יום שבת, 23 באוקטובר 2010

Guerlain Aqua Allegoria Mentafolia - ביקורת בושם

ימי השרב האחרונים של הסתיו המפוקפק שלנו היו בשבילי הזדמנות מצוינת להיזכר בכל מה שאני הכי אוהבת בקיץ, ולנסות למצות אותם עד תום - בידיעה שאלה הולכים להיעלם בקרוב אל תרדמת חורף של כמה חודשים.
"אקווה אלגוריה" של גרלן היא סדרת בשמים שאני מאוד מחבבת, המתאפיינת בבשמים קלילים בדר"כ וגם פשוטים, כאשר ב"פשוטים" הכוונה היא שאלה הם אינם בשמים המורכבים מאינספור רכיבי ריח. רוב הבשמים המסחריים המוכרים לנו הם תערובת המורכבת מהרבה מאוד רכיבי ריח שמעורבבים יחד טוב כל כך שהתוצאה המתקבלת היא סכום שהוא יותר מסך כל חלקיו, כלומר, תוצר חדש לגמרי שאמנם מורכב מהרבה אבני יסוד, אך שאיננו מריח כמו כל אחד מאבני היסוד הללו, אלא כמו משהו אחר. אם בבושם מסוים יש ורד, יסמין, מאסק, פאטשולי, ילנג ילנג ועוד אי אלו תווי ריח, אנחנו לא בהכרח נריח כל אחד מהרכיבים הללו (בעיקר אם אנחנו לא פרפומיסטות מיומנות), ומה שנריח הוא תוצר חדש שאותו נזהה כניחוח הייחודי של הבושם X או Y.

הרעיון העומד בבסיס סדרת אקווה אלגוריה הוא מיעוט מרכיבים. הבשמים בסדרה קרויים על שם הרכיב שאנחנו אמורים להריח, וזה פחות או יותר מה שבאמת נריח. ב"Anisia Bella" נריח אניס בעיקר,  ב"Herba Fresca" נריח עשבים, וב"Figue Iris" נריח תאנה ואיריס. לא שאין רכיבי ריח נוספים - יש ויש, אבל אלה מופיעים במתכונת מינימליסטית, ולרוב גם אותם נוכל לזהות (עם מעט מיומנות) באופן נפרד מהמכלול. אני חושבת שסדרת אקווה אלגוריה היא ממש בית ספר לפרפומיסט המתחיל, ואני מאוד ממליצה למי שרוצה להתחיל לזהות רכיבי ריח לנסות כמה בשמים מסדרה מופלאה זו. אקווה אליגוריה היא לא רק בית ספר לפרפומיסט המתחיל אלא במובנים רבים גם למתבשם המתחיל. הקלילות, הפשטות וה"טבעיות" (המרכאות הן משום שהבשמים עצמם לא בהכרח טבעיים, אבל הם מריחים דומה מאוד לאותו דבר בטבע שהבושם מכוון אליו. מנטה תריח כמו מנטה, אניס כמו אניס וכיו"ב) של בשמי הסדרה הן הרבה פעמים תכונות החסרות ברוב הבשמים המוכרים לנו, ובמובן זה בשמי אקווה אליגוריה הנם מעין "אנטי בשמים" שיכולים בשקט לעבוד גם בשביל אלה שאינם חובבי בשמים.
בקבוקי הסדרה מעוצבים להפליא בבקבוק זכוכית מעוגל המעוטר בזהב - עיצוב שהוא מחד יוקרתי ומהודר כיאה לשושלת גרלן, ומאידך פשוט ונקי, ומעיד על המינימליזם שהוא אוצר בתוכו. בית גרלן יוצא כל שנה עם שני בשמים חדשים מסדרת אקווה אליגוריה, אבל  - וכאן אנחנו מגיעים לחסרונות - הבשמים הללו אינם מגיעים לארץ והדרך היחידה להשיג אותם היא מחו"ל - בין אם בביקור פיזי, ובין אם מחנות מקוונת (איביי היא אופציה טובה לפעמים). חסרון נוסף של הסדרה היא שהרבה מאוד בשמים מתוכה (לצערי גם מנטפוליה) יוצאים מייצור בשלב כלשהו, ואז קשה מאוד להשיג אותם, ואם כבר אפשר להשיג אותם הם נסחרים בסכומים לא הגיוניים וחסרי כל פרופורציה למחיר הרגיל שלהם. מסיבה זו בדיוק לא כדאי לחכות שדבר כזה יקרה ולעוט עליהם כמה שיותר מהר ולהשיג אותם במחיר סביר (אני השגתי כמה מהם באיביי במחירים של עד 50 דולר).

