tag:blogger.com,1999:blog-28753628838117848822024-02-18T17:39:04.958-08:00מה בבקבוק? - הבושםרשימות של פרפומיסטהVanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.comBlogger25125tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-9827588532436706812012-06-05T10:50:00.002-07:002012-06-05T11:36:02.011-07:00ביקורת בושם: ARMANI CODE LUNA מאת GIORGIO ARMANI<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<div align="right" class="MsoNormal">
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjZfg9Q4DahAUprSFEgzAnXzeevaGw_pOeJ9vvw9TXwznTiTr9VVsK3smhJzAx0RzcyL3r9JMzjCVM_yD3qDBFQNf8KpuF46QZ0NPMLGgX9egnQX_VeYd4ZyXy987FYnuj_zLThgBK00TZu/s1600/armani_code_luna_ad.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="266" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjZfg9Q4DahAUprSFEgzAnXzeevaGw_pOeJ9vvw9TXwznTiTr9VVsK3smhJzAx0RzcyL3r9JMzjCVM_yD3qDBFQNf8KpuF46QZ0NPMLGgX9egnQX_VeYd4ZyXy987FYnuj_zLThgBK00TZu/s400/armani_code_luna_ad.jpg" width="400" /></a></div>
<div align="right" class="MsoNormal">
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal">
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">אולי ישמע
הדבר מוזר, אבל את ארמאני קוד המקורי אני מחבבת. מחבבת לא במובן זה שהייתי קונה
בקבוק, שכן בקבוקים רבים באמתחתי ובררנותי – יותר משיש בה להעיד על טעם יוצא דופן – היא הכרח מחמת מקום. אמנם באחרונה הגדלתי את ארון הבשמים שלי והוא
עתה גדול על פי כל קנה מידה, ועדיין – עמוס הוא להתפקע. ובכל זאת, אני אומרת:
מחבבת. מחבבת משום שבתוך ים של בשמי פארמים מדובר בבושם אלגנטי. מחבבת משום שעל אף
שהוא מתוק הוא לא מתוק מדי, ומחבבת משום
שביחס לבושם גנרי הוא היה יכול להיות גנרי בהרבה. או וולגרי בהרבה. או כל דבר אחר
שהייתם מצפים מבושם גנרי להיות. אבל הוא לא שום דבר מאלה. נהפוך הוא: מדובר בבושם
נעים מאוד שאני נהנית להסניף מדי פעם כשאני מזדמנת לחנויות המשווקות אותו. ויותר מזה – יש בו משהו כמעט מיוחד, או אפילו
"מסתורי" כפי שהמפרסמים אוהבים לומר עליו. <o:p></o:p></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal">
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal">
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">מסיבה זו
שמחתי לקבל את ארמאני קוד לונה – המהדורה (הקיצית?) לבושם המקורי. שמחתי וגם סוקרנתי. דעתי על הבושם היא יותר אמביוולנטית מאשר נחרצת לכאן או לכאן, ועל כן אחלק את הביקורת ליתרונות ולחסרונות
שמצאתי בעקבות שלושה נסיונות שלי עם הבושם.<o:p></o:p></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal">
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal">
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><b>יתרונות:
</b><o:p></o:p></span></div>
<div align="right" class="MsoNormal">
<span dir="RTL" lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpFirst" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; text-indent: -0.25in; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;">-<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt;">
</span></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">בניגוד
לפלנקרים רבים שכל קשר בינם לבין המקור מקרי לחלוטין, ארמאני קוד לונה שומר על קשר
עם ארמאני קוד המקורי. אפשר בהחלט להבין שמדובר בגרסה של אותו הבושם, וניתן לזהות
תווים רבים מהבושם המקורי בפלנקר הנוכחי. </span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; text-indent: -0.25in; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;">-<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt;">
</span></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">התווים
העליונים מתאפיינים בהדריות חמצמצה ונהדרת.</span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; text-indent: -0.25in; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;">-<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt;">
</span></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">פרח
התפוז מורגש היטב למן ההתחלה, וזה באמת, באמת נפלא!</span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpLast" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; text-indent: -0.25in; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;">-<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt;">
</span></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">הבקבוק
המאורך, המינימליסטי עם המכסה השחור והנוזל הצלול הוא נאה למדי.</span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><b>חסרונות:</b><o:p></o:p></span></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpFirst" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; text-indent: -0.25in; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;">-<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt;"> </span></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">תווי
הפתיחה הרעננים מתפוגגים די מהר. להדריות ולפריחת התפוז אין זכר כעבור דקות ספורות מרגע
ההתזה</span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; text-indent: -0.25in; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;">-<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt;"> </span></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">מיד עם
גוויעתם של תווי הפתיחה המוצלחים – ואולי אפילו קודם לכן – משתלטת מתיקות כוחנית
על האוירה. זוהי מתיקות שמזכירה, כאמור, את ארמאני קוד האם, אבל פירותית יותר,
ונילית יותר ומהבילה יותר. התחושה היא כבדה ועמוסה. </span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; text-indent: -0.25in; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;">-<span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 7pt;"> </span></span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">הבושם
מריח סינתטי יותר או, אם תרצו, "כימי". כאילו שמישהו החליט לקחת את
ארמאני קוד ולשכתב אותו מחדש עם חומרים זולים יותר. כמובן שאין לי מושג מהו מחיר
הרכיבים ואם אמנם קיים הבדל בעלות הייצור (למעשה, רוב הסיכויים שאין הבדל כלל),
אבל "זול" זה הרי הרבה יותר מכמה כסף הושקע בפריט. ובמילים שלנו: ארמאני
קוד לונה הוא רועש יותר, מעודן פחות, מתוק מדי ונעדר את אותה רכות מענגת שמאפיינת
את ארמאני קוד המקורי לאחר שזה סיים להפיץ את כל תווי הפתיחה והוא התיישב בנוחות על
הגוף. </span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; text-indent: -0.25in; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><b>עוד דברים שכדאי לדעת:</b></span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; text-indent: -0.25in; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE"></span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; text-indent: -0.25in; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;">- מדובר באו דה טואלט, אבל אל תתני לריכוז לבלבל אותך. לבושם סיאז' (שובל ריח) משמעותי גם בהתזות בודדות. אם לדייק, שפריץ אחד מפיץ ריח ברדיוס של חדר לא קטן. שני שפריצים וחצי רחוב יסובב אחרייך את הראש. לא לביישניות. </span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; text-indent: -0.25in; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;">- הבושם יצא אמנם באביב, אבל הייתי נזהרת איתו בקיץ. עומס של תווים מתוקים לא בהכרח עובד טוב בקיץ הישראלי, והייתי ממליצה לנסות אותו דווקא בימים קרירים יותר. </span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; text-indent: -0.25in; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;">- העמידות של הבושם מרשימה ושעות רבות לאחר ההתזה אפשר עוד להריח אותו. </span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; text-indent: -0.25in; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;">- מחיר: 455 ₪ ל 50 מ"ל</span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; text-indent: -0.25in; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;">- להשיג ברשתות הפארמים ברחבי הארץ. </span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; text-indent: -0.25in; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="direction: rtl; font-family: Arial, sans-serif; margin: 0in 21pt 10pt 0in; text-indent: -0.25in; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<br />
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; text-indent: -0.25in; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; text-indent: -0.25in; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE"><span style="font-family: Arial, sans-serif;"></span></span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; text-indent: -0.25in; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; text-indent: -0.25in; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; text-indent: -0.25in; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<br />
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; unicode-bidi: embed;">
<span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><br /></span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; unicode-bidi: embed;">
<span style="font-family: Arial, sans-serif;"></span></div>
<div class="MsoListParagraphCxSpMiddle" dir="RTL" style="direction: rtl; margin: 0in 21pt 10pt 0in; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<br />
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; unicode-bidi: embed;">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal">
<br /></div>
<div align="right" class="MsoNormal">
<br /></div>
</div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-65982903942338900632011-10-04T11:35:00.000-07:002012-02-03T06:10:23.316-08:00Escentric 03 By Escentric Molecules :ביקורת בושם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj60HIAmbHgue33Y9nzAzqB4z1B7XT6xLpP3ImYS34_p91y_7-vIez_-tQxFPJkuszulWlROLjfKhfwu5pONDsLSplVvCMntDHeB_1sdmK7EFO5qVQqWQZV-3g53XLy4GIF2-tidPOjOBI2/s1600/Escentric_Molecu_4e0af3b12877a.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj60HIAmbHgue33Y9nzAzqB4z1B7XT6xLpP3ImYS34_p91y_7-vIez_-tQxFPJkuszulWlROLjfKhfwu5pONDsLSplVvCMntDHeB_1sdmK7EFO5qVQqWQZV-3g53XLy4GIF2-tidPOjOBI2/s320/Escentric_Molecu_4e0af3b12877a.jpg" width="320" /></a></div>
