יום רביעי, 29 בספטמבר 2010

Flower by Kenzo - ביקורת בושם

פלאוור הוא מהבשמים הפופולאריים האלה שנמכרים בכל מקום,  ומשנת 2000 - השנה שבה הבושם יצא לראשונה, הוא מעולם לא הפסיק להיות בסט סלר, וזאת אף על פי שכבר עברו קרוב ל11 שנה מאז! למעשה, פלאוור הוא עד כדי כך פופולארי שנדרשו לי שנים לגשת אליו ברצינות, וזמן רב התייחסתי אליו בסנוביזם האופייני לפרפומיסטה בגרוש שהייתי, שמעריצה כל מה שהוא "נישה" ובזה לכל מה שפופולארי. איזה מזל שהתקופה הזאת עברה לי. ולא - המזל הוא לא בגלל שמרגע שנתוודעתי אל פלאוור הוא הפך לבושם האהוב עליי ביותר. הוא אפילו לא נכלל ברשימת עשיריית הבשמים האהובים עליי ביותר. ועדיין מדובר במזל גדול, כי פלאוור הוא בושם מעניין. ולהחמיץ בושם מעניין רק משום שהוא מקוטלג כפופולארי זוהי איוולת של ממש.

הרשו לי לשתף אתכם בזכרון רחוק שיש לי מפלאוור. אני לא בטוחה שהיתה זו הפעם הראשונה שהרחתי אותו באמת, אבל זהו ללא ספק הזכרון הראשון שלי ממנו. אני ובן זוגי קנינו בסופר במתחם הסינמה סיטי. זה היה סופר גדול מאוד, כזה שיש בו גם מחלקת פארם וארוניות בשמים (גם היום הסופר גדול, אבל אני חושבת שהבעלות השתנתה ואני לא יודעת אם גם היום מוכרים שם בישום). בתקופה ההיא עוד לא הייתי פרפומיסטה סנובית אלא פרפומיסטה מתחילה (או טרום פרפומיסטה, תלוי איך מגדירים), שחייבת להריח בכל ביקור בסופרפארם/אפריל/משביר או סתם סופר גדול עם מחלקת פארם כמו הנ"ל מספר גדול ככל הניתן של בשמים. היום אני מתחלחלת לעצם המחשבה הזאת, אבל אז זרועותיי הארוכות שימשו מצע נסיוני לכל כך הרבה בשמים בו זמנית, וללא כל בררנות מצדי. לא חששתי להתיז על עצמי שום בושם לנסיון, לא משנה כמה זול, משעמם או סתם רע הוא היה. כל עוד מדובר היה בנסיון, הכלל שהנחה אותי היה anything goes.
ובכן, אותו ביקור בסופר לא היה שונה. כרגיל, ניסיתי כמה וכמה בשמים, כאשר כל בושם חלש על איזור אחר בזרוע. אלא שהפעם פלאוור נכנס לתמונה - הוא היה אחד מהבשמים שניסיתי. אני זוכרת את עצמי חוזרת לאוטו עם הקניות כשבן זוגי מחכה לי שם. נלהבת לשתף אותו בחוויות הריחניות החדשות (עוד אחת מההתנהגויות הרגילות שלי אז) הגשתי לו את זרועי להסנפה. אני לא זוכרת אילו בשמים נוספים היו שם ומה היתה תגובתו אליהם, אבל את התגובה לפלאוור אני זוכרת היטב. הוא הסניף את הכתף שלי (מוקד ההתזה), עיווה את פניו בבעתה ואמר שזה מריח כמו מטרנה או אוכל תינוקות אחר. האסוציאציה הזאת היתה דוחה מספיק בעיני כדי לשכוח מהר מאוד מפלאוור. אז גם לא התעניינתי בבשמים שלא מריחים "טוב", ולמרות שהעניין שלי בבשמים היה רב, קניתי רק בשמים שהריחו נעים בעיני, ונעימותם היתה קנה המידה היחידי לרכישה.
