יום שבת, 16 באוקטובר 2010

Hermes Kelly Caleche EDT – ביקורת בושם


זה כבר לא מעט זמן שאני חוככת בדעתי מתי יהיה הזמן הנכון לכתוב על הבושם שהוא כנראה האהוב עלי ביותר מכל הבשמים. ההסתייגות שב"כנראה" נובעת מהעובדה הפשוטה שבשביל פרפומיסטה לא נכון ואף טפשי לדבר על "בושם מס' 1" או על "הבושם האהוב ביותר". המונחים האלה, שנפוצים אולי בדיבור היומיומי והרגיל על בושם – שהרי לכל מי שמשתמש/ת בבשמים אך איננו/ה פרפומיסטה יש "בושם מס' 1" שכזה – פשוט אינם תופסים במציאות שבה יש מקום לשפע רב כל כך ולמגוון אינסופי. במציאות כזו, הדירוג הוא לא הדבר החשוב, ובטח שלא הבחירה באחד, שהרי המגוון הוא מה שמרחיב את האופקים הריחניים ומייצר את העניין, ואהבת השונות המייחדת כל בושם היא מאבני היסוד של הנפש הפרפומיסטית. פרפומיסטה מתקדמת לעולם לא תחשוב במונחים של "הכי טוב" אלא תחפש את הדבר היחודי ואת מקור העניין בכל בושם שמרכיב את מלתחת הבשמים האינסופית שלה, ולא תנסה למצוא בושם אחד שיאגד בתוכו את מכלול צרכיה הריחניים. לשם השגת מכלול נדרש יותר מבושם אחד והפרפומיסטה יודעת זאת, ולראיה – ארון הבשמים שלה אף פעם אינו גדול דיו כדי להכיל את רכישותיה החדשות...

ועדיין – ועל אף כל האמור – ישנם בשמים אהובים יותר וישנם אהובים פחות. אהבה, בניגוד לסתם עניין, היא תחום מפלה. אל קלי קאלש  אני חוזרת כל הזמן למרות מתחרים רבים במדף, ואלה הרבה פעמים חדשים יותר, נוצצים יותר, מהודרים יותר או יקרים יותר. הבקבוק של קלי קאלש עומד להיגמר לי כבר בפעם השניה, בעוד שבקבוקים אחרים נראים ככאלה שלא יתרוקנו לעולם. קלי קאלש נמצא אצלי לא רק בארון הבשמים, אלא גם במחשבותיי ובזכרונותיי, בעוד שהרבה בשמים אחרים משמשים כבני לוויה לשעה, ומרגע שהם חוזרים לארון הם סיימו את תפקידם ומפסיקים כליל לאכלס את תודעתי. קלי קאלש בשבילי היא כמו מעיל העור הנוח שתמיד חוזרים אליו למרות הבגדים החדשים שמחכים בארון...

עור אמרנו. נתחיל מכאן איפוא. קלי קאלש הוא all about עור. לא ידעתי שאני אוהבת בשמי עור לפני שהכרתי את קלי קאלש. בשמי עור אחרים שהכרתי היו תמיד ארוזים בקומפוזיציה עשירה מאוד; לעתים מתובלת באיזו מתיקות או מעושנות (או בשניהם – כמו בTabac Blond),  ולעתים כוחנית, גברית ואגרסיבית המלווה בתווים אנימליים (נסו להזכר בוולגריות של פאלומה פיקאסו), אבל הם תמיד הריחו לי כמו משהו השייך לעבר, לתקופות רחוקות, שאפשר להעריך במסגרת נוסטלגיה שאיננה שלי.
קלי קאלש הוא הוא לא יצירה עשירה כלל וכלל, ואין היא מתכתבת עם זמנים רחוקים. ההיפך הוא הנכון – הוא בעיני מינימליזם בהתגלמותו המודרנית ביותר שניתן להעלות על הדעת. 

