יום שלישי, 27 בספטמבר 2011

Calvin Klein CK One Shock for Him & For Her : ביקורת בשמים

שני פלנקרים ל CK One, להיט ניינטיז עם אינספור אוהדים, הושקו לאחרונה במקומותינו. והפעם - במקום בושם אחד לגבר ולאישה כבמקור, יש לנו שני בשמים - אחד לגבר והשני לאישה, כיאה לתקופה שמתרפקת שוב על ההבחנות המגדריות, ומתרחקת מההרפתקנות היוניסקסית מטשטשת הגבולות של שנות התשעים העליזות.
התוצאה: שני בשמים אשר כל קשר בינם לבין הבושם המקורי מקרי בהחלט, שעל אף אחד מהם אין לי ולו דבר אחד טוב לומר.  




אני מניחה ש Shock One  בגרסתו הנשית הוא לא בושם חריג או יוצא דופן בנוף הפארמי הישראלי, הרווי בבשמים נשכחים שמריחים דומה, פחות או יותר. מדובר בעוד אחד מבשמי הממתק האלה, שמתאימים, לטעמי, לילדות רכות שטרם חצו את בת המצווה.  אולם,  בחברה בה נשים שואפות להיראות ולהריח כמו ילדות, לא אתפלא אם גם בוגרות יותר ימצאו את הבושם אטרקטיבי. הבושם נפתח בכמה שניות של חמצמצות פירותית כלשהי, שלא הצלחתי למצוא עדות לקיומה בתווים הרשמיים. בשניות שהחמצמצות הזאת מתנדפת, הולכת ומשתלטת מתיקות מעיקה של סוכריה - תחילה של סוכריה חמצמצה מתקתקה, ולאחר מכן (כמה דקות מרגע ההתזה הראשונית), של סוכריה מתוקה מאוד. תערובת פירות לא מזוהה (פירות יער זה המקסימום שאני מצליחה לאתר) מתובלת בפרחים מתוקים - אף הם לא מזוהים בשל ערבוב טוב מדי -  מאכלסת את מחצית חיי הבושם, וכשתווי האמצע מתפוגגים לחלוטין נותרים רק תווים של וניל, שוקולד, אמבר ומשהו שמריח לי כמו סיגלית, אבל גם לסיגלית אין עדות מוצהרת בתווים הרשמיים.  בניגוד למה שאפשר לצפות מבושם שהוא גירסה של CK ONE הפרשי והנקי, הבושם שלפנינו אינו מותיר רושם רענן או מעורר אסוציאציה למקלחת. למעשה, הבושם לא מריח נקי כלל וכלל, ובשלביו האחרונים הוא אף מריח מלוכלך למדי - כאילו שאריות ממתקים (מהזן הנמס והמלכלך) דבקו בעור והתערבבו עם זכר למשהו שהיה פעם בושם פירותי-פרחוני. וכאילו לא די בכך - גם מאסק כבד מצטרף לצחנה הכללית.
אל תטעו - לא מדובר בעוד בושם בינוני שלא שווה התיחסות. מדובר בבושם גרוע באמת, ששווה לשמור ממנו מרחק (שוב, אלא אם כן את עוד לא בת 12, ואז זה נסלח). מה שכן - הבושם התגלה כעמיד מאוד, והתזה בודדת ליוותה אותי שעות ארוכות, ארוכות מדי (אם כי יש לציין כי בשעות האחרונות הניחוח הפך לקל יותר, דומיננטי פחות, ועל כן גם מעיק פחות).  התווים הרשמיים: אדמונית, פרג, קקאו, נרקיס, יסמין, וניל, פצ'ולי, אמבר ומאסק.


הגרסה הגברית, במפתיע, איננה מתיילדת כמו הנשית. למעשה - ההיפך מכך: הבושם מזכיר תקופות ישנות נושנות, של בשמים או מוצרי גברים מבושמים של העבר. ולא, שום אסוציאציה לקלאסיקות מפוארות ואיקוניות: סתם ריח של בושם זול של פעם. Shock One לגבר אמנם מריח הרבה פחות גרוע ממקבילתו הנשית, אבל עדיין, יש בו משהו מאוד לא נעים, מתוק, כבד ומיושן in a bad way.
עם תווים גבריים טיפוסיים כאמבר, טבק ופאטשולי לא צפויות לאיש  תהיות מגדריות לגביו, ועדיין, אני מתקשה לצייר בדמיוני את הגבר שיוצרי הבושם כיוונו אליו כקהל היעד. הבקבוק שחור, צעיר ורוקיסטי, עם כיתוב SHOCK ירוק (שעשויה להטעות את המתבונן שמדובר בניחוח רענן), אבל הנוזל שבתוכו מריח כמו סבא של מישהו צעיר ורוקיסטי. עניין זה הוא תעלומה בעיניי עד לרגע זה ממש.
קיוויתי שההל ואקורד הרד בול שהובטחו בתווים הרשמיים יפיחו מעט חיים בבושם זה,  אבל התבדיתי - רק זיקנה ויושן וגבריות מאובקת הצלחתי לחלץ ממנו. כמקבילתו הנשית, גם בושם זה איננו מריח נקי -  עובדה זו כשלעצמה איננה חסרון מבחינתי, אולם בשום שלב לא יכולתי להימלט מהתחושה שאני רוצה לשטוף אותו ממני. העמידות, גם כאן היתה מרשימה - CK Shock פשוט מסרב לעזוב את הגוף, גם כעבור שעות רבות. 
התווים הרשמיים: מנדרינה, מלפפון, אקורד רד בול, פלפל, הל, טבק, אמברין, מאסק ופצ'ולי.