אל תשאלו אותי מה הביא אותי לרכוש את קנזו לאחר שנים, מהסיבה הפשוטה שאני לא אזכור. אבל יש סיכוי רב שזה היה בגלל איזה מבצע ממש טוב שהיה עליו אז... על כל פנים - כל זה לא חשוב עכשיו. מה שחשב לי עכשיו זה לנסות להסביר למה אני חושבת שפלאוור הוא בושם מעניין.  אז קודם כל, הוא מעניין כי הוא לא בושם שקל לחבב מיד. אקורד הפתיחה שלו כל כך מתוק ופודרתי, שממש קשה להבחין במשהו אחר שם. אני הייתי מצפה מבושם שנקרא Flower להריח כמו פרח, או לפחות שיהיה בו איזשהו אלמנט פרחוני (ואם לא פרחוני - לפחות שתהיה בו תכונה של פרח - כמו פרשיות או רעננות), אבל פלאוור לא מריח כמו שום פרח שאני מכירה. למעשה יש בתווים הרשמיים שלו פרחים (ורד וסיגלית), אבל עד היום לא הצלחתי להבחין בהם. גם פרשי הוא לא. אין בו ולו טיפה אחת של טריות רעננה של רכיב ממקור צמחי. פלאוור הוא בושם דחוס ועמוס, ורכיביו השונים מעורבבים בצורה מושלמת כל כך, שממש אי אפשר להבחין בהם כשלעצמם. כך יוצא שעם פלאוור אתם מקבלים את החבילה במלואה - ואל הפרצוף, ובכל רגע נתון.
אז מתיקות ופודרתיות מעיקות יש? יש! העדר תווים מובחנים יש? יש! אוכל תינוקות יש? יש!
מה כל כך מעניין באלה, תשאלו? ובכן, אני מוצאת שבפלאוור יש שילוב מעניין בין מודרניות לוינטג'.יש לו פודרתיות כבדה שמזכירה במשהו בשמים קלאסיים עם שיק צרפתי כמו L'heure Bleue של גרלן, שהולכת ונעשית רכה יותר ויותר ככל שהזמן עובר, ואז היא חמימה, עצית ומלטפת, שמזכירה בשמים ומוצרי איפור של נשים מבוגרות מאוד מהמאה הקודמת (אפילו לא סבתות אלא סבתות רבות) מצד שני יש בו מתיקות אכילה כמעט, שאופיינית לתקופות מודרניות יותר, שבהן תווים ריחניים מתחום המטבח המתוק נכנסים בקלות לכל כך הרבה בשמים נשיים. אבל אני אומרת "כמעט", כי פלאוור הוא לא ממש בושם אכיל (foodie) - הוא מריח סינתטי מדי למטרה זו. כשהייתי ילדה היו בובות גומי שהיה להן ריח מאוד מובהק - מתיקות סינתטית יחד עם ריח גומי. משהו במתיקות של פלאוור מזכיר לי את הבובות האלה רק בלי ריח הגומי (אולי זה המאסק הלבן?).  אני לא יודעת איך מריחות בובות גומי של היום, אבל אולי זה קשור איכשהו לעובדה שפלאוור הוא בושם שהתחבב על נערות צעירות כה רבות? או אולי זו בכלל המטרנה שעוררה בהן זכרונות מתוקים לילדות מאושרת ולא כל כך רחוקה?  קשה לקבוע בוודאות, אבל לא רק על נערות צעירות הצליח פלאוור להתחבב, אלא על נשים מכל הגילאים. כנראה שמשהו בשילוב בין הישן לחדש היה ירייה מוצלחת לכל הכיוונים, ויריה מוצלחת לכל הכיוונים - כאשר תוצאתה איננה קטסטרופלית - היא החומר שממנו עשויות קלאסיקות רבות. פלאוור הוא סוג של קלאסיקה. האם אני אוהבת את פלאוור? כן ולא. זה תלוי ביום, בשעה ובמצב הרוח. הוא לא יהיה הבחירה האוטמטית שלי לבישום יומיומי, אבל מדי פעם (לעתים רחוקות - אם לדייק) הוא יכול להרגיש מתאים. פלאוור מוגדר כבושם פרחוני אוריינטלי, אבל לדעתי הוא הרבה יותר עצי מאשר פרחוני. אני מאוד לא ממליצה על פלאוור כבושם לקיץ. סתיו וחורף, לעומת זאת, הם זמן טוב לגשת אליו, כך שממש עוד מעט תוכלו לנסות לבדוק אותו בעצמכם.