ולענייננו - מנטפוליה, כשמו כן הוא, הוא בושם מנטה נטורליסטי. אני מאוד אוהבת מנטה , וכמעט על כל צורתיה - כולל מסטיקים ומשחות שיניים. יש במנטפוליה משהו שמזכיר קצת מסטיק מנטה ומשחת שיניים, ולמי שממש לא אוהב את הרעיון להריח כמו אחד מאלה, אולי כדאי לוותר כי הפעם זה בטוח לא יעבוד בשבילו. אבל לא להיבהל - מנטפוליה הוא בושם בכל זאת מורכב יותר, והוא מתנהל כמו בשמים רבים, עם התחלה אמצע וסוף. אמנם המנטה תמיד שם, אבל אלמנטים נוספים גורמים לה לא להיות חדה וחדגונית מדי. מנטפוליה נפתח בהדריות מרעננת של מנדרינות וטיפונת אשכולית שמלווים את המנטה לזמן קצר ממש. כעבור כמה דקות - ושוב לצד המנטה - אנו נכנסים אל תווי הליבה, הכוללים ורד, יסמין ותה ירוק. תשכחו מפרחוניות גדולה מהחיים ובומבסטית - מדובר בקמצוץ של פרחוניות רעננה ובתולית, עם מעט מאוד מתיקות מהולה במעט מרירות שקופה של תה ירוק. כעבור שעה-שעתיים גם אלה מתפוגגים להם ואנו נותרים - עדיין לצד המנטה כמובן - עם אלמנטים עציים, אשר לא מוסיפים חום לבושם כמו שבדרך כלל  עושים אלמנטים עציים, אלא אולי רק רכות מסוימת ועגלגלות. אף על פי שסדרת מנטפוליה מיועדת לנשים, רבים הם הבשמים מתוכה שהם יוניסקסיים לחלוטין. מנטפוליה, בהיותו בראש ובראשונה בושם אודות רעננות ומנטה, ורק אחר כך מתפלג באופן שווה אל החלוקות המגדריות -פרחים לנשים ועצים לגברים (במחילה מכם, הקלישאות הן לא שלי. הן בתרבות שלנו), ועדיין, בלי להיות לרגע נשי מדי או גברי מדי  - בהחלט עומד בכל קריטריון של בושם יוניסקס שאני יכולה להעלות על הדעת. שילוב של רעננות, קרירות ומנטה הם בעיני שילוב קייצי מנצח, ולא נותר לי אלא להצר על כך שבשמי קיץ רבים אחרים לא הולכים על הכיוונים הכל כך נכונים הללו (במקום פירותיות מבחילה שמרקיבה לאיטה על הגוף ביום קיץ חם ודביק).
מנטפוליה הוא מבשמי הקיץ החביבים עלי וקניתי אותו בבקבוק גדול (125 מ"ל) ומעט משומש (פחות מ- 10 מ"ל היו בשימוש) באיביי במחיר מציאה של 35 דולר. כל זה היה לפני שנתיים-שלוש. עכשיו, בבדיקה שערכתי באיביי במיוחד לכבודכם, ישנם רק שלושה מוכרים שמציעים את הבושם הזה למכירה, והיחידי מביניהם ששולח לישראל דורש בעבורו 200 דולר לפני משלוח. הייאוש, הייאוש! ועדיין, למי שזקוק למנטפוליה - שווה לעקוב באיביי. לפעמים המציאות שם נוחתות מהשמיים.

יום שבת, 16 באוקטובר 2010

Hermes Kelly Caleche EDT – ביקורת בושם


זה כבר לא מעט זמן שאני חוככת בדעתי מתי יהיה הזמן הנכון לכתוב על הבושם שהוא כנראה האהוב עלי ביותר מכל הבשמים. ההסתייגות שב"כנראה" נובעת מהעובדה הפשוטה שבשביל פרפומיסטה לא נכון ואף טפשי לדבר על "בושם מס' 1" או על "הבושם האהוב ביותר". המונחים האלה, שנפוצים אולי בדיבור היומיומי והרגיל על בושם – שהרי לכל מי שמשתמש/ת בבשמים אך איננו/ה פרפומיסטה יש "בושם מס' 1" שכזה – פשוט אינם תופסים במציאות שבה יש מקום לשפע רב כל כך ולמגוון אינסופי. במציאות כזו, הדירוג הוא לא הדבר החשוב, ובטח שלא הבחירה באחד, שהרי המגוון הוא מה שמרחיב את האופקים הריחניים ומייצר את העניין, ואהבת השונות המייחדת כל בושם היא מאבני היסוד של הנפש הפרפומיסטית. פרפומיסטה מתקדמת לעולם לא תחשוב במונחים של "הכי טוב" אלא תחפש את הדבר היחודי ואת מקור העניין בכל בושם שמרכיב את מלתחת הבשמים האינסופית שלה, ולא תנסה למצוא בושם אחד שיאגד בתוכו את מכלול צרכיה הריחניים. לשם השגת מכלול נדרש יותר מבושם אחד והפרפומיסטה יודעת זאת, ולראיה – ארון הבשמים שלה אף פעם אינו גדול דיו כדי להכיל את רכישותיה החדשות...

