די מהר. להדריות ולפריחת התפוז אין זכר כעבור דקות ספורות מרגע ההתזה

-         מיד עם גוויעתם של תווי הפתיחה המוצלחים – ואולי אפילו קודם לכן – משתלטת מתיקות כוחנית על האוירה. זוהי מתיקות שמזכירה, כאמור, את ארמאני קוד האם, אבל פירותית יותר, ונילית יותר ומהבילה יותר. התחושה היא כבדה ועמוסה. 

-         הבושם מריח סינתטי יותר או, אם תרצו, "כימי". כאילו שמישהו החליט לקחת את ארמאני קוד ולשכתב אותו מחדש עם חומרים זולים יותר. כמובן שאין לי מושג מהו מחיר הרכיבים ואם אמנם קיים הבדל בעלות הייצור (למעשה, רוב הסיכויים שאין הבדל כלל), אבל "זול" זה הרי הרבה יותר מכמה כסף הושקע בפריט. ובמילים שלנו: ארמאני קוד לונה הוא רועש יותר, מעודן פחות, מתוק מדי ונעדר את אותה רכות מענגת שמאפיינת את ארמאני קוד המקורי לאחר שזה סיים להפיץ את כל תווי הפתיחה והוא התיישב בנוחות על הגוף.

עוד דברים שכדאי לדעת:

-     מדובר באו דה טואלט, אבל אל תתני לריכוז לבלבל אותך. לבושם סיאז' (שובל ריח) משמעותי גם בהתזות בודדות. אם לדייק, שפריץ אחד מפיץ ריח ברדיוס של חדר לא קטן. שני שפריצים וחצי רחוב יסובב אחרייך את הראש.  לא לביישניות. 

-    הבושם יצא אמנם באביב, אבל הייתי נזהרת איתו בקיץ. עומס של תווים מתוקים לא בהכרח עובד טוב בקיץ הישראלי, והייתי ממליצה לנסות אותו דווקא בימים קרירים יותר. 

-   העמידות של הבושם מרשימה ושעות רבות לאחר ההתזה אפשר עוד להריח אותו. 

-   מחיר: 455 ₪ ל 50 מ"ל

-   להשיג ברשתות הפארמים ברחבי הארץ. 

Escentric 03 By Escentric Molecules :ביקורת בושם

Escentric 03 הוא בושם שהוגרל בבלוג ריסים ורסיסים (בלוג איפור וטיפוח מקסים ומועיל שאני פוקדת בקביעות,  עם המון אינפורמציה, סווטצ'ים וביקורות אמינות של קורין, בעלת הבלוג הנאה והמטופחת, על מוצרי קוסמטיקה שונים), ולי היה הכבוד לזכות בו. זוהי הפעם הראשונה שהשתתפתי בהגרלת בשמים בארץ, והסיבה שנרשמתי להגרלה היא שהבושם המוגרל היה בושם נישה של חברה מסקרנת שאת בשמיה אני לא כל כך מכירה - Escentric Molecules (יצא לי לרחרח פעם בחטף את Molecule 01, אבל לא יותר מזה).
אני לא מעריצה עיוורת של נישה ואין לי אהדה אוטומטית לכל מה שהוא לא מיינסטרים, ועם זאת, הבושם הזה הגיע אלי בתקופה שבה כל כך הרבה בשמי מיינסטרים בינוניים ומטה נשלחו אלי ממשרדי יח"צ שונים, והוא נסך בי תקווה מחודשת, והכרה בכך שבכל זאת, אם מחפשים, אפשר פה ושם למצוא בשמים "אחרים" שלא מריחים כמו בשמי הפארם התעשייתיים וחסרי ההשראה שמקיפים אותנו מכל עבר בארצנו הקטנטונת.

ולענייננו: אסנטריק 03 הוא בושם עצי ארומטי עם המון תווים שאני אוהבת. הוא נפתח בהדריות מתפרצת חריפה ועוקצנית של ליים וג'ינג'ר, שהם רק הכנה לוטיבר שמגיע מיד אחר כך, כשהוא מלווה במה שהייתי מכנה "ירוקת" - ענן חריף וארומטי לעילא, מדיציני משהו, של עשביות שהיא ברגע הראשון כבדה, מרירה ולא מתפשרת. עד כדי כך לא מתפשרת, שלרגעים אפילו בשבילי זה יותר מדי, והייתי מייחלת לקצת יותר וטיבר וקצת פחות ירוק מריר. למרות הרושם שעשוי להיווצר, אסנטריק 03 הוא לא מהבשמים הנישתיים המוזרים, והוא די ידידותי לאף אחרי הכל. זהו בושם בעל נוכחות אינטימית, קרובה לגוף ולחלוטין לא משתלטת.

אחד הדברים שאני אוהבת בבושם הוא שאין בו תחושה של ערבוב טוב מדי, ואני יכולה להבחין כמעט בכל התווים. אלה אינם מופיעים בו זמנית, אלא בשלשות, בזוגות, ולפרקים ביחידים, כאשר תו שעד כה לא היה מובחן פתאום זוקף את ראשו ומגיח לרגע, ואז שוב נעלם רק כדי להגיח שוב מאוחר יותר. למרות האמור, לא הייתי מגדירה את הבושם כמתפתח מאוד, משום שלאחר זמן מסוים מרגע ההתזה, התווים מתאזנים (גם אם לא נבלעים אחד בשני), והתחושה הריחנית נותרת פחות או יותר קבועה.

עור, וטיבר ותווים עציים שקיימים באסנטריק 03 מטים את נטיותיו המגדריות של הבושם לכיוונים שהייתי מגדירה כיותר גבריים במובן המקובל, מאשר נשיים, אם אנחנו מקבלים את הסטריאוטיפ שבשמים גבריים הם יותר חריפים ומרירים ובשמים נשיים הם יותר מתקתקים ופרחוניים (ואנחנו לא! למען הסר ספק, בלוג זה כופר באמונה הרווחת שלבשמים יש גניטליה). זה כמובן בסדר גמור מבחינתי, כי בשמי גברים מהווים אחוז נכבד ולא מבוטל במלתחת הבשמים שלי. החברה עצמה, כמקובל בקרב מותגי נישה בשנים האחרונות, איננה מייעדת את הבושם במוצהר לקהל גברי או נשי (מה שהופך את הבושם ל"יוניסקס" אם מתעקשים להכניס אותו למשבצת), אבל נראה לי שלגברים יהיה קל יותר להתחבר אליו, ולנשים החובבות בשמים "יפים" ונשיים - יהיה קשה יותר.  לעומת זאת, לחובבות האתגרים ולאלה שנהנות להתבשם בבשמי גברים מדי פעם  אמליץ בחום להתנסות באסנטריק 03.

אסנטריק 03 הגיע אלי בתקופת קיץ מהבילה, ואף על פי שמאוד נהניתי לההתבשם בו בתקופה זו נראה לי שהסתיו הוא העונה המושלמת בשביל הבושם הירוק הזה. משהו במרירות, בעומק, בעציות, ועם זאת בקלילות, פשוט צועק סתיו. אני מחבבת את הבושם אבל לא מאוהבת בו. אם היו שואלים אותי, הייתי מעדיפה אותו בשינוי קומפוזיציה קל - עם אותם תווים אך בשינוי מינונים קל: יותר וטיבר, עצים ותה, וקצת פחות תווים לימוניים כמו ליים וג'ינג'ר (שאלה האחרונים יהיו רק בני לוויה מנומסים בלי להיות המוקד).
זה בהחלט לא הבושם שהייתי לוקחת לאי בודד, כמאמר הקלישאה, לו הייתי יכולה לבחור בבושם אחד בלבד, אבל אני יכולה להעיד על כך שנהניתי ממנו בכל פעם שהתבשמתי בו, ואני בהחלט גאה להיות הבעלים שלו.

עמידות: ממוצעת עד גבוהה. חמש שעות ויותר.
מתאים לנסיבות: קזו'אליות ויומיומיות אבל גם רשמיות ועסקיות.
סיאז': קטן/בינוני
תמחור: סביר הן יחסית לנישה והן יחסית למיינסטרים, אולם אם לוקחים בחשבון שעל בשמי מיינסטרים יש מבצעים רבים, מחירו של אסנטריק 03 הוא מעט יקר מהממוצע.
התווים הרשמיים: וטיבריל אצטט, ליים, ג'ינג'ר, פלפל ירוק, שורש איריס, יסמין, תה, אמבר, סנדלווד, אלון, עור ומאסק.


Escentric 03 נמכר בכלפרפיום ב - 519 ש"ח ל 100 מ"ל.

Calvin Klein CK One Shock for Him & For Her : ביקורת בשמים

שני פלנקרים ל CK One, להיט ניינטיז עם אינספור אוהדים, הושקו לאחרונה במקומותינו. והפעם - במקום בושם אחד לגבר ולאישה כבמקור, יש לנו שני בשמים - אחד לגבר והשני לאישה, כיאה לתקופה שמתרפקת שוב על ההבחנות המגדריות, ומתרחקת מההרפתקנות היוניסקסית מטשטשת הגבולות של שנות התשעים העליזות.
התוצאה: שני בשמים אשר כל קשר בינם לבין הבושם המקורי מקרי בהחלט, שעל אף אחד מהם אין לי ולו דבר אחד טוב לומר.  

אני מניחה ש Shock One  בגרסתו הנשית הוא לא בושם חריג או יוצא דופן בנוף הפארמי הישראלי, הרווי בבשמים נשכחים שמריחים דומה, פחות או יותר. מדובר בעוד אחד מבשמי הממתק האלה, שמתאימים, לטעמי, לילדות רכות שטרם חצו את בת המצווה.  אולם,  בחברה בה נשים שואפות להיראות ולהריח כמו ילדות, לא אתפלא אם גם בוגרות יותר ימצאו את הבושם אטרקטיבי. הבושם נפתח בכמה שניות של חמצמצות פירותית כלשהי, שלא הצלחתי למצוא עדות לקיומה בתווים הרשמיים. בשניות שהחמצמצות הזאת מתנדפת, הולכת ומשתלטת מתיקות מעיקה של סוכריה - תחילה של סוכריה חמצמצה מתקתקה, ולאחר מכן (כמה דקות מרגע ההתזה הראשונית), של סוכריה מתוקה מאוד. תערובת פירות לא מזוהה (פירות יער זה המקסימום שאני מצליחה לאתר) מתובלת בפרחים מתוקים - אף הם לא מזוהים בשל ערבוב טוב מדי -  מאכלסת את מחצית חיי הבושם, וכשתווי האמצע מתפוגגים לחלוטין נותרים רק תווים של וניל, שוקולד, אמבר ומשהו שמריח לי כמו סיגלית, אבל גם לסיגלית אין עדות מוצהרת בתווים הרשמיים.  בניגוד למה שאפשר לצפות מבושם שהוא גירסה של CK ONE הפרשי והנקי, הבושם שלפנינו אינו מותיר רושם רענן או מעורר אסוציאציה למקלחת. למעשה, הבושם לא מריח נקי כלל וכלל, ובשלביו האחרונים הוא אף מריח מלוכלך למדי - כאילו שאריות ממתקים (מהזן הנמס והמלכלך) דבקו בעור והתערבבו עם זכר למשהו שהיה פעם בושם פירותי-פרחוני. וכאילו לא די בכך - גם מאסק כבד מצטרף לצחנה הכללית.
אל תטעו - לא מדובר בעוד בושם בינוני שלא שווה התיחסות. מדובר בבושם גרוע באמת, ששווה לשמור ממנו מרחק (שוב, אלא אם כן את עוד לא בת 12, ואז זה נסלח). מה שכן - הבושם התגלה כעמיד מאוד, והתזה בודדת ליוותה אותי שעות ארוכות, ארוכות מדי (אם כי יש לציין כי בשעות האחרונות הניחוח הפך לקל יותר, דומיננטי פחות, ועל כן גם מעיק פחות).  התווים הרשמיים: אדמונית, פרג, קקאו, נרקיס, יסמין, וניל, פצ'ולי, אמבר ומאסק.

