לא פשוט להיות גבר חובב בשמים בארצנו. בעוד שגם בגזרה הנשית המצב איננו כה מזהיר, הנשים שבינינו עוד יכולות למצוא, אחרי חיפוש מעמיק, כמה קלאסיקות איקוניות נפלאות, ואפילו מדי פעם בשמי נישה שהמשביר מחליט לייבא באופן בלתי מוסבר. מזל נשי הוא שאפילו בין הבשמים הפחות גדולים מהחיים, מדי פעם מושק איזה בושם שהוא לפחות נחמד או חביב. לרוע מזלם של הגברים הישראלים, המצב איננו כזה, ונדיר מאוד למצוא כאן בשמים גבריים ראויים (טיפ לגברים: יש סיכוי טוב למצוא אותם על המדפים של פראדה). פלא שגברברי ישראל מדיפים ניחוחות כמו אקווה מרין טוניק?
אקווה מרין טוניק מבית בולגארי הוא פלנקר גרסת קיץ 2011 לבושם "אקווה מרין" המצליח, והוא משתייך לקבוצת הבשמים האקוותיים, כלומר - מימיים. הבשמים האקוותיים מנסים לחקות את ניחוחות הים, והמפורסם מביניהם הוא איסי מיאקי הקלאסי, שלו גם מקבילה נשית אקוותית, מפורסמת לא פחות. בארץ הבשמים האקוותיים זוכים להצלחה רבה, ומעריציהם סבורים שהם אווריריים ו"פרשיים", ומתאימים לאקלים הים תיכוני. עם הצלחה אין לי כוונה להתווכח, אבל את דעתי המנוגדת אציג גם אציג: אני מתעבת את רוב הבשמים האקוותיים וחושבת שהם מריחים כמו מטהרי אוויר גרועים במקרה הטוב. ישנו אולי רק בושם אקוותי אחד שאהבתי (זהו Aqua Motu לקומפטואר סוד פאסיפיק, למקרה שתתעניינו לדעת), וכל השאר, מבחינתי, טוב להם אילו לא היו נוצרים כלל.
אקווה מרין טוניק איננו שונה מבשמים אקוותיים אחרים. למעשה, זוהי בדיוק הבעיה איתו. הוא מריח כמו כל כך הרבה בשמים אקוותיים אחרים, והגרוע מכל - בשמים כמוהו כל כך חביבים על גברי ישראל (ואפילו נשותיהם - אקווה בגרסתו המקורית הוא בושם שאני מכירה נשים רבות שמשתמשות בו), שנדמה כאילו הוא נמצא בכל מקום. אני לא חושבת שאקווה מרין טוניק הולך לשנות משהו במציאות הגברית הארצישראלית - גברינו ממילא מצחינים מהניחוחות הללו, עם אקווה מרין טוניק או בלעדיו.
הבושם עצמו מריח כימי למדי. הוא נפתח בחמצמצות הדרית בנאלית ומסתיים בעציות בנאלית לא פחות. בין לבין ישנו (בעידון) הניחוח האקוותי המאוס של מה שאני מכנה "מטהר האויר" שאופייני לבשמים אקוותיים.
הענקתי את הבושם במתנה לאדם שמעריך בשמים כאלה, ולשם האיזון אני מביאה לכאן את רשמיו - אני גם סבורה שרוב האנשים ייטו להסכים איתו יותר מאשר איתי:
"הבושם מעודן, אלגנטי, לא משתלט, מתאים למשרד ולעבודה. באופן כללי הוא לביש מאוד, נוח ללובש אותו ולסובביו. קיבלתי עליו מחמאות מהמין הנשי".
לדאבון הלב בולגארי כבר שנים לא מוציאים בשמי גברים טובים. בתור אישה שמשתמשת בבשמי גברים כדרך קבע הדבר מצער אותי, אבל צערי גדול שבעתיים לנוכח העובדה שבולגארי ידעה ימים יפים יותר. אחד מבשמי הגברים האהובים עלי בכל הזמנים הוא של בולגארי. הוא נקרא The Vert (תה ירוק), ולגודל הצער לא ניתן להשיגו בארץ (אך ניתן להשיגו אונליין די בקלות). לנו, מסתבר, נותר להסתפק באקווה ונגזרותיו המשעממות.