ועדיין – ועל אף כל האמור – ישנם בשמים אהובים יותר וישנם אהובים פחות. אהבה, בניגוד לסתם עניין, היא תחום מפלה. אל קלי קאלש  אני חוזרת כל הזמן למרות מתחרים רבים במדף, ואלה הרבה פעמים חדשים יותר, נוצצים יותר, מהודרים יותר או יקרים יותר. הבקבוק של קלי קאלש עומד להיגמר לי כבר בפעם השניה, בעוד שבקבוקים אחרים נראים ככאלה שלא יתרוקנו לעולם. קלי קאלש נמצא אצלי לא רק בארון הבשמים, אלא גם במחשבותיי ובזכרונותיי, בעוד שהרבה בשמים אחרים משמשים כבני לוויה לשעה, ומרגע שהם חוזרים לארון הם סיימו את תפקידם ומפסיקים כליל לאכלס את תודעתי. קלי קאלש בשבילי היא כמו מעיל העור הנוח שתמיד חוזרים אליו למרות הבגדים החדשים שמחכים בארון...

עור אמרנו. נתחיל מכאן איפוא. קלי קאלש הוא all about עור. לא ידעתי שאני אוהבת בשמי עור לפני שהכרתי את קלי קאלש. בשמי עור אחרים שהכרתי היו תמיד ארוזים בקומפוזיציה עשירה מאוד; לעתים מתובלת באיזו מתיקות או מעושנות (או בשניהם – כמו בTabac Blond),  ולעתים כוחנית, גברית ואגרסיבית המלווה בתווים אנימליים (נסו להזכר בוולגריות של פאלומה פיקאסו), אבל הם תמיד הריחו לי כמו משהו השייך לעבר, לתקופות רחוקות, שאפשר להעריך במסגרת נוסטלגיה שאיננה שלי.
קלי קאלש הוא הוא לא יצירה עשירה כלל וכלל, ואין היא מתכתבת עם זמנים רחוקים. ההיפך הוא הנכון – הוא בעיני מינימליזם בהתגלמותו המודרנית ביותר שניתן להעלות על הדעת. 

