יום שלישי, 4 באוקטובר 2011

Escentric 03 By Escentric Molecules :ביקורת בושם



Escentric 03 הוא בושם שהוגרל בבלוג ריסים ורסיסים (בלוג איפור וטיפוח מקסים ומועיל שאני פוקדת בקביעות,  עם המון אינפורמציה, סווטצ'ים וביקורות אמינות של קורין, בעלת הבלוג הנאה והמטופחת, על מוצרי קוסמטיקה שונים), ולי היה הכבוד לזכות בו. זוהי הפעם הראשונה שהשתתפתי בהגרלת בשמים בארץ, והסיבה שנרשמתי להגרלה היא שהבושם המוגרל היה בושם נישה של חברה מסקרנת שאת בשמיה אני לא כל כך מכירה - Escentric Molecules (יצא לי לרחרח פעם בחטף את Molecule 01, אבל לא יותר מזה).
אני לא מעריצה עיוורת של נישה ואין לי אהדה אוטומטית לכל מה שהוא לא מיינסטרים, ועם זאת, הבושם הזה הגיע אלי בתקופה שבה כל כך הרבה בשמי מיינסטרים בינוניים ומטה נשלחו אלי ממשרדי יח"צ שונים, והוא נסך בי תקווה מחודשת, והכרה בכך שבכל זאת, אם מחפשים, אפשר פה ושם למצוא בשמים "אחרים" שלא מריחים כמו בשמי הפארם התעשייתיים וחסרי ההשראה שמקיפים אותנו מכל עבר בארצנו הקטנטונת.

ולענייננו: אסנטריק 03 הוא בושם עצי ארומטי עם המון תווים שאני אוהבת. הוא נפתח בהדריות מתפרצת חריפה ועוקצנית של ליים וג'ינג'ר, שהם רק הכנה לוטיבר שמגיע מיד אחר כך, כשהוא מלווה במה שהייתי מכנה "ירוקת" - ענן חריף וארומטי לעילא, מדיציני משהו, של עשביות שהיא ברגע הראשון כבדה, מרירה ולא מתפשרת. עד כדי כך לא מתפשרת, שלרגעים אפילו בשבילי זה יותר מדי, והייתי מייחלת לקצת יותר וטיבר וקצת פחות ירוק מריר. למרות הרושם שעשוי להיווצר, אסנטריק 03 הוא לא מהבשמים הנישתיים המוזרים, והוא די ידידותי לאף אחרי הכל. זהו בושם בעל נוכחות אינטימית, קרובה לגוף ולחלוטין לא משתלטת.

אחד הדברים שאני אוהבת בבושם הוא שאין בו תחושה של ערבוב טוב מדי, ואני יכולה להבחין כמעט בכל התווים. אלה אינם מופיעים בו זמנית, אלא בשלשות, בזוגות, ולפרקים ביחידים, כאשר תו שעד כה לא היה מובחן פתאום זוקף את ראשו ומגיח לרגע, ואז שוב נעלם רק כדי להגיח שוב מאוחר יותר. למרות האמור, לא הייתי מגדירה את הבושם כמתפתח מאוד, משום שלאחר זמן מסוים מרגע ההתזה, התווים מתאזנים (גם אם לא נבלעים אחד בשני), והתחושה הריחנית נותרת פחות או יותר קבועה.

עור, וטיבר ותווים עציים שקיימים באסנטריק 03 מטים את נטיותיו המגדריות של הבושם לכיוונים שהייתי מגדירה כיותר גבריים במובן המקובל, מאשר נשיים, אם אנחנו מקבלים את הסטריאוטיפ שבשמים גבריים הם יותר חריפים ומרירים ובשמים נשיים הם יותר מתקתקים ופרחוניים (ואנחנו לא! למען הסר ספק, בלוג זה כופר באמונה הרווחת שלבשמים יש גניטליה). זה כמובן בסדר גמור מבחינתי, כי בשמי גברים מהווים אחוז נכבד ולא מבוטל במלתחת הבשמים שלי. החברה עצמה, כמקובל בקרב מותגי נישה בשנים האחרונות, איננה מייעדת את הבושם במוצהר לקהל גברי או נשי (מה שהופך את הבושם ל"יוניסקס" אם מתעקשים להכניס אותו למשבצת), אבל נראה לי שלגברים יהיה קל יותר להתחבר אליו, ולנשים החובבות בשמים "יפים" ונשיים - יהיה קשה יותר.  לעומת זאת, לחובבות האתגרים ולאלה שנהנות להתבשם בבשמי גברים מדי פעם  אמליץ בחום להתנסות באסנטריק 03.

אסנטריק 03 הגיע אלי בתקופת קיץ מהבילה, ואף על פי שמאוד נהניתי לההתבשם בו בתקופה זו נראה לי שהסתיו הוא העונה המושלמת בשביל הבושם הירוק הזה. משהו במרירות, בעומק, בעציות, ועם זאת בקלילות, פשוט צועק סתיו. אני מחבבת את הבושם אבל לא מאוהבת בו. אם היו שואלים אותי, הייתי מעדיפה אותו בשינוי קומפוזיציה קל - עם אותם תווים אך בשינוי מינונים קל: יותר וטיבר, עצים ותה, וקצת פחות תווים לימוניים כמו ליים וג'ינג'ר (שאלה האחרונים יהיו רק בני לוויה מנומסים בלי להיות המוקד).
זה בהחלט לא הבושם שהייתי לוקחת לאי בודד, כמאמר הקלישאה, לו הייתי יכולה לבחור בבושם אחד בלבד, אבל אני יכולה להעיד על כך שנהניתי ממנו בכל פעם שהתבשמתי בו, ואני בהחלט גאה להיות הבעלים שלו.

עמידות: ממוצעת עד גבוהה. חמש שעות ויותר.
מתאים לנסיבות: קזו'אליות ויומיומיות אבל גם רשמיות ועסקיות.
סיאז': קטן/בינוני
תמחור: סביר הן יחסית לנישה והן יחסית למיינסטרים, אולם אם לוקחים בחשבון שעל בשמי מיינסטרים יש מבצעים רבים, מחירו של אסנטריק 03 הוא מעט יקר מהממוצע.
התווים הרשמיים: וטיבריל אצטט, ליים, ג'ינג'ר, פלפל ירוק, שורש איריס, יסמין, תה, אמבר, סנדלווד, אלון, עור ומאסק.


Escentric 03 נמכר בכלפרפיום ב - 519 ש"ח ל 100 מ"ל.








יום שלישי, 27 בספטמבר 2011

Calvin Klein CK One Shock for Him & For Her : ביקורת בשמים

שני פלנקרים ל CK One, להיט ניינטיז עם אינספור אוהדים, הושקו לאחרונה במקומותינו. והפעם - במקום בושם אחד לגבר ולאישה כבמקור, יש לנו שני בשמים - אחד לגבר והשני לאישה, כיאה לתקופה שמתרפקת שוב על ההבחנות המגדריות, ומתרחקת מההרפתקנות היוניסקסית מטשטשת הגבולות של שנות התשעים העליזות.
התוצאה: שני בשמים אשר כל קשר בינם לבין הבושם המקורי מקרי בהחלט, שעל אף אחד מהם אין לי ולו דבר אחד טוב לומר.  