יום ראשון, 19 בספטמבר 2010

Bvlgari Omnia - ביקורת בושם

הבושם הראשון במסגרת מה שהפך לימים לסדרת בשמי Omnia של בולגרי הוא גם החביב עלי ביותר. ההשראה שמאחורי אומניה היא תבלינים אוריינטליים שהתגלו במסעותיו של מרקו פולו, הוא נוצר ב 2003 על ידי האף Alberto Morillas,  שקיווה ליצור באמצעותו אינטרפרטציה מודרנית לבשמים אוריינטליים. ואכן, אינטרפרטציה מודרנית להפליא לפנינו. זהו בושם שקוף, צלול וקליל הרחוק מרחק רב מהקונוטציות הרגילות של בשמים אוריינטלים, המתאפיינים לרוב בכבדות, סמיכות וסיאז' מוגזם.
התווים הרשמיים הם: פלפל שחור, מנדרינה, תה מסאלה, זעפרן, ג'ינג'ר, הל, ציפורן, קינמון, מוסקט, שקד, שוקולד, פריחת לוטוס וסנדלווד. ואף על פי שמרשימה זו אפשר לחשוב שמדובר פה במטבח הודי בבקבוק לפחות, בפועל העדינות של אומניה לא תותיר למחשבות כאלה להתקיים לאורך זמן. תווי הפתיחה יוצרים רושם ראשוני של הדריות פרחונית מרעננת, נקיה ואפילו סבונית עם מעט תה. כיוון שלרוב אינני מוצאת עניין רב בריחות נקיים לקח לי המון זמן לרכוש את הבושם. למעשה רק בשנה שעברה החלטתי לרכוש את אומניה בכלפרפיום, לאחר שהוא כבר שנים לא על מדפי הפארמים (ומן הסתם רכשתי אותו אז יותר מתוך חשש להיעלמותו ללא שוב ופחות מתוך הערכה אמיתית לבושם). העניין האמיתי באומניה מתחיל כעבור איזה זמן, כאשר התבלינים מתחילים לעלות אל פני השטח ולזקוף את ראשם. הנחמד הוא שהם עושים זאת לא כולם יחד אלא כל אחד בתורו. בהתחלה יש נוכחות חזקה של תה מתובל כלשהו, אבל לא לגמרי ברור מהם רכיביו המתובלים. בשלב זה מעט חריפות של ג'ינג'ר באה והולכת, אבל היא בעיקר נבלעת בתה ואין לה נוכחות עצמאית. בהמשך צצים ועלים להם הזעפרן, הציפורן, הקינמון והמוסקט, אבל החלק האהוב עליי מתרחש רק כעבור כמה שעות, כשמגיעה שעתו הנינוחה של ההל. אני כל כך אוהבת הל! גם עציות חמימה ואיזו מתקתקות (אולי של השוקולד) נמצאים להם ברקע, אך עם זאת הכל נותר נקי, מאוזן, מעודן, קליל ורגוע.
הקלילות והשקיפות של אומניה יהוו חיסרון בשביל אלו המחפשים בשמים עם נוכחות וסיאז'. באומניה אין כמעט סיאז', והתחושה שלו היא לא "מבושמת". זה עד כדי כך בולט, שישנם לא מעט אנשים שכמעט לא מצליחים להריח את הבושם, כך שאם אתם מחפשים בושם עם נוכחות, אומניה הוא כנראה לא הבושם בשבילכם.  אומניה הוא לא בושם נשי במיחד, ואף על פי שבמקור הוא יועד לנשים, אני חושבת שגברים יכולים ללבוש אותו בקלות. אני מוצאת שאומניה הוא בושם על-עונתי ומתאים לכל עונות השנה. הוא קליל מספיק כדי להיות בושם קיץ וחמים מספיק בשביל להיות בושם חורף, אבל הוא הכי נפלא בסתיו, כשעוד לא קר ממש אבל השמים מתחילים להתקדר והימים מקדימים להחשיך.
את אומניה רכשתי יחד עם תחליב גוף תואם, ואני משתמשת בהם יחד. אני מאוד ממליצה על קרם הגוף להארכת משך שהותו של הבושם על הגוף (עם הקרם הוא נשאר יום שלם), וגם לחיזוק הריח, לאלו מביניכם שזקוקים לתחושה מבושמת יותר (אם כי קחו בחשבון שגם עם קרם הגוף התחושה עדיין קלילה מאוד וכמעט שקופה). הבקבוק שרכשתי רק בשנה שעברה כבר עומד להיגמר - דבר מפתיע בהתחשב בעובדה שזה בקבוק לא קטן (65 מ"ל), שיושב בארון לצד עשרות בשמים מתחרים.
אני חושבת שכיום הדרך היחידה להשיג את אומניה בארץ היא בחנויות מקוונות. בכלפרפיום ניתן להשיג בקבוק של 65 מ"ל ב- 189 ש"ח, ובקבוק של 25 מ"ל ב- 69 ש"ח.  בשל המחיר הנוח אני ממליצה בחום על הבקבוק הקטן, גם אם אין לכם דרך להריח אותו מראש וזו תהיה קניה עיוורת. 