<br />
Escentric 03 הוא בושם שהוגרל בבלוג <a href="http://www.rissim.co.il/">ריסים ורסיסים </a>(בלוג איפור וטיפוח מקסים ומועיל שאני פוקדת בקביעות, עם המון אינפורמציה, סווטצ'ים וביקורות אמינות של קורין, בעלת הבלוג הנאה והמטופחת, על מוצרי קוסמטיקה שונים), ולי היה הכבוד לזכות בו. זוהי הפעם הראשונה שהשתתפתי בהגרלת בשמים בארץ, והסיבה שנרשמתי להגרלה היא שהבושם המוגרל היה בושם נישה של חברה מסקרנת שאת בשמיה אני לא כל כך מכירה - Escentric Molecules (יצא לי לרחרח פעם בחטף את Molecule 01, אבל לא יותר מזה).<br />
אני לא מעריצה עיוורת של נישה ואין לי אהדה אוטומטית לכל מה שהוא לא מיינסטרים, ועם זאת, הבושם הזה הגיע אלי בתקופה שבה כל כך הרבה בשמי מיינסטרים בינוניים ומטה נשלחו אלי ממשרדי יח"צ שונים, והוא נסך בי תקווה מחודשת, והכרה בכך שבכל זאת, אם מחפשים, אפשר פה ושם למצוא בשמים "אחרים" שלא מריחים כמו בשמי הפארם התעשייתיים וחסרי ההשראה שמקיפים אותנו מכל עבר בארצנו הקטנטונת.<br />
<br />
ולענייננו: אסנטריק 03 הוא בושם עצי ארומטי עם המון תווים שאני אוהבת. הוא נפתח בהדריות מתפרצת חריפה ועוקצנית של ליים וג'ינג'ר, שהם רק הכנה לוטיבר שמגיע מיד אחר כך, כשהוא מלווה במה שהייתי מכנה "ירוקת" - ענן חריף וארומטי לעילא, מדיציני משהו, של עשביות שהיא ברגע הראשון כבדה, מרירה ולא מתפשרת. עד כדי כך לא מתפשרת, שלרגעים אפילו בשבילי זה יותר מדי, והייתי מייחלת לקצת יותר וטיבר וקצת פחות ירוק מריר. למרות הרושם שעשוי להיווצר, אסנטריק 03 הוא לא מהבשמים הנישתיים המוזרים, והוא די ידידותי לאף אחרי הכל. זהו בושם בעל נוכחות אינטימית, קרובה לגוף ולחלוטין לא משתלטת.<br />
<br />
אחד הדברים שאני אוהבת בבושם הוא שאין בו תחושה של ערבוב טוב מדי, ואני יכולה להבחין כמעט בכל התווים. אלה אינם מופיעים בו זמנית, אלא בשלשות, בזוגות, ולפרקים ביחידים, כאשר תו שעד כה לא היה מובחן פתאום זוקף את ראשו ומגיח לרגע, ואז שוב נעלם רק כדי להגיח שוב מאוחר יותר. למרות האמור, לא הייתי מגדירה את הבושם כמתפתח מאוד, משום שלאחר זמן מסוים מרגע ההתזה, התווים מתאזנים (גם אם לא נבלעים אחד בשני), והתחושה הריחנית נותרת פחות או יותר קבועה.<br />
<br />
עור, וטיבר ותווים עציים שקיימים באסנטריק 03 מטים את נטיותיו המגדריות של הבושם לכיוונים שהייתי מגדירה כיותר גבריים במובן המקובל, מאשר נשיים, אם אנחנו מקבלים את הסטריאוטיפ שבשמים גבריים הם יותר חריפים ומרירים ובשמים נשיים הם יותר מתקתקים ופרחוניים (ואנחנו לא! למען הסר ספק, בלוג זה כופר באמונה הרווחת שלבשמים יש גניטליה). זה כמובן בסדר גמור מבחינתי, כי בשמי גברים מהווים אחוז נכבד ולא מבוטל במלתחת הבשמים שלי. החברה עצמה, כמקובל בקרב מותגי נישה בשנים האחרונות, איננה מייעדת את הבושם במוצהר לקהל גברי או נשי (מה שהופך את הבושם ל"יוניסקס" אם מתעקשים להכניס אותו למשבצת), אבל נראה לי שלגברים יהיה קל יותר להתחבר אליו, ולנשים החובבות בשמים "יפים" ונשיים - יהיה קשה יותר. לעומת זאת, לחובבות האתגרים ולאלה שנהנות להתבשם בבשמי גברים מדי פעם אמליץ בחום להתנסות באסנטריק 03. <br />
<br />
אסנטריק 03 הגיע אלי בתקופת קיץ מהבילה, ואף על פי שמאוד נהניתי לההתבשם בו בתקופה זו נראה לי שהסתיו הוא העונה המושלמת בשביל הבושם הירוק הזה. משהו במרירות, בעומק, בעציות, ועם זאת בקלילות, פשוט צועק סתיו. אני מחבבת את הבושם אבל לא מאוהבת בו. אם היו שואלים אותי, הייתי מעדיפה אותו בשינוי קומפוזיציה קל - עם אותם תווים אך בשינוי מינונים קל: יותר וטיבר, עצים ותה, וקצת פחות תווים לימוניים כמו ליים וג'ינג'ר (שאלה האחרונים יהיו רק בני לוויה מנומסים בלי להיות המוקד). <br />
זה בהחלט לא הבושם שהייתי לוקחת לאי בודד, כמאמר הקלישאה, לו הייתי יכולה לבחור בבושם אחד בלבד, אבל אני יכולה להעיד על כך שנהניתי ממנו בכל פעם שהתבשמתי בו, ואני בהחלט גאה להיות הבעלים שלו.<br />
<br />
עמידות: ממוצעת עד גבוהה. חמש שעות ויותר.<br />
מתאים לנסיבות: קזו'אליות ויומיומיות אבל גם רשמיות ועסקיות.<br />
סיאז': קטן/בינוני<br />
תמחור: סביר הן יחסית לנישה והן יחסית למיינסטרים, אולם אם לוקחים בחשבון שעל בשמי מיינסטרים יש מבצעים רבים, מחירו של אסנטריק 03 הוא מעט יקר מהממוצע.<br />
התווים הרשמיים: וטיבריל אצטט, ליים, ג'ינג'ר, פלפל ירוק, שורש איריס, יסמין, תה, אמבר, סנדלווד, אלון, עור ומאסק.<br />
<br />
<br />
Escentric 03 נמכר בכלפרפיום ב - 519 ש"ח ל 100 מ"ל.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br /></div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-53795217375957060062011-09-27T10:14:00.000-07:002011-09-27T10:50:49.450-07:00Calvin Klein CK One Shock for Him & For Her : ביקורת בשמים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">שני פלנקרים ל CK One, להיט ניינטיז עם אינספור אוהדים, הושקו לאחרונה במקומותינו. והפעם - במקום בושם אחד לגבר ולאישה כבמקור, יש לנו שני בשמים - אחד לגבר והשני לאישה, כיאה לתקופה שמתרפקת שוב על ההבחנות המגדריות, ומתרחקת מההרפתקנות היוניסקסית מטשטשת הגבולות של שנות התשעים העליזות.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">התוצאה: שני בשמים אשר כל קשר בינם לבין הבושם המקורי מקרי בהחלט, שעל אף אחד מהם אין לי ולו דבר אחד טוב לומר. </span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br /></span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br /></span><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgaut4_qkctwuzKxIbPn517GvweVCdMdo22zyVBpD2OF3OTVVqYLuseJkR8Xd3G1FQu12oedPqCtEudrPYulwjU76YikTrlMECNlafdV6loNasiGImLn_8LHdduVJLZ0aIeQc4FGhG2XIdq/s1600/0036888_m.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgaut4_qkctwuzKxIbPn517GvweVCdMdo22zyVBpD2OF3OTVVqYLuseJkR8Xd3G1FQu12oedPqCtEudrPYulwjU76YikTrlMECNlafdV6loNasiGImLn_8LHdduVJLZ0aIeQc4FGhG2XIdq/s1600/0036888_m.jpg" /></span></a></div>
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">אני מניחה ש Shock One בגרסתו הנשית הוא לא בושם חריג או יוצא דופן בנוף הפארמי הישראלי, הרווי בבשמים נשכחים שמריחים דומה, פחות או יותר. מדובר בעוד אחד מבשמי הממתק האלה, שמתאימים, לטעמי, לילדות רכות שטרם חצו את בת המצווה. אולם, בחברה בה נשים שואפות להיראות ולהריח כמו ילדות, לא אתפלא אם גם בוגרות יותר ימצאו את הבושם אטרקטיבי. הבושם נפתח בכמה שניות של חמצמצות פירותית כלשהי, שלא הצלחתי למצוא עדות לקיומה בתווים הרשמיים. בשניות שהחמצמצות הזאת מתנדפת, הולכת ומשתלטת מתיקות מעיקה של סוכריה - תחילה של סוכריה חמצמצה מתקתקה, ולאחר מכן (כמה דקות מרגע ההתזה הראשונית), של סוכריה מתוקה מאוד. תערובת פירות לא מזוהה (פירות יער זה המקסימום שאני מצליחה לאתר) מתובלת בפרחים מתוקים - אף הם לא מזוהים בשל ערבוב טוב מדי - מאכלסת את מחצית חיי הבושם, וכשתווי האמצע מתפוגגים לחלוטין נותרים רק תווים של וניל, שוקולד, אמבר ומשהו שמריח לי כמו סיגלית, אבל גם לסיגלית אין עדות מוצהרת בתווים הרשמיים. בניגוד למה שאפשר לצפות מבושם שהוא גירסה של CK ONE הפרשי והנקי, הבושם שלפנינו אינו מותיר רושם רענן או מעורר אסוציאציה למקלחת. למעשה, הבושם לא מריח נקי כלל וכלל, ובשלביו האחרונים הוא אף מריח מלוכלך למדי - כאילו שאריות ממתקים (מהזן הנמס והמלכלך) דבקו בעור והתערבבו עם זכר למשהו שהיה פעם בושם פירותי-פרחוני. וכאילו לא די בכך - גם מאסק כבד מצטרף לצחנה הכללית. </span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">אל תטעו - לא מדובר בעוד בושם בינוני שלא שווה התיחסות. מדובר בבושם גרוע באמת, ששווה לשמור ממנו מרחק (שוב, אלא אם כן את עוד לא בת 12, ואז זה נסלח). מה שכן - הבושם התגלה כעמיד מאוד, והתזה בודדת ליוותה אותי שעות ארוכות, ארוכות מדי (אם כי יש לציין כי בשעות האחרונות הניחוח הפך לקל יותר, דומיננטי פחות, ועל כן גם מעיק פחות). התווים הרשמיים: אדמונית, פרג, קקאו, נרקיס, יסמין, וניל, פצ'ולי, אמבר ומאסק.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br /></span><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgB8ceYFlY6bu98FC3UWXiz4dXmCxziwyWPw23GVvDkmW8vrLLsoSrgy9H0umBKDHhi3hnRLAytS0k4KHJOExBE08azUvokLue8Fr-mfId_iFnlg1uBYGN6QUkGlN1YkUmqMVjJbfkZ7V1t/s1600/0036896_m.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgB8ceYFlY6bu98FC3UWXiz4dXmCxziwyWPw23GVvDkmW8vrLLsoSrgy9H0umBKDHhi3hnRLAytS0k4KHJOExBE08azUvokLue8Fr-mfId_iFnlg1uBYGN6QUkGlN1YkUmqMVjJbfkZ7V1t/s1600/0036896_m.jpg" /></span></a></div>
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">הגרסה הגברית, במפתיע, איננה מתיילדת כמו הנשית. למעשה - ההיפך מכך: הבושם מזכיר תקופות ישנות נושנות, של בשמים או מוצרי גברים מבושמים של העבר. ולא, שום אסוציאציה לקלאסיקות מפוארות ואיקוניות: סתם ריח של בושם זול של פעם. Shock One לגבר אמנם מריח הרבה פחות גרוע ממקבילתו הנשית, אבל עדיין, יש בו משהו מאוד לא נעים, מתוק, כבד ומיושן in a bad way.</span><br />
<div>
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">עם תווים גבריים טיפוסיים כאמבר, טבק ופאטשולי לא צפויות לאיש תהיות מגדריות לגביו, ועדיין, אני מתקשה לצייר בדמיוני את הגבר שיוצרי הבושם כיוונו אליו כקהל היעד. הבקבוק שחור, צעיר ורוקיסטי, עם כיתוב SHOCK ירוק (שעשויה להטעות את המתבונן שמדובר בניחוח רענן), אבל הנוזל שבתוכו מריח כמו סבא של מישהו צעיר ורוקיסטי. עניין זה הוא תעלומה בעיניי עד לרגע זה ממש. </span></div>
<div>
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">קיוויתי שההל ואקורד הרד בול שהובטחו בתווים הרשמיים יפיחו מעט חיים בבושם זה, אבל התבדיתי - רק זיקנה ויושן וגבריות מאובקת הצלחתי לחלץ ממנו. כמקבילתו הנשית, גם בושם זה איננו מריח נקי - עובדה זו כשלעצמה איננה חסרון מבחינתי, אולם בשום שלב לא יכולתי להימלט מהתחושה שאני רוצה לשטוף אותו ממני. העמידות, גם כאן היתה מרשימה - CK Shock פשוט מסרב לעזוב את הגוף, גם כעבור שעות רבות. </span></div>
<div>
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">התווים הרשמיים: מנדרינה, מלפפון, אקורד רד בול, פלפל, הל, טבק, אמברין, מאסק ופצ'ולי.</span></div>
<div>
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div>
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">לא נותר אלא לקבוע ש CK One המקורי היה טוב לאין שיעור. משעשע אותי לומר זאת, כי מעולם לא הייתי ממעריצות הבושם, ועל אף היותי חובבת יוניסקס ומעריצה גדולה של קונספטים מטשטשי גבולות וזהויות, תמיד חשבתי שהוא משעמם וחסר שאר רוח. אני עדיין חושבת כך, אבל מסתבר - לאור הכרות עם שני פלנקריו המבישים - שזה לא הדבר הכי נורא לומר על בושם. </span></div>
<div>
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div>