אני מניחה ש Shock One  בגרסתו הנשית הוא לא בושם חריג או יוצא דופן בנוף הפארמי הישראלי, הרווי בבשמים נשכחים שמריחים דומה, פחות או יותר. מדובר בעוד אחד מבשמי הממתק האלה, שמתאימים, לטעמי, לילדות רכות שטרם חצו את בת המצווה.  אולם,  בחברה בה נשים שואפות להיראות ולהריח כמו ילדות, לא אתפלא אם גם בוגרות יותר ימצאו את הבושם אטרקטיבי. הבושם נפתח בכמה שניות של חמצמצות פירותית כלשהי, שלא הצלחתי למצוא עדות לקיומה בתווים הרשמיים. בשניות שהחמצמצות הזאת מתנדפת, הולכת ומשתלטת מתיקות מעיקה של סוכריה - תחילה של סוכריה חמצמצה מתקתקה, ולאחר מכן (כמה דקות מרגע ההתזה הראשונית), של סוכריה מתוקה מאוד. תערובת פירות לא מזוהה (פירות יער זה המקסימום שאני מצליחה לאתר) מתובלת בפרחים מתוקים - אף הם לא מזוהים בשל ערבוב טוב מדי -  מאכלסת את מחצית חיי הבושם, וכשתווי האמצע מתפוגגים לחלוטין נותרים רק תווים של וניל, שוקולד, אמבר ומשהו שמריח לי כמו סיגלית, אבל גם לסיגלית אין עדות מוצהרת בתווים הרשמיים.  בניגוד למה שאפשר לצפות מבושם שהוא גירסה של CK ONE הפרשי והנקי, הבושם שלפנינו אינו מותיר רושם רענן או מעורר אסוציאציה למקלחת. למעשה, הבושם לא מריח נקי כלל וכלל, ובשלביו האחרונים הוא אף מריח מלוכלך למדי - כאילו שאריות ממתקים (מהזן הנמס והמלכלך) דבקו בעור והתערבבו עם זכר למשהו שהיה פעם בושם פירותי-פרחוני. וכאילו לא די בכך - גם מאסק כבד מצטרף לצחנה הכללית.
אל תטעו - לא מדובר בעוד בושם בינוני שלא שווה התיחסות. מדובר בבושם גרוע באמת, ששווה לשמור ממנו מרחק (שוב, אלא אם כן את עוד לא בת 12, ואז זה נסלח). מה שכן - הבושם התגלה כעמיד מאוד, והתזה בודדת ליוותה אותי שעות ארוכות, ארוכות מדי (אם כי יש לציין כי בשעות האחרונות הניחוח הפך לקל יותר, דומיננטי פחות, ועל כן גם מעיק פחות).  התווים הרשמיים: אדמונית, פרג, קקאו, נרקיס, יסמין, וניל, פצ'ולי, אמבר ומאסק.


הגרסה הגברית, במפתיע, איננה מתיילדת כמו הנשית. למעשה - ההיפך מכך: הבושם מזכיר תקופות ישנות נושנות, של בשמים או מוצרי גברים מבושמים של העבר. ולא, שום אסוציאציה לקלאסיקות מפוארות ואיקוניות: סתם ריח של בושם זול של פעם. Shock One לגבר אמנם מריח הרבה פחות גרוע ממקבילתו הנשית, אבל עדיין, יש בו משהו מאוד לא נעים, מתוק, כבד ומיושן in a bad way.
עם תווים גבריים טיפוסיים כאמבר, טבק ופאטשולי לא צפויות לאיש  תהיות מגדריות לגביו, ועדיין, אני מתקשה לצייר בדמיוני את הגבר שיוצרי הבושם כיוונו אליו כקהל היעד. הבקבוק שחור, צעיר ורוקיסטי, עם כיתוב SHOCK ירוק (שעשויה להטעות את המתבונן שמדובר בניחוח רענן), אבל הנוזל שבתוכו מריח כמו סבא של מישהו צעיר ורוקיסטי. עניין זה הוא תעלומה בעיניי עד לרגע זה ממש.
קיוויתי שההל ואקורד הרד בול שהובטחו בתווים הרשמיים יפיחו מעט חיים בבושם זה,  אבל התבדיתי - רק זיקנה ויושן וגבריות מאובקת הצלחתי לחלץ ממנו. כמקבילתו הנשית, גם בושם זה איננו מריח נקי -  עובדה זו כשלעצמה איננה חסרון מבחינתי, אולם בשום שלב לא יכולתי להימלט מהתחושה שאני רוצה לשטוף אותו ממני. העמידות, גם כאן היתה מרשימה - CK Shock פשוט מסרב לעזוב את הגוף, גם כעבור שעות רבות. 
התווים הרשמיים: מנדרינה, מלפפון, אקורד רד בול, פלפל, הל, טבק, אמברין, מאסק ופצ'ולי.

לא נותר אלא לקבוע ש CK One המקורי היה טוב לאין שיעור. משעשע אותי לומר זאת, כי מעולם לא הייתי ממעריצות הבושם, ועל אף היותי חובבת יוניסקס ומעריצה גדולה של קונספטים מטשטשי גבולות וזהויות, תמיד חשבתי שהוא משעמם וחסר שאר רוח. אני עדיין חושבת כך, אבל מסתבר - לאור הכרות עם שני פלנקריו המבישים - שזה לא הדבר הכי נורא לומר על בושם. 

כמו הרבה דברים זולים, גם שני הנ"ל מגיעים בגדלים גדולים, כנראה כדי לפצות על האיכות בכמות, וניתן להשיגם בבקבוקים של 100 מ"ל (349 ש"ח) או של 200 מ"ל (452 ש"ח). במבצע ודאי אפשר לקבל אותם בהרבה פחות, אבל אני חושבת שאין סכום - נמוך ככל שיהיה - שיהפוך את הקניה שלהם לכדאית באיזשהו אופן. 


יום שבת, 17 בספטמבר 2011

Bulgari Aqua Marine Toniq EDT :ביקורת בושם

לא פשוט להיות גבר חובב בשמים בארצנו. בעוד שגם בגזרה הנשית המצב איננו כה מזהיר, הנשים שבינינו עוד יכולות למצוא, אחרי חיפוש מעמיק, כמה קלאסיקות איקוניות נפלאות, ואפילו מדי פעם בשמי נישה שהמשביר מחליט לייבא באופן בלתי מוסבר. מזל נשי הוא שאפילו בין הבשמים הפחות גדולים מהחיים, מדי פעם מושק איזה בושם שהוא לפחות נחמד או חביב. לרוע מזלם של הגברים הישראלים, המצב איננו כזה, ונדיר מאוד למצוא כאן בשמים גבריים ראויים (טיפ לגברים: יש סיכוי טוב למצוא אותם על המדפים של פראדה). פלא שגברברי ישראל מדיפים ניחוחות כמו אקווה מרין טוניק?




אקווה מרין טוניק מבית בולגארי הוא פלנקר גרסת קיץ 2011 לבושם "אקווה מרין" המצליח, והוא משתייך לקבוצת הבשמים האקוותיים, כלומר - מימיים. הבשמים האקוותיים מנסים לחקות את ניחוחות הים, והמפורסם מביניהם הוא איסי מיאקי הקלאסי, שלו גם מקבילה נשית אקוותית, מפורסמת לא פחות. בארץ הבשמים האקוותיים זוכים להצלחה רבה, ומעריציהם סבורים שהם אווריריים ו"פרשיים", ומתאימים לאקלים הים תיכוני. עם הצלחה אין לי כוונה להתווכח, אבל את דעתי המנוגדת אציג גם אציג: אני מתעבת את רוב הבשמים האקוותיים וחושבת שהם מריחים כמו מטהרי אוויר גרועים במקרה הטוב. ישנו אולי רק בושם אקוותי אחד שאהבתי (זהו Aqua Motu  לקומפטואר סוד פאסיפיק, למקרה שתתעניינו לדעת), וכל השאר, מבחינתי, טוב להם אילו לא היו נוצרים כלל.
אקווה מרין טוניק איננו שונה מבשמים אקוותיים אחרים. למעשה, זוהי בדיוק הבעיה איתו. הוא מריח כמו כל כך הרבה בשמים אקוותיים אחרים, והגרוע מכל - בשמים כמוהו כל כך חביבים על גברי ישראל (ואפילו נשותיהם - אקווה בגרסתו המקורית הוא בושם שאני מכירה נשים רבות שמשתמשות בו), שנדמה כאילו הוא נמצא בכל מקום. אני לא חושבת שאקווה מרין טוניק הולך לשנות משהו במציאות הגברית הארצישראלית - גברינו ממילא מצחינים מהניחוחות הללו, עם אקווה מרין טוניק או בלעדיו.
הבושם עצמו מריח כימי למדי. הוא נפתח בחמצמצות הדרית בנאלית ומסתיים בעציות בנאלית לא פחות. בין לבין ישנו (בעידון) הניחוח האקוותי המאוס של מה שאני מכנה "מטהר האויר" שאופייני לבשמים אקוותיים.
הענקתי את הבושם במתנה לאדם שמעריך בשמים כאלה, ולשם האיזון אני מביאה לכאן את רשמיו - אני גם סבורה שרוב האנשים ייטו להסכים איתו יותר מאשר איתי:
 "הבושם מעודן, אלגנטי, לא משתלט, מתאים למשרד ולעבודה. באופן כללי הוא לביש מאוד, נוח ללובש אותו ולסובביו. קיבלתי עליו מחמאות מהמין הנשי".