יום שבת, 18 בספטמבר 2010

Balenciaga Cristobal EDT - ביקורת בושם

הימים המתקררים והמתקצרים שולחים אותי לחפש בארון הבשמים נחמות מתוקות. קריסטובל של בלנסיאגה הוא בהחלט נחמה ונילית מתוקה, מהסוג שיגרום לכם לחשוב על קינוחים קרמיים מתקתקים ועשירים בעלי מרקם נימוח. קריסטובל יצא בשלהי הניינטיז (1998), וכיום, למעלה מעשור קדימה במכונת הזמן, הוא מוכיח שקלאסיקה במיטבה לא מזדקנת כל כך מהר. בניגוד לכל כך הרבה בשמים שנחשבים לקלאסיקות אך הזמן נתן בהם את אותותיו והזקנה פשטה בהם ללא רחם, קריסטובל - גם אם איננו עול ימים - שומר על רעננות מפתיעה ורוח נעורים. אבל לפני שתהיה פה אי הבנה - לא מדובר בבושם "מרענן" או "צעיר" בשום מובן שאנו מכירים כיום.
קריסטובל הוא בושם שוניל הוא גולת הכותרת שלו, וכל מה שמסביב נועד לשרת, לפאר, להאדיר ולהלל את התמה המרכזית. ישנם (ותמיד היו) לא מעט וריאציות על וניל בשוק הבשמים, אבל למצוא בושם וניל שהוא גם בושם מוצלח מאוד זה דבר לא קל בכלל.  בשמי וניל רבים כושלים בכל כך הרבה קריטריונים, והקלות הבלתי נסבלת שבה הם הופכים לעיסה דביקה ומתוקה על העור, לא מותירה בי חיבה רבה אליהם. לכאורה, מה יש לצפות מבושם וניל?  לא הרבה. עליו להיות מתוק, נעים ומנחם. אבל כמה בשמי וניל אתם מכירים שהם אכן כאלה? רוב בשמי הוניל הם אמנם מתוקים, אבל רחוקים מלהיות נעימים, ונוכחותם עשויה להיות מציקה עד מאוד. קריסטובל שונה. הוא באמת נעים, וסוד הקסם שלו הוא איזון שבא לידי ביטוי בכך שמרכיביו משתלבים זה בזה בהרמוניה, וממתנים את הוניל בלי לפגוע לרגע בדומיננטיות שלו. תאנה ירוקה וברגמוט בתווים ההתחליים נותנים מרירות ושמץ חמצמצות כמעט מרעננת. עם התנדפותם פרחוניות עדינה מאוד נכנסת לתמונה. התווים הפרחוניים הרשמיים הם פרזיה כחולה ויסמין, אך אלה מעורבבים כל כך טוב, שאלמלא הייתי יודעת לעולם לא הייתי מנחשת שהם נמצאים שם. בהמשך סנדלווד ופטשולי מתווספים לתערובת המתוקה ומעניקים לה חמימות עצית/אגוזית קלה, שהיא לפרקים כמעט שוקולדית.
קריסטובל הוא לא בושם מהפכני או כזה שמנסה להיות מיוחד. הוא בושם נשי ויפה שעשוי בטעם, אשר כל מטרתו לגרום ללובשת אותו להריח טוב, מבלי לנסות לספק ערך מוסף או אקסטרה עניין. מתוק אך עם זאת אלגנטי, הוא יתאים את עצמו לעולם ערכים בורגני של בגדים יפים ותיקים יפים עם נגיעות של היי קלאס.
קריסטובל - כמו בשמים מתוקים רבים אחרים - הוא בהחלט לא בושם יומיומי בשבילי, ואני צריכה להיות במצב רוח מאוד מיוחד בשביל ללבוש אותו, אך עם זאת - כשמגיע מצב הרוח המיוחד אין מושלם ממנו. הוא עננת מתיקות חמימה ומתוקה שנשארת על הגוף שעות רבות  ואפילו יום שלם. קריסטובל הוא בשום פנים ואופן לא בושם קולני או צורמני, אבל יש בו כבדות מסויימת שכדאי לקחת בחשבון כמו גם פוטנציאל לסיאז' (שובל ריח) מרשים אם משתמשים בו שלא במתינות. אי לכך הייתי ממליצה להשתמש בו במשורה ולא בעונות החמות והדביקות, ולשמור אותו לימים הקרירים יותר של הסתיו או החורף. קריסטובל יצא גם בצורת תחליב גוף מוצלח, ולמי שרוצה להאריך את זמן האיכות שלה עם הבושם מומלץ להשתמש בשניהם (שוב - במתינות בבקשה!). למי שמוצאת את הבושם חזק מדי או מתוק, קרם הגוף הוא אופציה אלטרנטיבית קלילה בהרבה אם משתמשים בו לבדו.
קריסטובל הוא בושם שהפך להיות נדיר בחלקים מסוימים בעולם, וכבר יצא לי לראות אותו נסחר באיביי במחירים מופרזים. לא הצלחתי להשיג מידע מהימן על כך, אבל יש סיכוי טוב שהבושם יצא מייצור, ועומד להיעלם בקרוב ללא שוב. למיטב ידיעתי "אפריל" היא הרשת היחידה שמחזיקה את בשמי בלנסיאגה (אם כי הוא נמכר גם בחנויות פרפומריה מקוונות ולא מקוונות שהן אינן רשתות), ואפילו במחירים טובים. עכשיו, בתקופת החגים, שווה לקפוץ לשם כדי לבדוק עם מבצעי החג חלים עליו, ולהתהדר בבקבוק של הקלאסיקה החביבה הזאת. אם אתם, כמוני, לא טיפוסים של וניל אך מעריכים בשמים קלאסיים שעשויים היטב, בחרו בבקבוק הקטן של 30 מ"ל.

יום רביעי, 15 בספטמבר 2010

Juliette Has a Gun Midnight Oud - ביקורת בושם



תקופות החגים הן זמן מצוין להתחדש בבושם חדש, או כך לפחות מנסים לגרום לנו לחשוב. בתור צרכנית כבדה יחסית של בשמים, אני לא ממש זקוקה לחג או למאורע מיוחד כדי להתחדש בבושם, ומבחינתי כל יום הוא יום טוב לכך. מה שכן, תקופות החגים הן זמן מצוין לנצל את הנחות החג החלות על בשמים רבים ברשתות השונות, שלפעמים מגיעות לעשרות אחוזים. לא כל בושם שמחירו יורד בעשרות אחוזים הוא מציאה משתלמת (ישנם בשמים המתומחרים בארץ באופן מופקע ומופרך עד כדי כך שגם בהנחה עדיין יהיה משתלם יותר להזמינם מאיביי), אבל יש בהחלט בשמים שההנחה הופכת אותם למשתלמים במיוחד לקניה. כאלה הם למשל הבשמים של מותג הנישה Juliete Has a Gun  שנמכרים במשביר לצרכן.  כיאה לבשמי נישה מחירם המקורי גבוה למדי (670-760 ש"ח לבקבוק של 100 מ"ל), אבל בתקופת החגים אפשר להשיג בקבוק של 100 מ"ל במחיר הנמוך מ 300 ש"ח. מדובר במחיר מצוין שאין לו אח ורע בעולם כולו, ואין כמעט סיכוי למצוא את בשמי המותג בפחות מ $120 לפני משלוח (אם בכלל מוצאים אותם. זכרו שנישה זה לא רק יקר אלא גם קשה להשגה).