הגרסה הגברית, במפתיע, איננה מתיילדת כמו הנשית. למעשה - ההיפך מכך: הבושם מזכיר תקופות ישנות נושנות, של בשמים או מוצרי גברים מבושמים של העבר. ולא, שום אסוציאציה לקלאסיקות מפוארות ואיקוניות: סתם ריח של בושם זול של פעם. Shock One לגבר אמנם מריח הרבה פחות גרוע ממקבילתו הנשית, אבל עדיין, יש בו משהו מאוד לא נעים, מתוק, כבד ומיושן in a bad way.

עם תווים גבריים טיפוסיים כאמבר, טבק ופאטשולי לא צפויות לאיש  תהיות מגדריות לגביו, ועדיין, אני מתקשה לצייר בדמיוני את הגבר שיוצרי הבושם כיוונו אליו כקהל היעד. הבקבוק שחור, צעיר ורוקיסטי, עם כיתוב SHOCK ירוק (שעשויה להטעות את המתבונן שמדובר בניחוח רענן), אבל הנוזל שבתוכו מריח כמו סבא של מישהו צעיר ורוקיסטי. עניין זה הוא תעלומה בעיניי עד לרגע זה ממש.

קיוויתי שההל ואקורד הרד בול שהובטחו בתווים הרשמיים יפיחו מעט חיים בבושם זה,  אבל התבדיתי - רק זיקנה ויושן וגבריות מאובקת הצלחתי לחלץ ממנו. כמקבילתו הנשית, גם בושם זה איננו מריח נקי -  עובדה זו כשלעצמה איננה חסרון מבחינתי, אולם בשום שלב לא יכולתי להימלט מהתחושה שאני רוצה לשטוף אותו ממני. העמידות, גם כאן היתה מרשימה - CK Shock פשוט מסרב לעזוב את הגוף, גם כעבור שעות רבות. 

התווים הרשמיים: מנדרינה, מלפפון, אקורד רד בול, פלפל, הל, טבק, אמברין, מאסק ופצ'ולי.

לא נותר אלא לקבוע ש CK One המקורי היה טוב לאין שיעור. משעשע אותי לומר זאת, כי מעולם לא הייתי ממעריצות הבושם, ועל אף היותי חובבת יוניסקס ומעריצה גדולה של קונספטים מטשטשי גבולות וזהויות, תמיד חשבתי שהוא משעמם וחסר שאר רוח. אני עדיין חושבת כך, אבל מסתבר - לאור הכרות עם שני פלנקריו המבישים - שזה לא הדבר הכי נורא לומר על בושם. 

כמו הרבה דברים זולים, גם שני הנ"ל מגיעים בגדלים גדולים, כנראה כדי לפצות על האיכות בכמות, וניתן להשיגם בבקבוקים של 100 מ"ל (349 ש"ח) או של 200 מ"ל (452 ש"ח). במבצע ודאי אפשר לקבל אותם בהרבה פחות, אבל אני חושבת שאין סכום - נמוך ככל שיהיה - שיהפוך את הקניה שלהם לכדאית באיזשהו אופן. 

Bulgari Aqua Marine Toniq EDT :ביקורת בושם

לא פשוט להיות גבר חובב בשמים בארצנו. בעוד שגם בגזרה הנשית המצב איננו כה מזהיר, הנשים שבינינו עוד יכולות למצוא, אחרי חיפוש מעמיק, כמה קלאסיקות איקוניות נפלאות, ואפילו מדי פעם בשמי נישה שהמשביר מחליט לייבא באופן בלתי מוסבר. מזל נשי הוא שאפילו בין הבשמים הפחות גדולים מהחיים, מדי פעם מושק איזה בושם שהוא לפחות נחמד או חביב. לרוע מזלם של הגברים הישראלים, המצב איננו כזה, ונדיר מאוד למצוא כאן בשמים גבריים ראויים (טיפ לגברים: יש סיכוי טוב למצוא אותם על המדפים של פראדה). פלא שגברברי ישראל מדיפים ניחוחות כמו אקווה מרין טוניק?

אקווה מרין טוניק מבית בולגארי הוא פלנקר גרסת קיץ 2011 לבושם "אקווה מרין" המצליח, והוא משתייך לקבוצת הבשמים האקוותיים, כלומר - מימיים. הבשמים האקוותיים מנסים לחקות את ניחוחות הים, והמפורסם מביניהם הוא איסי מיאקי הקלאסי, שלו גם מקבילה נשית אקוותית, מפורסמת לא פחות. בארץ הבשמים האקוותיים זוכים להצלחה רבה, ומעריציהם סבורים שהם אווריריים ו"פרשיים", ומתאימים לאקלים הים תיכוני. עם הצלחה אין לי כוונה להתווכח, אבל את דעתי המנוגדת אציג גם אציג: אני מתעבת את רוב הבשמים האקוותיים וחושבת שהם מריחים כמו מטהרי אוויר גרועים במקרה הטוב. ישנו אולי רק בושם אקוותי אחד שאהבתי (זהו Aqua Motu  לקומפטואר סוד פאסיפיק, למקרה שתתעניינו לדעת), וכל השאר, מבחינתי, טוב להם אילו לא היו נוצרים כלל.
אקווה מרין טוניק איננו שונה מבשמים אקוותיים אחרים. למעשה, זוהי בדיוק הבעיה איתו. הוא מריח כמו כל כך הרבה בשמים אקוותיים אחרים, והגרוע מכל - בשמים כמוהו כל כך חביבים על גברי ישראל (ואפילו נשותיהם - אקווה בגרסתו המקורית הוא בושם שאני מכירה נשים רבות שמשתמשות בו), שנדמה כאילו הוא נמצא בכל מקום. אני לא חושבת שאקווה מרין טוניק הולך לשנות משהו במציאות הגברית הארצישראלית - גברינו ממילא מצחינים מהניחוחות הללו, עם אקווה מרין טוניק או בלעדיו.
הבושם עצמו מריח כימי למדי. הוא נפתח בחמצמצות הדרית בנאלית ומסתיים בעציות בנאלית לא פחות. בין לבין ישנו (בעידון) הניחוח האקוותי המאוס של מה שאני מכנה "מטהר האויר" שאופייני לבשמים אקוותיים.
הענקתי את הבושם במתנה לאדם שמעריך בשמים כאלה, ולשם האיזון אני מביאה לכאן את רשמיו - אני גם סבורה שרוב האנשים ייטו להסכים איתו יותר מאשר איתי:
 "הבושם מעודן, אלגנטי, לא משתלט, מתאים למשרד ולעבודה. באופן כללי הוא לביש מאוד, נוח ללובש אותו ולסובביו. קיבלתי עליו מחמאות מהמין הנשי".


לדאבון הלב בולגארי כבר שנים לא מוציאים בשמי גברים טובים. בתור אישה שמשתמשת בבשמי גברים כדרך קבע הדבר מצער אותי, אבל צערי גדול שבעתיים לנוכח העובדה שבולגארי ידעה ימים יפים יותר. אחד מבשמי הגברים האהובים עלי בכל הזמנים הוא של בולגארי. הוא נקרא The Vert (תה ירוק), ולגודל הצער לא ניתן להשיגו בארץ (אך ניתן להשיגו אונליין די בקלות).  לנו, מסתבר, נותר להסתפק באקווה ונגזרותיו המשעממות.


התווים הרשמיים (מועתק מהקומוניקט):


תו עליון: אגס ירוק, אשכולית.
תו בסיס: פוסדוניה, אקורד מים קפואים.
בסיס:סנדלווד, ארז לבן.


 100 מ"ל אד"ט.  מחיר: 535. להשיג ברשתות הפארם ובמשביר


ג"נ: את הבושם קיבלתי להתנסות מהחברה

Marc Jacobs Daisy Eau So Fresh EDT - ביקורת בושם

לא אהבתי את דייזי בגרסת המקור - מצאתי אותו נחמד מדי, נעים מדי, מתקבל על הדעת מדי ומשתדל מאוד - שלא לומר מדי - לא להרגיז אף אחד עם הסבוניות הנקיה והרעננה שבו. גרסת או סו פרש אמורה להיות עוד יותר פרחונית פירותית מהבושם הסבוני המקורי, וקהל היעד שלה צעיר יותר, ואלו הם שני אלמנטים מבשרי רעות תמיד. מודה שכשקיבלתי את דייזי בגרסת הקיץ הנוכחית היו לי מספיק דעות קדומות לפסול אותו כלאחר יד עוד לפני השפריץ הראשון. אבל כשאני מקבלת בושם לסקירה אני מנסה אותו משום שכפרפומיסטה מנוסה אני יודעת שלפעמים יש הפתעות... 


אבל לא ממש הופתעתי הפעם. הרחתי פחות או יותר את מה שציפיתי להריח, והנוכחות הפירותית המתקתקה העיקה עליי, אף על פי שהיא היתה מעודנת בהרבה מנוכחות פירותית שניתן למצוא בהרבה בשמי פארם אחרים. ליצ'י ואגס היו הפירות שהבחנתי בהם, ואף על פי שאלו פירות נפלאים שאהיה מוכנה לרחרח בכל הזדמנות - בהקשרם האמיתי, כלומר, בפירות עצמם - בבשמים אני באמת מעדיפה שלא. אבל משום מה יצרני הבשמים של היום כנראה סבורים שכולם רוצים להריח כמו ליצ'י ואגס ולפיכך דוחפים אותם לכל בושם אפשרי. אבל מה לעשות? אלו הם החיים...


דווקא כן הופתעתי מהתגובות על הבושם. מחמאות מהסביבה הומטרו עליי (בעיקר מצד גברים), והן נסובו על מתקתקותו, נעימותו ועדינותו של הבושם. כמו כן הבחנתי בנטיה מוזרה של אנשים להתקרב אלי ולרחרח אותי. יכול להיות שכל אלה דווקא ישכנעו אתכן להתבשם בדייזי או סו פרש, אבל זה לא באמת אומר שום דבר מעבר לעובדה שמדובר בקראוד פליזר שעושה טוב לכולם. בשמים מהסוג שאני אוהבת באמת הם פחות מהסוג שגורר מחמאות ויותר מהסוג שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי. עם דייזי או סו פרש יש לי תחושה ציבורית - הוא מדבר בסיסמאות (פשוטות, קליטות, קומוניקטיביות) ומצהיר הצהרות. שוב - לא משהו שירגיז מישהו (להיפך - יש לו יחסי ציבור מצוינים),  אבל גם לא בדיוק התחושה האינטימית שאני מחפשת בבושם אהוב.