לדאבון הלב בולגארי כבר שנים לא מוציאים בשמי גברים טובים. בתור אישה שמשתמשת בבשמי גברים כדרך קבע הדבר מצער אותי, אבל צערי גדול שבעתיים לנוכח העובדה שבולגארי ידעה ימים יפים יותר. אחד מבשמי הגברים האהובים עלי בכל הזמנים הוא של בולגארי. הוא נקרא The Vert (תה ירוק), ולגודל הצער לא ניתן להשיגו בארץ (אך ניתן להשיגו אונליין די בקלות).  לנו, מסתבר, נותר להסתפק באקווה ונגזרותיו המשעממות.


התווים הרשמיים (מועתק מהקומוניקט):


תו עליון: אגס ירוק, אשכולית.
תו בסיס: פוסדוניה, אקורד מים קפואים.
בסיס:סנדלווד, ארז לבן.


 100 מ"ל אד"ט.  מחיר: 535. להשיג ברשתות הפארם ובמשביר


ג"נ: את הבושם קיבלתי להתנסות מהחברה



יום ראשון, 31 ביולי 2011

Marc Jacobs Daisy Eau So Fresh EDT - ביקורת בושם

לא אהבתי את דייזי בגרסת המקור - מצאתי אותו נחמד מדי, נעים מדי, מתקבל על הדעת מדי ומשתדל מאוד - שלא לומר מדי - לא להרגיז אף אחד עם הסבוניות הנקיה והרעננה שבו. גרסת או סו פרש אמורה להיות עוד יותר פרחונית פירותית מהבושם הסבוני המקורי, וקהל היעד שלה צעיר יותר, ואלו הם שני אלמנטים מבשרי רעות תמיד. מודה שכשקיבלתי את דייזי בגרסת הקיץ הנוכחית היו לי מספיק דעות קדומות לפסול אותו כלאחר יד עוד לפני השפריץ הראשון. אבל כשאני מקבלת בושם לסקירה אני מנסה אותו משום שכפרפומיסטה מנוסה אני יודעת שלפעמים יש הפתעות... 


אבל לא ממש הופתעתי הפעם. הרחתי פחות או יותר את מה שציפיתי להריח, והנוכחות הפירותית המתקתקה העיקה עליי, אף על פי שהיא היתה מעודנת בהרבה מנוכחות פירותית שניתן למצוא בהרבה בשמי פארם אחרים. ליצ'י ואגס היו הפירות שהבחנתי בהם, ואף על פי שאלו פירות נפלאים שאהיה מוכנה לרחרח בכל הזדמנות - בהקשרם האמיתי, כלומר, בפירות עצמם - בבשמים אני באמת מעדיפה שלא. אבל משום מה יצרני הבשמים של היום כנראה סבורים שכולם רוצים להריח כמו ליצ'י ואגס ולפיכך דוחפים אותם לכל בושם אפשרי. אבל מה לעשות? אלו הם החיים...


דווקא כן הופתעתי מהתגובות על הבושם. מחמאות מהסביבה הומטרו עליי (בעיקר מצד גברים), והן נסובו על מתקתקותו, נעימותו ועדינותו של הבושם. כמו כן הבחנתי בנטיה מוזרה של אנשים להתקרב אלי ולרחרח אותי. יכול להיות שכל אלה דווקא ישכנעו אתכן להתבשם בדייזי או סו פרש, אבל זה לא באמת אומר שום דבר מעבר לעובדה שמדובר בקראוד פליזר שעושה טוב לכולם. בשמים מהסוג שאני אוהבת באמת הם פחות מהסוג שגורר מחמאות ויותר מהסוג שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי. עם דייזי או סו פרש יש לי תחושה ציבורית - הוא מדבר בסיסמאות (פשוטות, קליטות, קומוניקטיביות) ומצהיר הצהרות. שוב - לא משהו שירגיז מישהו (להיפך - יש לו יחסי ציבור מצוינים),  אבל גם לא בדיוק התחושה האינטימית שאני מחפשת בבושם אהוב.


ועל אף האמור מצאתי את עצמי לובשת את הבושם כמה וכמה פעמים מאז אותו נסיון ראשון. לא כי שיניתי את דעתי עליו, אלא כי קיוויתי לשנות את דעתי עליו, או לכל הפחות למצוא בו את מה שרבים אחרים מוצאים בו... וגם כי הוא בכל זאת קייצי, "פרשי" (כן, המילה המאוסה הזאת) ולא מזיק לאף אחד. אחרי מספר פעמים אפשר לומר שדי התרגלתי אליו, ואפילו הנוכחות הפירותית שמאוד הפריעה לי בהתחלה הפכה להרבה פחות מובחנת עבורי. הנעימות שבסופו של דבר מצאתי בדייזי או סו פרש קשורה דווקא לפרחוניות שבו- ורד רענן וטרי שנגזם זה עתה עם אלמנט ירוק כלשהו שמזכיר באופן קלוש את הגבעול והעלים שלו. וגם - בסופו של דבר מדובר בבושם עדין באמת, אין בו יותר מדי צרימות, הפרעות לסביבה או ללובשת אותו. כך שבסופו של דבר אני בסדר איתו, הוא בסדר איתי, ויש איזה שלום בית. מן הסתם אמשיך ללבוש אותו מדי פעם. הוא תמיד יתאים לסיטואציות שבהן לא צריך לבלוט או לצאת דופן, רק להיות "נשית" כמצופה ו"צעירה" כי נעורים זה כל כך חשוב.  


לי זה לא מספיק כמובן. דייזי רחוק להיות מהבשמים שמאתגרים אותי או אפילו משמחים אותי. במובנים רבים אני מעדיפה בשמים שממש מרגיזים אותי. חבל שהיצירתיות והמקוריות שמפגין מארק ג'ייקובס בעיצוביו מלאי החן והקסם איננה באה לידי ביטוי בבשמים על שמו. חבל בשבילי - אבל אולי לא חבל בכלל בשבילכן. הפופולאריות של דייזי המקורי היתה עצומה, ונראה שגם דייזי או סו פרש הולך בעקבותיו. אם כל כך הרבה אנשים נשבים בקסמיו, אולי זה אפילו יקרה לכם... 




הדוגמנית האנה הולמן עם דייזי או סו פרש בין רגליה. רק לי יש אסוציאציות לפרסומת למוצרי הגיינה אינטימית? 




עם זאת, בכל הנוגע אלי יש לי סיבה אחת ממש טובה להחזיק בדייזי או סו פרש: הבקבוק. פרחי הויניל הלבנים שהלהיבו אותי עוד בבושם המקורי גורמים לי להתמוגג אפילו יותר בפלנקר הנוכחי. משהו בבקבוק הגדול, (הבושם מגיע במינימום של 75 מ"ל),  המגושם מעט, גורם לפרחים - הצבעוניים הפעם -  להיראות אפילו חמודים יותר. הבקבוק מעלה חיוך על שפתיי בכל פעם שעיניי נחות עליי - אמנם לא הייתי קונה בושם שאני לא אוהבת רק בגלל הבקבוק, אבל כיוון שקיבלתי אותו בלי לשלם עליו אני שמחה שהוא מעטר את ארון הבשמים שלי. 


עניין נוסף  - העמידות של הבושם מאוד מרשימה. כמה שפריצים נותנים עמידות של שעות רבות!