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">כמו הרבה דברים זולים, גם שני הנ"ל מגיעים בגדלים גדולים, כנראה כדי לפצות על האיכות בכמות, וניתן להשיגם בבקבוקים של 100 מ"ל (349 ש"ח) או של 200 מ"ל (452 ש"ח). במבצע ודאי אפשר לקבל אותם בהרבה פחות, אבל אני חושבת שאין סכום - נמוך ככל שיהיה - שיהפוך את הקניה שלהם לכדאית באיזשהו אופן. </span></div>
<div>
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br /></span></div>
<div>
<br /></div>
</div>
VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-84443749984197537302011-09-17T05:01:00.000-07:002011-09-18T22:19:35.714-07:00Bulgari Aqua Marine Toniq EDT :ביקורת בושם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">לא פשוט להיות גבר חובב בשמים בארצנו. בעוד שגם בגזרה הנשית המצב איננו כה מזהיר, הנשים שבינינו עוד יכולות למצוא, אחרי חיפוש מעמיק, כמה קלאסיקות איקוניות נפלאות, ואפילו מדי פעם בשמי נישה שהמשביר מחליט לייבא באופן בלתי מוסבר. מזל נשי הוא שאפילו בין הבשמים הפחות גדולים מהחיים, מדי פעם מושק איזה בושם שהוא לפחות נחמד או חביב. לרוע מזלם של הגברים הישראלים, המצב איננו כזה, ונדיר מאוד למצוא כאן בשמים גבריים ראויים (טיפ לגברים: יש סיכוי טוב למצוא אותם על המדפים של פראדה). פלא שגברברי ישראל מדיפים ניחוחות כמו אקווה מרין טוניק?</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br /></span><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;">
<a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi98Kxd5PNPBJORHkZFOGolKgyDqpedfhsrJllJfR9I3MUjAW552CbCu9ENM8OG16dY2v_KpcupVK5AyzjUhSN_BXmMwDKBX3cxNbjvqYk558ADZUMpLsbkWN9SzmCEqPMM__tA3PUPxzHd/s1600/AqvaToniqMarine-2b+%2528300%2529.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi98Kxd5PNPBJORHkZFOGolKgyDqpedfhsrJllJfR9I3MUjAW552CbCu9ENM8OG16dY2v_KpcupVK5AyzjUhSN_BXmMwDKBX3cxNbjvqYk558ADZUMpLsbkWN9SzmCEqPMM__tA3PUPxzHd/s400/AqvaToniqMarine-2b+%2528300%2529.jpg" width="400" /></span></a></div>
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br /></span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">אקווה מרין טוניק מבית בולגארי הוא פלנקר גרסת קיץ 2011 לבושם "אקווה מרין" המצליח, והוא משתייך לקבוצת הבשמים האקוותיים, כלומר - מימיים. הבשמים האקוותיים מנסים לחקות את ניחוחות הים, והמפורסם מביניהם הוא איסי מיאקי הקלאסי, שלו גם מקבילה נשית אקוותית, מפורסמת לא פחות. בארץ הבשמים האקוותיים זוכים להצלחה רבה, ומעריציהם סבורים שהם אווריריים ו"פרשיים", ומתאימים לאקלים הים תיכוני. עם הצלחה אין לי כוונה להתווכח, אבל את דעתי המנוגדת אציג גם אציג: אני מתעבת את רוב הבשמים האקוותיים וחושבת שהם מריחים כמו מטהרי אוויר גרועים במקרה הטוב. ישנו אולי רק בושם אקוותי אחד שאהבתי (זהו Aqua Motu לקומפטואר סוד פאסיפיק, למקרה שתתעניינו לדעת), וכל השאר, מבחינתי, טוב להם אילו לא היו נוצרים כלל.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">אקווה מרין טוניק איננו שונה מבשמים אקוותיים אחרים. למעשה, זוהי בדיוק הבעיה איתו. הוא מריח כמו כל כך הרבה בשמים אקוותיים אחרים, והגרוע מכל - בשמים כמוהו כל כך חביבים על גברי ישראל (ואפילו נשותיהם - אקווה בגרסתו המקורית הוא בושם שאני מכירה נשים רבות שמשתמשות בו), שנדמה כאילו הוא נמצא בכל מקום. אני לא חושבת שאקווה מרין טוניק הולך לשנות משהו במציאות הגברית הארצישראלית - גברינו ממילא מצחינים מהניחוחות הללו, עם אקווה מרין טוניק או בלעדיו.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">הבושם עצמו מריח כימי למדי. הוא נפתח בחמצמצות הדרית בנאלית ומסתיים בעציות בנאלית לא פחות. בין לבין ישנו (בעידון) הניחוח האקוותי המאוס של מה שאני מכנה "מטהר האויר" שאופייני לבשמים אקוותיים.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">הענקתי את הבושם במתנה לאדם שמעריך בשמים כאלה, ולשם האיזון אני מביאה לכאן את רשמיו - אני גם סבורה שרוב האנשים ייטו להסכים איתו יותר מאשר איתי:</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"> "הבושם מעודן, אלגנטי, לא משתלט, מתאים למשרד ולעבודה. באופן כללי הוא לביש מאוד, נוח ללובש אותו ולסובביו. קיבלתי עליו מחמאות מהמין הנשי".</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br /></span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">לדאבון הלב בולגארי כבר שנים לא מוציאים בשמי גברים טובים. בתור אישה שמשתמשת בבשמי גברים כדרך קבע הדבר מצער אותי, אבל צערי גדול שבעתיים לנוכח העובדה שבולגארי ידעה ימים יפים יותר. אחד מבשמי הגברים האהובים עלי בכל הזמנים הוא של בולגארי. הוא נקרא The Vert (תה ירוק), ולגודל הצער לא ניתן להשיגו בארץ (אך ניתן להשיגו אונליין די בקלות). לנו, מסתבר, נותר להסתפק באקווה ונגזרותיו המשעממות.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br /></span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">התווים הרשמיים (מועתק מהקומוניקט):</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br /></span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">תו עליון: אגס ירוק, אשכולית.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">תו בסיס: פוסדוניה, אקורד מים קפואים.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">בסיס:סנדלווד, ארז לבן.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br /></span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><i><span dir="RTL" style="font-family: Arial, sans-serif;"> <span lang="HE">100
מ"ל אד"ט. מחיר: 535. להשיג ברשתות הפארם ובמשביר</span></span></i></span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br /></span><br />
<b>ג"נ: את הבושם קיבלתי להתנסות מהחברה</b><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br /></span><br />
<br /></div>
VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-91870299512069901832011-07-31T23:19:00.000-07:002011-07-31T23:32:23.807-07:00Marc Jacobs Daisy Eau So Fresh EDT - ביקורת בושם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgSSG0LU7-HY4FhddqLzxhVJFblziHz3-zxSMir0pOYfM1yFD3z1fJYQtu3bQcsAsB9okEPTi0fQ0EasU6usOUdCN0WunXwWkkA3IQQAyegG35UxytheqXMl77ZNPHxQLlgxtZSrNOBOkjv/s1600/Daisy+Eau+So+Fresh_EDT+75+ml_Bottleshot+1.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgSSG0LU7-HY4FhddqLzxhVJFblziHz3-zxSMir0pOYfM1yFD3z1fJYQtu3bQcsAsB9okEPTi0fQ0EasU6usOUdCN0WunXwWkkA3IQQAyegG35UxytheqXMl77ZNPHxQLlgxtZSrNOBOkjv/s320/Daisy+Eau+So+Fresh_EDT+75+ml_Bottleshot+1.jpg" width="219" /></span></a></div><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">לא אהבתי את דייזי בגרסת המקור - מצאתי אותו נחמד מדי, נעים מדי, מתקבל על הדעת מדי ומשתדל מאוד - שלא לומר מדי - לא להרגיז אף אחד עם הסבוניות הנקיה והרעננה שבו. גרסת או סו פרש אמורה להיות עוד יותר פרחונית פירותית מהבושם הסבוני המקורי, וקהל היעד שלה צעיר יותר, ואלו הם שני אלמנטים מבשרי רעות תמיד. מודה שכשקיבלתי את דייזי בגרסת הקיץ הנוכחית היו לי מספיק דעות קדומות לפסול אותו כלאחר יד עוד לפני השפריץ הראשון. אבל כשאני מקבלת בושם לסקירה אני מנסה אותו משום שכפרפומיסטה מנוסה אני יודעת שלפעמים יש הפתעות... </span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">אבל לא ממש הופתעתי הפעם. הרחתי פחות או יותר את מה שציפיתי להריח, והנוכחות הפירותית המתקתקה העיקה עליי, אף על פי שהיא היתה מעודנת בהרבה מנוכחות פירותית שניתן למצוא בהרבה בשמי פארם אחרים. ליצ'י ואגס היו הפירות שהבחנתי בהם, ואף על פי שאלו פירות נפלאים שאהיה מוכנה לרחרח בכל הזדמנות - בהקשרם האמיתי, כלומר, בפירות עצמם - בבשמים אני באמת מעדיפה שלא. אבל משום מה יצרני הבשמים של היום כנראה סבורים שכולם רוצים להריח כמו ליצ'י ואגס ולפיכך דוחפים אותם לכל בושם אפשרי. אבל מה לעשות? אלו הם החיים...</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">דווקא כן הופתעתי מהתגובות על הבושם. מחמאות מהסביבה הומטרו עליי (בעיקר מצד גברים), והן נסובו על מתקתקותו, נעימותו ועדינותו של הבושם. כמו כן הבחנתי בנטיה מוזרה של אנשים להתקרב אלי ולרחרח אותי. יכול להיות שכל אלה דווקא ישכנעו אתכן להתבשם בדייזי או סו פרש, אבל זה לא באמת אומר שום דבר מעבר לעובדה שמדובר בקראוד פליזר שעושה טוב לכולם. בשמים מהסוג שאני אוהבת באמת הם פחות מהסוג שגורר מחמאות ויותר מהסוג שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי. עם דייזי או סו פרש יש לי תחושה ציבורית - הוא מדבר בסיסמאות (פשוטות, קליטות, קומוניקטיביות) ומצהיר הצהרות. שוב - לא משהו שירגיז מישהו (להיפך - יש לו יחסי ציבור מצוינים), אבל גם לא בדיוק התחושה האינטימית שאני מחפשת בבושם אהוב.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">ועל אף האמור מצאתי את עצמי לובשת את הבושם כמה וכמה פעמים מאז אותו נסיון ראשון. לא כי שיניתי את דעתי עליו, אלא כי קיוויתי לשנות את דעתי עליו, או לכל הפחות למצוא בו את מה שרבים אחרים מוצאים בו... וגם כי הוא בכל זאת קייצי, "פרשי" (כן, המילה המאוסה הזאת</span><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">) ולא מזיק לאף אחד. אחרי מספר פעמים אפשר לומר שדי התרגלתי אליו, ואפילו הנוכחות הפירותית שמאוד הפריעה לי בהתחלה הפכה להרבה פחות מובחנת עבורי. הנעימות שבסופו של דבר מצאתי בדייזי או סו פרש קשורה דווקא לפרחוניות שבו- ורד רענן וטרי שנגזם זה עתה עם אלמנט ירוק כלשהו שמזכיר באופן קלוש את הגבעול והעלים שלו. וגם - בסופו של דבר מדובר בבושם עדין באמת, אין בו יותר מדי צרימות, הפרעות לסביבה או ללובשת אותו. כך שבסופו של דבר אני בסדר איתו, הוא בסדר איתי, ויש איזה שלום בית. מן הסתם אמשיך ללבוש אותו מדי פעם. הוא תמיד יתאים לסיטואציות שבהן לא צריך לבלוט או לצאת דופן, רק להיות "נשית" כמצופה ו"צעירה" כי נעורים זה כל כך חשוב. </span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">לי זה לא מספיק כמובן. דייזי רחוק להיות מהבשמים שמאתגרים אותי או אפילו משמחים אותי. במובנים רבים אני מעדיפה בשמים שממש מרגיזים אותי. חבל שהיצירתיות והמקוריות שמפגין מארק ג'ייקובס בעיצוביו מלאי החן והקסם איננה באה לידי ביטוי בבשמים על שמו. חבל בשבילי - אבל אולי לא חבל בכלל בשבילכן. הפופולאריות של דייזי המקורי היתה עצומה, ונראה שגם דייזי או סו פרש הולך בעקבותיו. אם כל כך הרבה אנשים נשבים בקסמיו, אולי זה אפילו יקרה לכם... </span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody>
<tr><td style="text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhWA1LAOW4jwWtBUHaseWAU9q4ing9KOIiWl_LYf-5WgjnU1_TAAIN7pUdx3V0stFabWky-Hd857ESNc0dezu7PKCviujhyaPmst5UcOAUlxzFsQQdjfXFDKEy_HnovhwJ6lI4jKgNzZiEO/s1600/MJDF_MOD_Coeff_7_80.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhWA1LAOW4jwWtBUHaseWAU9q4ing9KOIiWl_LYf-5WgjnU1_TAAIN7pUdx3V0stFabWky-Hd857ESNc0dezu7PKCviujhyaPmst5UcOAUlxzFsQQdjfXFDKEy_HnovhwJ6lI4jKgNzZiEO/s320/MJDF_MOD_Coeff_7_80.jpg" width="249" /></span></a></td></tr>
<tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: small;">הדוגמנית האנה הולמן עם דייזי או סו פרש בין רגליה. רק לי יש אסוציאציות לפרסומת למוצרי הגיינה אינטימית? </span></td></tr>
</tbody></table><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">עם זאת, בכל הנוגע אלי יש לי סיבה אחת ממש טובה להחזיק בדייזי או סו פרש: הבקבוק. פרחי הויניל הלבנים שהלהיבו אותי עוד בבושם המקורי גורמים לי להתמוגג אפילו יותר בפלנקר הנוכחי. משהו בבקבוק הגדול, (הבושם מגיע במינימום של 75 מ"ל), המגושם מעט, גורם לפרחים - הצבעוניים הפעם - להיראות אפילו חמודים יותר. הבקבוק מעלה חיוך על שפתיי בכל פעם שעיניי נחות עליי - אמנם לא הייתי קונה בושם שאני לא אוהבת רק בגלל הבקבוק, אבל כיוון שקיבלתי אותו בלי לשלם עליו אני שמחה שהוא מעטר את ארון הבשמים שלי. </span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">עניין נוסף - העמידות של הבושם מאוד מרשימה. כמה שפריצים נותנים עמידות של שעות רבות!</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">התווים הרשמיים:</span><br />
<br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">תו עליון – ענבים אדומים, פטל, עלים ירוקים, ניחוח אגס.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">תו אמצעי- סיגליות, ורד פראי, תפרחת תפוחים, ליצ'י, עלי כותרת של יסמין.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">תו הבסיס- מאסק, שזיף וניחוח עץ הארז.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">מחירים:</span><br />
<br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">75 מ"ל אדט- 464 ₪. </span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">125 מ"ל אד"ט- 599 ₪. </span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">להשיג ברשתות הפארם ובמשביר. </span><br />
<div><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span></div><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<b><span class="Apple-style-span" style="color: red; font-size: large;">תוצאות ההגרלה:</span></b><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">הזוכה בהגרלה היא <b>יעל רוזנר </b>(yael.rozner@gmail.com). ברכות ואיחולים! </span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">(יעל - אימייל עם הודעת הזכיה נשלח אלייך, אנא צרי עמי קשר בהקדם). </span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">בהזדמנות זו ברצוני להודות לכל מי שהשתתף בהגרלה!</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">הגרלה נוספת שעשויה לעניין אתכם נערכת בבלוג של קורין "ריסים ורסיסים". מוגרל שם בושם מולקולרי של Escentric Molecules. מהרו להירשם! <a href="http://www.rissim.co.il/2011/07/27/%D7%91%D7%95%D7%97%D7%9F-%D7%A4%D7%AA%D7%A2-%D7%9E%D7%99-%D7%9E%D7%9B%D7%99%D7%A8-%D7%91%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%95%D7%9C%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%90%D7%9C/#more-5328">Escentric Molecules - ההגרלה</a></span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><br />
</div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-54257085801575381692011-07-07T01:26:00.000-07:002011-07-07T03:38:26.854-07:00ההגרלה הראשונה של "מה בבקבוק? - הבושם" יוצאת לדרך: הקלאסיקות של איסי מיאקי וגוטייה במהדורות קיץ מוגבלות.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">פרפומיסטות יקרות, הקיץ הגיע! בעולם הבשמים משמעות הדבר - מעבר לתירוץ לייצר מטהרי אויר באריזות בושם ולכנות את הריח Fresh - היא שאפשר להוציא מהדורות קיץ לבשמים ידועים. מהדורה מחודשת של בושם נקראת Flanker בלעז, והיא אמורה להתייחס באיזשהו אופן לבושם המקורי. בפועל, חוק זה לא תמיד מתקיים ולעתים כל קשר בין הבושם המקורי לפלנקר שלו מקרי בהחלט. בידיי מצויים כעת שני פלנקרים של בשמים מוכרים מאוד: מהדורת קיץ של L'Eau d'Issey של איסי מיאקי (שמזכיר מאוד את בושם המקור לאחר שהתווים העליונים מתפוגגים) ומהדורת קיץ של Classique של ז'אן פול גוטייה (שלא כל כך דומה בעיני לבושם המקור). בניגוד לבשמים המקוריים שאותם ניתן להשיג תמיד, הפלנקרים הללו הם מהדורות מוגבלות, ונמצאים על המדפים זמן קצר בלבד לפני שהם הופכים לפריטי אספנות נדירים.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjKuVnRiz7rkMdgL8KUTTwuLJeEt8VCS5FMlJiZqFwvwZyhbCnhaHeSc_-PYiT-UCrm8a9XnNFLzp-oREoIR4u3RFye3fo5ck0nKwUErARJM7wqg_QgfuwzV7eoqEaYUSO-ewb8t4qWVWV3/s1600/issey+miyake+summer+2011.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><img border="0" height="640" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjKuVnRiz7rkMdgL8KUTTwuLJeEt8VCS5FMlJiZqFwvwZyhbCnhaHeSc_-PYiT-UCrm8a9XnNFLzp-oREoIR4u3RFye3fo5ck0nKwUErARJM7wqg_QgfuwzV7eoqEaYUSO-ewb8t4qWVWV3/s640/issey+miyake+summer+2011.jpg" width="480" /></span></a></div><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b>L'Eau d'Issey Summer</b> בבקבוק מצודד. הפרסומים המתפייטים מבטיחים לנו "ניחוח צלול כמי הים. מקרין רעננות נעימה. התו העליון מורכב מורד ומאגס מים, המלבלבים על גבי שכבת הלב, המורכבת מאדמונית ומציפורן. תו הבסיס הוא הרמוניה עדינה של אוסמנטוס (פרח) ותווים עציים, וביחד הם מעצימים את רכות הניחוח". הו!</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">מחיר בחנויות: 388 ש"ח ל 100 מ"ל.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi95Z2HyPBmIozMI6f1rK4q6t3DwPiYVjgDwaytnLQmTHPgkVMs-SMv-uHJMVNjHYWD470bZS9fkpU48MCoI227_FhFnJX8SgPFGksEpKWqvUWum77CLIKhuuqWlRO58m1hKOVzwFpAF_YS/s1600/ETE11_FLACON+CL+ADOBE98+%25281%2529.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><img border="0" height="640" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEi95Z2HyPBmIozMI6f1rK4q6t3DwPiYVjgDwaytnLQmTHPgkVMs-SMv-uHJMVNjHYWD470bZS9fkpU48MCoI227_FhFnJX8SgPFGksEpKWqvUWum77CLIKhuuqWlRO58m1hKOVzwFpAF_YS/s640/ETE11_FLACON+CL+ADOBE98+%25281%2529.jpg" width="352" /></span></a></div><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><b>CLASSIQUE – ניחוח הקיץ לאישה. </b>דבר הקומוניקט<b>: "</b>בתו העליון של הניחוח, ורד בשילוב פריחת תפוז, אליהם ניתזו טיפות רעננות של מנדרינה ולימון סיציליאני. לב הקומפוזיציה חובק בוקה של פרחים טהורים: יסמין סמבק, ילנג ילנג, שושנת העמקים ואיריס לבן. תו הבסיס של הבושם , מעניק לו חושניות, בזכות אקורדים של וניל, מאסק רענן ואמבר".</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">מחיר בחנויות: 381 ₪ ל 100 מ"ל</span><br />
<div><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span></div><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">ולמה אני מספרת את כל זה? כי - כפי שודאי ניחשתן מהכותרת - אני מגרילה את שני הבשמים! מה שאומר שכל אחת מכן יכולה להיות הבעלים הגאה של שניהם (כן, כן. הבנתן נכון: זוכה אחת - שני בשמים). </span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<b><span class="Apple-style-span" style="color: purple; font-size: large;">מה צריך לעשות כדי להצטרף להגרלה?</span></b><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<b><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">חובה:</span></b><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">1. להצטרף לרשימת העוקבים (הריבועים הקטנים עם התמונות פה משמאל), ולציין בתגובה לפוסט זה שאתן מעוניינות להצטרף להגרלה. בסוף תגובתכן אנא השאירו אימייל תקף שישמש אותי ליצירת קשר עמכן למקרה שזכיתן. שימו לב: אם המייל שאתן משאירות איננו המייל שמשמש אתכן לעקיבה בבלוג, אנא ציינו בסוגריים מהו השם/ניק שאיתו אתן עוקבות אחר הבלוג (בלי זה לא ניתן להצטרף להגרלה). מעשה זה יקנה לכן כניסה אחת להגרלה.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<b><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">רשות:</span></b><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">2. לפרסם את דבר ההגרלה בבלוג שלכן או ברשת החברתית המועדפת עליכן (עד שלושה פרסומים בבקשה!) ולהוסיף את הלינק לפרסום פה בתגובות. כל פרסום שכזה יקנה לכן כניסה נוספת להגרלה נוסף על האחת שמקנה לכן סעיף 1.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<b><span class="Apple-style-span" style="color: red; font-size: large;">כמה עניינים והבהרות:</span></b><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">1. ההגרלה תיערך ב 1/8/2011</span><br />
<div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">1. על אף שהפניה היא בלשון נקבה גם זכרים מוזמנים להצטרף!</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">2. הזוכה יקבל את שני הבשמים באריזתם המקורית אך ללא הצלופן העוטף (הייתי חייבת לפתוח כדי להסניף...).</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">3. את שני הבשמים קיבלתי להתנסות מהחברה</span></div><div style="text-align: right;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">בהצלחה!</span></div></div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com79tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-84391068845271841062011-06-12T09:50:00.000-07:002011-06-12T09:56:29.130-07:00Jimmy Choo EDP - ביקורת בושם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhiTouDYFa-w7Ypo02GJ8Ton7awYtcCDy2BDB28x1FEL1yg0sHAW5yUCRPDIiAo8poZQO71FuPm4vr4Vca-RLSuqd17eOcAUoEyteuwOJ79AkBVYsfeGYquhN8dLPzupUpczIE6zjZVF0UZ/s1600/Jimmy_Choo_EDP%25D7%25A4%25D7%25A7%25D7%25A9%25D7%2595%25D7%2598.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><img border="0" height="315" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhiTouDYFa-w7Ypo02GJ8Ton7awYtcCDy2BDB28x1FEL1yg0sHAW5yUCRPDIiAo8poZQO71FuPm4vr4Vca-RLSuqd17eOcAUoEyteuwOJ79AkBVYsfeGYquhN8dLPzupUpczIE6zjZVF0UZ/s320/Jimmy_Choo_EDP%25D7%25A4%25D7%25A7%25D7%25A9%25D7%2595%25D7%2598.jpg" width="320" /></span></a></div><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">כחובבת בשמי נישה, קלאסיקות ביזאריות ומצחינות ותווי ריח המעוררים חלחלה באדם הסביר, לא אפתיע איש אם אומר שקשה לרגש אותי עם בשמי מיינסטרים של מותגים נוצצים המבטיחים "נשיות, יוקרה וסטייל האצורים בבקבוק". מצוידת בסקפטיות המתבקשת ובביקורת שגולגלה מראש - שהרי על רוב בשמי המיינסטרים אפשר לכתוב ביקורת עוד טרם הסנפתם - ניגשתי אל ג'ימי צ'ו - הבושם החדש והראשון של מותג הנושא את אותו שם, הידוע לחלקנו הפאשניסטי כמותג נעלי יוקרה - ללא תקוות גדולות או ציפיות מרחיקות לכת.