למעשה לא התכוונתי לקנות שום דבר באופן מתוכנן השנה, אבל אתמול הזדמן לי להגיע למשביר לצרכן בדיזנגוף סנטר, ושיטוט אקראי באגף הבשמים העלה את Midnight Oud לנגד עיני. מדובר בבושם שאני מחפשת כבר שנה (הוא יצא ב- 2009), ושואלת עליו בכל הזדמנות כשאני מגיעה למשביר. כבר מזמן אמרתי נואש והפסקתי בחיפושים, ועל כן רבה היתה הפתעתי אתמול לנוכח המפגש הלא צפוי עם MIdnight Oud, שנחטף בו ברגע. 

את הבושם עצמו חיבבתי למן השפריץ הראשון, שהריח לי כמו... טרפנטין! כמה לא ידידותי מצד בושם להיפתח כך אל קונה פוטנציאלי שאמור להאמין שהבושם שהוא קונה יגרום לו להריח טוב! אבל בושם נישה ראוי לשמו לא באמת מעוניין להתחנף אל אף אחד, ויעדיף להישאר על המדף ובלבד שהקונה יעמוד בקריטריונים שלו, ולא להיפך.  אותי התוקפנות ההתחלתית רק שעשעה וגרמה לי לרצות להישאר ולראות איך כל זה מתפתח; אבל התפתחות רבה לא נרשמה כל כך מהר. אי לכך ניסיתי להבין מה בדיוק אני מריחה, ועולם אסוציאציות רחב אך בלתי קוהרנטי בעליל -  המורכב מאלמנטים שונים ומשונים כמו זיהום אויר, גומי שרוף,  עור לא מעובד, חומרי ניקוי, קטורת, ואפילו קוקה קולה -  נפרש לפני.  עוד הוא שרף המופק מעץ שנקרא agarwood (בעברית עץ אגר? אין לי מושג), ניחוחו החזק הוא מר, מתוק, עצי ושרוף בו זמנית, והוא שימש כרכיב פופולארי בבישום ערבי עתיק. בשנים האחרונות הוא זכה לעדנה ולפופולאריות מחודשים בקרב מותגי הנישה, שהוסיפוהו לבשמים רבים.  הטרנד הזה הוא אפוא הקרקע שעליה צמח Midnight Oud שלפנינו, שהלך עד הסוף עם מוטיב העוד, ובהחלט לא לקח אותו למקומות מעודנים, כפי שהוא יכול היה לעשות. וכאילו לא די בחריפות הטרפנטינית של הרכיב האקזוטי הזה, אל החוויה המרירה הזאת מתווסף זעפרן, שנוכחותו מעלה זכרון ריחני של חנות תבלינים בשוק, שרק מתגבר לנוכח הגרניום שמצטרף מיד לאחר מכן. אבל לאחר השלב הזה הדומיננטיות החריפה והמוזרה של הפתיחה מתמתנת, ואפשר להבחין בתווים באופן נפרד.  זה גם פחות או יותר השלב שבו ניתן להבחין במאסק (ולא מדובר במאסק נקי בסגנון בודי שופ. דמיינו את המאסק המצרי של For Her  לנרסיסו רודריגז, והוסיפו לו עוד קצת חייתיות) שהוא כנראה האחראי לתחושה הגולמית של "עור לא מעובד" שהיה נדמה לי שהרחתי. לאחר שעה אגרסיבית במיוחד של תווים המתחרים ביניהם מי יהיה פחות נחמד, העסק מתחיל להרגע, כאילו הצדדים מבקשים לשבת ולפוש מעט מההתגוששות המפרכת. אפילו מתקתקות מפויסת וחמימה של ורד ואמבר מתחילה להשתלט על העניינים, ולמרות העציות החרוכה שעדיין נמצאת שם, השטח מתחיל להתנקות. מכאן ואילך Midnight Oud כבר לא עצבני ומטונף כשהיה, וככל שעובר הזמן הוא נעשה נקי הרבה יותר, ומאבד לחלוטין את ניצוץ הטירוף של הפתיחה. העציות הולכת ומתמזגת עם השילוב המנחם, הפודרתי מעט, של ורד, אמבר ופטשולי, וכאן כבר מדובר בסיפור שכבר מוכר לנו מבשמים אחרים של JHAG כמו Lady Vengeance (יש ביקורת שלי עליו בבושמולוגית), אבל גם אתCitizen  Queen   ו Calamity J הוא מזכיר מאוד.  אני מוצאת את אקורד הסיום (שאגב, נמשך הרבה מאוד זמן – התבשמתי ב Midnight Oud בקלילות רבה בערב כמה שעות לפני השינה, ולמחרת בבוקר עוד יכולתי להריח אותו) קצת מאכזב, אבל הפתיחה המרשימה בהחלט מפצה על כך, והופכת את Midnight Oud לרכש ראוי אחרי הכל.