התווים הרשמיים:

תו עליון – ענבים אדומים, פטל, עלים ירוקים, ניחוח אגס.
תו אמצעי- סיגליות, ורד פראי, תפרחת תפוחים, ליצ'י, עלי כותרת של יסמין.
תו הבסיס- מאסק, שזיף וניחוח עץ הארז.


מחירים:

75 מ"ל אדט- 464 ₪. 
125 מ"ל אד"ט- 599 ₪. 


להשיג ברשתות הפארם ובמשביר. 




תוצאות ההגרלה:


הזוכה בהגרלה היא יעל רוזנר (yael.rozner@gmail.com).  ברכות ואיחולים!
(יעל - אימייל עם הודעת הזכיה נשלח אלייך, אנא צרי עמי קשר בהקדם). 
בהזדמנות זו ברצוני להודות לכל מי שהשתתף בהגרלה!


הגרלה נוספת שעשויה לעניין אתכם נערכת בבלוג של קורין "ריסים ורסיסים". מוגרל שם בושם מולקולרי של Escentric Molecules. מהרו להירשם!   Escentric Molecules - ההגרלה





יום חמישי, 7 ביולי 2011

ההגרלה הראשונה של "מה בבקבוק? - הבושם" יוצאת לדרך: הקלאסיקות של איסי מיאקי וגוטייה במהדורות קיץ מוגבלות.

פרפומיסטות יקרות, הקיץ הגיע! בעולם הבשמים משמעות הדבר - מעבר לתירוץ לייצר מטהרי אויר באריזות בושם ולכנות את הריח Fresh - היא שאפשר להוציא מהדורות קיץ לבשמים ידועים.  מהדורה מחודשת של בושם נקראת Flanker בלעז, והיא אמורה להתייחס באיזשהו אופן לבושם המקורי.  בפועל, חוק זה לא תמיד מתקיים ולעתים כל קשר בין הבושם המקורי לפלנקר שלו מקרי בהחלט. בידיי מצויים כעת שני פלנקרים של בשמים מוכרים מאוד: מהדורת קיץ של L'Eau d'Issey של איסי מיאקי  (שמזכיר מאוד את בושם המקור לאחר שהתווים העליונים מתפוגגים) ומהדורת קיץ  של Classique של ז'אן פול גוטייה (שלא כל כך דומה בעיני לבושם המקור). בניגוד לבשמים המקוריים שאותם ניתן להשיג תמיד, הפלנקרים הללו הם מהדורות מוגבלות, ונמצאים על המדפים זמן קצר בלבד לפני שהם הופכים לפריטי אספנות נדירים.




L'Eau d'Issey Summer בבקבוק מצודד. הפרסומים המתפייטים מבטיחים לנו "ניחוח צלול כמי הים. מקרין רעננות נעימה. התו העליון מורכב מורד ומאגס מים, המלבלבים על גבי שכבת הלב, המורכבת מאדמונית ומציפורן. תו הבסיס הוא הרמוניה עדינה של אוסמנטוס (פרח) ותווים עציים, וביחד הם מעצימים את רכות הניחוח".  הו!
מחיר בחנויות: 388 ש"ח ל 100 מ"ל.








CLASSIQUE – ניחוח הקיץ לאישה.  דבר הקומוניקט: "בתו העליון של הניחוח, ורד בשילוב פריחת תפוז, אליהם ניתזו טיפות רעננות של מנדרינה ולימון סיציליאני. לב הקומפוזיציה חובק בוקה של פרחים טהורים: יסמין סמבק, ילנג ילנג, שושנת העמקים ואיריס לבן. תו הבסיס של הבושם , מעניק לו חושניות, בזכות אקורדים של וניל, מאסק רענן ואמבר".
מחיר בחנויות: 381 ₪ ל 100 מ"ל



ולמה אני מספרת את כל זה? כי - כפי שודאי ניחשתן מהכותרת - אני מגרילה את שני הבשמים! מה שאומר שכל אחת מכן יכולה להיות הבעלים הגאה של שניהם (כן, כן. הבנתן נכון: זוכה אחת - שני בשמים).


מה צריך לעשות כדי להצטרף להגרלה?


חובה:


1. להצטרף לרשימת העוקבים (הריבועים הקטנים עם התמונות פה משמאל), ולציין בתגובה לפוסט זה שאתן מעוניינות להצטרף להגרלה. בסוף תגובתכן אנא השאירו אימייל תקף שישמש אותי ליצירת קשר עמכן למקרה שזכיתן. שימו לב: אם המייל שאתן משאירות איננו המייל שמשמש אתכן לעקיבה בבלוג, אנא ציינו בסוגריים מהו השם/ניק שאיתו אתן עוקבות אחר הבלוג (בלי זה לא ניתן להצטרף להגרלה).  מעשה זה יקנה לכן כניסה אחת להגרלה.




רשות:


2. לפרסם את דבר ההגרלה בבלוג שלכן או ברשת החברתית המועדפת עליכן (עד שלושה פרסומים בבקשה!)  ולהוסיף את הלינק לפרסום פה בתגובות. כל פרסום שכזה יקנה לכן כניסה נוספת להגרלה נוסף על האחת שמקנה לכן סעיף 1.




כמה עניינים והבהרות:
1. ההגרלה תיערך ב 1/8/2011
1. על אף שהפניה היא בלשון נקבה גם זכרים מוזמנים להצטרף!
2.  הזוכה יקבל את שני הבשמים באריזתם המקורית אך ללא הצלופן העוטף (הייתי חייבת לפתוח כדי להסניף...).
3.  את שני הבשמים קיבלתי להתנסות מהחברה




בהצלחה!

יום ראשון, 12 ביוני 2011

Jimmy Choo EDP - ביקורת בושם

כחובבת בשמי נישה, קלאסיקות ביזאריות ומצחינות ותווי ריח המעוררים חלחלה באדם הסביר, לא אפתיע איש אם אומר שקשה לרגש אותי עם בשמי מיינסטרים של מותגים נוצצים המבטיחים "נשיות, יוקרה וסטייל האצורים בבקבוק". מצוידת בסקפטיות המתבקשת ובביקורת שגולגלה מראש  - שהרי על רוב בשמי המיינסטרים אפשר לכתוב ביקורת עוד טרם הסנפתם - ניגשתי אל ג'ימי צ'ו - הבושם החדש והראשון של מותג הנושא את אותו שם, הידוע לחלקנו הפאשניסטי כמותג נעלי יוקרה - ללא תקוות גדולות או ציפיות מרחיקות לכת.