קלי קאלש נוצר בשנת 2007 על-ידי ז'אן קלוד אלנה – אף הבית של הרמס. ההשראה לבושם היתה ביקור של אלנה במפעל יצור התיקים של הרמס. אלנה מספר שהעורות במקום הריחו לו פרחוניים, דבר שהפתיע והרשים אותו עד מאוד. השם "קלי קאלש" קרוי לפיכך על שם תיקי קלי Kelly bags)) המפורסמים של הרמס, וגם על שם "קאלש" (Caleche) הבושם הקלאסי המפורסם, הפרחוני אלדהידי, של הרמס.  אין שום קרבה ריחנית בין קלי קאלש לבין קאלש הקלאסי, ואני מניחה שהפרחוניות היא האלמנט היחידי המשותף. לעומת זאת, אף על פי שמעולם לא יצא לי להריח תיק קלי, אני משוכנעת שקלי קאלש קרוב בריחו הרבה יותר לתיק כזה מאשר לקאלש הבושם. בפעם הראשונה שהרחתי אותו (היה זה לפני קרוב לארבע שנים, באוטו, ברעננה, מיד לאחר שאספתי אותו מכלפרפיום), התחושה היתה כאילו אני פותחת קופסת נעליים חדשות לגמרי, שניחוח העור שלהן נפוץ מיד לכל עבר.  הייתי כל כך המומה ונפעמת מהעובדה שבושם יכול להריח ככה, והיום, בדיעבד, אין לי ספק שהיתה זו חוויה מכוננת בחיי הפרפומיסטיים. אז לא הצלחתי להריח שום דבר חוץ מעור. הדבר הפתיע אותי כי רובין מהבלוג Now Smell This, שהיה מאז ומתמיד בלוג הבשמים המועדף עלי, אמרה שהעור בקלי קאלש לא דומיננטי מאוד, אבל אם יודעים שהוא שם ומחפשים אותו אפשר למצוא אותו.  אני, לעומת זאת, התקשיתי ממש למצוא דברים אחרים – וזאת על אף שידעתי שהם שם. הדברים האחרים שהייתי אמורה לחפש שם הם יסמין, טוברוז, מימוזה, איריס ובנזואין, אבל הם כנראה מעורבבים כל כך טוב ביחד, שעד היום לא הצלחתי לזהות אותם. למן הרגע הראשון של ההתזה אני מריחה עור עם איזו חמצמצות של אשכולית (למרות שאין אשכולית בתווים הרשמיים). בהמשך, למרות שהחמצמצות מתעדנת, אני ממשיכה להריח שילוב של עור ואשכולית, כשהעור כמובן דומיננטי יותר מהאשכולית.  ככל שעובר הזמן אני מריחה יותר עור ופחות אשכולית, ואני ממש מתביישת להודות שמעבר לכך אני לא מבחינה באף אחד מהתווים שהיו אמורים להיות שם. או לפחות – כמעט לא מבחינה, כי כעבור יותר משעה אני מתחילה להרגיש בשמץ של פרחוניות, אבל  גם זה התחיל לקרות לי כעבור שנים של שימוש, ורק לאחר שלמדתי להכיר את הפרשנות הבלתי שגרתית של אלנה לפרחוניות, שיכולה להיות מינימליסטית ונטולת מתיקות לחלוטין, ושונה בתכלית מפרחוניות שזיהיתי עד אז עם בשמים "פרחוניים".
קלי קאלש יועד במקור לקהל הצעיר של הרמס (נשים בשנות ה 20 שלהן), ולא לקהל הבוגר של קאלש ושאר אחיו לקלאסיקה, אבל אם תחשבו על קלי קאלש לצד בשמים שהיום מייעדים לקהל בגילאים הללו, תקבלו שיעור מאלף ביחסיות. בשמי הנשים הצעירות של היום (ולא רק בסוף 2010, אלא גם ב 2007 כאשר קלי קאלש יצא) הוא פרחוני פירותי מתקתק וסוכרייתי, בעוד שבקלי קאלש אין שמץ מכל אלה, והוא מתבלט בייחודו הבלתי שגרתי. קלי קאלש לא מריח נשי באופן מיוחד, והנוכחות הדומיננטית של העור משווה לבושם גבריות מסוימת. אבל לא מדובר בגבריות מובהקת, אלא גבריות שהיא יותר בסגנון של For Her לנרסיסו רודריגז, שנובעת יותר מהיעדר מאפיינים נשיים, מאשר מנוכחותם של תווים גבריים טיפוסיים. שני הבשמים מתבססים על דומיננטיות אנימלית (גברית יחסית), אך בעוד שבקלי קאלש הנוכחות הדומיננטית היא של עור, ב- For Her  המאסק המצרי הוא הדומיננטי. גם ב For Her ישנה פרחוניות בפרשנות מודרנית ומינימליסטית, וככל שאני חושבת על העניין יותר, קיימים לא מעט קווי דמיון בין שני הבשמים. עם זאת, ב For Her  יש משהו הרבה יותר חושני, נגיש ומוכר לאף של ימינו, בעוד שקלי קאלש פחות ידידותי ופחות חושני, ויש בו אפילו משהו מעט חמור סבר אך מלא שיק, כמו אשה צעירה בחליפת מכנסיים ותיק קלי (לא משהו שרואים הרבה בארץ, אבל תחשבו על צרפת).
למרות הדומיננטיות של העור, קלי קאלש הוא בושם קליל ואפילו שקוף, עם סיאז' מתון מאוד עד בלתי קיים, והוא נשאר קרוב לגוף. כל אלה הופכים אותו לבושם יומיומי וקז'ואלי. קלי קאלש גם נשאר שעות רבות על הגוף, והוא מריח מצוין בכל רגע נתון. באחת מביקורות הגולשים במייקאפאלי מישהי אמרה פעם על הבושם שהוא "מריח כמו כסף", ומבלי להבין לגמרי את פשר האמירה, אני מרגישה שיש בה משהו נכון. הוא מריח כמו שיק. ושיק הוא Less is more , אמנות העידון וההפחתה. קלי קאלש הוא בושם לא בנאלי ולא טריוויאלי, ולמרות הפשטות שלו – ואולי דווקא בגללה – הוא משדר יוקרה שלא ניתן לטעות בה.