התווים הרשמיים של Midnight Oud הם ברגמוט, עוד, אמבר, מאסק, זעפרן, ורד מרוקאי, גרניום ופטשולי. הבושם מוגדר כיוניסקס ומכוון לשני המינים.


יום חמישי, 9 בספטמבר 2010

ביקורת בושם: Hermes Vanille Galante


Vanille Galante יצא ב 2009 כאחד מבשמי Hermessence, קולקציית הנישה האקסקלוסיבית של הרמס, אשר יוסדה ב- 2004 על ידי הפרפומר ז'אן קלוד אלנה (Jean-Claude Ellena), שבחזונו האמנותי קיווה ליצור לא סתם בשמים אלא "פואמות של חוש הריח". אף על פי שאני מכירה רבות מיצירותיו של אלנה,המכהן כאף של בית הרמס מזה שנים, את בשמי הרמסנס לא יצא לי להריח לפני Vanille Galante - בעיקר מפני שהם נמכרים בתפוצה מוגבלת מאוד וכמעט אך ורק בבוטיקים של הרמס במעט מאוד מקומות בעולם.
כפרפומיסטה שרחוקה מלהיות פריקית של וניל מחד אך מעריצה גדולה של הגאון אלנה מאידך, הסתקרנתי מאוד למשמע "וניל" בשם הבושם, וסקרנותי גברה עוד יותר כאשר קראתי לאחר מכן שאלנה העיד על עצמו שהוא איננו חובב וניל ו"ריחות מתוקים באופן כללי". לא שהופתעתי מהטענה כשלעצמה, שהרי אלנה ידוע בבשמיו המודרניסטים, האוונגרדיסטים, בעלי האיכות ה"שקופה", המעודנת לעילא, והרחוקה כל כך מהקונוטציות הסטנדרטיות (שלא לומר - וולגריות) שהייתם מלבישים על "וניל", אבל עצם הבחירה שלו בבושם שוניל הוא התימה המרכזית שלו עוררה אצלי שאלות ותהיות. עם זאת, למרות השאלות לא הייתי צריכה בשלב ההוא להריח את הבושם כדי לדעת שלא בוניל סטנדרטי עסקינן. זאת מהסיבה הפשוטה ש "Vanille Galante" היה שיחת היום בכל בלוגי ופורומי הבשמים באותה תקופה, ובין יתר הסיסמאות שהופרחו שם כדי לתאר את ייחודו ושונותו של הנ"ל התבלטה הסיסמא - "בושם וניל לא לחובבי וניל", או "בושם וניל לשונאי וניל", בגרסתה הפחות מעודנת.
מצוידת בידע הזה ובהיכרות מוקדמת עם אלנה, מיהרתי לרכוש ב $70 דולר בקבוקון קטן של 15 מ"ל (כן! אלה מחירי בשמי הרמסנס) של Vanille Galante באיביי, והימים שעברו עלי בהמתנה לפלא היו מהדרוכים שידעתי בחיי. כשהוא הגיע לבסוף, מה שהפתיע אותי באמת היתה העובדה שהופתעתי! Vanille Galante לא היה דומה אפילו במעט לדימוי הריחני שעלה ברוחי. ציפיתי לבושם שהוניל בו "שקוף" וכמעט לא מורגש, ושה"green notes" שהובטחו ברשימת התווים הרשמית, יבלטו בו. ומה שקיבלתי היה בהחלט משהו שיכולתי לזהות בנקל עם וניל.  אך גרוע מכך - היתה בו איזו דומיננטיות פרחונית פירותית שהפריעה לי, שאפילו הזכירה לי במשהו את תווי הפתיחה של הבושם Gold של דונה קארן, שמעולם לא באמת אהבתי, והוא לא הריח לי ירוק או עשבי כמו שחשבתי. אף על פי שלמרות כל אלה עדיין ניכר היה בודאות ש Vanille Galante אינננו בושם וניל סטנדרטי, ובטח שלא מריח כמו בשמי וניל אחרים (הוא קליל ואוורירי בהרבה), לא יכולתי שלא לחוש מאוכזבת. הבנתי שקיבלתי בושם וניל שונה, אבל לא שונה במובן שקיויתי. הנחתי אותו בארון הבשמים שלי לצד בשמים אחרים שאני מגיעה אליהם לעתים רחוקות בלבד, והתנחמתי לפחות בכך שמדובר ב 15 מ"ל ולא בקבוק גדול יותר...
אבל מצאתי את עצמי חוזרת אליו מדי פעם. לא כי קיוויתי למצוא בעצמי אהבה אליו או למצוא בו דברים שיחבבו את עצמם עלי עם הזמן, אלא מהסיבה הפשוטה והפרוזאית שאני חוזרת אל כל הבשמים שנמצאים בארוני בזמן זה או אחר. נוסיף לכך את העובדה שלמרות שהייתי מאוכזבת לא הרגשתי בשום שלב שמדובר בבושם רע, וכן את העובדה שהבושם, בהיותו קליל ומעודן, הוא לביש לחלוטין, ונקבל בושם שחוזרים אליו. משוואה פשוטה.
הסיפור היה יכול בשקט להסתיים כאן. סיפורים דומים עם בשמים קורים לי כל הזמן - אני רוכשת בושם, מגלה שהוא טוב אבל לא גאוני, הוא שוכב בארון עד שאחת לאיזה זמן אני מגיעה אליו, לאחר מכן הוא שוב חוזר לשכב בארון וחוזר חלילה...
אבל כאן דווקא קרה דבר. ההערכה שלי אל Vanille Galante הלכה וגדלה בכל פעם שלבשתי אותו. לא באופן דרסטי אמנם, אבל בכל זאת גדלה. היופי שלו מתגלה עם הזמן, ואם מחכים בסבלנות את רבע השעה הראשונה שלאחר ההתזה, הפירות נרגעים. נותנים לעוד רבע שעה לחלוף וגם הפרחים נרגעים. כל אלה לא נעלמים לגמרי אמנם אבל הופכים להרבה פחות דומיננטיים, ולצדם מתגלים תווים ירוקים ועציים, והכל יחד משתלב לכדי שלמות הרמונית ומעודנת על העור. המתיקות שם, אבל היא רכה ושקופה, ובניגוד לבשמי וניל אחרים היא לא חמה בכלל -  היא קרירה ומימית. לאחר שעות ארוכות כל מה שנשאר על העור הוא שרידים של וניל וצל קלוש של סנדלווד, עם איכות מעושנת מעט, אבל ממש מעט.
Vanille Galante בכל זאת הפתיע אותי לטובה. אבל שוב, גם ההפתעה הזאת הפתיעה אותי - הרי הייתי צריכה לדעת מראש שאלנה הוא לא איש של מחוות גדולות והפתעות גרנדיוזיות. אלנה, ממש כמו אלוהים, נמצא בפרטים הקטנים, והחתימה האישית שלו, הכל כך ייחודית לו, נמצאת בהם. המינימליזם שלו, שהופך את בשמיו לכל כך שונים מבשמים אחרים, אף פעם לא יוצא בהצהרות גלויות. הוא מדבר באנדרסטייטמנט ורק כך צריך לגשת אליו.
Vanille Galante הוא יצירה סופר אלגנטית ושיקית, והוא מרגיש יקר במובן הכי לא נובורישי שיש. יש בו טונות של איפוק ואין בו טיפת קולניות. הוא לא בושם שאני יכולה ללבוש יום אחרי יום. לא כי הוא לא לביש,כאמור,  אלא משום שכדי להעריך אותו כפי שמגיע לו, צריך תשומת לב מיוחדת ומצב רוח מיוחד, ובעיקר המון קשב. אף על פי שהקלילות שלו הופכת אותו לעל-עונתי, אני חושבת שהתקופה שהכי מתאימה לו היא שלהי הקיץ ותחילת הסתיו -  בדיוק התקופה הנוכחית.
אם אתם ברי מזל תוכלו להשיג, כמוני, בקבוק קטנטן של 15 מ"ל באיביי. זה באמת עניין של מזל, כי רוב הזמן Vanille Galante לא מוצע למכירה אונליין (במקומות ששולחים לארץ). אבל אם אתם נוסעים בקרוב לאירופה או לארה"ב רשמו לעצמכם לבדוק אותו באחד מבוטיקי הרמס שם.