ואמנם - לא התרגשתי. אבל... יש פה איזשהו אבל, ואליו אגיע בהמשך. אתחיל בסדר הנכון: את הבושם קיבלתי מיחצנים באריזה (ובשקית תואמת) בדוגמת עור נחש ובצבע ורוד, כנראה כיאה "לאישה של ג'ימי צ'ו" אשר מהעלון שצורף לשקית אני למדה שהיא "עוצרת נשימה בעלת עוצמה נשית, בוטחת, סקסית זוהרת ומפתה"  - לא פחות.  ההתזה הראשונה והדקות הראשונות שבאו בעקבותיה היו מהסוג שהיה גורם לי - אילו הייתי פוגשת בבושם בנסיבות אחרות, חנות למשל - לסנן "הו לא!" ולהצטער על עצם המפגש המתוק, מתוק מדי הזה ולהתפלל שמים וסבון יצליחו להוריד דבר כזה. כיוון שקיבלתי את הבושם בנסיבות שבמסגרתן עלי לכתוב עליו ביקורת, נמנעתי מעניין המים והסבון, ולמרות שהיה לי לא קל בהתחלה,  כל מה שקרה אחר כך הסתמן כהרבה הרבה יותר טוב. בעלון טוענים שאמור להיות שם "תו עליון ירוק". אני לא יודעת מה אתכם, אבל אצלי תו עליון ירוק מעלה אסוציאציות לעשב מריר, חריף מעט ועוקצני או לחלופין לאלמנט ציטרי חמצמצץ ,כמו קליפות ליים למשל. אבל מסתבר שתו עליון ירוק יכול להיות באותה מידה אגס. על כל פנים, זה מה שנדמה לי שאני מריחה שם. לא כל כך את הפרי החביב המוכר לכולנו, אלא יותר את הפרשנות המבושמת שתמצאו לאגס בהרבה מאוד בשמי מיינסטרים פירותיים, וגרוע מכך - גם בשמפואים של הרבל אסנס...  לא מספיק מתוק? תלוי את מי שואלים.  בג'ימי צ'ו החליטו כנראה שאין כזה דבר יותר מדי מתוק, והוסיפו עוד ועוד סוכר.  עשר דקות חולפות, עשרים, שלושים וחמישים, וזה עדיין מתוק. כעבור שעה משהו משתפר: עדיין מתוק אבל רך יותר, עגול וחמים. פצצת הסוכר הופכת לקרמל מושחם ונעים, חרוך מעט, ונגיעות פאטשולי מצטרפות אליו.  אין זה הפטשולי הפראי והמטונף של אנג'ל, אלא פטשולי מעודן, נקי וחף מצחנה. השילוב של הפאטשולי והקרמל מזכירים לפרקים קטורת (ופתאום כשאני חושבת על זה יש בבושם אפילו משהו שמזכיר לי את Flower Oriental הפלאי של קנזו שיצא מייצור) , וכשזה קורה זה  נפלא. אבל רוב הזמן, המתיקות - שאגב נותרת עד אחרון רגעי הבושם למרות שמינונה הולך ויורד - מכסה על כל מה שיכול היה להיות פראי באמת. אבל למרבה המזל זוהי מתיקות נעימה ומנחמת. לא סוכריית פירות מבחילה אלא עיסה קרמלית משחתית וקרמית עם אלמנט (לא מספיק) שרוף...  פרק הסיום של הבושם על העור הוא ללא ספק החלק הטוב באמת:  עננה של חמאת קרמל משכרת וכמעט ממכרת. אילו רק היה אפשר לתפוס את המקטע הזמני הזה ולאצור אותו בבקבוק אני חושבת שהייתי אוהבת את הבושם ללא סייגים...


המסקנה: לפעמים כדאי לתת צ'אנס גם למה שמתחיל לא טוב.


בונוסים: המחמאות לא מפסיקות להגיע ואפילו מכיוונים מפתיעים. כחובבת בישום "אחר" אינני מקבלת מחמאות על הבשמים שאני לובשת לעיתים קרובות. זה בסדר מבחינתי ואפילו רצוי (פיתחתי מעין תיאוריה סנוביסטית שלפיה בושם שלא מקבל מחמאות הוא בהכרח טוב ומוצלח מבושם האהוב על רבים), אבל מודה שהיה משהו מרענן ואפילו כמעט נעים בלהיות מורעפת כל כך במחמאות.


הסיאז': למרות המתיקות, הסיאז' לא היסטרי. לא תצליחו להחניק אולם (ואפילו חדר) עם ג'ימי צ'ו. לעומת זאת, זה לא בדיוק הבושם שתצליחו ללבוש בלי שאף אחד ירגיש. איפשהו באמצע - מי שמתקרב מריח. מה שמעביר אותנו בטבעיות לשאלת ה...


לבישות: ובכן, הבושם לביש לגמרי. לא מהסוג שצריך לחשוש ללכת איתו לעבודה, ולא מהסוג שחייבים להימנע ממנו בקיץ. הוא לא כבד, לא מעיק ולחלוטין לא אופנסיבי.


ובכל זאת: חידוש גדול אין פה, רק מיינסטרים עשוי היטב. אבל היי, עם כל כך הרבה מיינסטרים בלתי לביש שמסתובב היום, גם זה משהו בימינו!


התווים הרשמיים (ציטוט מהקומוניקט) : "תו עליון ירוק, תו אמצע של סחלב פראי, ותו בסיס עשוי טופי ופטשולי אינדונזי חושני".


המחיר בארץ : 60 מ"ל: 464 ש"ח
                    100 מ"ל: 630 ש"ח


את ג'ימי צ'ו אפשר להשיג בכל הפארמים, האפרילים והמשבירים למיניהם.









יום שני, 11 באפריל 2011

Jean Patou Enjoy EDP - ביקורת בושם.


"אני לא אוהב/ת בשמים פרחוניים-פירותיים. הם בדרך כלל  צפויים מדי וכמעט תמיד מריחים כמו הרבה בשמים פירותיים אחרים". 

זהו כלל הברזל של הפרפומיסטה המתחילה, והוא מסמן התחלה של הגדרה עצמית דרך השלילה. ממש כמו מתבגר שמגלה את זהותו דרך מרד בערכים של הוריו, אצל הפרפומיסטה הזהות האישית, או מה שמכונה ה"טעם", אינה אלא מרד במצאי הבשמים השולט בדראגסטורס. ובימינו מצאי זה (להלן ה"מיינסטרים") הוא ברובו פרחוני-פירותי.

המיינסטרים לעולם יהיה מטרה נוחה להתנגחות,  גם מהסיבות המובנות מאליהן הקשורות לביקורת המוצדקת על הקונפורמיות והאחידות שהוא מייצר, וגם מהסיבה שהמיינסטרים, ממש כמו אלוהים, אדיש לזעקותיו ומחאותיו של הפרט המוצא בו דופי.  אך טבעי הוא שהפרט הרגיש המוצא דופי שנתקל בחומה של אדישות יתחזק בעמדותיו וימצא בהן משנה תוקף. לא לאהוב בשמים פרחוניים-פירותיים זהו כלל סנוביסטי אשר אימוצו יוצר בידול  בין נפש הפרפומיסטה המעודנת לבין הנפשות ה"רגילות" התועות להן בקניונים הומי אדם, ידיהן עמוסות בשקיות של קסטרו. החליפו קסטרו בכל רשת קניונים אחרת שתמצאו על פני הגלובוס ותקבלו את כלל הסנוביזם האוניברסלי של פרפומיסטות ברחבי העולם: בשמים פרחוניים – פירותיים הם מחוץ לתחום הפרפומיסטה. הם בתחום ההמון הגס שאינו מבדיל בין ימינו לשמאלו.

ולמה אני מספרת לכם את כל זה? כי זה משעשע אותי - גם אני הייתי שם.  אלא מאי? אי אפשר באמת גם להיות פרפומיסטה  (היינו. לתחזק הובי בשמים פעיל הכרוך בקניות ובהחלפות בשמי נישה/קלאסיקה/נדירים) לאורך זמן וגם לשמור אמונים לכללי ברזל, יהיו אלה סנוביסטים והכרחיים לבידול אישי והגדרה עצמית ככל שיהיו. המציאות פשוט לא עובדת ככה. איך אומרת הקלישאה? "המציאות מורכבת בהרבה". וכדרכן של קלישאות, גם זו נכונה.

את Enjoy של ז'אן פאטו קיבלתי באיזו החלפה שעשיתי עם מישהי במייקאפאלי. Enjoy הוא בושם פרחוני-פירותי בהגדרה, אבל אני בספק אם מישהו יחשוב שהוא דומה להרבה בשמים פרחוניים-פירותיים מהסופרפארם.  הוא נפתח כסירופ צמחים מרירים עם יותר מדי פירות יער, ואלה האחרונים מיד גורמים לך לחשוב שזה הולך להיות מתוק, מתוק מדי. כמו תרופה שהמתיקו אותה יתר על המידה כדי להתגבר על רכיביה המרפאים  אך המרים.  אבל  בעוד שנדמה לרגע שהמתיקות עומדת להשתלט, הירוקת המרירה משמיעה קולה ומתפתח איזה מאבק, ובו מתברר כי שני הצדדים שווים בכוחם. התוצאה אפקטיבית למדי, ואפילו, הייתי אומרת, כמעט משכרת.