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">ואמנם - לא התרגשתי. אבל... יש פה איזשהו אבל, ואליו אגיע בהמשך. אתחיל בסדר הנכון: את הבושם קיבלתי מיחצנים באריזה (ובשקית תואמת) בדוגמת עור נחש ובצבע ורוד, כנראה כיאה "לאישה של ג'ימי צ'ו" אשר מהעלון שצורף לשקית אני למדה שהיא "עוצרת נשימה בעלת עוצמה נשית, בוטחת, סקסית זוהרת ומפתה" - לא פחות. ההתזה הראשונה והדקות הראשונות שבאו בעקבותיה היו מהסוג שהיה גורם לי - אילו הייתי פוגשת בבושם בנסיבות אחרות, חנות למשל - לסנן "הו לא!" ולהצטער על עצם המפגש המתוק, מתוק מדי הזה ולהתפלל שמים וסבון יצליחו להוריד דבר כזה. כיוון שקיבלתי את הבושם בנסיבות שבמסגרתן עלי לכתוב עליו ביקורת, נמנעתי מעניין המים והסבון, ולמרות שהיה לי לא קל בהתחלה, כל מה שקרה אחר כך הסתמן כהרבה הרבה יותר טוב. בעלון טוענים שאמור להיות שם "תו עליון ירוק". אני לא יודעת מה אתכם, אבל אצלי תו עליון ירוק מעלה אסוציאציות לעשב מריר, חריף מעט ועוקצני או לחלופין לאלמנט ציטרי חמצמצץ ,כמו קליפות ליים למשל. אבל מסתבר שתו עליון ירוק יכול להיות באותה מידה אגס. על כל פנים, זה מה שנדמה לי שאני מריחה שם. לא כל כך את הפרי החביב המוכר לכולנו, אלא יותר את הפרשנות המבושמת שתמצאו לאגס בהרבה מאוד בשמי מיינסטרים פירותיים, וגרוע מכך - גם בשמפואים של הרבל אסנס... לא מספיק מתוק? תלוי את מי שואלים. בג'ימי צ'ו החליטו כנראה שאין כזה דבר יותר מדי מתוק, והוסיפו עוד ועוד סוכר. עשר דקות חולפות, עשרים, שלושים וחמישים, וזה עדיין מתוק. כעבור שעה משהו משתפר: עדיין מתוק אבל רך יותר, עגול וחמים. פצצת הסוכר הופכת לקרמל מושחם ונעים, חרוך מעט, ונגיעות פאטשולי מצטרפות אליו. אין זה הפטשולי הפראי והמטונף של אנג'ל, אלא פטשולי מעודן, נקי וחף מצחנה. השילוב של הפאטשולי והקרמל מזכירים לפרקים קטורת (ופתאום כשאני חושבת על זה יש בבושם אפילו משהו שמזכיר לי את Flower Oriental הפלאי של קנזו שיצא מייצור) , וכשזה קורה זה נפלא. אבל רוב הזמן, המתיקות - שאגב נותרת עד אחרון רגעי הבושם למרות שמינונה הולך ויורד - מכסה על כל מה שיכול היה להיות פראי באמת. אבל למרבה המזל זוהי מתיקות נעימה ומנחמת. לא סוכריית פירות מבחילה אלא עיסה קרמלית משחתית וקרמית עם אלמנט (לא מספיק) שרוף... פרק הסיום של הבושם על העור הוא ללא ספק החלק הטוב באמת: עננה של חמאת קרמל משכרת וכמעט ממכרת. אילו רק היה אפשר לתפוס את המקטע הזמני הזה ולאצור אותו בבקבוק אני חושבת שהייתי אוהבת את הבושם ללא סייגים...</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">המסקנה: לפעמים כדאי לתת צ'אנס גם למה שמתחיל לא טוב.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">בונוסים: המחמאות לא מפסיקות להגיע ואפילו מכיוונים מפתיעים. כחובבת בישום "אחר" אינני מקבלת מחמאות על הבשמים שאני לובשת לעיתים קרובות. זה בסדר מבחינתי ואפילו רצוי (פיתחתי מעין תיאוריה סנוביסטית שלפיה בושם שלא מקבל מחמאות הוא בהכרח טוב ומוצלח מבושם האהוב על רבים), אבל מודה שהיה משהו מרענן ואפילו כמעט נעים בלהיות מורעפת כל כך במחמאות.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">הסיאז': למרות המתיקות, הסיאז' לא היסטרי. לא תצליחו להחניק אולם (ואפילו חדר) עם ג'ימי צ'ו. לעומת זאת, זה לא בדיוק הבושם שתצליחו ללבוש בלי שאף אחד ירגיש. איפשהו באמצע - מי שמתקרב מריח. מה שמעביר אותנו בטבעיות לשאלת ה...</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">לבישות: ובכן, הבושם לביש לגמרי. לא מהסוג שצריך לחשוש ללכת איתו לעבודה, ולא מהסוג שחייבים להימנע ממנו בקיץ. הוא לא כבד, לא מעיק ולחלוטין לא אופנסיבי.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">ובכל זאת: חידוש גדול אין פה, רק מיינסטרים עשוי היטב. אבל היי, עם כל כך הרבה מיינסטרים בלתי לביש שמסתובב היום, גם זה משהו בימינו!</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">התווים הרשמיים (ציטוט מהקומוניקט) : "תו עליון ירוק, תו אמצע של סחלב פראי, ותו בסיס עשוי טופי ופטשולי אינדונזי חושני".</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">המחיר בארץ : 60 מ"ל: 464 ש"ח</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"> 100 מ"ל: 630 ש"ח</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">את ג'ימי צ'ו אפשר להשיג בכל הפארמים, האפרילים והמשבירים למיניהם.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<br />
</div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com10tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-89624956858658457342011-04-11T13:00:00.000-07:002011-07-31T23:33:50.281-07:00Jean Patou Enjoy EDP - ביקורת בושם.<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgA_8R_Ri6ftj0avNZ0TvoRuJMi8oa_xOa9qMdcpBJd0OFYhtUpGdeA-BqsJh-tR-VWwo7Z7XQOs4G3j5dfTMGjHHSEa5QvFzCAsrUttL5T7dCO_zh8CZlhwxYG79_EdnBBODmbZy2Lm_JY/s1600/jean-patou-enjoy-eau-parfume-spray13629.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgA_8R_Ri6ftj0avNZ0TvoRuJMi8oa_xOa9qMdcpBJd0OFYhtUpGdeA-BqsJh-tR-VWwo7Z7XQOs4G3j5dfTMGjHHSEa5QvFzCAsrUttL5T7dCO_zh8CZlhwxYG79_EdnBBODmbZy2Lm_JY/s320/jean-patou-enjoy-eau-parfume-spray13629.jpg" width="320" /></span></a></div><div class="MsoNormal"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">"אני לא אוהב/ת בשמים פרחוניים-פירותיים. הם בדרך כלל צפויים מדי וכמעט תמיד מריחים כמו הרבה בשמים פירותיים אחרים". </span></span></div><div class="MsoNormal"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">זהו כלל הברזל של הפרפומיסטה המתחילה, והוא מסמן התחלה של הגדרה עצמית דרך השלילה. ממש כמו מתבגר שמגלה את זהותו דרך מרד בערכים של הוריו, אצל הפרפומיסטה הזהות האישית, או מה שמכונה ה"טעם", אינה אלא מרד במצאי הבשמים השולט בדראגסטורס. ובימינו מצאי זה (להלן ה"מיינסטרים") הוא ברובו פרחוני-פירותי. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">המיינסטרים לעולם יהיה מטרה נוחה להתנגחות, גם מהסיבות המובנות מאליהן הקשורות לביקורת המוצדקת על הקונפורמיות והאחידות שהוא מייצר, וגם מהסיבה שהמיינסטרים, ממש כמו אלוהים, אדיש לזעקותיו ומחאותיו של הפרט המוצא בו דופי. אך טבעי הוא שהפרט הרגיש המוצא דופי שנתקל בחומה של אדישות יתחזק בעמדותיו וימצא בהן משנה תוקף. לא לאהוב בשמים פרחוניים-פירותיים זהו כלל סנוביסטי אשר אימוצו יוצר בידול בין נפש הפרפומיסטה המעודנת לבין הנפשות ה"רגילות" התועות להן בקניונים הומי אדם, ידיהן עמוסות בשקיות של קסטרו. החליפו קסטרו בכל רשת קניונים אחרת שתמצאו על פני הגלובוס ותקבלו את כלל הסנוביזם האוניברסלי של פרפומיסטות ברחבי העולם: בשמים פרחוניים – פירותיים הם מחוץ לתחום הפרפומיסטה. הם בתחום ההמון הגס שאינו מבדיל בין ימינו לשמאלו. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">ולמה אני מספרת לכם את כל זה? כי זה משעשע אותי - גם אני הייתי שם. אלא מאי? אי אפשר באמת גם להיות פרפומיסטה (היינו. לתחזק הובי בשמים פעיל הכרוך בקניות ובהחלפות בשמי נישה/קלאסיקה/נדירים) לאורך זמן וגם לשמור אמונים לכללי ברזל, יהיו אלה סנוביסטים והכרחיים לבידול אישי והגדרה עצמית ככל שיהיו. המציאות פשוט לא עובדת ככה. איך אומרת הקלישאה? "המציאות מורכבת בהרבה". וכדרכן של קלישאות, גם זו נכונה. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">את </span><span dir="LTR">Enjoy</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><span dir="RTL"></span> של ז'אן פאטו קיבלתי באיזו החלפה שעשיתי עם מישהי במייקאפאלי. </span><span dir="LTR">Enjoy</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><span dir="RTL"></span> הוא בושם פרחוני-פירותי בהגדרה, אבל אני בספק אם מישהו יחשוב שהוא דומה להרבה בשמים פרחוניים-פירותיים מהסופרפארם. הוא נפתח כסירופ צמחים מרירים עם יותר מדי פירות יער, ואלה האחרונים מיד גורמים לך לחשוב שזה הולך להיות מתוק, מתוק מדי. כמו תרופה שהמתיקו אותה יתר על המידה כדי להתגבר על רכיביה המרפאים אך המרים. אבל בעוד שנדמה לרגע שהמתיקות עומדת להשתלט, הירוקת המרירה משמיעה קולה ומתפתח איזה מאבק, ובו מתברר כי שני הצדדים שווים בכוחם. התוצאה אפקטיבית למדי, ואפילו, הייתי אומרת, כמעט משכרת. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">למרבה המזל הפתיחה הזאת, שיש בה מתיקות, מרירות וחמיצות שיוצרות איזו חריפות מדיצינית מיוחדת במינה, נשארת מספיק זמן כדי לייצר עניין החורג מעבר לדקות מעטות. הבעיה מתחילה לא כשזו נעלמת, אלא כשישות נוספת מתחילה להוציא את ראשה הצהבהב: הבננה. אני אדם ליברלי באופן כללי ובבשמים בפרט, אבל נוכחותה של בננה ריחנית במיוחד מצליחה לאתגר יפה מאוד את הליברליזם הזה. ככל שעובר הזמן נוכחותה של הבננה משתלטת, וגם אם פירות היער ומשהו מהמדיציניות המסתורית של הפתיחה עודם שם, הרי שאני מתחילה לחוש כניצולת מסיבה בגן ילדים לאחר שנזרקה עלי תכולתן של עשרות שקיות הפתעה. לא ממתק ספציפי, אלא תערובת של כמה ממתקים מסוגים שונים שהוטחו בי באלימות וגרמו לעורי להיות צבוע בצבעי מאכל ודביק. זה כמובן מתעדן בהמשך. ניצולת שקיות ההפתעה חוזרת הביתה ומתקלחת. כשהיא מתנגבת ומתלבשת היא מגלה שהריח עדיין שם, אבל הוא לפחות נסבל ואפילו נעים לפרקים. אבל הבננה לא נעלמת, היא פשוט באה בגלים. וכשהיא באה היא מעצבנת ומטרידה. עוברות שעות עד שהיא מפנה את השטח ומותירה שרידים של וניל, מאסק ופאטשולי לבדם, אבל גם אז לעתים נדמה שצלה הכבד והמחניק עוד בסביבה. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">אני לא יכולה לאהוב את </span><span dir="LTR">Enjoy</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><span dir="RTL"></span> באמת. אבל לא מהסיבה שפרפומיסטות לא אוהבות בשמים פרחוניים פירותיים. פרפומיסטות לא אוהבות בשמים פרחוניים-פירותיים בתואנה שהללו מנסים להתחנף, למצוא חן, להריח טוב, לא להתבלט ולא להפריע לאיש. אבל </span><span dir="LTR">Enjoy</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><span dir="RTL"></span> הוא פרחוני-פירותי שעושה הכל חוץ מאשר את אלה. למעשה הוא עושה מה שהרבה בשמי נישה עושים – הוא מצליח להטריד באמת. המסקנה: צריך לנסות מדי פעם גם פרחוניים-פירותיים. מ.ש.ל. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;">התווים הרשמיים: קסיס, בננה ירוקה, תפוז, ברגמוט, אגס, מנדרינה, ורד בולגרי, ורד טורקי, הדיון (</span><span dir="LTR">hedione</span><span dir="RTL"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial, sans-serif;"><span dir="RTL"></span>), יסמין הודי, פטשולי, מאסק, וניל, אמבר (ענבר). <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, sans-serif; font-size: large;">את Enjoy אפשר להשיג באיביי החל מ $30. </span></div><div class="MsoNormal"><br />