ועל אף האמור מצאתי את עצמי לובשת את הבושם כמה וכמה פעמים מאז אותו נסיון ראשון. לא כי שיניתי את דעתי עליו, אלא כי קיוויתי לשנות את דעתי עליו, או לכל הפחות למצוא בו את מה שרבים אחרים מוצאים בו... וגם כי הוא בכל זאת קייצי, "פרשי" (כן, המילה המאוסה הזאת) ולא מזיק לאף אחד. אחרי מספר פעמים אפשר לומר שדי התרגלתי אליו, ואפילו הנוכחות הפירותית שמאוד הפריעה לי בהתחלה הפכה להרבה פחות מובחנת עבורי. הנעימות שבסופו של דבר מצאתי בדייזי או סו פרש קשורה דווקא לפרחוניות שבו- ורד רענן וטרי שנגזם זה עתה עם אלמנט ירוק כלשהו שמזכיר באופן קלוש את הגבעול והעלים שלו. וגם - בסופו של דבר מדובר בבושם עדין באמת, אין בו יותר מדי צרימות, הפרעות לסביבה או ללובשת אותו. כך שבסופו של דבר אני בסדר איתו, הוא בסדר איתי, ויש איזה שלום בית. מן הסתם אמשיך ללבוש אותו מדי פעם. הוא תמיד יתאים לסיטואציות שבהן לא צריך לבלוט או לצאת דופן, רק להיות "נשית" כמצופה ו"צעירה" כי נעורים זה כל כך חשוב.  


לי זה לא מספיק כמובן. דייזי רחוק להיות מהבשמים שמאתגרים אותי או אפילו משמחים אותי. במובנים רבים אני מעדיפה בשמים שממש מרגיזים אותי. חבל שהיצירתיות והמקוריות שמפגין מארק ג'ייקובס בעיצוביו מלאי החן והקסם איננה באה לידי ביטוי בבשמים על שמו. חבל בשבילי - אבל אולי לא חבל בכלל בשבילכן. הפופולאריות של דייזי המקורי היתה עצומה, ונראה שגם דייזי או סו פרש הולך בעקבותיו. אם כל כך הרבה אנשים נשבים בקסמיו, אולי זה אפילו יקרה לכם... 

הדוגמנית האנה הולמן עם דייזי או סו פרש בין רגליה. רק לי יש אסוציאציות לפרסומת למוצרי הגיינה אינטימית? 

עם זאת, בכל הנוגע אלי יש לי סיבה אחת ממש טובה להחזיק בדייזי או סו פרש: הבקבוק. פרחי הויניל הלבנים שהלהיבו אותי עוד בבושם המקורי גורמים לי להתמוגג אפילו יותר בפלנקר הנוכחי. משהו בבקבוק הגדול, (הבושם מגיע במינימום של 75 מ"ל),  המגושם מעט, גורם לפרחים - הצבעוניים הפעם -  להיראות אפילו חמודים יותר. הבקבוק מעלה חיוך על שפתיי בכל פעם שעיניי נחות עליי - אמנם לא הייתי קונה בושם שאני לא אוהבת רק בגלל הבקבוק, אבל כיוון שקיבלתי אותו בלי לשלם עליו אני שמחה שהוא מעטר את ארון הבשמים שלי. 


עניין נוסף  - העמידות של הבושם מאוד מרשימה. כמה שפריצים נותנים עמידות של שעות רבות!


התווים הרשמיים:

תו עליון – ענבים אדומים, פטל, עלים ירוקים, ניחוח אגס.
תו אמצעי- סיגליות, ורד פראי, תפרחת תפוחים, ליצ'י, עלי כותרת של יסמין.
תו הבסיס- מאסק, שזיף וניחוח עץ הארז.


מחירים:

75 מ"ל אדט- 464 ₪. 
125 מ"ל אד"ט- 599 ₪. 


להשיג ברשתות הפארם ובמשביר. 

תוצאות ההגרלה:


הזוכה בהגרלה היא יעל רוזנר (yael.rozner@gmail.com).  ברכות ואיחולים!
(יעל - אימייל עם הודעת הזכיה נשלח אלייך, אנא צרי עמי קשר בהקדם). 
בהזדמנות זו ברצוני להודות לכל מי שהשתתף בהגרלה!


הגרלה נוספת שעשויה לעניין אתכם נערכת בבלוג של קורין "ריסים ורסיסים". מוגרל שם בושם מולקולרי של Escentric Molecules. מהרו להירשם!   Escentric Molecules - ההגרלה

ההגרלה הראשונה של "מה בבקבוק? - הבושם" יוצאת לדרך: הקלאסיקות של איסי מיאקי וגוטייה במהדורות קיץ מוגבלות.

פרפומיסטות יקרות, הקיץ הגיע! בעולם הבשמים משמעות הדבר - מעבר לתירוץ לייצר מטהרי אויר באריזות בושם ולכנות את הריח Fresh - היא שאפשר להוציא מהדורות קיץ לבשמים ידועים.  מהדורה מחודשת של בושם נקראת Flanker בלעז, והיא אמורה להתייחס באיזשהו אופן לבושם המקורי.  בפועל, חוק זה לא תמיד מתקיים ולעתים כל קשר בין הבושם המקורי לפלנקר שלו מקרי בהחלט. בידיי מצויים כעת שני פלנקרים של בשמים מוכרים מאוד: מהדורת קיץ של L'Eau d'Issey של איסי מיאקי  (שמזכיר מאוד את בושם המקור לאחר שהתווים העליונים מתפוגגים) ומהדורת קיץ  של Classique של ז'אן פול גוטייה (שלא כל כך דומה בעיני לבושם המקור). בניגוד לבשמים המקוריים שאותם ניתן להשיג תמיד, הפלנקרים הללו הם מהדורות מוגבלות, ונמצאים על המדפים זמן קצר בלבד לפני שהם הופכים לפריטי אספנות נדירים.

L'Eau d'Issey Summer בבקבוק מצודד. הפרסומים המתפייטים מבטיחים לנו "ניחוח צלול כמי הים. מקרין רעננות נעימה. התו העליון מורכב מורד ומאגס מים, המלבלבים על גבי שכבת הלב, המורכבת מאדמונית ומציפורן. תו הבסיס הוא הרמוניה עדינה של אוסמנטוס (פרח) ותווים עציים, וביחד הם מעצימים את רכות הניחוח".  הו!
מחיר בחנויות: 388 ש"ח ל 100 מ"ל.

CLASSIQUE – ניחוח הקיץ לאישה.  דבר הקומוניקט: "בתו העליון של הניחוח, ורד בשילוב פריחת תפוז, אליהם ניתזו טיפות רעננות של מנדרינה ולימון סיציליאני. לב הקומפוזיציה חובק בוקה של פרחים טהורים: יסמין סמבק, ילנג ילנג, שושנת העמקים ואיריס לבן. תו הבסיס של הבושם , מעניק לו חושניות, בזכות אקורדים של וניל, מאסק רענן ואמבר".
מחיר בחנויות: 381 ₪ ל 100 מ"ל

ולמה אני מספרת את כל זה? כי - כפי שודאי ניחשתן מהכותרת - אני מגרילה את שני הבשמים! מה שאומר שכל אחת מכן יכולה להיות הבעלים הגאה של שניהם (כן, כן. הבנתן נכון: זוכה אחת - שני בשמים).


מה צריך לעשות כדי להצטרף להגרלה?


חובה:


1. להצטרף לרשימת העוקבים (הריבועים הקטנים עם התמונות פה משמאל), ולציין בתגובה לפוסט זה שאתן מעוניינות להצטרף להגרלה. בסוף תגובתכן אנא השאירו אימייל תקף שישמש אותי ליצירת קשר עמכן למקרה שזכיתן. שימו לב: אם המייל שאתן משאירות איננו המייל שמשמש אתכן לעקיבה בבלוג, אנא ציינו בסוגריים מהו השם/ניק שאיתו אתן עוקבות אחר הבלוג (בלי זה לא ניתן להצטרף להגרלה).  מעשה זה יקנה לכן כניסה אחת להגרלה.




רשות:


2. לפרסם את דבר ההגרלה בבלוג שלכן או ברשת החברתית המועדפת עליכן (עד שלושה פרסומים בבקשה!)  ולהוסיף את הלינק לפרסום פה בתגובות. כל פרסום שכזה יקנה לכן כניסה נוספת להגרלה נוסף על האחת שמקנה לכן סעיף 1.




כמה עניינים והבהרות:
1. ההגרלה תיערך ב 1/8/2011

1. על אף שהפניה היא בלשון נקבה גם זכרים מוזמנים להצטרף!

2.  הזוכה יקבל את שני הבשמים באריזתם המקורית אך ללא הצלופן העוטף (הייתי חייבת לפתוח כדי להסניף...).

3.  את שני הבשמים קיבלתי להתנסות מהחברה

בהצלחה!

Jimmy Choo EDP - ביקורת בושם

כחובבת בשמי נישה, קלאסיקות ביזאריות ומצחינות ותווי ריח המעוררים חלחלה באדם הסביר, לא אפתיע איש אם אומר שקשה לרגש אותי עם בשמי מיינסטרים של מותגים נוצצים המבטיחים "נשיות, יוקרה וסטייל האצורים בבקבוק". מצוידת בסקפטיות המתבקשת ובביקורת שגולגלה מראש  - שהרי על רוב בשמי המיינסטרים אפשר לכתוב ביקורת עוד טרם הסנפתם - ניגשתי אל ג'ימי צ'ו - הבושם החדש והראשון של מותג הנושא את אותו שם, הידוע לחלקנו הפאשניסטי כמותג נעלי יוקרה - ללא תקוות גדולות או ציפיות מרחיקות לכת.