למרבה המזל הפתיחה הזאת, שיש בה מתיקות, מרירות וחמיצות שיוצרות איזו חריפות מדיצינית מיוחדת במינה, נשארת מספיק זמן כדי לייצר עניין החורג מעבר לדקות מעטות. הבעיה מתחילה לא כשזו נעלמת, אלא כשישות נוספת מתחילה להוציא את ראשה הצהבהב: הבננה. אני אדם ליברלי באופן כללי ובבשמים בפרט, אבל נוכחותה של בננה ריחנית במיוחד מצליחה לאתגר יפה מאוד את הליברליזם הזה.  ככל שעובר הזמן נוכחותה של הבננה משתלטת, וגם אם פירות היער ומשהו מהמדיציניות המסתורית של הפתיחה עודם שם, הרי שאני מתחילה לחוש כניצולת מסיבה בגן ילדים לאחר שנזרקה עלי תכולתן של עשרות שקיות הפתעה. לא ממתק ספציפי, אלא תערובת של כמה ממתקים מסוגים שונים שהוטחו בי באלימות וגרמו לעורי להיות צבוע בצבעי מאכל ודביק.  זה כמובן מתעדן בהמשך. ניצולת שקיות ההפתעה חוזרת הביתה ומתקלחת. כשהיא מתנגבת ומתלבשת היא מגלה שהריח עדיין שם, אבל הוא לפחות נסבל ואפילו נעים לפרקים. אבל הבננה לא נעלמת, היא פשוט באה בגלים. וכשהיא באה היא מעצבנת ומטרידה. עוברות שעות עד שהיא מפנה את השטח ומותירה שרידים של וניל, מאסק ופאטשולי לבדם, אבל גם אז לעתים נדמה שצלה הכבד והמחניק עוד בסביבה.

אני לא יכולה לאהוב את Enjoy באמת. אבל לא מהסיבה שפרפומיסטות לא אוהבות בשמים פרחוניים פירותיים.  פרפומיסטות לא אוהבות בשמים פרחוניים-פירותיים בתואנה שהללו מנסים להתחנף, למצוא חן, להריח טוב, לא להתבלט ולא להפריע לאיש. אבל Enjoy הוא פרחוני-פירותי שעושה הכל חוץ מאשר את אלה.  למעשה הוא עושה מה שהרבה בשמי נישה עושים – הוא מצליח להטריד באמת.  המסקנה: צריך לנסות מדי פעם גם פרחוניים-פירותיים. מ.ש.ל.

התווים הרשמיים: קסיס, בננה ירוקה, תפוז, ברגמוט, אגס, מנדרינה, ורד בולגרי, ורד טורקי, הדיון (hedione), יסמין הודי, פטשולי, מאסק, וניל, אמבר (ענבר).
את Enjoy אפשר להשיג באיביי החל מ $30. 


יום חמישי, 7 באפריל 2011

Hermes Hiris EDT - ביקורת בושם



Hiris   הוא ללא ספק בושם בעל מעמד מכונן בהיסטוריה הפרפומיסטית הפרטית שלי.  התוודעתי אליו בעודי פרפומיסטה מתחילה, כזו שטרם נחשפה להרבה מאוד נישה או קלאסיקה, אבל עדיין מכירה יותר בשמים מהאדם הממוצע וזוקפת לזכותה הכרות טובה מאוד עם כל בשמי המיינסטרים שאפשר למצוא במקומותינו. הכרות שאגב, הושגה בעמל רב– פקדתי קניונים לעתים קרובות מאוד רק כדי להכנס לכל סופרפארם/ניו פארם/משביר ואף חנויות בשמים כבודי שופ/לאוקסיטן/ללין/סבון, למטרת רחרוח אינטנסיבי אך סיזיפי ברובו, שהסתיים בדרך כלל לא בכמיהה לנכס לעצמי את הבקבוקים שמצאתי אלא בכמיהה דווקא אל אלה שלא מצאתי ושלא ידעתי היכן וכיצד להשיג. 


את Hiris החלטתי לרכוש בכלפרפיום לאחר שקראתי בבלוגי בשמים רבות על בשמים של הרמס, ולאחר שגמרתי אומר בלבי להעז לקנות בשמים בקניה עיוורת. עם Hiris אפילו הרגשתי שאני לוקחת סיכון של ממש, מכיוון שהביקורות על הבושם במייקאפאלי (שבזמנו נתפס אצלי כסוג של אלוהים על פיו נחרצו גורלות) היו כל כך מעורבות והציון שהוא קיבלת היה כל כך נמוך (משהו כמו 3.5 מתוך 5),  שממש רעדו לי הידיים...


אני זוכרת את עצמי יוצאת מהמחסן של כלפרפיום ברעננה (זה היה לפני שנים, כשאפשרות ל"איסוף עצמי" פירושה היה לא הגעה לחנות מסודרת ומזמינה במקום נגיש אלא למחסן גדול ומוזר צמוד לתחנת דלק הממוקם עמוק בתוך איזור תעשיה שקל מאוד ללכת בו לאיבוד) ונכנסת לאוטו כשאני קורעת מהבושם את אריזת הצלופן כדי למהר ולעמוד על טיבו של הדג החדש שהעליתי בחכתי.  אני גם זוכרת שחייכתי לעצמי ברגע שהרחתי אותו, וזה זיכרון נדיר למדי, שכן בשמים אף פעם אינם גורמים לי לתגובה של חיוך.  אין באפשרותי לתאר את כל מה שעבר לי בראש באותו רגע – וגם לא אוכל לזכור זאת, אבל אני יכולה לומר שברגע שהרחתי את Hiris  ידעתי מיד, ובוודאות ממשית, שני דברים : האחד - שזה הבושם המוזר ביותר שאי פעם נתקלתי בו, והשני – שאני מאוהבת בבושם כפי שלא הייתי מאוהבת באף בושם מימיי.


מטאלי, חריף, עוקצני, אדמתי הם שמות תואר שיוחסו לבושם עוד לפני שבאתי אני ורחרחתי אותו, ובמידה רבה של צדק. הבעיה עם שמות תואר היא שלא משנה איך משתמשים בהם, איזה מושג הם באמת יכולים לתת על הריח?  אבל זה לא שישנה דרך אחרת לנסות לתרגם חוויה של ריח למילים... הטרגדיה היא שכאן, דווקא כאן, זה כל כך מפריע לי, כי הדבר הבלתי אמצעי הזה שנתקלים בו ב Hiris הוא באמת מעבר לכל מילה או שם תואר...


 אז כן, יש עוקצנות בלתי מתקבלת על הדעת בפתיחה –  תוקפנית ממש, כמו קבלת פנים משונה שכזו לבית שמעולם לא הייתם בו, והדבר הראשון שמציגים לכם הוא המרתף האפל והמפחיד עם קורי הכביש והחולדות. כאילו כדי לרמוז לכם שזה הזמן להסתלק אם אתם לא באמת באמת מוכנים לקבל את הבית כמכלול, על הטוב ועל הרע, על הנעים ועל המאיים שבו.  אם שרדתם את קבלת הפנים הלא שגרתית, שאורכת דקות ארוכות, אתם מוזמנים להוציא את ראשיכם מהמרתף החשוך ולהתהלך בשביל החצר – שם החלל פתוח יותר וכבר יש זרימה של אויר, אולם ב"חצר" אל לכם להבין גינה מקושטת הגזומה למשעי שערוגותיה מסודרות. לא. רק אדמה שהגידולים היחידים שעליה הם מיני ירק שלא נשתלו במכוון, אלא כאלה שגדלים בכל מקום שבו טרם עקרו אותם.  וטחב, טחב מכל עבר. לפני שנמשיך לסקור את שאר הבית ברצוני להעיר שאתם מוזמנים לראות בפיסקה זו מעין "מבוא לאיריס". איריס הנו פרח מסתורי, שיותר משהוא מריח כפרח הוא מריח כאדמה וטחב . בניגוד לפרחים רבים אחרים, איריס משמש הרבה גם בבשמי גברים, ואיננו נשי במובהק.