התווים הרשמיים (מועתק מהקומוניקט):
תו עליון: אגס ירוק, אשכולית.
תו בסיס: פוסדוניה, אקורד מים קפואים.
בסיס:סנדלווד, ארז לבן.
100 מ"ל אד"ט. מחיר: 535. להשיג ברשתות הפארם ובמשביר
ג"נ: את הבושם קיבלתי להתנסות מהחברה
אקווה מרין טוניק מבית בולגארי הוא פלנקר גרסת קיץ 2011 לבושם "אקווה מרין" המצליח, והוא משתייך לקבוצת הבשמים האקוותיים, כלומר - מימיים. הבשמים האקוותיים מנסים לחקות את ניחוחות הים, והמפורסם מביניהם הוא איסי מיאקי הקלאסי, שלו גם מקבילה נשית אקוותית, מפורסמת לא פחות. בארץ הבשמים האקוותיים זוכים להצלחה רבה, ומעריציהם סבורים שהם אווריריים ו"פרשיים", ומתאימים לאקלים הים תיכוני. עם הצלחה אין לי כוונה להתווכח, אבל את דעתי המנוגדת אציג גם אציג: אני מתעבת את רוב הבשמים האקוותיים וחושבת שהם מריחים כמו מטהרי אוויר גרועים במקרה הטוב. ישנו אולי רק בושם אקוותי אחד שאהבתי (זהו Aqua Motu לקומפטואר סוד פאסיפיק, למקרה שתתעניינו לדעת), וכל השאר, מבחינתי, טוב להם אילו לא היו נוצרים כלל.
אקווה מרין טוניק איננו שונה מבשמים אקוותיים אחרים. למעשה, זוהי בדיוק הבעיה איתו. הוא מריח כמו כל כך הרבה בשמים אקוותיים אחרים, והגרוע מכל - בשמים כמוהו כל כך חביבים על גברי ישראל (ואפילו נשותיהם - אקווה בגרסתו המקורית הוא בושם שאני מכירה נשים רבות שמשתמשות בו), שנדמה כאילו הוא נמצא בכל מקום. אני לא חושבת שאקווה מרין טוניק הולך לשנות משהו במציאות הגברית הארצישראלית - גברינו ממילא מצחינים מהניחוחות הללו, עם אקווה מרין טוניק או בלעדיו.
הבושם עצמו מריח כימי למדי. הוא נפתח בחמצמצות הדרית בנאלית ומסתיים בעציות בנאלית לא פחות. בין לבין ישנו (בעידון) הניחוח האקוותי המאוס של מה שאני מכנה "מטהר האויר" שאופייני לבשמים אקוותיים.
הענקתי את הבושם במתנה לאדם שמעריך בשמים כאלה, ולשם האיזון אני מביאה לכאן את רשמיו - אני גם סבורה שרוב האנשים ייטו להסכים איתו יותר מאשר איתי:
"הבושם מעודן, אלגנטי, לא משתלט, מתאים למשרד ולעבודה. באופן כללי הוא לביש מאוד, נוח ללובש אותו ולסובביו. קיבלתי עליו מחמאות מהמין הנשי".
לדאבון הלב בולגארי כבר שנים לא מוציאים בשמי גברים טובים. בתור אישה שמשתמשת בבשמי גברים כדרך קבע הדבר מצער אותי, אבל צערי גדול שבעתיים לנוכח העובדה שבולגארי ידעה ימים יפים יותר. אחד מבשמי הגברים האהובים עלי בכל הזמנים הוא של בולגארי. הוא נקרא The Vert (תה ירוק), ולגודל הצער לא ניתן להשיגו בארץ (אך ניתן להשיגו אונליין די בקלות). לנו, מסתבר, נותר להסתפק באקווה ונגזרותיו המשעממות.
התווים הרשמיים (מועתק מהקומוניקט):
תו עליון: אגס ירוק, אשכולית.
תו בסיס: פוסדוניה, אקורד מים קפואים.
בסיס:סנדלווד, ארז לבן.
100 מ"ל אד"ט. מחיר: 535. להשיג ברשתות הפארם ובמשביר
ג"נ: את הבושם קיבלתי להתנסות מהחברה