ואמנם - לא התרגשתי. אבל... יש פה איזשהו אבל, ואליו אגיע בהמשך. אתחיל בסדר הנכון: את הבושם קיבלתי מיחצנים באריזה (ובשקית תואמת) בדוגמת עור נחש ובצבע ורוד, כנראה כיאה "לאישה של ג'ימי צ'ו" אשר מהעלון שצורף לשקית אני למדה שהיא "עוצרת נשימה בעלת עוצמה נשית, בוטחת, סקסית זוהרת ומפתה"  - לא פחות.  ההתזה הראשונה והדקות הראשונות שבאו בעקבותיה היו מהסוג שהיה גורם לי - אילו הייתי פוגשת בבושם בנסיבות אחרות, חנות למשל - לסנן "הו לא!" ולהצטער על עצם המפגש המתוק, מתוק מדי הזה ולהתפלל שמים וסבון יצליחו להוריד דבר כזה. כיוון שקיבלתי את הבושם בנסיבות שבמסגרתן עלי לכתוב עליו ביקורת, נמנעתי מעניין המים והסבון, ולמרות שהיה לי לא קל בהתחלה,  כל מה שקרה אחר כך הסתמן כהרבה הרבה יותר טוב. בעלון טוענים שאמור להיות שם "תו עליון ירוק". אני לא יודעת מה אתכם, אבל אצלי תו עליון ירוק מעלה אסוציאציות לעשב מריר, חריף מעט ועוקצני או לחלופין לאלמנט ציטרי חמצמצץ ,כמו קליפות ליים למשל. אבל מסתבר שתו עליון ירוק יכול להיות באותה מידה אגס. על כל פנים, זה מה שנדמה לי שאני מריחה שם. לא כל כך את הפרי החביב המוכר לכולנו, אלא יותר את הפרשנות המבושמת שתמצאו לאגס בהרבה מאוד בשמי מיינסטרים פירותיים, וגרוע מכך - גם בשמפואים של הרבל אסנס...  לא מספיק מתוק? תלוי את מי שואלים.  בג'ימי צ'ו החליטו כנראה שאין כזה דבר יותר מדי מתוק, והוסיפו עוד ועוד סוכר.  עשר דקות חולפות, עשרים, שלושים וחמישים, וזה עדיין מתוק. כעבור שעה משהו משתפר: עדיין מתוק אבל רך יותר, עגול וחמים. פצצת הסוכר הופכת לקרמל מושחם ונעים, חרוך מעט, ונגיעות פאטשולי מצטרפות אליו.  אין זה הפטשולי הפראי והמטונף של אנג'ל, אלא פטשולי מעודן, נקי וחף מצחנה. השילוב של הפאטשולי והקרמל מזכירים לפרקים קטורת (ופתאום כשאני חושבת על זה יש בבושם אפילו משהו שמזכיר לי את Flower Oriental הפלאי של קנזו שיצא מייצור) , וכשזה קורה זה  נפלא. אבל רוב הזמן, המתיקות - שאגב נותרת עד אחרון רגעי הבושם למרות שמינונה הולך ויורד - מכסה על כל מה שיכול היה להיות פראי באמת. אבל למרבה המזל זוהי מתיקות נעימה ומנחמת. לא סוכריית פירות מבחילה אלא עיסה קרמלית משחתית וקרמית עם אלמנט (לא מספיק) שרוף...  פרק הסיום של הבושם על העור הוא ללא ספק החלק הטוב באמת:  עננה של חמאת קרמל משכרת וכמעט ממכרת. אילו רק היה אפשר לתפוס את המקטע הזמני הזה ולאצור אותו בבקבוק אני חושבת שהייתי אוהבת את הבושם ללא סייגים...


המסקנה: לפעמים כדאי לתת צ'אנס גם למה שמתחיל לא טוב.


בונוסים: המחמאות לא מפסיקות להגיע ואפילו מכיוונים מפתיעים. כחובבת בישום "אחר" אינני מקבלת מחמאות על הבשמים שאני לובשת לעיתים קרובות. זה בסדר מבחינתי ואפילו רצוי (פיתחתי מעין תיאוריה סנוביסטית שלפיה בושם שלא מקבל מחמאות הוא בהכרח טוב ומוצלח מבושם האהוב על רבים), אבל מודה שהיה משהו מרענן ואפילו כמעט נעים בלהיות מורעפת כל כך במחמאות.


הסיאז': למרות המתיקות, הסיאז' לא היסטרי. לא תצליחו להחניק אולם (ואפילו חדר) עם ג'ימי צ'ו. לעומת זאת, זה לא בדיוק הבושם שתצליחו ללבוש בלי שאף אחד ירגיש. איפשהו באמצע - מי שמתקרב מריח. מה שמעביר אותנו בטבעיות לשאלת ה...


לבישות: ובכן, הבושם לביש לגמרי. לא מהסוג שצריך לחשוש ללכת איתו לעבודה, ולא מהסוג שחייבים להימנע ממנו בקיץ. הוא לא כבד, לא מעיק ולחלוטין לא אופנסיבי.


ובכל זאת: חידוש גדול אין פה, רק מיינסטרים עשוי היטב. אבל היי, עם כל כך הרבה מיינסטרים בלתי לביש שמסתובב היום, גם זה משהו בימינו!


התווים הרשמיים (ציטוט מהקומוניקט) : "תו עליון ירוק, תו אמצע של סחלב פראי, ותו בסיס עשוי טופי ופטשולי אינדונזי חושני".


המחיר בארץ : 60 מ"ל: 464 ש"ח
                    100 מ"ל: 630 ש"ח


את ג'ימי צ'ו אפשר להשיג בכל הפארמים, האפרילים והמשבירים למיניהם.

Jean Patou Enjoy EDP - ביקורת בושם.

"אני לא אוהב/ת בשמים פרחוניים-פירותיים. הם בדרך כלל  צפויים מדי וכמעט תמיד מריחים כמו הרבה בשמים פירותיים אחרים". 

זהו כלל הברזל של הפרפומיסטה המתחילה, והוא מסמן התחלה של הגדרה עצמית דרך השלילה. ממש כמו מתבגר שמגלה את זהותו דרך מרד בערכים של הוריו, אצל הפרפומיסטה הזהות האישית, או מה שמכונה ה"טעם", אינה אלא מרד במצאי הבשמים השולט בדראגסטורס. ובימינו מצאי זה (להלן ה"מיינסטרים") הוא ברובו פרחוני-פירותי.

המיינסטרים לעולם יהיה מטרה נוחה להתנגחות,  גם מהסיבות המובנות מאליהן הקשורות לביקורת המוצדקת על הקונפורמיות והאחידות שהוא מייצר, וגם מהסיבה שהמיינסטרים, ממש כמו אלוהים, אדיש לזעקותיו ומחאותיו של הפרט המוצא בו דופי.  אך טבעי הוא שהפרט הרגיש המוצא דופי שנתקל בחומה של אדישות יתחזק בעמדותיו וימצא בהן משנה תוקף. לא לאהוב בשמים פרחוניים-פירותיים זהו כלל סנוביסטי אשר אימוצו יוצר בידול  בין נפש הפרפומיסטה המעודנת לבין הנפשות ה"רגילות" התועות להן בקניונים הומי אדם, ידיהן עמוסות בשקיות של קסטרו. החליפו קסטרו בכל רשת קניונים אחרת שתמצאו על פני הגלובוס ותקבלו את כלל הסנוביזם האוניברסלי של פרפומיסטות ברחבי העולם: בשמים פרחוניים – פירותיים הם מחוץ לתחום הפרפומיסטה. הם בתחום ההמון הגס שאינו מבדיל בין ימינו לשמאלו.

ולמה אני מספרת לכם את כל זה? כי זה משעשע אותי - גם אני הייתי שם.  אלא מאי? אי אפשר באמת גם להיות פרפומיסטה  (היינו. לתחזק הובי בשמים פעיל הכרוך בקניות ובהחלפות בשמי נישה/קלאסיקה/נדירים) לאורך זמן וגם לשמור אמונים לכללי ברזל, יהיו אלה סנוביסטים והכרחיים לבידול אישי והגדרה עצמית ככל שיהיו. המציאות פשוט לא עובדת ככה. איך אומרת הקלישאה? "המציאות מורכבת בהרבה". וכדרכן של קלישאות, גם זו נכונה.

את Enjoy של ז'אן פאטו קיבלתי באיזו החלפה שעשיתי עם מישהי במייקאפאלי. Enjoy הוא בושם פרחוני-פירותי בהגדרה, אבל אני בספק אם מישהו יחשוב שהוא דומה להרבה בשמים פרחוניים-פירותיים מהסופרפארם.  הוא נפתח כסירופ צמחים מרירים עם יותר מדי פירות יער, ואלה האחרונים מיד גורמים לך לחשוב שזה הולך להיות מתוק, מתוק מדי. כמו תרופה שהמתיקו אותה יתר על המידה כדי להתגבר על רכיביה המרפאים  אך המרים.  אבל  בעוד שנדמה לרגע שהמתיקות עומדת להשתלט, הירוקת המרירה משמיעה קולה ומתפתח איזה מאבק, ובו מתברר כי שני הצדדים שווים בכוחם. התוצאה אפקטיבית למדי, ואפילו, הייתי אומרת, כמעט משכרת.

למרבה המזל הפתיחה הזאת, שיש בה מתיקות, מרירות וחמיצות שיוצרות איזו חריפות מדיצינית מיוחדת במינה, נשארת מספיק זמן כדי לייצר עניין החורג מעבר לדקות מעטות. הבעיה מתחילה לא כשזו נעלמת, אלא כשישות נוספת מתחילה להוציא את ראשה הצהבהב: הבננה. אני אדם ליברלי באופן כללי ובבשמים בפרט, אבל נוכחותה של בננה ריחנית במיוחד מצליחה לאתגר יפה מאוד את הליברליזם הזה.  ככל שעובר הזמן נוכחותה של הבננה משתלטת, וגם אם פירות היער ומשהו מהמדיציניות המסתורית של הפתיחה עודם שם, הרי שאני מתחילה לחוש כניצולת מסיבה בגן ילדים לאחר שנזרקה עלי תכולתן של עשרות שקיות הפתעה. לא ממתק ספציפי, אלא תערובת של כמה ממתקים מסוגים שונים שהוטחו בי באלימות וגרמו לעורי להיות צבוע בצבעי מאכל ודביק.  זה כמובן מתעדן בהמשך. ניצולת שקיות ההפתעה חוזרת הביתה ומתקלחת. כשהיא מתנגבת ומתלבשת היא מגלה שהריח עדיין שם, אבל הוא לפחות נסבל ואפילו נעים לפרקים. אבל הבננה לא נעלמת, היא פשוט באה בגלים. וכשהיא באה היא מעצבנת ומטרידה. עוברות שעות עד שהיא מפנה את השטח ומותירה שרידים של וניל, מאסק ופאטשולי לבדם, אבל גם אז לעתים נדמה שצלה הכבד והמחניק עוד בסביבה.

אני לא יכולה לאהוב את Enjoy באמת. אבל לא מהסיבה שפרפומיסטות לא אוהבות בשמים פרחוניים פירותיים.  פרפומיסטות לא אוהבות בשמים פרחוניים-פירותיים בתואנה שהללו מנסים להתחנף, למצוא חן, להריח טוב, לא להתבלט ולא להפריע לאיש. אבל Enjoy הוא פרחוני-פירותי שעושה הכל חוץ מאשר את אלה.  למעשה הוא עושה מה שהרבה בשמי נישה עושים – הוא מצליח להטריד באמת.  המסקנה: צריך לנסות מדי פעם גם פרחוניים-פירותיים. מ.ש.ל.

התווים הרשמיים: קסיס, בננה ירוקה, תפוז, ברגמוט, אגס, מנדרינה, ורד בולגרי, ורד טורקי, הדיון (hedione), יסמין הודי, פטשולי, מאסק, וניל, אמבר (ענבר).

את Enjoy אפשר להשיג באיביי החל מ $30. 

Hermes Hiris EDT - ביקורת בושם

Hiris   הוא ללא ספק בושם בעל מעמד מכונן בהיסטוריה הפרפומיסטית הפרטית שלי.  התוודעתי אליו בעודי פרפומיסטה מתחילה, כזו שטרם נחשפה להרבה מאוד נישה או קלאסיקה, אבל עדיין מכירה יותר בשמים מהאדם הממוצע וזוקפת לזכותה הכרות טובה מאוד עם כל בשמי המיינסטרים שאפשר למצוא במקומותינו. הכרות שאגב, הושגה בעמל רב– פקדתי קניונים לעתים קרובות מאוד רק כדי להכנס לכל סופרפארם/ניו פארם/משביר ואף חנויות בשמים כבודי שופ/לאוקסיטן/ללין/סבון, למטרת רחרוח אינטנסיבי אך סיזיפי ברובו, שהסתיים בדרך כלל לא בכמיהה לנכס לעצמי את הבקבוקים שמצאתי אלא בכמיהה דווקא אל אלה שלא מצאתי ושלא ידעתי היכן וכיצד להשיג. 