בקבוק ה EDT שברשותי עומד להיגמר, ואני שוקלת להזמין את גרסת ה EDP בבקבוק הבא. אם אעשה זאת – אחזור לכאן לדווח ואקדיש לו פוסט נפרד. את גרסת ה EDT ניתן היה עד לא מזמן להשיג בכלפרפיום, ואפילו במחירים מצוינים. בפעם האחרונה שבדקתי באתר שלהם הבושם אזל במלאי. ממליצה לעקוב כי זו האופציה היחידה להזמין את הבושם בארץ למיטב ידיעתי. איביי וחנויות אונליין הן גם אופציה טובה (אם כי יקרה יותר), ושם לפעמים ניתן למצוא גם בקבוקי מיני או דוגמיות.

3 תגובות:

Ksyu Style אמר/ה...

אחד הבשמים היותר סקסים שהיו לי ריח מושך משאיר שובל ארוך

VanityGirl אמר/ה...

לא הכרתי הרבה ישראלים שמכירים את הבושם הזה:)
מעניין. אני דווקא לא תופסת אותו כסקסי או כמשאיר שובל ארוך. בשבילי הוא בושם שאני מרגישה איתו "בבית", והוא נשאר קרוב לגוף...

שחר אמר/ה...

ניתן להשיג בדיוטיפרי?
Bosmetic מציעים EDP100 ב419 אבל כתוב שזה טסטר! מה זה אומר בעצם?
התיאור שלך משגע :) תודה