</div><div align="center" class="MsoNormal" style="text-align: center;"><br />
</div></div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-12812730244986408942011-04-07T05:05:00.000-07:002011-07-31T23:34:45.125-07:00Hermes Hiris EDT - ביקורת בושם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg24_zMJRyGNLVZCNFo3-_mX9keZn_TMQn-8v-4C5I0W1a3E2Zdhn3esiNYnX0FFlR_HwPtbiHys_v33QjsuIpUdmob4CDxwCo5Mf2XCiK1lkiLtWdGrjnMAXcuxH4IoOnYrp5z5lZoOm01/s1600/hiris.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><img border="0" height="285" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEg24_zMJRyGNLVZCNFo3-_mX9keZn_TMQn-8v-4C5I0W1a3E2Zdhn3esiNYnX0FFlR_HwPtbiHys_v33QjsuIpUdmob4CDxwCo5Mf2XCiK1lkiLtWdGrjnMAXcuxH4IoOnYrp5z5lZoOm01/s320/hiris.jpg" width="320" /></span></a></div><span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">Hiris הוא ללא ספק בושם בעל מעמד מכונן בהיסטוריה הפרפומיסטית הפרטית שלי. התוודעתי אליו בעודי פרפומיסטה מתחילה, כזו שטרם נחשפה להרבה מאוד נישה או קלאסיקה, אבל עדיין מכירה יותר בשמים מהאדם הממוצע וזוקפת לזכותה הכרות טובה מאוד עם כל בשמי המיינסטרים שאפשר למצוא במקומותינו. הכרות שאגב, הושגה בעמל רב– פקדתי קניונים לעתים קרובות מאוד רק כדי להכנס לכל סופרפארם/ניו פארם/משביר ואף חנויות בשמים כבודי שופ/לאוקסיטן/ללין/סבון, למטרת רחרוח אינטנסיבי אך סיזיפי ברובו, שהסתיים בדרך כלל לא בכמיהה לנכס לעצמי את הבקבוקים שמצאתי אלא בכמיהה דווקא אל אלה שלא מצאתי ושלא ידעתי היכן וכיצד להשיג. </span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">את Hiris החלטתי לרכוש בכלפרפיום לאחר שקראתי בבלוגי בשמים רבות על בשמים של הרמס, ולאחר שגמרתי אומר בלבי להעז לקנות בשמים בקניה עיוורת. עם Hiris אפילו הרגשתי שאני לוקחת סיכון של ממש, מכיוון שהביקורות על הבושם במייקאפאלי (שבזמנו נתפס אצלי כסוג של אלוהים על פיו נחרצו גורלות) היו כל כך מעורבות והציון שהוא קיבלת היה כל כך נמוך (משהו כמו 3.5 מתוך 5), שממש רעדו לי הידיים...</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">אני זוכרת את עצמי יוצאת מהמחסן של כלפרפיום ברעננה (זה היה לפני שנים, כשאפשרות ל"איסוף עצמי" פירושה היה לא הגעה לחנות מסודרת ומזמינה במקום נגיש אלא למחסן גדול ומוזר צמוד לתחנת דלק הממוקם עמוק בתוך איזור תעשיה שקל מאוד ללכת בו לאיבוד) ונכנסת לאוטו כשאני קורעת מהבושם את אריזת הצלופן כדי למהר ולעמוד על טיבו של הדג החדש שהעליתי בחכתי. אני גם זוכרת שחייכתי לעצמי ברגע שהרחתי אותו, וזה זיכרון נדיר למדי, שכן בשמים אף פעם אינם גורמים לי לתגובה של חיוך. אין באפשרותי לתאר את כל מה שעבר לי בראש באותו רגע – וגם לא אוכל לזכור זאת, אבל אני יכולה לומר שברגע שהרחתי את Hiris ידעתי מיד, ובוודאות ממשית, שני דברים : האחד - שזה הבושם המוזר ביותר שאי פעם נתקלתי בו, והשני – שאני מאוהבת בבושם כפי שלא הייתי מאוהבת באף בושם מימיי.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">מטאלי, חריף, עוקצני, אדמתי הם שמות תואר שיוחסו לבושם עוד לפני שבאתי אני ורחרחתי אותו, ובמידה רבה של צדק. הבעיה עם שמות תואר היא שלא משנה איך משתמשים בהם, איזה מושג הם באמת יכולים לתת על הריח? אבל זה לא שישנה דרך אחרת לנסות לתרגם חוויה של ריח למילים... הטרגדיה היא שכאן, דווקא כאן, זה כל כך מפריע לי, כי הדבר הבלתי אמצעי הזה שנתקלים בו ב Hiris הוא באמת מעבר לכל מילה או שם תואר...</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"> אז כן, יש עוקצנות בלתי מתקבלת על הדעת בפתיחה – תוקפנית ממש, כמו קבלת פנים משונה שכזו לבית שמעולם לא הייתם בו, והדבר הראשון שמציגים לכם הוא המרתף האפל והמפחיד עם קורי הכביש והחולדות. כאילו כדי לרמוז לכם שזה הזמן להסתלק אם אתם לא באמת באמת מוכנים לקבל את הבית כמכלול, על הטוב ועל הרע, על הנעים ועל המאיים שבו. אם שרדתם את קבלת הפנים הלא שגרתית, שאורכת דקות ארוכות, אתם מוזמנים להוציא את ראשיכם מהמרתף החשוך ולהתהלך בשביל החצר – שם החלל פתוח יותר וכבר יש זרימה של אויר, אולם ב"חצר" אל לכם להבין גינה מקושטת הגזומה למשעי שערוגותיה מסודרות. לא. רק אדמה שהגידולים היחידים שעליה הם מיני ירק שלא נשתלו במכוון, אלא כאלה שגדלים בכל מקום שבו טרם עקרו אותם. וטחב, טחב מכל עבר. לפני שנמשיך לסקור את שאר הבית ברצוני להעיר שאתם מוזמנים לראות בפיסקה זו מעין "מבוא לאיריס". איריס הנו פרח מסתורי, שיותר משהוא מריח כפרח הוא מריח כאדמה וטחב . בניגוד לפרחים רבים אחרים, איריס משמש הרבה גם בבשמי גברים, ואיננו נשי במובהק.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">נמשיך בסיור שלנו: אתם בחצר, באויר הפתוח אך הטחוב, אתם מתקדמים בשביל שאמור להוביל אל הבית. תוך כדי הליכה אתם מבחינים בכך שהמרחק אל הבית גדול משחשבתם, ושהחצר אף היא גדולה משחשבתם. ככל שאתם מתרחקים מהאיזור הקרוב למרתף אתם מגלים שהחצר היא למעשה שטח פתוח די גדול, ותוך כדי שיטוט אתם מגלים בה כמה פרחים, איזה שיח ורד נטוש, עצים, ואפילו ערוגת גזר. אתם נושמים עכשיו אויר מרחבים מלטף ואבקתי שמשכר אתכם ומסיח את דעתכם. מבלי משים אתם סוטים מהשביל המוביל אל הבית ותועים בחצר שלפתע נגלית אליכם כמרחב פתוח ועצום בגודלו. השמש יוצאת אליכם ונדמה לכם שאתם שומעים כמה ציפורים מצייצות, אתם מאושרים. פסקה זו היא, אם תרצו, קורס ההמשך לאיריס והיא חושפת את הצד הידידותי של הפרח המופלא: פודרתי, נעים, מתקתק אם כי זוהי עדיין מתקתקות קצת מוזרה כי היא מזכירה מתקתקות של גזר (!)</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">אתם ממשיכים במסע שלכם, אלא שאת השביל אל הבית איבדתם. אתם לא ממש יודעים לאן אתם הולכים. מצד שני, זה גם לא ממש משנה לכם כי הכל כל כך נעים. אתם מרגישים קלילים וכמעט חסרי גוף. כבר לא נותר זכר לטחב של המרתף וסביבותיו, ורק פריחה עדינה, שקופה אפילו, מלווה כל צעד שלכם עד שנעלמת כליל. </span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">בדיוק בשניה לפני ההתעוררות אתם מבינים שלא הגעתם לשום בית, ולפני שאתם מספיקים לשאול את עצמכם אם מישהו פה חמד לצון, אתם מתעוררים - בבית - מהחלום הקסום והמשונה הזה, מותשים מכל מיני מחשבות לא מאורגנות.</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">התווים הרשמיים של Hiris הם: כוסברה, פרחי ציפורן, שורש איריס, אמבר, נרולי, ורד, דבש, וניל, ארז ועץ השקד. </span><br />
<span class="Apple-style-span" style="font-size: large;">בעבר ניתן היה להשיג את Hiris בכלפרפיום, אבל היום למיטב ידיעתי כבר לא. אופציות טובות הם סטרוברינט או איביי (ואפילו דיוטיפרי כמדומני) במחירים שמתחילים מ – 65$ ל – 50 מ"ל.</span><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div><br />
</div></div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-48464154948911076542011-04-03T02:32:00.000-07:002011-07-31T23:36:15.888-07:00Serge Lutens Daim Blond EDP - ביקורת בושם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiB3L7Gvq6CpJX3MADsBxz3T6b8ALhPsot1tB3zCimV7Oo5bitKfsJPjqZm3e2FW5wymJLw-db6HHUmMPTKWtBIgrcpdP9a5Gk7kzvz3jf-bXqvv43DNLzVxkV4_4J0ebXpNm-fWods6w4/s1600/daim+blond.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEiB3L7Gvq6CpJX3MADsBxz3T6b8ALhPsot1tB3zCimV7Oo5bitKfsJPjqZm3e2FW5wymJLw-db6HHUmMPTKWtBIgrcpdP9a5Gk7kzvz3jf-bXqvv43DNLzVxkV4_4J0ebXpNm-fWods6w4/s320/daim+blond.jpg" width="204" /></a></div><span style="font-size: large;">מה נפלא יותר מסירופ שיעול, הל וזמש? השילוב של כל אלה יחד בבושם אחד. Daim Blond מבית הנישה האגדי Serge Lutens, הוא במקרה (או שלא במקרה בעצם) הבושם שהיה אצלי הכי הרבה בשימוש החורף. אין מדובר בבושם חורפי פר אקסלנס, ואפילו הייתי מגדירה אותו כאביבי, אבל גם החורף הישראלי הוא לא בדיוק חורף פר אקסלנס, כך שזה הרגיש לי לגמרי מתאים. <br />
תיאור בשמים היא מלאכה לא פשוטה שדורשת בהירות רבה וברירת מילים מקסימלית, משום שהנסיון לתרגם חוויה חושית בלתי אמצעית כריח למילים, יש בה סיכון בשל הפוטנציאל הרב להחטיא. המלכוד שאליו אפשר בנקל ליפול במקרים שכאלה הוא לתאר ריח כ"נהדר", "נפלא", "משעמם" או שאר שמות תואר כלליים מדי שמעבר להיותם עדות לרגשותיו של הדובר ביחס לבושם, אינם אומרים דבר וחצי דבר על הבושם עצמו. ובכן, על אך היותי מודעת לכל אלה, ארשה לעצמי להיכנס אל אותו מלכוד שברגיל הייתי מבזה את הנופל אליו ולומר, רק הפעם, שהבושם הזה "מוזר". כן, אני יודעת, לא אידיאלי, אבל איכשהו מתבקש. אסביר: מדובר בבושם פירותי מאוד ומתקתק – לכאורה, די בכך כדי להרתיע פרפומיסטה שכמותי, שמתרחקת מ"פירותי ומתקתק" כמו מאש. אבל יש משהו מוזר (שוב, סלחו לי) בפירותיות הזאת. אין זו אותה פירותיות פרחונית שאתם מכירים מהבשמים של ימינו. זוהי פירותיות שיש בה אלמנט מדיציני, והיא מזכירה הרבה יותר סירופ שיעול מאשר כל דבר אחר. משמש הוא התו הפירותי המוצהר בבושם זה, אבל משום מה עולה אצלי אסוציאציה לפירות יער, או ליתר דיוק, פטל. למעשה, פחות הריח של הפרי עצמו ויותר ריח הלוואי שלו – זה החמור מעט, שהופך לדומיננטי במיצוי ובריכוז. אבל גם את המשמש אני מריחה, וגם כאן, אינני מריחה את הפרי, אלא יותר משהו כמו "תמצית טעם" של משמש, כזו מהסוג הסינתטי שהייתם נתקלים בה אולי בקרטיב משמש של פעם... ומה יש כאן לאהוב, תשאלו? ועל כך אתקשה להשיב, לכן אסב את תשומת לבכם למוזרות נוספת בבושם – יש בו תו מאוד דומיננטי של זמש. בזמש כשלעצמו אין שום דבר מוזר, וזהו גם תו מקובל בבישום (אם כי פחות בבישום המיינסטרימי המוכר לנו), ולרוב ריחו רך ומעוגל יותר מתו העור שבבישום, עם פחות חריפות ופחות "חייתיות". אלא שכאן, הזמש מעלה אצלי אסוציאציה לאלמנטים מתחום מכונאות הרכב (תחום בו אני מבינה מעט מאוד, אבל יצא לי להיות במוסכים כמה פעמים בחיי וישנו הרגע הזה שפותחים את מכסה המנוע וניחוח מאוד ספציפי משתלט על החלל. זה ריח "מכונאות הרכב" שעליו אני מדברת). המשונה הוא שלפרקים הבושם דווקא כן מריח לי חריף וחייתי כמו עור, אבל נדמה שלחריפות והחייתיות הללו אחראית דווקא תמצית הפירות/שיעול המוזרה, ולא תו הזמש... (אפילו את עצמי הצלחתי לבלבל כאן). <br />
ואחרי כל זה, האם תאמינו לי אם אספר לכם שלבושם הזה ניחוח מעודן לעילא? כנראה שלא. ואם אספר שהוא מריח יוקרתי, ממש כמו הרבה כסף, תאמינו? בטח שלא. ואם אספר שהוא מתמזג עם העור בצורה מופלאה כל כך שיוצרת תערובת חושנית מאין כמוה, התאמינו? אני בספק. על כן אאלץ לחתום על כל אלה בשבועה. <br />
<br />
התווים הרשמיים: עוזרד, הל, איריס, משמש, כוכבית, מאסק, הליוטרופ, עור. <br />
<br />
את Daim Blond המוזר, המופלא, הממכר והחד פעמי ניתן להשיג ב<a href="http://il.strawberrynet.com/">סטרוברינט</a> ב 422 ש"ח ל – 50 מ"ל. <br />
<br />