את Hiris החלטתי לרכוש בכלפרפיום לאחר שקראתי בבלוגי בשמים רבות על בשמים של הרמס, ולאחר שגמרתי אומר בלבי להעז לקנות בשמים בקניה עיוורת. עם Hiris אפילו הרגשתי שאני לוקחת סיכון של ממש, מכיוון שהביקורות על הבושם במייקאפאלי (שבזמנו נתפס אצלי כסוג של אלוהים על פיו נחרצו גורלות) היו כל כך מעורבות והציון שהוא קיבלת היה כל כך נמוך (משהו כמו 3.5 מתוך 5),  שממש רעדו לי הידיים...


אני זוכרת את עצמי יוצאת מהמחסן של כלפרפיום ברעננה (זה היה לפני שנים, כשאפשרות ל"איסוף עצמי" פירושה היה לא הגעה לחנות מסודרת ומזמינה במקום נגיש אלא למחסן גדול ומוזר צמוד לתחנת דלק הממוקם עמוק בתוך איזור תעשיה שקל מאוד ללכת בו לאיבוד) ונכנסת לאוטו כשאני קורעת מהבושם את אריזת הצלופן כדי למהר ולעמוד על טיבו של הדג החדש שהעליתי בחכתי.  אני גם זוכרת שחייכתי לעצמי ברגע שהרחתי אותו, וזה זיכרון נדיר למדי, שכן בשמים אף פעם אינם גורמים לי לתגובה של חיוך.  אין באפשרותי לתאר את כל מה שעבר לי בראש באותו רגע – וגם לא אוכל לזכור זאת, אבל אני יכולה לומר שברגע שהרחתי את Hiris  ידעתי מיד, ובוודאות ממשית, שני דברים : האחד - שזה הבושם המוזר ביותר שאי פעם נתקלתי בו, והשני – שאני מאוהבת בבושם כפי שלא הייתי מאוהבת באף בושם מימיי.


מטאלי, חריף, עוקצני, אדמתי הם שמות תואר שיוחסו לבושם עוד לפני שבאתי אני ורחרחתי אותו, ובמידה רבה של צדק. הבעיה עם שמות תואר היא שלא משנה איך משתמשים בהם, איזה מושג הם באמת יכולים לתת על הריח?  אבל זה לא שישנה דרך אחרת לנסות לתרגם חוויה של ריח למילים... הטרגדיה היא שכאן, דווקא כאן, זה כל כך מפריע לי, כי הדבר הבלתי אמצעי הזה שנתקלים בו ב Hiris הוא באמת מעבר לכל מילה או שם תואר...


 אז כן, יש עוקצנות בלתי מתקבלת על הדעת בפתיחה –  תוקפנית ממש, כמו קבלת פנים משונה שכזו לבית שמעולם לא הייתם בו, והדבר הראשון שמציגים לכם הוא המרתף האפל והמפחיד עם קורי הכביש והחולדות. כאילו כדי לרמוז לכם שזה הזמן להסתלק אם אתם לא באמת באמת מוכנים לקבל את הבית כמכלול, על הטוב ועל הרע, על הנעים ועל המאיים שבו.  אם שרדתם את קבלת הפנים הלא שגרתית, שאורכת דקות ארוכות, אתם מוזמנים להוציא את ראשיכם מהמרתף החשוך ולהתהלך בשביל החצר – שם החלל פתוח יותר וכבר יש זרימה של אויר, אולם ב"חצר" אל לכם להבין גינה מקושטת הגזומה למשעי שערוגותיה מסודרות. לא. רק אדמה שהגידולים היחידים שעליה הם מיני ירק שלא נשתלו במכוון, אלא כאלה שגדלים בכל מקום שבו טרם עקרו אותם.  וטחב, טחב מכל עבר. לפני שנמשיך לסקור את שאר הבית ברצוני להעיר שאתם מוזמנים לראות בפיסקה זו מעין "מבוא לאיריס". איריס הנו פרח מסתורי, שיותר משהוא מריח כפרח הוא מריח כאדמה וטחב . בניגוד לפרחים רבים אחרים, איריס משמש הרבה גם בבשמי גברים, ואיננו נשי במובהק.


נמשיך בסיור שלנו: אתם בחצר, באויר הפתוח אך הטחוב, אתם מתקדמים בשביל שאמור להוביל אל הבית. תוך כדי הליכה אתם מבחינים בכך שהמרחק אל הבית גדול משחשבתם, ושהחצר אף היא גדולה משחשבתם. ככל שאתם מתרחקים מהאיזור הקרוב למרתף אתם מגלים שהחצר היא למעשה שטח פתוח די גדול, ותוך כדי שיטוט אתם מגלים בה כמה פרחים, איזה שיח ורד נטוש, עצים, ואפילו ערוגת גזר.  אתם נושמים עכשיו אויר מרחבים מלטף ואבקתי שמשכר אתכם ומסיח את דעתכם. מבלי משים אתם סוטים מהשביל המוביל אל הבית ותועים בחצר שלפתע נגלית אליכם כמרחב פתוח ועצום בגודלו. השמש יוצאת אליכם ונדמה לכם שאתם שומעים כמה ציפורים מצייצות, אתם מאושרים. פסקה זו היא, אם תרצו, קורס ההמשך לאיריס והיא חושפת את הצד הידידותי של הפרח המופלא: פודרתי, נעים, מתקתק אם כי זוהי עדיין מתקתקות קצת מוזרה כי היא מזכירה מתקתקות של גזר (!)


אתם ממשיכים במסע שלכם, אלא שאת השביל אל הבית איבדתם. אתם לא ממש יודעים לאן אתם הולכים. מצד שני, זה גם לא ממש משנה לכם כי הכל כל כך נעים. אתם מרגישים קלילים וכמעט חסרי גוף. כבר לא נותר זכר לטחב של המרתף וסביבותיו, ורק פריחה עדינה, שקופה אפילו, מלווה כל צעד שלכם עד שנעלמת כליל.


בדיוק בשניה לפני ההתעוררות אתם מבינים שלא הגעתם לשום בית, ולפני שאתם מספיקים לשאול את עצמכם אם מישהו פה חמד לצון, אתם מתעוררים  - בבית - מהחלום הקסום והמשונה הזה, מותשים מכל מיני מחשבות לא מאורגנות.


התווים הרשמיים של Hiris  הם: כוסברה, פרחי ציפורן, שורש איריס, אמבר, נרולי, ורד, דבש, וניל, ארז ועץ השקד.
בעבר ניתן היה להשיג את Hiris  בכלפרפיום, אבל היום למיטב ידיעתי כבר לא. אופציות טובות הם סטרוברינט או איביי (ואפילו דיוטיפרי כמדומני) במחירים שמתחילים מ – 65$ ל – 50 מ"ל.

Serge Lutens Daim Blond EDP - ביקורת בושם

מה נפלא יותר מסירופ שיעול, הל וזמש? השילוב של כל אלה יחד בבושם אחד. Daim Blond מבית הנישה האגדי Serge Lutens, הוא במקרה (או שלא במקרה בעצם) הבושם שהיה אצלי הכי הרבה בשימוש החורף. אין מדובר בבושם חורפי פר אקסלנס, ואפילו הייתי מגדירה אותו כאביבי, אבל גם החורף הישראלי הוא לא בדיוק חורף פר אקסלנס, כך שזה הרגיש לי לגמרי מתאים.
תיאור בשמים היא מלאכה לא פשוטה שדורשת בהירות רבה וברירת מילים מקסימלית, משום שהנסיון לתרגם חוויה חושית בלתי אמצעית כריח למילים, יש בה סיכון בשל הפוטנציאל הרב להחטיא. המלכוד שאליו אפשר בנקל ליפול במקרים שכאלה הוא לתאר ריח כ"נהדר", "נפלא",  "משעמם" או שאר שמות תואר כלליים מדי שמעבר להיותם עדות לרגשותיו של הדובר ביחס לבושם, אינם אומרים דבר וחצי דבר על הבושם עצמו. ובכן, על אך היותי מודעת לכל אלה, ארשה לעצמי להיכנס  אל אותו מלכוד שברגיל הייתי מבזה את הנופל אליו ולומר, רק הפעם, שהבושם הזה "מוזר". כן, אני יודעת, לא אידיאלי, אבל איכשהו מתבקש. אסביר: מדובר בבושם פירותי מאוד ומתקתק – לכאורה, די בכך כדי להרתיע פרפומיסטה שכמותי, שמתרחקת מ"פירותי ומתקתק" כמו מאש. אבל יש משהו מוזר (שוב, סלחו לי) בפירותיות הזאת. אין זו אותה פירותיות פרחונית שאתם מכירים מהבשמים של ימינו. זוהי פירותיות שיש בה אלמנט מדיציני, והיא מזכירה הרבה יותר סירופ שיעול מאשר כל דבר אחר.  משמש הוא התו הפירותי המוצהר בבושם זה, אבל משום מה עולה אצלי אסוציאציה לפירות יער, או ליתר דיוק, פטל. למעשה, פחות הריח של הפרי עצמו ויותר ריח הלוואי שלו – זה החמור מעט, שהופך לדומיננטי במיצוי ובריכוז. אבל גם את המשמש אני מריחה, וגם כאן, אינני מריחה את הפרי, אלא יותר משהו כמו "תמצית טעם" של משמש, כזו מהסוג הסינתטי שהייתם נתקלים בה אולי בקרטיב משמש של פעם... ומה יש כאן לאהוב, תשאלו? ועל כך אתקשה להשיב, לכן אסב את תשומת לבכם למוזרות נוספת בבושם – יש בו תו מאוד דומיננטי של זמש. בזמש כשלעצמו אין שום דבר מוזר, וזהו גם תו מקובל בבישום (אם כי פחות בבישום המיינסטרימי המוכר לנו), ולרוב ריחו רך ומעוגל יותר מתו העור שבבישום, עם פחות חריפות ופחות "חייתיות". אלא שכאן, הזמש מעלה אצלי אסוציאציה לאלמנטים מתחום מכונאות הרכב (תחום בו אני מבינה מעט מאוד, אבל יצא לי להיות במוסכים כמה פעמים בחיי וישנו הרגע הזה שפותחים את מכסה המנוע וניחוח מאוד ספציפי משתלט על החלל. זה ריח "מכונאות הרכב" שעליו אני מדברת).  המשונה הוא שלפרקים הבושם דווקא כן מריח לי חריף וחייתי כמו עור, אבל נדמה שלחריפות והחייתיות הללו אחראית דווקא תמצית הפירות/שיעול המוזרה, ולא תו הזמש... (אפילו את עצמי הצלחתי לבלבל כאן).
ואחרי כל זה, האם תאמינו לי אם אספר לכם שלבושם הזה ניחוח מעודן לעילא? כנראה שלא. ואם אספר שהוא מריח יוקרתי, ממש כמו הרבה כסף, תאמינו? בטח שלא. ואם אספר שהוא מתמזג עם העור בצורה מופלאה כל כך שיוצרת תערובת חושנית מאין כמוה, התאמינו? אני בספק. על כן אאלץ לחתום על כל אלה בשבועה.