יום רביעי, 8 בספטמבר 2010

הקדמה ארכנית מעט עלי ועל הבלוג


אני מניחה שאפשר לכנות אותי אספנית בשמים, אבל אני מעדיפה את הכינוי - אספנית חוויות ריחניות. בשמים הם הרבה יותר מאשר נוזל בבקבוק מבחינתי, מפני שאני חווה באמצעותם זכרונות, רגשות ותחושות. בשמים מסוימים מספרים לי סיפור, אחרים שרים לי שיר, אחדים מציפים אותי בנוסטלגיה בעוד שאחרים מותירים אותי שוות נפש לחלוטין. בשמים הם כמו אנשים - יש ביניהם קלי דעת, יש ביניהם נמרצים, יש חמורי סבר ויש בעלי חוש הומור. עם השנים צברתי לא מעט בשמים, והארון שלי עומד להתפקע. אני כבר מזמן לא מסתפקת בבשמי מיינסטרים שנמכרים ברשתות כאן בארץ, והחיפוש שלי אחר בשמים הוא תמיד חיפוש של המיוחד, הלא שגרתי והיוצא דופן. ככזה הוא תמיד מסע עם מכשולים ומהמורות, כי הנדיר והגדול מהחיים הוא בהכרח גם קשה להשגה. אבל ממכשולים לומדים, ואכן הגעתי למצב שאני יכולה בהחלט לומר על עצמי שאני יודעת דבר או שניים על בשמים. אבל לא להפיץ ידע זה אני חפצה. מטרתי הרבה יותר יומרנית מכך: ברצוני לתפוס חוויה ריחנית ולתרגם אותה למילים. הבלוג הזה ישמש כפלטפורמה נסיונית לשם כך. 