</span></div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-83549464090334566922011-02-02T09:31:00.000-08:002011-08-17T03:54:56.545-07:00מותג נישה חדש ומבטיח: בישומין<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">בדיוק כשאני מקטרת על הקושי להשיג מותגי בישום נישתיים בעולם כולו ובארץ בפרט, נחתו עליי שישיית דוגמיות של מותג נישה שאת שמו מעולם לא שמעתי קודם : בישומין (Bissoumine, בושם בארמית). אצבע אלוהים? צחוק הגורל? אין לדעת. אך ולא זו בלבד שלמותג יש <a href="http://www.bissoumine.com/epages/275978.sf/en_GB/?ObjectPath=/Shops/275978/Categories/parfums">אתר אינטרנט</a> מעוצב למשעי שממנו אפשר לרכוש בקלות את הבשמים מכל מקום בעולם, הבשמים אפילו נמכרים פיזית בארץ: בחנות "גבריאל" בת"א ובמצפה הימים, כך שאפשר להגיע לשם ולהתנסות לפני שקונים - פריבילגיה שלרוב אינה מצויה ברכישות בשמי נישה אחרים (רוב בשמי הנישה שלי נרכשו בקניות עיוורות, ובהתחשב במחיר הלא מועט של הבשמים, מדובר בפוטנציאל ממשי לעוגמת נפש אם הבושם לא עונה על הציפיות).<br />
<br />
קצת על המותג: יוצרי הבשמים הם קיטי שפירר, שלמדה בשמות בגראס ופטריס מרטין - בן למשפחת בשמים מפרובנס, אשר משלבים יחד את כשרונותיהם ונסיונם לכדי יצירת בשמים אקסקלוסיביים עם השפעות מזרח תיכוניות ופרובנסליות. הבשמים מיוצרים בייצור ידני עם דגש על איכות מירבית של חומרי הגלם, ובנוסף המותג אף מקפיד על ערכי שימור הסביבה, ועל כן האריזות והבקבוקים מתמחזרים. <br />
<br />
ולבשמים עצמם: ראשית, אציין שמדובר בבשמים "מבושמים" בהחלט שאינם דלי נוכחות. הם בעלי עמידות וסיאז' מרשימים ובשום פנים ואופן לא מדובר כאן בבשמים מינימליסטיים. הסגנון שלהם - חושני, אוריינטלי ולפעמים כבד - מזכיר יותר בשמים של פעם מאשר בשמים מודרניים. בהערכה גסה מאוד אפשר לומר שמותגי בישום נישתיים מתחלקים לשני סוגים - לכאלה שמשמרים את התכונות המסורתיות של בושם ומקפידים על קומפוזיציה עשירה מאוד שיוצרת תחושת גודש רכיבים (חשבו על לורנצו וילורסי, סרז' לוטנס), ולכאלה שהם "אנטי בשמים" שמתאפיינים במינימליזם מודרני שמתבטא בבשמים קלילים ואווריריים בהרבה (חשבו על דיפטיק, הרמסנס). הבשמים של "בישומין" משתייכים ללא ספק לקבוצה הראשונה.אני חושבת שגם אם אתם, כמוני, נוטים אל הכיוון המינימליסטי, תרוויחו רבות מהכרות עם הבשמים של בישומין, במיוחד אם אין לכם הכרות עם בשמי נישה. זו הזדמנות מצוינת להתוודע אל סוג של בשמים שלחלוטין אין להם ייצוג בפארמים למיניהם, ולהתחיל לפתח אף של פרפומיסטות. אם כבר יש לכם הכרות ענפה עם מותגי נישה, בשמי המותג אולי לא יחדשו לכם הרבה, אבל זו הזדמנות לבדוק אם בא לכם להוסיף את מי מהם לאוסף. <br />
<br />
<b>הבשמים:</b><br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhBIDYuDDza97HywIfGt1kKIp_H8SS8M2NUw2UVswFbDldbZujlQwoRrSlqf3mdH6j13CXRpBcxGw5Qb8JdcUhJO_AE0gdBYDkMPwWzwVMgpALdGYwgy1fHbhUEDyxkm8UHX4vUPTqWdDFj/s1600/temps.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="200" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhBIDYuDDza97HywIfGt1kKIp_H8SS8M2NUw2UVswFbDldbZujlQwoRrSlqf3mdH6j13CXRpBcxGw5Qb8JdcUhJO_AE0gdBYDkMPwWzwVMgpALdGYwgy1fHbhUEDyxkm8UHX4vUPTqWdDFj/s200/temps.jpg" width="200" /></a></div><span style="color: red;">temps des reves</span>: מתובל, מתקתק ומאוד מאסקי. יש בו משהו שמזכיר לי קצת את teint de neige של לורנצו וילורסי, אם כי הוא הרבה פחות כבד ממנו. העמידות שלו גבוהה מאוד ויש לו גם סיאז' מכובד - לפחות בשעתיים הראשונות. לאחר מכן הסיאז' נחלש ונותרת נוכחות אינטימית מאסקית ומתקתקה הקרובה לגוף. המאסק מאוד דומיננטי בבושם זה ועל כן יתאים לחובבי מאסק כבדים או לחלופין לנשים שפשוט אוהבות את הבשמים שלהם סקסיים ונוטפי חושניות. אף על פי שאין זה בושם "מטונף" במלוא מובן המילה, נקי הוא לא. כך שהבושם בשום אופן לא יתאים לחובבי הנקיון והרעננות. התווים הרשמיים הם: ורד, קינמון, פלפל, וניל, עץ סנדל, ארז ומאסק.<br />
<br />
<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhocSnjykc3LJx3oUSSwhi3j8-_4h4X9BNHRft5dnfXFnrk8ElKU-172p89QHfIK0M3DVRKPx-kmcK6xN_i7XqtEOSnX-upR01QPsIEF-tOtgDVjOZOfU3_WuT6xFDVUZCfbhiVAND_GRH8/s1600/nuir.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="200" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhocSnjykc3LJx3oUSSwhi3j8-_4h4X9BNHRft5dnfXFnrk8ElKU-172p89QHfIK0M3DVRKPx-kmcK6xN_i7XqtEOSnX-upR01QPsIEF-tOtgDVjOZOfU3_WuT6xFDVUZCfbhiVAND_GRH8/s200/nuir.jpg" width="200" /></a></div><span style="color: red;">nuit des iles</span>:הנחמד בבושם הזה הוא שאפשר ממש להרגיש את כל התווים שהיצרנים מצהירים עליהם. הבושם נפתח בכמה שניות של רעננות חמצמצה, קולונית ונהדרת של הדרים (לימון וברגמוט) שמהר מאוד משתלב בה (עוד לפני שהיא נעלמת) ניחוח מובהק של אגוז מוסקט, ולאט לאט היא נעלמת לגמרי ונוכחות חמימה ומנחמת של פולי טונקה ווניל תופסת את מקומה. כעבור שעות הניחוח הנותר על העור הוא אגוזי מעט ויש בו איזון מיוחד של מרירות ומתקתקות. אני מאוד אוהבת את השלב הזה! לעת גוויעתו המוחלטת של nuit des iles, ניתן גם להבחין במאסקיות קלושה, אך מהסוג המעודן שלא ירתיע אפילו את אלה שלא מאוד מסמפטים מאסק (כמוני למשל). התווים הרשמיים: לימון, ברגמוט, פרנג'יפני, מוסקט, וניל, פולי טונקה ומאסק.<br />
<br />
<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgRtPMBvf3x8B48jaTNezs-XYrQFQlxT7ZyFdwbHE6YbFcykzt0aTEe0PnadrrLnZx-tE5W7ePVeqS958yPSgF_lG_B9DC8c3dpDdJx2rdtKO85ObDP7TCgLCkNi9GM_x_LYvBjuXTQDSRk/s1600/soir.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="200" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgRtPMBvf3x8B48jaTNezs-XYrQFQlxT7ZyFdwbHE6YbFcykzt0aTEe0PnadrrLnZx-tE5W7ePVeqS958yPSgF_lG_B9DC8c3dpDdJx2rdtKO85ObDP7TCgLCkNi9GM_x_LYvBjuXTQDSRk/s200/soir.jpg" width="200" /></a></div><br />
<span style="color: red;">soir ensoleille</span>: פרחוני/פירותי סירופי מאוד, עם המון וניליות כבדה ו"קינוחית". למרות<br />
שאין בתווים הרשמיים מאסק, אני מרגישה איזו נוכחות מאסקית כבדה, קצת בדומה ל temps des reves, אבל אולי אלו הם רכיבים אחרים שיוצרים את התחושה. soir ensoleille מעורבב היטב, ומעבר לתחושה פירותית מתוקה ווניליות מובהקת, קצת קשה (לי לפחות) להבחין במרכיבי הריח השונים. הפתיחה שלו בהחלט מעניינת, אם כי כעבור איזה זמן הנוכחות הונילית משתלטת מאוד, ובשלב הזה אני כמעט לא מצליחה להריח שום דבר אחר מלבדה. לחובבי הבשמים המסוכרים והוניליים מביניכם! התווים הרשמיים: פירות יער, פלפל, ליקר אגסים, יסמין הודי, ורד, הליוטרופ, וניל ואמבר. <br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjVb0NKDIR5IUEMQN20PoSB_RRtTHo5fIgviMjTr8xtnuC7fUlFscXrd6Zwi6YmZs0TRtJE_VAlO-793hKK3tNhsV5UjzrZXTkTiWvSxyYPVSONtsxm10bAAcLbV_Wmp6m2GRKjwUTkgYQ2/s1600/soufle.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="200" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjVb0NKDIR5IUEMQN20PoSB_RRtTHo5fIgviMjTr8xtnuC7fUlFscXrd6Zwi6YmZs0TRtJE_VAlO-793hKK3tNhsV5UjzrZXTkTiWvSxyYPVSONtsxm10bAAcLbV_Wmp6m2GRKjwUTkgYQ2/s200/soufle.jpg" width="200" /></a></div><br />
<span style="color: red;">souffle sauvage</span>: עוד פרחוני פירותי, אך הפעם נטול וניל, אך עם מתקתקות חזקה ומלאת עסיס. פירותיות כה מובחנת בבשמים איננה כוס התה שלי, אך עם היא כוס התה שלכם, כדאי לכם מאוד לנסות את souffle sauvage. לא מדובר בפירותיות של הבשמים המוכרים לכם מהסופרפארם. התווים הרשמיים: אפרסק לבן, מנדרינה, פרחי בר, עץ המור ומאסק לבן. <br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhkXIVK2B0loeJmEJJLxUR7ltyTnwBz8qi5wp78r3-Oa6BGspowwsMfcseDYgQ1tRVcDKdyqwERXs8V6jtc0xZYq1oIJL3MoSjrG5Bock0auVtGHqj9BDBpm7Te4iDpGswAgvE8Yl2Yt96L/s1600/rivage.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="200" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhkXIVK2B0loeJmEJJLxUR7ltyTnwBz8qi5wp78r3-Oa6BGspowwsMfcseDYgQ1tRVcDKdyqwERXs8V6jtc0xZYq1oIJL3MoSjrG5Bock0auVtGHqj9BDBpm7Te4iDpGswAgvE8Yl2Yt96L/s200/rivage.jpg" width="200" /></a></div><br />
<span style="color: red;">rivages de mediterranee</span>: אחד החביבים עליי מהשישיה. יש בו משהו שמזכיר לי תכשירי ניקוי גוף ופנים וקצפי גילוח שהשתמשו בהם בעבר ואני זוכרת מהסבים שלי. פתיחה הדרית וחמצמצה, גוף מתובל כדבעי (נדמה לי שאני מריחה קינמון, ציפורן, פלפל ואולי אפילו מוסקט) וסיומת עצית חמימה. התווים הרשמיים: מנדרינה, תפוז, תבלינים מזרח תיכוניים, פריחת התפוז, יסמין, עץ ארז, מאסק.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhnK3tN0sedueXJSdFE6v0gPrDx-KAwu8hweu6egCQQWjOn_BMJqeSWrxKkF38wotWImEHQYbG2wuE6rYv0ICorqUgbsmWtdfPbBu2W9RwLVXSI5AlTyCZT9UzS0viujBKONqagL_-zQOqA/s1600/a+l%2527ombre.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="200" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhnK3tN0sedueXJSdFE6v0gPrDx-KAwu8hweu6egCQQWjOn_BMJqeSWrxKkF38wotWImEHQYbG2wuE6rYv0ICorqUgbsmWtdfPbBu2W9RwLVXSI5AlTyCZT9UzS0viujBKONqagL_-zQOqA/s200/a+l%2527ombre.jpg" width="200" /></a></div><br />
<span style="color: red;">a l'ombre du figuier</span>: אולי הפייבוריט שלי מבין השישה. ומה הפלא? הוא מבוסס על תאנה, רכיב ריח שאני כל כך אוהבת בבישום... הפתיחה היא תאנתית וירוקה. זו לא התאנה המתוקה והבשלה שאתם מכירים אלא יותר החלקים החיצוניים שלה. דמיינו ריח קליפה של תאנת בוסר - מריר וקצת עוקצני שאליו נלווית חריפות רעננה של ג'ינג'ר. שעות לאחר ההתזה הראשונית מה שנותר הוא נוכחות עצית ונעימה מאין כמוה. התווים הרשמיים: עץ התאנה, פרי התאנה, ג'ינג'ר, ציפורן, עץ סנדל, מאסק.<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
כיאה למותגי נישה רבים, על הבשמים לא מצוין השיוך הג'נדרי, כך שפוטנציאלית הם מיועדים לנשים וגברים כאחד.<br />
<br />
<b>מחירים: </b>80 אירו לבקבוק של 50 מ"ל , 11.9 אירו לשישיית דוגמיות של 1.5 מ"ל הדוגמית.<br />
<br />
<b>איפה להשיג:</b> <a href="http://www.bissoumine.com/epages/275978.sf/en_GB/?ObjectPath=/Shops/275978/Categories">באתר</a>, במצפה הימים או בחנות "גבריאל" ברח' שבזי 13 בת"א. <span style="color: red; font-size: small;"><b>עדכון : בשתי נקודות המכירה בארץ יש מבצע על הבשמים והם עולים כרגע 350 ש"ח. </b></span><br />
<br />
<b>גילוי נאות:</b> את הדוגמיות קיבלתי מהחברה. <br />
<br />
<br />
<br />