התווים הרשמיים: עוזרד, הל, איריס, משמש, כוכבית, מאסק, הליוטרופ, עור.

את Daim Blond המוזר, המופלא, הממכר והחד פעמי ניתן להשיג בסטרוברינט ב 422 ש"ח ל – 50 מ"ל.

מותג נישה חדש ומבטיח: בישומין

בדיוק כשאני מקטרת על הקושי להשיג מותגי בישום נישתיים בעולם כולו ובארץ בפרט, נחתו עליי שישיית דוגמיות של מותג נישה שאת שמו מעולם לא שמעתי קודם : בישומין (Bissoumine, בושם בארמית). אצבע אלוהים? צחוק הגורל? אין לדעת. אך ולא זו בלבד שלמותג יש אתר אינטרנט מעוצב למשעי שממנו אפשר לרכוש בקלות את הבשמים מכל מקום בעולם, הבשמים אפילו נמכרים פיזית בארץ: בחנות "גבריאל" בת"א ובמצפה הימים, כך שאפשר להגיע לשם ולהתנסות לפני שקונים - פריבילגיה שלרוב אינה מצויה ברכישות בשמי נישה אחרים (רוב בשמי הנישה שלי נרכשו בקניות עיוורות, ובהתחשב במחיר הלא מועט של הבשמים, מדובר בפוטנציאל ממשי לעוגמת נפש אם הבושם לא עונה על הציפיות).

קצת על המותג: יוצרי הבשמים הם קיטי שפירר, שלמדה בשמות בגראס ופטריס מרטין  - בן למשפחת בשמים מפרובנס, אשר משלבים יחד את כשרונותיהם ונסיונם לכדי יצירת בשמים אקסקלוסיביים עם השפעות מזרח תיכוניות ופרובנסליות. הבשמים מיוצרים בייצור ידני עם דגש על איכות מירבית של חומרי הגלם, ובנוסף המותג אף מקפיד על ערכי שימור הסביבה, ועל כן האריזות והבקבוקים מתמחזרים.

ולבשמים עצמם: ראשית, אציין שמדובר בבשמים "מבושמים" בהחלט שאינם דלי נוכחות. הם בעלי עמידות וסיאז' מרשימים ובשום פנים ואופן לא מדובר כאן בבשמים מינימליסטיים. הסגנון שלהם - חושני, אוריינטלי ולפעמים כבד - מזכיר יותר בשמים של פעם מאשר בשמים מודרניים. בהערכה גסה מאוד אפשר לומר שמותגי בישום נישתיים מתחלקים לשני סוגים - לכאלה שמשמרים את התכונות המסורתיות של בושם ומקפידים על קומפוזיציה עשירה מאוד שיוצרת תחושת גודש רכיבים (חשבו על לורנצו וילורסי, סרז' לוטנס), ולכאלה שהם "אנטי בשמים" שמתאפיינים במינימליזם מודרני שמתבטא בבשמים קלילים ואווריריים בהרבה (חשבו על דיפטיק, הרמסנס). הבשמים של "בישומין" משתייכים ללא ספק לקבוצה הראשונה.אני חושבת שגם אם אתם, כמוני, נוטים אל הכיוון המינימליסטי, תרוויחו רבות מהכרות עם הבשמים של בישומין, במיוחד אם אין לכם הכרות עם בשמי נישה. זו הזדמנות מצוינת להתוודע אל סוג של בשמים שלחלוטין אין להם ייצוג בפארמים למיניהם, ולהתחיל לפתח אף של פרפומיסטות. אם כבר יש לכם הכרות ענפה עם מותגי נישה, בשמי המותג אולי לא יחדשו לכם הרבה, אבל זו הזדמנות לבדוק אם בא לכם להוסיף את מי מהם לאוסף.

הבשמים:

temps des reves:  מתובל, מתקתק ומאוד מאסקי. יש בו משהו שמזכיר לי קצת את teint de neige של לורנצו וילורסי, אם כי הוא הרבה פחות כבד ממנו. העמידות שלו גבוהה מאוד ויש לו גם סיאז' מכובד - לפחות בשעתיים הראשונות. לאחר מכן הסיאז' נחלש ונותרת נוכחות אינטימית מאסקית ומתקתקה הקרובה לגוף. המאסק מאוד דומיננטי בבושם זה ועל כן יתאים לחובבי מאסק כבדים או לחלופין לנשים שפשוט אוהבות את הבשמים שלהם סקסיים ונוטפי חושניות. אף על פי שאין זה בושם "מטונף" במלוא מובן המילה, נקי הוא לא. כך שהבושם בשום אופן לא יתאים לחובבי הנקיון והרעננות. התווים הרשמיים הם: ורד, קינמון, פלפל, וניל, עץ סנדל, ארז ומאסק.

nuit des iles:הנחמד בבושם הזה הוא שאפשר ממש להרגיש את כל התווים שהיצרנים מצהירים עליהם. הבושם נפתח בכמה שניות של רעננות חמצמצה, קולונית ונהדרת של הדרים (לימון וברגמוט) שמהר מאוד משתלב בה (עוד לפני שהיא נעלמת) ניחוח מובהק של אגוז מוסקט, ולאט לאט היא נעלמת לגמרי ונוכחות חמימה ומנחמת של פולי טונקה ווניל תופסת את מקומה. כעבור שעות הניחוח הנותר על העור הוא אגוזי  מעט ויש בו איזון מיוחד של מרירות ומתקתקות. אני מאוד אוהבת את השלב הזה! לעת גוויעתו המוחלטת של nuit des iles, ניתן גם להבחין במאסקיות קלושה, אך מהסוג המעודן שלא ירתיע אפילו את אלה שלא מאוד מסמפטים מאסק (כמוני למשל).  התווים הרשמיים: לימון, ברגמוט, פרנג'יפני, מוסקט, וניל, פולי טונקה ומאסק.

soir ensoleille: פרחוני/פירותי סירופי מאוד, עם המון וניליות כבדה ו"קינוחית". למרות
שאין בתווים הרשמיים מאסק, אני מרגישה  איזו נוכחות מאסקית כבדה, קצת בדומה ל temps des reves, אבל אולי אלו הם רכיבים אחרים שיוצרים את התחושה. soir ensoleille מעורבב היטב, ומעבר לתחושה פירותית מתוקה ווניליות מובהקת, קצת קשה (לי לפחות) להבחין במרכיבי הריח השונים. הפתיחה שלו בהחלט מעניינת, אם כי כעבור איזה זמן הנוכחות הונילית משתלטת מאוד, ובשלב הזה אני כמעט לא מצליחה להריח שום דבר אחר מלבדה. לחובבי הבשמים המסוכרים והוניליים מביניכם! התווים הרשמיים: פירות יער, פלפל, ליקר אגסים, יסמין הודי, ורד, הליוטרופ, וניל ואמבר.

souffle sauvage: עוד פרחוני פירותי, אך הפעם נטול וניל, אך עם מתקתקות חזקה ומלאת עסיס. פירותיות כה מובחנת בבשמים איננה כוס התה שלי, אך עם היא כוס התה שלכם, כדאי לכם מאוד לנסות את souffle sauvage. לא מדובר בפירותיות של הבשמים המוכרים לכם מהסופרפארם.  התווים הרשמיים: אפרסק לבן, מנדרינה, פרחי בר, עץ המור ומאסק לבן.

rivages de mediterranee: אחד החביבים עליי מהשישיה. יש בו משהו שמזכיר לי תכשירי ניקוי גוף ופנים וקצפי גילוח שהשתמשו בהם בעבר ואני זוכרת מהסבים שלי. פתיחה הדרית וחמצמצה, גוף מתובל כדבעי (נדמה לי שאני מריחה קינמון, ציפורן, פלפל ואולי אפילו מוסקט) וסיומת עצית חמימה. התווים הרשמיים: מנדרינה, תפוז, תבלינים מזרח תיכוניים, פריחת התפוז, יסמין, עץ ארז, מאסק.

a l'ombre du figuier: אולי הפייבוריט שלי מבין השישה. ומה הפלא? הוא מבוסס על תאנה, רכיב ריח שאני כל כך אוהבת בבישום... הפתיחה היא תאנתית וירוקה. זו לא התאנה המתוקה והבשלה שאתם מכירים אלא יותר החלקים החיצוניים שלה. דמיינו ריח קליפה של תאנת בוסר - מריר וקצת עוקצני שאליו נלווית חריפות רעננה של ג'ינג'ר. שעות לאחר ההתזה הראשונית מה שנותר הוא נוכחות עצית ונעימה מאין כמוה. התווים הרשמיים: עץ התאנה, פרי התאנה, ג'ינג'ר, ציפורן, עץ סנדל, מאסק.







כיאה למותגי נישה רבים, על הבשמים לא מצוין השיוך הג'נדרי, כך שפוטנציאלית הם מיועדים לנשים וגברים כאחד.

מחירים: 80 אירו לבקבוק של 50 מ"ל , 11.9 אירו לשישיית דוגמיות של 1.5 מ"ל הדוגמית.

איפה להשיג: באתר, במצפה הימים או בחנות "גבריאל" ברח' שבזי 13 בת"א. עדכון : בשתי נקודות המכירה בארץ יש מבצע על הבשמים והם עולים כרגע 350 ש"ח. 

גילוי נאות: את הדוגמיות קיבלתי מהחברה.

Dioressence / Christian Dior EDT - ביקורת בושם

פרפומיסטים ישראלים - בהנחה המוטלת בספק שאמנם יש כאלה - עומדים בפני מצב מתסכל:  נישה כמעט שאין בארץ, בשמים אקסקלוסיביים של מותגי הבישום הגדולים (שאנל, גרלן) לא מביאים לארץ, מותגי מיינסטרים משובחים שניתן לקנות בכל דראגסטור בארה"ב ובאירופה (הרמס) ברובם גם לא מיובאים לכאן. חובב הבשמים יכול להתלבט בין סופרפארם, ניו פארם, המשביר ו...זהו בעצם.  כמובן שפה ושם אפשר להשיג בחנויות אונליין בשמים שלא ניתן להשיג ברשתות, אבל החסרון הגדול של אלה הוא חוסר היכולת להתנסות בבשמים קודם. עבור מי שגר בירושלים לא תעזור החנות הפיזית של כלפרפיום ברעננה שבה אפשר להתנסות בטסטרים של הבשמים (ואפילו שם לא לכל בושם יש טסטר). רוב  הסיכויים הם שמי שרוצה להתנסות בבישום "אחר" יעשה זאת באמצעות קניה עיוורת - הזמנת אונליין של בושם שהוא מעולם לא הריח קודם, עם הסיכון הנלווה לכך שהבושם לא יתאים, לא יתחבב וכיו"ב.
הלוואי שהיתה דרך קלה לעקוף את המכשולים הנ"ל באמצעות עצה או כמה עצות מועילות ממי שכבר יודע דבר או שניים על השגת בשמים קשים להשגה, אבל האמת המצערת היא שאין דרך כזו. מה שכן - יש אולי דרך להפיק את המיטב ממה שכבר קיים בארץ. ולא - אני לא מדברת על לחפש את היופי הנחבא בבושם החדש של פריס הילטון או של בריטני ספירס. סביר להניח שגם התנסות בכל בושם חדש של לנוון, דופון  ופאקו רבאן לא תוליד תגליות מרעישות. אני מדברת על לחזור לקלאסיקה. בשמי גרלן, דיור ושאנל (ועוד אי אלו אחרים) הקלאסיים עדיין ניתנים להשגה במחוזותינו, וגם אם אני לא יכולה להבטיח לכם שתאהבו את מה שאתם מריחים, אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שנכונה לכם חוויה מעניינת, מרתקת, מעשירה ומלמדת, וזאת - מהסיבה הפשוטה שפעם היו עושים בשמים אחרת. 
ועכשיו - אחרי ההבטחה, יש גם הסתייגות: זה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע. שאנל 5 של היום הוא לא שאנל 5 שמרילין מונרו השתמשה בו. שינויים (אכזריים לפעמים) בפורמולות לא פסחו אפילו על הקלאסיקות הגדולות ביותר... ולמרות זאת - לכו על זה. הבשמים הקלאסיים פשוט לא מריחים כמו ההשקות העלובות בנות זמננו, והם שולחים אותנו למחוזות עבר גם אם אין הם משחזרים את ניחוחותיו באופן המושלם והמדויק ביותר. 