לא נותר אלא לקבוע ש CK One המקורי היה טוב לאין שיעור. משעשע אותי לומר זאת, כי מעולם לא הייתי ממעריצות הבושם, ועל אף היותי חובבת יוניסקס ומעריצה גדולה של קונספטים מטשטשי גבולות וזהויות, תמיד חשבתי שהוא משעמם וחסר שאר רוח. אני עדיין חושבת כך, אבל מסתבר - לאור הכרות עם שני פלנקריו המבישים - שזה לא הדבר הכי נורא לומר על בושם. 

כמו הרבה דברים זולים, גם שני הנ"ל מגיעים בגדלים גדולים, כנראה כדי לפצות על האיכות בכמות, וניתן להשיגם בבקבוקים של 100 מ"ל (349 ש"ח) או של 200 מ"ל (452 ש"ח). במבצע ודאי אפשר לקבל אותם בהרבה פחות, אבל אני חושבת שאין סכום - נמוך ככל שיהיה - שיהפוך את הקניה שלהם לכדאית באיזשהו אופן. 


יום שבת, 17 בספטמבר 2011

Bulgari Aqua Marine Toniq EDT :ביקורת בושם

לא פשוט להיות גבר חובב בשמים בארצנו. בעוד שגם בגזרה הנשית המצב איננו כה מזהיר, הנשים שבינינו עוד יכולות למצוא, אחרי חיפוש מעמיק, כמה קלאסיקות איקוניות נפלאות, ואפילו מדי פעם בשמי נישה שהמשביר מחליט לייבא באופן בלתי מוסבר. מזל נשי הוא שאפילו בין הבשמים הפחות גדולים מהחיים, מדי פעם מושק איזה בושם שהוא לפחות נחמד או חביב. לרוע מזלם של הגברים הישראלים, המצב איננו כזה, ונדיר מאוד למצוא כאן בשמים גבריים ראויים (טיפ לגברים: יש סיכוי טוב למצוא אותם על המדפים של פראדה). פלא שגברברי ישראל מדיפים ניחוחות כמו אקווה מרין טוניק?




אקווה מרין טוניק מבית בולגארי הוא פלנקר גרסת קיץ 2011 לבושם "אקווה מרין" המצליח, והוא משתייך לקבוצת הבשמים האקוותיים, כלומר - מימיים. הבשמים האקוותיים מנסים לחקות את ניחוחות הים, והמפורסם מביניהם הוא איסי מיאקי הקלאסי, שלו גם מקבילה נשית אקוותית, מפורסמת לא פחות. בארץ הבשמים האקוותיים זוכים להצלחה רבה, ומעריציהם סבורים שהם אווריריים ו"פרשיים", ומתאימים לאקלים הים תיכוני. עם הצלחה אין לי כוונה להתווכח, אבל את דעתי המנוגדת אציג גם אציג: אני מתעבת את רוב הבשמים האקוותיים וחושבת שהם מריחים כמו מטהרי אוויר גרועים במקרה הטוב. ישנו אולי רק בושם אקוותי אחד שאהבתי (זהו Aqua Motu  לקומפטואר סוד פאסיפיק, למקרה שתתעניינו לדעת), וכל השאר, מבחינתי, טוב להם אילו לא היו נוצרים כלל.
אקווה מרין טוניק איננו שונה מבשמים אקוותיים אחרים. למעשה, זוהי בדיוק הבעיה איתו. הוא מריח כמו כל כך הרבה בשמים אקוותיים אחרים, והגרוע מכל - בשמים כמוהו כל כך חביבים על גברי ישראל (ואפילו נשותיהם - אקווה בגרסתו המקורית הוא בושם שאני מכירה נשים רבות שמשתמשות בו), שנדמה כאילו הוא נמצא בכל מקום. אני לא חושבת שאקווה מרין טוניק הולך לשנות משהו במציאות הגברית הארצישראלית - גברינו ממילא מצחינים מהניחוחות הללו, עם אקווה מרין טוניק או בלעדיו.
הבושם עצמו מריח כימי למדי. הוא נפתח בחמצמצות הדרית בנאלית ומסתיים בעציות בנאלית לא פחות. בין לבין ישנו (בעידון) הניחוח האקוותי המאוס של מה שאני מכנה "מטהר האויר" שאופייני לבשמים אקוותיים.
הענקתי את הבושם במתנה לאדם שמעריך בשמים כאלה, ולשם האיזון אני מביאה לכאן את רשמיו - אני גם סבורה שרוב האנשים ייטו להסכים איתו יותר מאשר איתי:
 "הבושם מעודן, אלגנטי, לא משתלט, מתאים למשרד ולעבודה. באופן כללי הוא לביש מאוד, נוח ללובש אותו ולסובביו. קיבלתי עליו מחמאות מהמין הנשי".


לדאבון הלב בולגארי כבר שנים לא מוציאים בשמי גברים טובים. בתור אישה שמשתמשת בבשמי גברים כדרך קבע הדבר מצער אותי, אבל צערי גדול שבעתיים לנוכח העובדה שבולגארי ידעה ימים יפים יותר. אחד מבשמי הגברים האהובים עלי בכל הזמנים הוא של בולגארי. הוא נקרא The Vert (תה ירוק), ולגודל הצער לא ניתן להשיגו בארץ (אך ניתן להשיגו אונליין די בקלות).  לנו, מסתבר, נותר להסתפק באקווה ונגזרותיו המשעממות.


התווים הרשמיים (מועתק מהקומוניקט):


תו עליון: אגס ירוק, אשכולית.
תו בסיס: פוסדוניה, אקורד מים קפואים.
בסיס:סנדלווד, ארז לבן.


 100 מ"ל אד"ט.  מחיר: 535. להשיג ברשתות הפארם ובמשביר


ג"נ: את הבושם קיבלתי להתנסות מהחברה