קלי קאלש נוצר בשנת 2007 על-ידי ז'אן קלוד אלנה – אף הבית של הרמס. ההשראה לבושם היתה ביקור של אלנה במפעל יצור התיקים של הרמס. אלנה מספר שהעורות במקום הריחו לו פרחוניים, דבר שהפתיע והרשים אותו עד מאוד. השם "קלי קאלש" קרוי לפיכך על שם תיקי קלי Kelly bags)) המפורסמים של הרמס, וגם על שם "קאלש" (Caleche) הבושם הקלאסי המפורסם, הפרחוני אלדהידי, של הרמס.  אין שום קרבה ריחנית בין קלי קאלש לבין קאלש הקלאסי, ואני מניחה שהפרחוניות היא האלמנט היחידי המשותף. לעומת זאת, אף על פי שמעולם לא יצא לי להריח תיק קלי, אני משוכנעת שקלי קאלש קרוב בריחו הרבה יותר לתיק כזה מאשר לקאלש הבושם. בפעם הראשונה שהרחתי אותו (היה זה לפני קרוב לארבע שנים, באוטו, ברעננה, מיד לאחר שאספתי אותו מכלפרפיום), התחושה היתה כאילו אני פותחת קופסת נעליים חדשות לגמרי, שניחוח העור שלהן נפוץ מיד לכל עבר.  הייתי כל כך המומה ונפעמת מהעובדה שבושם יכול להריח ככה, והיום, בדיעבד, אין לי ספק שהיתה זו חוויה מכוננת בחיי הפרפומיסטיים. אז לא הצלחתי להריח שום דבר חוץ מעור. הדבר הפתיע אותי כי רובין מהבלוג Now Smell This, שהיה מאז ומתמיד בלוג הבשמים המועדף עלי, אמרה שהעור בקלי קאלש לא דומיננטי מאוד, אבל אם יודעים שהוא שם ומחפשים אותו אפשר למצוא אותו.  אני, לעומת זאת, התקשיתי ממש למצוא דברים אחרים – וזאת על אף שידעתי שהם שם. הדברים האחרים שהייתי אמורה לחפש שם הם יסמין, טוברוז, מימוזה, איריס ובנזואין, אבל הם כנראה מעורבבים כל כך טוב ביחד, שעד היום לא הצלחתי לזהות אותם. למן הרגע הראשון של ההתזה אני מריחה עור עם איזו חמצמצות של אשכולית (למרות שאין אשכולית בתווים הרשמיים). בהמשך, למרות שהחמצמצות מתעדנת, אני ממשיכה להריח שילוב של עור ואשכולית, כשהעור כמובן דומיננטי יותר מהאשכולית.  ככל שעובר הזמן אני מריחה יותר עור ופחות אשכולית, ואני ממש מתביישת להודות שמעבר לכך אני לא מבחינה באף אחד מהתווים שהיו אמורים להיות שם. או לפחות – כמעט לא מבחינה, כי כעבור יותר משעה אני מתחילה להרגיש בשמץ של פרחוניות, אבל  גם זה התחיל לקרות לי כעבור שנים של שימוש, ורק לאחר שלמדתי להכיר את הפרשנות הבלתי שגרתית של אלנה לפרחוניות, שיכולה להיות מינימליסטית ונטולת מתיקות לחלוטין, ושונה בתכלית מפרחוניות שזיהיתי עד אז עם בשמים "פרחוניים".
קלי קאלש יועד במקור לקהל הצעיר של הרמס (נשים בשנות ה 20 שלהן), ולא לקהל הבוגר של קאלש ושאר אחיו לקלאסיקה, אבל אם תחשבו על קלי קאלש לצד בשמים שהיום מייעדים לקהל בגילאים הללו, תקבלו שיעור מאלף ביחסיות. בשמי הנשים הצעירות של היום (ולא רק בסוף 2010, אלא גם ב 2007 כאשר קלי קאלש יצא) הוא פרחוני פירותי מתקתק וסוכרייתי, בעוד שבקלי קאלש אין שמץ מכל אלה, והוא מתבלט בייחודו הבלתי שגרתי. קלי קאלש לא מריח נשי באופן מיוחד, והנוכחות הדומיננטית של העור משווה לבושם גבריות מסוימת. אבל לא מדובר בגבריות מובהקת, אלא גבריות שהיא יותר בסגנון של For Her לנרסיסו רודריגז, שנובעת יותר מהיעדר מאפיינים נשיים, מאשר מנוכחותם של תווים גבריים טיפוסיים. שני הבשמים מתבססים על דומיננטיות אנימלית (גברית יחסית), אך בעוד שבקלי קאלש הנוכחות הדומיננטית היא של עור, ב- For Her  המאסק המצרי הוא הדומיננטי. גם ב For Her ישנה פרחוניות בפרשנות מודרנית ומינימליסטית, וככל שאני חושבת על העניין יותר, קיימים לא מעט קווי דמיון בין שני הבשמים. עם זאת, ב For Her  יש משהו הרבה יותר חושני, נגיש ומוכר לאף של ימינו, בעוד שקלי קאלש פחות ידידותי ופחות חושני, ויש בו אפילו משהו מעט חמור סבר אך מלא שיק, כמו אשה צעירה בחליפת מכנסיים ותיק קלי (לא משהו שרואים הרבה בארץ, אבל תחשבו על צרפת).
למרות הדומיננטיות של העור, קלי קאלש הוא בושם קליל ואפילו שקוף, עם סיאז' מתון מאוד עד בלתי קיים, והוא נשאר קרוב לגוף. כל אלה הופכים אותו לבושם יומיומי וקז'ואלי. קלי קאלש גם נשאר שעות רבות על הגוף, והוא מריח מצוין בכל רגע נתון. באחת מביקורות הגולשים במייקאפאלי מישהי אמרה פעם על הבושם שהוא "מריח כמו כסף", ומבלי להבין לגמרי את פשר האמירה, אני מרגישה שיש בה משהו נכון. הוא מריח כמו שיק. ושיק הוא Less is more , אמנות העידון וההפחתה. קלי קאלש הוא בושם לא בנאלי ולא טריוויאלי, ולמרות הפשטות שלו – ואולי דווקא בגללה – הוא משדר יוקרה שלא ניתן לטעות בה.