נמשיך בסיור שלנו: אתם בחצר, באויר הפתוח אך הטחוב, אתם מתקדמים בשביל שאמור להוביל אל הבית. תוך כדי הליכה אתם מבחינים בכך שהמרחק אל הבית גדול משחשבתם, ושהחצר אף היא גדולה משחשבתם. ככל שאתם מתרחקים מהאיזור הקרוב למרתף אתם מגלים שהחצר היא למעשה שטח פתוח די גדול, ותוך כדי שיטוט אתם מגלים בה כמה פרחים, איזה שיח ורד נטוש, עצים, ואפילו ערוגת גזר.  אתם נושמים עכשיו אויר מרחבים מלטף ואבקתי שמשכר אתכם ומסיח את דעתכם. מבלי משים אתם סוטים מהשביל המוביל אל הבית ותועים בחצר שלפתע נגלית אליכם כמרחב פתוח ועצום בגודלו. השמש יוצאת אליכם ונדמה לכם שאתם שומעים כמה ציפורים מצייצות, אתם מאושרים. פסקה זו היא, אם תרצו, קורס ההמשך לאיריס והיא חושפת את הצד הידידותי של הפרח המופלא: פודרתי, נעים, מתקתק אם כי זוהי עדיין מתקתקות קצת מוזרה כי היא מזכירה מתקתקות של גזר (!)


אתם ממשיכים במסע שלכם, אלא שאת השביל אל הבית איבדתם. אתם לא ממש יודעים לאן אתם הולכים. מצד שני, זה גם לא ממש משנה לכם כי הכל כל כך נעים. אתם מרגישים קלילים וכמעט חסרי גוף. כבר לא נותר זכר לטחב של המרתף וסביבותיו, ורק פריחה עדינה, שקופה אפילו, מלווה כל צעד שלכם עד שנעלמת כליל.


בדיוק בשניה לפני ההתעוררות אתם מבינים שלא הגעתם לשום בית, ולפני שאתם מספיקים לשאול את עצמכם אם מישהו פה חמד לצון, אתם מתעוררים  - בבית - מהחלום הקסום והמשונה הזה, מותשים מכל מיני מחשבות לא מאורגנות.


התווים הרשמיים של Hiris  הם: כוסברה, פרחי ציפורן, שורש איריס, אמבר, נרולי, ורד, דבש, וניל, ארז ועץ השקד.
בעבר ניתן היה להשיג את Hiris  בכלפרפיום, אבל היום למיטב ידיעתי כבר לא. אופציות טובות הם סטרוברינט או איביי (ואפילו דיוטיפרי כמדומני) במחירים שמתחילים מ – 65$ ל – 50 מ"ל.

יום ראשון, 3 באפריל 2011

Serge Lutens Daim Blond EDP - ביקורת בושם

מה נפלא יותר מסירופ שיעול, הל וזמש? השילוב של כל אלה יחד בבושם אחד. Daim Blond מבית הנישה האגדי Serge Lutens, הוא במקרה (או שלא במקרה בעצם) הבושם שהיה אצלי הכי הרבה בשימוש החורף. אין מדובר בבושם חורפי פר אקסלנס, ואפילו הייתי מגדירה אותו כאביבי, אבל גם החורף הישראלי הוא לא בדיוק חורף פר אקסלנס, כך שזה הרגיש לי לגמרי מתאים.
תיאור בשמים היא מלאכה לא פשוטה שדורשת בהירות רבה וברירת מילים מקסימלית, משום שהנסיון לתרגם חוויה חושית בלתי אמצעית כריח למילים, יש בה סיכון בשל הפוטנציאל הרב להחטיא. המלכוד שאליו אפשר בנקל ליפול במקרים שכאלה הוא לתאר ריח כ"נהדר", "נפלא",  "משעמם" או שאר שמות תואר כלליים מדי שמעבר להיותם עדות לרגשותיו של הדובר ביחס לבושם, אינם אומרים דבר וחצי דבר על הבושם עצמו. ובכן, על אך היותי מודעת לכל אלה, ארשה לעצמי להיכנס  אל אותו מלכוד שברגיל הייתי מבזה את הנופל אליו ולומר, רק הפעם, שהבושם הזה "מוזר". כן, אני יודעת, לא אידיאלי, אבל איכשהו מתבקש. אסביר: מדובר בבושם פירותי מאוד ומתקתק – לכאורה, די בכך כדי להרתיע פרפומיסטה שכמותי, שמתרחקת מ"פירותי ומתקתק" כמו מאש. אבל יש משהו מוזר (שוב, סלחו לי) בפירותיות הזאת. אין זו אותה פירותיות פרחונית שאתם מכירים מהבשמים של ימינו. זוהי פירותיות שיש בה אלמנט מדיציני, והיא מזכירה הרבה יותר סירופ שיעול מאשר כל דבר אחר.  משמש הוא התו הפירותי המוצהר בבושם זה, אבל משום מה עולה אצלי אסוציאציה לפירות יער, או ליתר דיוק, פטל. למעשה, פחות הריח של הפרי עצמו ויותר ריח הלוואי שלו – זה החמור מעט, שהופך לדומיננטי במיצוי ובריכוז. אבל גם את המשמש אני מריחה, וגם כאן, אינני מריחה את הפרי, אלא יותר משהו כמו "תמצית טעם" של משמש, כזו מהסוג הסינתטי שהייתם נתקלים בה אולי בקרטיב משמש של פעם... ומה יש כאן לאהוב, תשאלו? ועל כך אתקשה להשיב, לכן אסב את תשומת לבכם למוזרות נוספת בבושם – יש בו תו מאוד דומיננטי של זמש. בזמש כשלעצמו אין שום דבר מוזר, וזהו גם תו מקובל בבישום (אם כי פחות בבישום המיינסטרימי המוכר לנו), ולרוב ריחו רך ומעוגל יותר מתו העור שבבישום, עם פחות חריפות ופחות "חייתיות". אלא שכאן, הזמש מעלה אצלי אסוציאציה לאלמנטים מתחום מכונאות הרכב (תחום בו אני מבינה מעט מאוד, אבל יצא לי להיות במוסכים כמה פעמים בחיי וישנו הרגע הזה שפותחים את מכסה המנוע וניחוח מאוד ספציפי משתלט על החלל. זה ריח "מכונאות הרכב" שעליו אני מדברת).  המשונה הוא שלפרקים הבושם דווקא כן מריח לי חריף וחייתי כמו עור, אבל נדמה שלחריפות והחייתיות הללו אחראית דווקא תמצית הפירות/שיעול המוזרה, ולא תו הזמש... (אפילו את עצמי הצלחתי לבלבל כאן).
ואחרי כל זה, האם תאמינו לי אם אספר לכם שלבושם הזה ניחוח מעודן לעילא? כנראה שלא. ואם אספר שהוא מריח יוקרתי, ממש כמו הרבה כסף, תאמינו? בטח שלא. ואם אספר שהוא מתמזג עם העור בצורה מופלאה כל כך שיוצרת תערובת חושנית מאין כמוה, התאמינו? אני בספק. על כן אאלץ לחתום על כל אלה בשבועה.

התווים הרשמיים: עוזרד, הל, איריס, משמש, כוכבית, מאסק, הליוטרופ, עור.

את Daim Blond המוזר, המופלא, הממכר והחד פעמי ניתן להשיג בסטרוברינט ב 422 ש"ח ל – 50 מ"ל.

יום רביעי, 2 בפברואר 2011

מותג נישה חדש ומבטיח: בישומין

בדיוק כשאני מקטרת על הקושי להשיג מותגי בישום נישתיים בעולם כולו ובארץ בפרט, נחתו עליי שישיית דוגמיות של מותג נישה שאת שמו מעולם לא שמעתי קודם : בישומין (Bissoumine, בושם בארמית). אצבע אלוהים? צחוק הגורל? אין לדעת. אך ולא זו בלבד שלמותג יש אתר אינטרנט מעוצב למשעי שממנו אפשר לרכוש בקלות את הבשמים מכל מקום בעולם, הבשמים אפילו נמכרים פיזית בארץ: בחנות "גבריאל" בת"א ובמצפה הימים, כך שאפשר להגיע לשם ולהתנסות לפני שקונים - פריבילגיה שלרוב אינה מצויה ברכישות בשמי נישה אחרים (רוב בשמי הנישה שלי נרכשו בקניות עיוורות, ובהתחשב במחיר הלא מועט של הבשמים, מדובר בפוטנציאל ממשי לעוגמת נפש אם הבושם לא עונה על הציפיות).

