פרפומיסטים ישראלים - בהנחה המוטלת בספק שאמנם יש כאלה - עומדים בפני מצב מתסכל: נישה כמעט שאין בארץ, בשמים אקסקלוסיביים של מותגי הבישום הגדולים (שאנל, גרלן) לא מביאים לארץ, מותגי מיינסטרים משובחים שניתן לקנות בכל דראגסטור בארה"ב ובאירופה (הרמס) ברובם גם לא מיובאים לכאן. חובב הבשמים יכול להתלבט בין סופרפארם, ניו פארם, המשביר ו...זהו בעצם. כמובן שפה ושם אפשר להשיג בחנויות אונליין בשמים שלא ניתן להשיג ברשתות, אבל החסרון הגדול של אלה הוא חוסר היכולת להתנסות בבשמים קודם. עבור מי שגר בירושלים לא תעזור החנות הפיזית של כלפרפיום ברעננה שבה אפשר להתנסות בטסטרים של הבשמים (ואפילו שם לא לכל בושם יש טסטר). רוב הסיכויים הם שמי שרוצה להתנסות בבישום "אחר" יעשה זאת באמצעות קניה עיוורת - הזמנת אונליין של בושם שהוא מעולם לא הריח קודם, עם הסיכון הנלווה לכך שהבושם לא יתאים, לא יתחבב וכיו"ב.
הלוואי שהיתה דרך קלה לעקוף את המכשולים הנ"ל באמצעות עצה או כמה עצות מועילות ממי שכבר יודע דבר או שניים על השגת בשמים קשים להשגה, אבל האמת המצערת היא שאין דרך כזו. מה שכן - יש אולי דרך להפיק את המיטב ממה שכבר קיים בארץ. ולא - אני לא מדברת על לחפש את היופי הנחבא בבושם החדש של פריס הילטון או של בריטני ספירס. סביר להניח שגם התנסות בכל בושם חדש של לנוון, דופון ופאקו רבאן לא תוליד תגליות מרעישות. אני מדברת על לחזור לקלאסיקה. בשמי גרלן, דיור ושאנל (ועוד אי אלו אחרים) הקלאסיים עדיין ניתנים להשגה במחוזותינו, וגם אם אני לא יכולה להבטיח לכם שתאהבו את מה שאתם מריחים, אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שנכונה לכם חוויה מעניינת, מרתקת, מעשירה ומלמדת, וזאת - מהסיבה הפשוטה שפעם היו עושים בשמים אחרת.
ועכשיו - אחרי ההבטחה, יש גם הסתייגות: זה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע. שאנל 5 של היום הוא לא שאנל 5 שמרילין מונרו השתמשה בו. שינויים (אכזריים לפעמים) בפורמולות לא פסחו אפילו על הקלאסיקות הגדולות ביותר... ולמרות זאת - לכו על זה. הבשמים הקלאסיים פשוט לא מריחים כמו ההשקות העלובות בנות זמננו, והם שולחים אותנו למחוזות עבר גם אם אין הם משחזרים את ניחוחותיו באופן המושלם והמדויק ביותר.
Dioressence מבית כריסטיאן דיור הוא בושם שעד לא מזמן היה קשה מאוד להשיג בארץ. לפני כשנה הוא החלך להימכר בפארמים ובמשביר לצד קלאסיקות נוספות מבית דיור כגון דיוריסימו ודיורלה. דיוראסנס תמיד סיקרן אותי כי מהביקורות שקראתי על גרסת הוינטג' נראה היה שמדובר ביצירת מופת הגובלת בביזאר. מבקר הבשמים לוקה טורין כתב עליו בהזדמנות מסוימת את הדברים הבאים:
The last time the word barbare was used in earnest in perfumery was in the slogan of Dioressence, and that was the genuine article with a weird, scary, overripe, almost garbage-like note.
אתם יכולים להיות בטוחים שכשמבטיחים לי תו בושם "כמעט זבלי" קונים אותי כמעט באופן אוטומטי. לא שאני כל כך נהנית מריח זבל ביומיום, אבל המחשבה על שילוב תווים מטונפים בקומפוזיציה שלמה של בושם, בהחלט מעוררת אצלי לא מעט סקרנות ועניין.
שום דבר שמזכיר זבל, טינופת או "ברבריות" לא היה בדיוראסנס שאספתי אני מהסופרפארם, וזאת - כך הבנתי לאחר מכן - הודות לשינויי פורמולה שהנהיגו בדיור, כנראה מתוך נסיון להתאים את הקלאסיקות האיקוניות לעתותנו הסטריליות והסולדות מריגושים.
אז טינופת אין הפעם, צר לי. להיפך - יש נקיון רב, אבל המעניין הוא שהנקיון של דיוראסנס הוא לא הנקיון שהייתם מצפים למצוא בבשמים ה"נקיים" של ימינו. חשבו רגע על סבונים של פעם - מהסוג שסבא וסבתא שלכם היו משתמשים בהם - סבונים מוצקים עם מרירות מסוימת של עשבים, ולא סבוני פירות/סוכריות מהסוג שאנו מכירים היום. דיוראסנס נפתח במרירות שכזו, מעט חדה וחריפה. בהמשך עשביות של גרניום לצד פרחוניות מובלעת לא מתקתקה בכלל מתמזגות זו בזו לכדי תערובת משונה במקצת, מעט פודרתית ומעט מתובלת. קינמון זהו התו המתובל המובחן בדיוראסנס, אבל בשונה מבשמים שבהם תווי הקינמון מעניקים להם איכות "אוריינטלית", כאן הנוכחות של הקינמון היא יותר מדיצינית. אני חצויה במקצת לגבי הקינמון פה. מצד אחד הוא מוסיף לבושם אלמנט חמים, אך מצד שני אני מוצאת שיש בו גם משהו שמפריע לי לפעמים. לא מפריע ברמה של לפסול את דיוראסנס כבלתי לביש עבורי, אבל זה אולי יפריע לי ללבוש אותו יום אחר יום.
יש משהו רשמי ואלגנטי מאוד בדיוראסנס, אך לא ממש קשוח. אני מדמיינת ליידי קצת רצינית בחליפות מחויטות לובשת אותו. דיוראסנס הוא לא בושם סקסי או מפתה, וגם לא נשי באופן מובהק (גברים יכולים ללבוש אותו בשקט) אבל יש בו בהחלט מידה מסוימת של חושניות, וגם מידה מסוימת של אולד פאשן. דיוראסנס יתאים לכל עונה חוץ מלקיץ לטעמי - אם מדברים על קיץ ישראלי. בקיץ אירופאי, אני מניחה, הוא יעבוד לא רע.
התווים הרשמיים: פקעות ורדיום, סיגליות, גרניום, קינמון ופאטשולי.