Dioressence מבית כריסטיאן דיור הוא בושם שעד לא מזמן היה קשה מאוד להשיג בארץ. לפני כשנה הוא החלך להימכר בפארמים ובמשביר לצד קלאסיקות נוספות מבית דיור כגון דיוריסימו ודיורלה.  דיוראסנס תמיד סיקרן אותי כי מהביקורות שקראתי על גרסת הוינטג' נראה היה שמדובר ביצירת מופת הגובלת בביזאר. מבקר הבשמים לוקה טורין כתב עליו בהזדמנות מסוימת את הדברים הבאים: 

The last time the word barbare was used in earnest in perfumery was in the slogan of Dioressence, and that was the genuine article with a weird, scary, overripe, almost garbage-like note.

אתם יכולים להיות בטוחים שכשמבטיחים לי תו בושם "כמעט זבלי" קונים אותי כמעט באופן אוטומטי. לא שאני כל כך נהנית מריח זבל ביומיום, אבל המחשבה על שילוב תווים מטונפים בקומפוזיציה שלמה של בושם, בהחלט מעוררת אצלי לא מעט סקרנות ועניין. 
שום דבר שמזכיר זבל, טינופת או "ברבריות" לא היה בדיוראסנס שאספתי אני מהסופרפארם, וזאת - כך הבנתי לאחר מכן -  הודות לשינויי פורמולה שהנהיגו בדיור, כנראה מתוך נסיון להתאים את הקלאסיקות האיקוניות לעתותנו הסטריליות והסולדות מריגושים. 
אז טינופת אין הפעם, צר לי. להיפך - יש נקיון רב, אבל המעניין הוא שהנקיון של דיוראסנס הוא לא הנקיון שהייתם מצפים למצוא בבשמים ה"נקיים" של ימינו. חשבו רגע על סבונים של פעם - מהסוג שסבא וסבתא שלכם היו משתמשים בהם - סבונים מוצקים עם מרירות מסוימת של עשבים, ולא סבוני פירות/סוכריות מהסוג שאנו מכירים היום. דיוראסנס נפתח במרירות שכזו, מעט חדה וחריפה. בהמשך עשביות של גרניום לצד פרחוניות מובלעת לא מתקתקה בכלל מתמזגות זו בזו לכדי תערובת משונה במקצת, מעט פודרתית ומעט מתובלת. קינמון זהו התו המתובל המובחן בדיוראסנס, אבל בשונה מבשמים שבהם תווי הקינמון מעניקים להם איכות "אוריינטלית", כאן הנוכחות של הקינמון היא יותר מדיצינית. אני חצויה במקצת לגבי הקינמון פה. מצד אחד הוא מוסיף לבושם אלמנט חמים, אך מצד שני אני מוצאת שיש בו גם משהו שמפריע לי לפעמים. לא מפריע ברמה של לפסול את דיוראסנס כבלתי לביש עבורי, אבל זה אולי יפריע לי ללבוש אותו יום אחר יום.
יש משהו רשמי ואלגנטי מאוד בדיוראסנס, אך לא ממש קשוח. אני מדמיינת ליידי קצת רצינית בחליפות מחויטות לובשת אותו.  דיוראסנס הוא לא בושם סקסי או מפתה, וגם לא נשי באופן מובהק (גברים יכולים ללבוש אותו בשקט) אבל יש בו בהחלט מידה מסוימת של חושניות, וגם מידה מסוימת של אולד פאשן. דיוראסנס יתאים לכל עונה חוץ מלקיץ לטעמי - אם מדברים על קיץ ישראלי. בקיץ אירופאי, אני מניחה, הוא יעבוד לא רע. 
התווים הרשמיים: פקעות ורדיום, סיגליות, גרניום, קינמון ופאטשולי. 

Diptyque Philosykos EDT - ביקורת בושם

בשמים כמו פילוסיקוס מבית הנישה Dyptyque מזכירים לי למה אני כל כך אוהבת בשמים: כי עם מינונים נכונים של יצירתיות, מעוף ותעוזה, בשמים יכולים להיות כל דבר, לאו דווקא העתק משמים של רוב מה שאתם מכירים מהמדפים מוארי הפלורוסנט של סופרפארם ומקבילותיו.
אזרוק לכם רמז לאופיו של הבושם ואני מבטיחה לכם שלא תצליחו לנחש מהו באמת: תאנה.
איך הייתם מצפים מבושם תאנה להריח בהינתן שזה הדבר היחידי שאתם יודעים עליו? תנו לי לנחש שהייתם אומרים "פירותי", "מתוק", "קרמי" וכיוצא באלה תיאורים שמתייחסים לפרי הבשל והמתוק שאתם קונים בעונתו...
ובכן, בדיפטיק דווקא חשבו על הפרי הירוק, הבוסרי על קליפתו המרירה. תוסיפו לזה אדמה לחה וטחובה ועלים ירוקים רטובים ותקבלו את פילוסיקוס. מרירות ואדמתיות אלו שתי התכונות הבולטות של פילוסיקוס, אם כי כעבור איזה זמן מרגע ההתזה ניתן להבחין בשמץ של פירותיות. אבל אין זו פירותיות תאנתית במיוחד. לי זה מזכיר (יותר בתחושה מאשר בריח ממש) מלון , אבל מהמלונים האלה שהם לא ממש מתוקים אלא עם מתיקות מדוללת (מהסוג שהייתם קונים, פותחים בבית ומתאכזבים), או אולי אפילו קליפת מלון, שמעט מאוד פרי נותר בחלקה הפנימי.
פילוסיקוס הוא בושם ירוק, כלומר, כזה שהמוטיב העלי/עשבי/קליפתי שלו בא לידי ביטוי למן תחילתו, ולא נעלם גם בסופו. אני מניחה שזה בושם שעשוי להרתיע קהל חובב מיינסטרים וניחוחות חנפניים, אם כי סביר להניח שאם אתם קוראים את הבלוג הזה, אינכם נמנים עם קהל זה, ועל כן אמליץ לכם בחום לנסותו.
פילוסיקוס הוא בושם יוניסקס, ומבלי להיות אף פעם גברי מאוד או נשי מאוד, הוא הולך יופי עם שני המינים, בתנאי שאלה מספיק פתוחים אליו. אני אמנם אומרת שנדרשת פתיחות, אבל אין משמעות הדבר שמדובר בבושם עם נוכחות מציקה או אפילו דומיננטית. להיפך - פילוסיקוס הוא בושם קליל מאין כמוהו, שקוף כמעט, ועם הסיאז' המינימלי עד אפסי שלו הוא תמיד נשאר קרוב לעור. יש לו קלילות ונוכחות שמזכירות קולון, אבל אין לו שמץ של נקיון סבוני או לימוני שמאפיין קולונים, ויש לו הרבה יותר אמירה מהקולון הסטנדרטי. למרות שהוא לא "נקי" במשמעות הרגילה של המילה, יש בו משהו נקי, אבל רק בתנאי שאתם מסוגלים לחיות עם אישזהו אלמנט טחוב בנקיון שלכם.


אם קיבלתם את הרושם שהניחוח הייחודי הוא אתגר במקרה שלפנינו, הרי שהאתגר הרציני יותר הוא בהשגתו של הבושם. כשאר  מוצרי דיפטיק, גם פילוסיקוס נמכר בבוטיקים ספציפיים בעולם. אולי לפעמים אפשר להשיגו באיביי - שווה לבדוק אבל לא הייתי בונה על זה. (אני זוכרת שבעבר נתקלתי במוכר איביי שמכר דוגמית של 2 מ"ל של פילוסיקוס ב- 20 דולר!)
חנות אונליין שמתמחה בנישה וגם שולחת לישראל (לפחות על סמך הידע הלא מעודכן שלי מלפני שנתיים)  היא זו (אתר גרמני עם ממשק גרמני).  שם הוא נמכר באיזור ה- 80 יורו לפני משלוח. פילוסיקוס, כמו גם בשמים אחרים של דיפטיק, מגיעים גם בצורת שלל מוצרים משלימים - סבונים, קרמים, בשמים מוצקים וכיו"ב. מעולם לא היו לי מוצרים משלימים של דיפטיק, אבל ממש לא הייתי מתנגדת לקרם בניחוח פילוסיקוס!


ואיזה בקבוק! כל כך מינימליסטי ושיקי - ממש כמו הנוזל שבתוכו. 

Juliette Ha a Gun Miss Charming EDP - ביקורת בושם

מיס צ'רמינג היא אחותה הצעירה והתמימה של ליידי ונג'נס.  כמו שאר בשמי המותג, גם הבושם שלפנינו מבוסס על ורד, אבל מעניינת ההשוואה לליידי ונג'נס כי האוירה בשניהם שונה לחלוטין. בניגוד ל Midnight Oud ו Calamity J של JHAG, שמשחקים על המגרש הג'נדרי בהציגם תכונות "גבריות" או לכל הפחות יוניסקסיות, הרי שמיס צ'רמינג וליידי ונג'נס הם בשמים המציגים נשיות צרופה שקשה לטעות בה. אך בעוד שהנשיות המתגלית בליידי ונג'נס היא בשלה, אפלה ופתיינית, הנשיות שבמיס צ'רמינג היא בוסרית וכמעט בתולית. הבושם נפתח בפירותיות ריבתית מתקתקה חמצמצה, ותוך פחות מדקה אפשר לחוש באיזו טריות רעננה מאוד של ורדים, אבל זו מעורבבת כל כך טוב בפירותיות הראשונית, שהתחושה היא של ריבת תות שבושלה עם כמה עלי ורד. אני מודה שבתור מי שאין לה חיבה יתרה לבשמים פרחוניים-פירותיים הפתיחה הזאת הערימה עלי קשיים רבים, ואף על פי שהיא לא ממש גרמה לי לסלוד מהבושם, היא בהחלט גרמה לי להמנע מרכישתו זמן רב. התזות חוזרות ונשנות של מיס צ'רמינג במשביר בסופו של דבר הובילו אותי אל הרכישה, אך זו לא היתה מהמניעים הרגילים שמובילים אותי לרכוש בושם, ושיקולים נוספים (מבצעים משתלמים ביותר שעליהם כבר דיברתי פה ופה, והקושי להשאיר במדף בושם של מותג נישה שכל כך קשה להשגה במקומות אחרים בעולם על מדפי המשביר בידיעה שאני עשויה להתחרט על כך ביום מן הימים) היו מעורבים בהחלטה.