כדי שיהיה לכם מושג עם מי יש לכם עסק - הנה עשרים ושלושה פרטי טריוויה אודותיי:

1. אני כבר שנים לא קונה בושם כדי "להריח טוב", ולכן לא בהכרח מחפשת את היפה או הנעים.

2. נקיון כשלעצמו הוא כמעט אף פעם איננו תכונה שאני מחפשת בבשמים שלי. אין לי שום עניין בבושם עם "ריח נקי", אם מעבר לריח הנקי אין שום ערך מוסף.

3. העיסוק שלי בבשמים לא ממש קשור בטיפוח. למעשה הוא גובל בגיקיות.

4. אני אוהבת ולובשת בשמי נשים, גברים ויוניסקס

5. אני אוהבת מאוד ריחות של עשבים ירוקים, עצים, טחב, אינסנס, סיגריות וכל מה שמעושן, קפה, תה, שקדים, חציר, איריס, הדרים, עור, זמש, אניס, ליקוריש, וטיבר, גומי, הל, כוסברה, ג'ינג'ר, מנטה, תאנה.

6. אני לומדת לאהוב ולהעריך ורד לאחר ששנים לא יכולתי לסבול את הפרח הזה בבישום.

7. אני חצויה לגבי יסמין, דבש, וניל, פטשולי ואמבר. בבשמים מסוימים אני עשויה לשנוא אותם ובאחרים לאהוב אותם מאוד.

8. באופן כמעט גורף אפשר לומר שאני לא מחבבת בשמים פירותיים או פרחונים פירותיים. אני לא אוהבת בשמים שמריחים כמו סוכריות, לא בשמים "ספורטיביים", אבל פה ושם יש יוצאים מן הכלל שאני כן אוהבת.

9. מאסק אני אוהבת אם הוא חייתי ואגרסיבי ולא כשהוא מעודן ומבוית.
 
10. אני אקנה בושם פרחוני כבד אם אני אחשוב שהוא נפלא, אבל לרוב לא אלבש אותו.

11. יש לי הרבה מאוד בשמים שאני אף פעם לא לובשת כי אני אוהבת להריח אותם מדי פעם מהבקבוק, אבל לא להסתובב איתם.

12. יש לי בשמים שאני מעזה ללבוש רק כשאני לבד בבית.

13. אני מאוד עונתית בכל מה שקשור לבשמים. יש לי קולקציות קיץ, חורף סתיו ואביב, ואני באמת מאמינה שבשמים מסוימים - ממש כמו בגדים - מתאימים לעונות מסוימות יותר מלאחרות. עם זאת, העונתיות הזאת היא לא הקפדה לשמה, ואני חורגת ממנה לא אחת אם רק מתחשק לי.

14. אני לא מפחדת מבשמים המיועדים לאוכלוסיה בוגרת או מבשמים המזוהים עם "דודות" ו"סבתות".

15. לעומת זאת, יש לי נטיה אינסטינקטיבית להתרחק ולהירתע מבשמים המיועדים לקהל צעיר מאוד.

16. מאוד קשה לי עם רוב הריחות של הסבונים היום, ומאוד קשה לי להסתבן עם סבון שלא מריח לי טוב. עד היום לא מצאתי את הסבון האידיאלי, אך מצאתי איזשהו רע במיעוטו שהצלחתי להתרגל אליו. החיפושים שלי לא נגמרו.

17. הסבונים שאני ממש אוהבת הם כאלה שצריך לקחת משכנתא בשבילם.

18. אני אוהבת מוצרי גוף משלימים, ואם אני מוצאת כאלה שמוצאים חן בעיני אני קונה אותם.

19.  אני בדרך כלל לא מתעניינת בנרות ריחניים או מוצרי אמבט.

20. כבר מזמן רציתי לפתוח בלוג על בשמים ולקרוא לו "מה בבקבוק?". עם זאת, תמיד חשבתי שלתחזק בלוג שכזה זו עבודה קשה ותובענית, ולכן הרעיון נדחה ונדחה.

21;. כפיצוי פתחתי את הבלוג "מה בבקבוק?" על תחביב מס' 2 שלי - לקים, שהוא גם תחביב הרבה יותר קטן וחדש שלי.

22. למרות ש"מה בבקבוק?" נפתח כפיצוי הוא מסב לי קורת רוח רבה, ואני נהנית ממנו כמו שמעולם לא חשבתי שאפשר להנות מבלוג. אני מאחלת לעצמי להנות מ"מה בבקבוק? - הבושם" באותה המידה לפחות.

23. "מה בבקבוק" נפתח בסילבסטר, הלוא הוא ערב השנה האזרחית החדשה, ו"מה בבקבוק? - הבושם" נפתח בערב השנה העברית החדשה. לא התכוונתי שכך יצא, אבל פתאום, תוך כדי כתיבה נעשיתי מודעת לעניין. אני לא מייחסת לכך משמעות, אבל כן מוצאת שזה משעשע מעט.