בקבוק ה EDT שברשותי עומד להיגמר, ואני שוקלת להזמין את גרסת ה EDP בבקבוק הבא. אם אעשה זאת – אחזור לכאן לדווח ואקדיש לו פוסט נפרד. את גרסת ה EDT ניתן היה עד לא מזמן להשיג בכלפרפיום, ואפילו במחירים מצוינים. בפעם האחרונה שבדקתי באתר שלהם הבושם אזל במלאי. ממליצה לעקוב כי זו האופציה היחידה להזמין את הבושם בארץ למיטב ידיעתי. איביי וחנויות אונליין הן גם אופציה טובה (אם כי יקרה יותר), ושם לפעמים ניתן למצוא גם בקבוקי מיני או דוגמיות.

יום רביעי, 6 באוקטובר 2010

Lanvin Marry Me - ביקורת בושם


קיבלתי בקבוק של  Marry Me להתנסות כבר לפני יותר מחודשיים, יחד עם עוד מספר בקבוקי בושם שיצאו לאחרונה. השתהיתי זמן רב עם הביקורת הזאת כדי לתת לMarry Me  הזדמנויות נוספות לפני שאני חורצת את גורלו בביקורת כתובה, סופית ובלתי הפיכה; ניסיתיו שוב ושוב אחת לאיזה זמן, אבל האמת ניתנת להיאמר: מדובר בבושם רע.  אני יכולה להבין מדוע בית אופנה כלנוון, שנוסד על ערכים בורגניים ושמרניים יקרא לבושם Marry Me,  אבל אני באמת לא יכולה להבין מדוע בית אופנה כה נכבד ואיכותי מוציא בושם שמריח כמו כל כך הרבה בשמים פרחוניים/פירותיים אחרים שמסתובבים בשוק, שמריחים מצדם כמו שמפו של הרבל אסנס. זה מה שחושבים היום בלנוון על מוסד הנישואין? לא שבאמת אכפת לי מכבודו הרמוס של מוסד הנישואין, אבל קיוויתי שלפחות בבושם הקרוי Marry Me, יהיה משהו פחות עכשווי, פחות גנרי, פחות בהשראת בשמי איסי מיאקה ויותר בכיוונים של בשמי עבר קלאסיים. הפתיחה של Marry Me  פירותית, מתוקה ומעיקה, ועם זאת כאילו מתאמצת להיות פרשית עם תווים פרחוניים "מרעננים", אלא שלא מדובר ברעננות מהסוג שיש לפרחים בטבע, אלא יותר רעננות המאפיינת מטהרי אויר של שירותים. בהמשך נרשמת איזו התמתנות, והסירופיות של ההתחלה מפנה את מקומה לנקיון פרחוני/סוכרייתי של הסבונים של ימינו. אני מתארת לעצמי שגם לבשמים כאלה יש שוק, ואני אפילו יכולה לראות את השוק הזה בעיני רוחי. בעיני רוחי אמרתי? ובכן, במחשבה שניה לא צריך להרחיק לכת עד כדי כך. גם בעיני הפיזיות אני יכולה לראות את השוק הזה, ואני אכן רואה אותו לעתים מזומנות. זהו קהל צעיר ממין נקבה , והוא מסתובב במועדוני לילה וברים מהסוג שתור ארוך משתרך בכניסה אליהם בימי חמישי ושישי, ולקהל הנקבי שלהם (גם הזכרי, אבל זה לא מענייננו כרגע) תמיד מראה אחיד:  סקיני ג'ינס, גופיה צמודה מאוד ונעלי עקב (או כל מראה אחר שיצא מן האופנה אך עדיין שולט ברחובות). אפשר לראות ברחובות גדודים של קהל נקבי שכזה צועד תמיד אל אותם מקומות, וקשה להבדיל בין הפרטים השונים בו, כי דומים הם עד מאוד. אני ממש יכולה לראות איך קהל כזה מאמץ את Marry Me  בחום אל חיקו בימי קיץ חמימים ולחים.
מנגד, אם אינכם נמנים עם באי קהל זה, אמליץ לכם לחפש משהו אחר.  ובכל מקרה – בין אם אתם נמנים על קהל זה ובין אם לאו, אמליץ בחום לא לבחור ב Marry Me כבושם החתונה שלכם.
התווים הרשמיים הם: אפרסק, תפוז מר, פרזיה, מגנוליה, יסמין, ורד, ארז לבן, אמבר ומאסק.