היום, גם אם קשה לי לצאת בהצהרה הגורפת שאני "מאוהבת" בבושם, אני משועשעת מאוד לנוכח ההתלבטויות הרבות מדי שליוו את תקופת טרום הרכישה, וזאת מהסיבה הפשוטה שמיס צ'רמינג הפך מהר מאוד לאחד הבשמים היותר לבישים שלי. הריבתיות שבפתיחה אמנם קצת מתוקה יותר ממה שהייתי מעדיפה, אבל הסיאז' הכמעט אפסי של הבושם והיותו קרוב מאוד לגוף הם אלמנטים מאזנים. מיס צ'רמינג לרגע לא מרגיש כבד או עמוס כמו כל כך הרבה בשמי מיינסטרים פרחונים-פירותיים, ואני מניחה שמיעוט המרכיבים היחסי הוא האחראי לכך. התחושה כשלובשים את הבושם היא באופן מפתיע קלילה וטבעית, וכעבור זמן מה מרגע ההתזה אני כמעט שוכחת שהוא עלי, ורק פה ושם בהבלחות של רגע אני חשה בו מדי פעם. היופי האמיתי בבושם מתגלה רק כאשר מפלס הפירותיות ההתחלתית יורד באופן משמעותי ונותרת תערובת עצית/ורדית שמריחה לי מעט מאסקית ומשתלבת בצורה מושלמת עם ריח הגוף. כשזה קורה מיס צ'רמינג הופך להיות בושם תנחומים נעים ביותר ולגמרי לא מזיק, אבל בשביל זה צריך לחכות לפחות שעה אם לא יותר.

אף על פי שהסיאז' במיס צ'רמינג קטן ביותר, העמידות שלו מרשימה, והוא נשאר יום שלם הגוף. החמימות העצית של תווי הבסיס שלו לצד המתקתקות הריבתית של תווי הפתיחה, מונעים ממנו להיות בושם קייצי בשבילי. בעיני זהו בושם סתיו מצוין, אבל אני חוזרת אליו שוב ושוב גם בחורף בכל פעם שאני זקוקה למנוחה מבשמי החורף הכבדים. 

מיס צ'רמינג הוא לא הבושם המעניין ביותר שיש, ומעבר לתכונות החביבות שלו שעליהן עמדתי, אין בו יותר מדי דברים להעריך. עם זאת - הוא כל כך הרבה יותר מוצלח וייחודי מבשמי סופרפארם ומשביר אחרים, שההבדלים ממש זועקים. לצרכני בשמי מיינסטרים אמליץ בחום להתנסות בו. מדובר בנישה אמנם, אבל ידידותית ולבישה מאין כמוה, ובעתות מבצעים גם ניתנת להשגה במחיר בושם רגיל.  

התווים הרשמיים: ורד מרוקני, תות, ליצ'י ומאסק. 

להשיג במשביר לצרכן.

Comme des Garcons (Series 7 Sweet): Wood Coffee - ביקורת בושם

סתיו הוא זמן טוב לתור אחר ניחוחות ארומטיים ולזנוח לזמן מה את מי הקולון והבשמים המרעננים של הקיץ.  זוהי אמנם עדיין לא שעתם של הבשמים הכבדים ובעלי הנוכחות של החורף, אבל משהו באווירת הביניים הזאת מושך  - אותי לפחות - לכיוונים מחממים.  בתור אחת שנוטה לסבול מאד מקור קשה לי לומר שאני אוהבת את החורף. למעשה, אני מאד מאד לא אוהבת חורף. אפילו עצם המחשבה על חורף יש בה כדי לדכדכני קמעה.  אבל בשמים של חורף אני אוהבת, ואולי יש בכך מעין פיצוי... אבל נעזוב את  זה עכשיו. סתיו אמרנו.
Wood coffee  מסדרת ה   sweets (מס' 7) של בית האופנה האוונגרדי קום דה גארסון בקלות  יכול להיקרא בושם של סתיו.  קפה שזה עתה נטחן עם הל מזנק עליך למן השניות הראשונות. למעשה  קודם בא ההל, מהול באיזו מתיקות  מעודנת (אולי ליקוריש?) ותוך שניות ספורות מתווסף  הטעם המוכר והאהוב של הטחינה הטריה. בהמשך המרכיבים הללו מתמתנים ואפשר להבחין בעוד ניחוחות מן המטבח כגון תבלין קארי וג'ינג'ר, כאשר הכל מתבשל לו בתוך עיסה מתקתקה ומנחמת שהיא ספק צ'אי מסאלה ספק דייסת אורז.  תוך שעה המטבח ההודי והקפה מפנים את מקומם למתיקות המוכרת והמנחמת של וניל/עצים/ פטשולי שמשמשים תווי בסיס בכל כך הרבה בשמים אחרים.  יותר וניל מפאטשולי ויותר וניל פאטשולי מעצים. אבל גם אז – זה מעודן. לא מתוק מדי, לא מלוכלך מדי. אחיד למדי, רך ומלטף. דייסת אורז אמרנו?  שיהיה. לא שזה לא נחמד, אבל גם לא בדיוק משהו לכתוב עליו הביתה. עמידות הבושם היא בינונית – שלוש ארבע שעות. הבושם, כמו שאר הבשמים של קום דה גארסון,  הוא יוניסקס ומיועד באתה המידה לשני המינים.
האם נהניתי מהבושם? ללא ספק. האם ארצה לשוב אליו במהרה? לא נראה לי. לא בקרוב לפחות. אבל ההתחלה מעניינת. גם זה משהו. ובכלל, שיקום מי שיכול לעמוד בפני קפה והל בבושם אחד! 

Prada Infusion D'Vetiver EDP - ביקורת בושם

היו לי ציפיות רבות מ Infusion D'Vetiver. כמעריצה מושבעת של בשמי המקור  - Infusion D'Hiris האם, 

ו Infusion D'Homme האב, חיכיתי להופעתו של Infusion D'Vetiver  בארצנו שנה שלמה. לאחר שנה ממועד השקתו הבנילאומי (לצד השקת Infusion D'Tuberose) נחת אינפיוז'ן ד'וטיבר זה במדפי המרכולפארמים שלנו ועורר בלבי רטט של התרגשות וציפיה. פראדה הנו מותג מיינסטרים שאני מעריכה מאוד, משום שהוא מצליח לייצר בשמים שלא נכנעים לתכתיבים האופנתיים, וכבר כמה שנים מאז שטרנד הבשמים הפרחוניים - פירותייים מסרב להיבעט החוצה, בפראדה עושים בשמים שלשם שינוי לא מריחים בדיוק אותו הדבר כמו אחיהם למדף. לא שמדובר ביצירות אוונגרד יוצאות דופן בתעוזתם או בחדשנות שהקדימה את זמנה - אחרי הכל בשמי פראדה הם בשמים בהחלט לבישים ופרקטיים, אך עם זאת הם בעלי יחוד שמבדל אותם מהמצאי המקיף אותם. ומפתיע ככל שהדבר ישמע (או שלא מפתיע בכלל בעצם), קשה בימינו גם לבלוט וגם לשרוד.

אבל אינפיוז'ן ד'וטיבר אכזב אותי. ואני אומרת את זה למרות שאין לי משהו באמת רע לומר עליו. הוא לא בושם רע, הוא לא מריח רע, וביחס לבשמים אחרים שיוצאים כל הזמן הוא בהחלט מתבלט לטובה. אבל כשאני משווה אותו ל Infusion D'Homme שכל כך אהבתי, אינני יכולה אלא לראות בו את צלו החיוור בגרסתו הקולונית, הדלה והלא מעניינת.

אני אוהבת וטיבר. למעשה, זהו אחד התווים שאני יותר אובססיבית לגביהם, ואני משתדלת בעקביות להסניף כל בושם וטיבר שבהישג אפי. ב Infusion D'Homme וגם בגרסתו הנשית Infusion D'Hiris יש וטיבר, והוא משתלב נפלא בקומפוזיציה העדינה והכמעט סבונית של שני הבשמים, ונותן טוויסט עוקצני ומעט מלוכלך לאווירת הנקיון הכללית שלהם. ועם זאת, זהו טוויסט מעודן מאין כמוהו, שלרגע לא מפר את האיזון המושלם והנקי של הבשמים. ציפיתי שאינפיוז'ן ד'וטיבר יקח את הקונספקט המוצלח של Infusion D'Homme אבל ילך עם אלמנט הוטיבר צעד אחד קדימה ויתן טוויסט משמעותי יותר, עצי יותר ומלוכלך יותר לבושם. לא רק שזה לא קרה, קרה דבר גרוע בהרבה - אינפיוז'ן ד'וטיבר מריח כמו קולון קלאסי לגמרי, עם פתיחה לימונית חמצמצה ונקיה בהרבה מהפתיחה של "Infusion D'Homme". שלא תבינו לא נכון - אני לא שונאת קולונים ואפילו די מסמפטת אותם בתור מה שהם, ובמצב הרוח המתאים בשילוב עם מזג האויר המתאים (קיץ בבקשה!), הם יכולים להיות בדיוק מה שאני צריכה. אבל קולונים שמריחים ככה יש מספיק. די להיזכר ב Escale a Portofino של דיור מהעתות האחרונות ובדומיו כדי להבין שכאלה לא ממש חסרים לנו כעת. לעומת זאת, בשמי וטיבר משמעותיים שבהם הוטיבר בא לידי ביטוי במלוא עוזו ובאופן לא מרוכך ובלתי מתפשר - חסרים גם חסרים במיינסטרים של השנים האחרונות. מעל שעה להערכתי הלימוניות החמצמצה של הפתיחה נמצאת שם, ולאחר מכן, אף על פי שהיא מתמתנת מעט היא לא נעלמת. נדרשת הרבה יותרמשעה להגיע אל התווים המעניינים באמת ואל הוטיבר, אבל גם כשאלה מופיעים סוף סוף, הם עייפים, חיוורים ודלים, והרבה פחות מעניינים ממה שאפשר היה לחשוב.

ב Infusion D'Homme הוטיבר מורגש לאורך כל הדרך, ועמו שלל תווים שהופכים אותו למעניין ועשיר - אינסנס, עצים, איריס ובנזואין הם רק כמה מהם. העושר הזה לא גורם לInfusion D'Homme להרגיש גדוש או עמוס, והמינימליזם היחסי שלו נותר בעינו. באינפיוז'ן ד'וטיבר המינימליזם קיצוני עוד יותר. אני מעריכה מינימליזם אם הוא הצהרתי, מדויק ומעניין, אבל זו לא התחושה באינפיוז'ן ד'וטיבר. התחושה היא יותר תחושת היעדר. כאילו שמישהו ניסה לחסוך במרכיבים והתוצאה - בהתאם - חסרה.

כך יצא שעל רקע הציפיה הגדולה לעוד מאסטרפיס מיינסטרימי מבית פראדה קיבלתי בושם שכמוהו לא הייתי מתפלאת למצוא בל'אוקסיטן.

התווים הרשמיים: וטיבר, טראגון, פלפל מדגסקארי, ג'ינג'ר סגול.