קצת על המותג: יוצרי הבשמים הם קיטי שפירר, שלמדה בשמות בגראס ופטריס מרטין  - בן למשפחת בשמים מפרובנס, אשר משלבים יחד את כשרונותיהם ונסיונם לכדי יצירת בשמים אקסקלוסיביים עם השפעות מזרח תיכוניות ופרובנסליות. הבשמים מיוצרים בייצור ידני עם דגש על איכות מירבית של חומרי הגלם, ובנוסף המותג אף מקפיד על ערכי שימור הסביבה, ועל כן האריזות והבקבוקים מתמחזרים.

ולבשמים עצמם: ראשית, אציין שמדובר בבשמים "מבושמים" בהחלט שאינם דלי נוכחות. הם בעלי עמידות וסיאז' מרשימים ובשום פנים ואופן לא מדובר כאן בבשמים מינימליסטיים. הסגנון שלהם - חושני, אוריינטלי ולפעמים כבד - מזכיר יותר בשמים של פעם מאשר בשמים מודרניים. בהערכה גסה מאוד אפשר לומר שמותגי בישום נישתיים מתחלקים לשני סוגים - לכאלה שמשמרים את התכונות המסורתיות של בושם ומקפידים על קומפוזיציה עשירה מאוד שיוצרת תחושת גודש רכיבים (חשבו על לורנצו וילורסי, סרז' לוטנס), ולכאלה שהם "אנטי בשמים" שמתאפיינים במינימליזם מודרני שמתבטא בבשמים קלילים ואווריריים בהרבה (חשבו על דיפטיק, הרמסנס). הבשמים של "בישומין" משתייכים ללא ספק לקבוצה הראשונה.אני חושבת שגם אם אתם, כמוני, נוטים אל הכיוון המינימליסטי, תרוויחו רבות מהכרות עם הבשמים של בישומין, במיוחד אם אין לכם הכרות עם בשמי נישה. זו הזדמנות מצוינת להתוודע אל סוג של בשמים שלחלוטין אין להם ייצוג בפארמים למיניהם, ולהתחיל לפתח אף של פרפומיסטות. אם כבר יש לכם הכרות ענפה עם מותגי נישה, בשמי המותג אולי לא יחדשו לכם הרבה, אבל זו הזדמנות לבדוק אם בא לכם להוסיף את מי מהם לאוסף.

הבשמים:

temps des reves:  מתובל, מתקתק ומאוד מאסקי. יש בו משהו שמזכיר לי קצת את teint de neige של לורנצו וילורסי, אם כי הוא הרבה פחות כבד ממנו. העמידות שלו גבוהה מאוד ויש לו גם סיאז' מכובד - לפחות בשעתיים הראשונות. לאחר מכן הסיאז' נחלש ונותרת נוכחות אינטימית מאסקית ומתקתקה הקרובה לגוף. המאסק מאוד דומיננטי בבושם זה ועל כן יתאים לחובבי מאסק כבדים או לחלופין לנשים שפשוט אוהבות את הבשמים שלהם סקסיים ונוטפי חושניות. אף על פי שאין זה בושם "מטונף" במלוא מובן המילה, נקי הוא לא. כך שהבושם בשום אופן לא יתאים לחובבי הנקיון והרעננות. התווים הרשמיים הם: ורד, קינמון, פלפל, וניל, עץ סנדל, ארז ומאסק.



nuit des iles:הנחמד בבושם הזה הוא שאפשר ממש להרגיש את כל התווים שהיצרנים מצהירים עליהם. הבושם נפתח בכמה שניות של רעננות חמצמצה, קולונית ונהדרת של הדרים (לימון וברגמוט) שמהר מאוד משתלב בה (עוד לפני שהיא נעלמת) ניחוח מובהק של אגוז מוסקט, ולאט לאט היא נעלמת לגמרי ונוכחות חמימה ומנחמת של פולי טונקה ווניל תופסת את מקומה. כעבור שעות הניחוח הנותר על העור הוא אגוזי  מעט ויש בו איזון מיוחד של מרירות ומתקתקות. אני מאוד אוהבת את השלב הזה! לעת גוויעתו המוחלטת של nuit des iles, ניתן גם להבחין במאסקיות קלושה, אך מהסוג המעודן שלא ירתיע אפילו את אלה שלא מאוד מסמפטים מאסק (כמוני למשל).  התווים הרשמיים: לימון, ברגמוט, פרנג'יפני, מוסקט, וניל, פולי טונקה ומאסק.




soir ensoleille: פרחוני/פירותי סירופי מאוד, עם המון וניליות כבדה ו"קינוחית". למרות
שאין בתווים הרשמיים מאסק, אני מרגישה  איזו נוכחות מאסקית כבדה, קצת בדומה ל temps des reves, אבל אולי אלו הם רכיבים אחרים שיוצרים את התחושה. soir ensoleille מעורבב היטב, ומעבר לתחושה פירותית מתוקה ווניליות מובהקת, קצת קשה (לי לפחות) להבחין במרכיבי הריח השונים. הפתיחה שלו בהחלט מעניינת, אם כי כעבור איזה זמן הנוכחות הונילית משתלטת מאוד, ובשלב הזה אני כמעט לא מצליחה להריח שום דבר אחר מלבדה. לחובבי הבשמים המסוכרים והוניליים מביניכם! התווים הרשמיים: פירות יער, פלפל, ליקר אגסים, יסמין הודי, ורד, הליוטרופ, וניל ואמבר.






souffle sauvage: עוד פרחוני פירותי, אך הפעם נטול וניל, אך עם מתקתקות חזקה ומלאת עסיס. פירותיות כה מובחנת בבשמים איננה כוס התה שלי, אך עם היא כוס התה שלכם, כדאי לכם מאוד לנסות את souffle sauvage. לא מדובר בפירותיות של הבשמים המוכרים לכם מהסופרפארם.  התווים הרשמיים: אפרסק לבן, מנדרינה, פרחי בר, עץ המור ומאסק לבן.






rivages de mediterranee: אחד החביבים עליי מהשישיה. יש בו משהו שמזכיר לי תכשירי ניקוי גוף ופנים וקצפי גילוח שהשתמשו בהם בעבר ואני זוכרת מהסבים שלי. פתיחה הדרית וחמצמצה, גוף מתובל כדבעי (נדמה לי שאני מריחה קינמון, ציפורן, פלפל ואולי אפילו מוסקט) וסיומת עצית חמימה. התווים הרשמיים: מנדרינה, תפוז, תבלינים מזרח תיכוניים, פריחת התפוז, יסמין, עץ ארז, מאסק.







a l'ombre du figuier: אולי הפייבוריט שלי מבין השישה. ומה הפלא? הוא מבוסס על תאנה, רכיב ריח שאני כל כך אוהבת בבישום... הפתיחה היא תאנתית וירוקה. זו לא התאנה המתוקה והבשלה שאתם מכירים אלא יותר החלקים החיצוניים שלה. דמיינו ריח קליפה של תאנת בוסר - מריר וקצת עוקצני שאליו נלווית חריפות רעננה של ג'ינג'ר. שעות לאחר ההתזה הראשונית מה שנותר הוא נוכחות עצית ונעימה מאין כמוה. התווים הרשמיים: עץ התאנה, פרי התאנה, ג'ינג'ר, ציפורן, עץ סנדל, מאסק.







כיאה למותגי נישה רבים, על הבשמים לא מצוין השיוך הג'נדרי, כך שפוטנציאלית הם מיועדים לנשים וגברים כאחד.

מחירים: 80 אירו לבקבוק של 50 מ"ל , 11.9 אירו לשישיית דוגמיות של 1.5 מ"ל הדוגמית.

איפה להשיג: באתר, במצפה הימים או בחנות "גבריאל" ברח' שבזי 13 בת"א. עדכון : בשתי נקודות המכירה בארץ יש מבצע על הבשמים והם עולים כרגע 350 ש"ח. 

גילוי נאות: את הדוגמיות קיבלתי מהחברה.