</div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com13tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-40479375244678982222010-12-22T07:55:00.000-08:002011-08-17T03:53:13.774-07:00Dioressence / Christian Dior EDT - ביקורת בושם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><span style="font-size: large;"></span></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjFM5IRjhjLU0cD1r15WTnTfnDzy5rQ-BaAIJw6ISQ00q4BbeK9yK21ptjqz_2PV5a5PII5CmSMlVQtd9PZO_wy8Cd79XmpkX8JGoGuaYFKPNVeqtS9RBXV-q8N_bNsrqPLx6Uff8xOtnfj/s1600/dioressence.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjFM5IRjhjLU0cD1r15WTnTfnDzy5rQ-BaAIJw6ISQ00q4BbeK9yK21ptjqz_2PV5a5PII5CmSMlVQtd9PZO_wy8Cd79XmpkX8JGoGuaYFKPNVeqtS9RBXV-q8N_bNsrqPLx6Uff8xOtnfj/s320/dioressence.jpg" width="320" /></a></div><span style="font-size: large;">פרפומיסטים ישראלים - בהנחה המוטלת בספק שאמנם יש כאלה - עומדים בפני מצב מתסכל: נישה כמעט שאין בארץ, בשמים אקסקלוסיביים של מותגי הבישום הגדולים (שאנל, גרלן) לא מביאים לארץ, מותגי מיינסטרים משובחים שניתן לקנות בכל דראגסטור בארה"ב ובאירופה (הרמס) ברובם גם לא מיובאים לכאן. חובב הבשמים יכול להתלבט בין סופרפארם, ניו פארם, המשביר ו...זהו בעצם. כמובן שפה ושם אפשר להשיג בחנויות אונליין בשמים שלא ניתן להשיג ברשתות, אבל החסרון הגדול של אלה הוא חוסר היכולת להתנסות בבשמים קודם. עבור מי שגר בירושלים לא תעזור החנות הפיזית של כלפרפיום ברעננה שבה אפשר להתנסות בטסטרים של הבשמים (ואפילו שם לא לכל בושם יש טסטר). רוב הסיכויים הם שמי שרוצה להתנסות בבישום "אחר" יעשה זאת באמצעות קניה עיוורת - הזמנת אונליין של בושם שהוא מעולם לא הריח קודם, עם הסיכון הנלווה לכך שהבושם לא יתאים, לא יתחבב וכיו"ב.</span><br />
<span style="font-size: large;">הלוואי שהיתה דרך קלה לעקוף את המכשולים הנ"ל באמצעות עצה או כמה עצות מועילות ממי שכבר יודע דבר או שניים על השגת בשמים קשים להשגה, אבל האמת המצערת היא שאין דרך כזו. מה שכן - יש אולי דרך להפיק את המיטב ממה שכבר קיים בארץ. ולא - אני לא מדברת על לחפש את היופי הנחבא בבושם החדש של פריס הילטון או של בריטני ספירס. סביר להניח שגם התנסות בכל בושם חדש של לנוון, דופון ופאקו רבאן לא תוליד תגליות מרעישות. אני מדברת על לחזור לקלאסיקה. בשמי גרלן, דיור ושאנל (ועוד אי אלו אחרים) הקלאסיים עדיין ניתנים להשגה במחוזותינו, וגם אם אני לא יכולה להבטיח לכם שתאהבו את מה שאתם מריחים, אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שנכונה לכם חוויה מעניינת, מרתקת, מעשירה ומלמדת, וזאת - מהסיבה הפשוטה שפעם היו עושים בשמים אחרת. </span><br />
<span style="font-size: large;">ועכשיו - אחרי ההבטחה, יש גם הסתייגות: זה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע. שאנל 5 של היום הוא לא שאנל 5 שמרילין מונרו השתמשה בו. שינויים (אכזריים לפעמים) בפורמולות לא פסחו אפילו על הקלאסיקות הגדולות ביותר... ולמרות זאת - לכו על זה. הבשמים הקלאסיים פשוט לא מריחים כמו ההשקות העלובות בנות זמננו, והם שולחים אותנו למחוזות עבר גם אם אין הם משחזרים את ניחוחותיו באופן המושלם והמדויק ביותר. </span><br />
<span style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span style="font-size: large;">Dioressence מבית כריסטיאן דיור הוא בושם שעד לא מזמן היה קשה מאוד להשיג בארץ. לפני כשנה הוא החלך להימכר בפארמים ובמשביר לצד קלאסיקות נוספות מבית דיור כגון דיוריסימו ודיורלה. דיוראסנס תמיד סיקרן אותי כי מהביקורות שקראתי על גרסת הוינטג' נראה היה שמדובר ביצירת מופת הגובלת בביזאר. מבקר הבשמים לוקה טורין כתב עליו בהזדמנות מסוימת את הדברים הבאים: </span><br />
<br />
<span style="font-size: large;">The last time the word barbare was used in earnest in perfumery was in the slogan of Dioressence, and that was the genuine article with a weird, scary, overripe, almost garbage-like note.</span><br />
<br />
<span style="font-size: large;">אתם יכולים להיות בטוחים שכשמבטיחים לי תו בושם "כמעט זבלי" קונים אותי כמעט באופן אוטומטי. לא שאני כל כך נהנית מריח זבל ביומיום, אבל המחשבה על שילוב תווים מטונפים בקומפוזיציה שלמה של בושם, בהחלט מעוררת אצלי לא מעט סקרנות ועניין. </span><br />
<span style="font-size: large;">שום דבר שמזכיר זבל, טינופת או "ברבריות" לא היה בדיוראסנס שאספתי אני מהסופרפארם, וזאת - כך הבנתי לאחר מכן - הודות לשינויי פורמולה שהנהיגו בדיור, כנראה מתוך נסיון להתאים את הקלאסיקות האיקוניות לעתותנו הסטריליות והסולדות מריגושים. </span><br />
<span style="font-size: large;">אז טינופת אין הפעם, צר לי. להיפך - יש נקיון רב, אבל המעניין הוא שהנקיון של דיוראסנס הוא לא הנקיון שהייתם מצפים למצוא בבשמים ה"נקיים" של ימינו. חשבו רגע על סבונים של פעם - מהסוג שסבא וסבתא שלכם היו משתמשים בהם - סבונים מוצקים עם מרירות מסוימת של עשבים, ולא סבוני פירות/סוכריות מהסוג שאנו מכירים היום. דיוראסנס נפתח במרירות שכזו, מעט חדה וחריפה. בהמשך עשביות של גרניום לצד פרחוניות מובלעת לא מתקתקה בכלל מתמזגות זו בזו לכדי תערובת משונה במקצת, מעט פודרתית ומעט מתובלת. קינמון זהו התו המתובל המובחן בדיוראסנס, אבל בשונה מבשמים שבהם תווי הקינמון מעניקים להם איכות "אוריינטלית", כאן הנוכחות של הקינמון היא יותר מדיצינית. אני חצויה במקצת לגבי הקינמון פה. מצד אחד הוא מוסיף לבושם אלמנט חמים, אך מצד שני אני מוצאת שיש בו גם משהו שמפריע לי לפעמים. לא מפריע ברמה של לפסול את דיוראסנס כבלתי לביש עבורי, אבל זה אולי יפריע לי ללבוש אותו יום אחר יום. </span><br />
<span style="font-size: large;">יש משהו רשמי ואלגנטי מאוד בדיוראסנס, אך לא ממש קשוח. אני מדמיינת ליידי קצת רצינית בחליפות מחויטות לובשת אותו. דיוראסנס הוא לא בושם סקסי או מפתה, וגם לא נשי באופן מובהק (גברים יכולים ללבוש אותו בשקט) אבל יש בו בהחלט מידה מסוימת של חושניות, וגם מידה מסוימת של אולד פאשן. דיוראסנס יתאים לכל עונה חוץ מלקיץ לטעמי - אם מדברים על קיץ ישראלי. בקיץ אירופאי, אני מניחה, הוא יעבוד לא רע. </span><br />
<span style="font-size: large;">התווים הרשמיים: פקעות ורדיום, סיגליות, גרניום, קינמון ופאטשולי. </span><br />
<span style="font-size: large;"><br />
</span></div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com7tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-34998951588418345882010-12-08T08:33:00.000-08:002011-08-17T03:56:28.453-07:00Diptyque Philosykos EDT - ביקורת בושם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgNFrXoZJ6-jnCI5UWxtR_MzSpGdU1AJ077DPMA9lBXTHOAfLl0GI4FJYznozBWGofCECttTFkCA5fFv_6SQHy6tLF2sDu2KjbXj_qIz9_QeNRO51toUGyAXlVV1HheJIprjCfynSRQWHC2/s1600/edt_philosykos-100ml.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgNFrXoZJ6-jnCI5UWxtR_MzSpGdU1AJ077DPMA9lBXTHOAfLl0GI4FJYznozBWGofCECttTFkCA5fFv_6SQHy6tLF2sDu2KjbXj_qIz9_QeNRO51toUGyAXlVV1HheJIprjCfynSRQWHC2/s320/edt_philosykos-100ml.jpg" width="218" /></a></div><div style="text-align: right;"></div><span style="font-size: large;">בשמים כמו פילוסיקוס מבית הנישה Dyptyque מזכירים לי למה אני כל כך אוהבת בשמים: כי עם מינונים נכונים של יצירתיות, מעוף ותעוזה, בשמים יכולים להיות כל דבר, לאו דווקא העתק משמים של רוב מה שאתם מכירים מהמדפים מוארי הפלורוסנט של סופרפארם ומקבילותיו.</span><br />
<span style="font-size: large;">אזרוק לכם רמז לאופיו של הבושם ואני מבטיחה לכם שלא תצליחו לנחש מהו באמת: תאנה.</span><br />
<span style="font-size: large;">איך הייתם מצפים מבושם תאנה להריח בהינתן שזה הדבר היחידי שאתם יודעים עליו? תנו לי לנחש שהייתם אומרים "פירותי", "מתוק", "קרמי" וכיוצא באלה תיאורים שמתייחסים לפרי הבשל והמתוק שאתם קונים בעונתו...</span><br />
<span style="font-size: large;">ובכן, בדיפטיק דווקא חשבו על הפרי הירוק, הבוסרי על קליפתו המרירה. תוסיפו לזה אדמה לחה וטחובה ועלים ירוקים רטובים ותקבלו את פילוסיקוס. מרירות ואדמתיות אלו שתי התכונות הבולטות של פילוסיקוס, אם כי כעבור איזה זמן מרגע ההתזה ניתן להבחין בשמץ של פירותיות. אבל אין זו פירותיות תאנתית במיוחד. לי זה מזכיר (יותר בתחושה מאשר בריח ממש) מלון , אבל מהמלונים האלה שהם לא ממש מתוקים אלא עם מתיקות מדוללת (מהסוג שהייתם קונים, פותחים בבית ומתאכזבים), או אולי אפילו קליפת מלון, שמעט מאוד פרי נותר בחלקה הפנימי.</span><br />
<span style="font-size: large;">פילוסיקוס הוא בושם ירוק, כלומר, כזה שהמוטיב העלי/עשבי/קליפתי שלו בא לידי ביטוי למן תחילתו, ולא נעלם גם בסופו. אני מניחה שזה בושם שעשוי להרתיע קהל חובב מיינסטרים וניחוחות חנפניים, אם כי סביר להניח שאם אתם קוראים את הבלוג הזה, אינכם נמנים עם קהל זה, ועל כן אמליץ לכם בחום לנסותו. </span><br />
<span style="font-size: large;">פילוסיקוס הוא בושם יוניסקס, ומבלי להיות אף פעם גברי מאוד או נשי מאוד, הוא הולך יופי עם שני המינים, בתנאי שאלה מספיק פתוחים אליו. אני אמנם אומרת שנדרשת פתיחות, אבל אין משמעות הדבר שמדובר בבושם עם נוכחות מציקה או אפילו דומיננטית. להיפך - פילוסיקוס הוא בושם קליל מאין כמוהו, שקוף כמעט, ועם הסיאז' המינימלי עד אפסי שלו הוא תמיד נשאר קרוב לעור. יש לו קלילות ונוכחות שמזכירות קולון, אבל אין לו שמץ של נקיון סבוני או לימוני שמאפיין קולונים, ויש לו הרבה יותר אמירה מהקולון הסטנדרטי. למרות שהוא לא "נקי" במשמעות הרגילה של המילה, יש בו משהו נקי, אבל רק בתנאי שאתם מסוגלים לחיות עם אישזהו אלמנט טחוב בנקיון שלכם. </span><br />
<span style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span style="font-size: large;">אם קיבלתם את הרושם שהניחוח הייחודי הוא אתגר במקרה שלפנינו, הרי שהאתגר הרציני יותר הוא בהשגתו של הבושם. כשאר מוצרי דיפטיק, גם פילוסיקוס נמכר בבוטיקים ספציפיים בעולם. אולי לפעמים אפשר להשיגו באיביי - שווה לבדוק אבל לא הייתי בונה על זה. (אני זוכרת שבעבר נתקלתי במוכר איביי שמכר דוגמית של 2 מ"ל של פילוסיקוס ב- 20 דולר!) </span><br />
<span style="font-size: large;">חנות אונליין שמתמחה בנישה וגם שולחת לישראל (לפחות על סמך הידע הלא מעודכן שלי מלפני שנתיים) היא <a href="http://www.ausliebezumduft.de/">זו</a> (אתר גרמני עם ממשק גרמני). שם הוא נמכר באיזור ה- 80 יורו לפני משלוח. פילוסיקוס, כמו גם בשמים אחרים של דיפטיק, מגיעים גם בצורת שלל מוצרים משלימים - סבונים, קרמים, בשמים מוצקים וכיו"ב. מעולם לא היו לי מוצרים משלימים של דיפטיק, אבל ממש לא הייתי מתנגדת לקרם בניחוח פילוסיקוס!</span><br />
<span style="font-size: large;"><br />
</span><br />
<span style="font-size: large;">ואיזה בקבוק! כל כך מינימליסטי ושיקי - ממש כמו הנוזל שבתוכו. </span><br />
<br />
</div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-85130124254036465482010-11-12T07:09:00.000-08:002011-07-31T23:37:55.717-07:00Juliette Ha a Gun Miss Charming EDP - ביקורת בושם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEggvvwjd58MsjCC1C-bGJhdzavlRNn_lGxrUx60oqA0H_BaB2jz9LYWhTegeh7jxKkGU4FGO9FcwBN1pNBa9jxkyOFP3UffIVCdn5u54qZlFpjTEPEyTh1cXPHbSYGQUj2Jf7XYg11x9ex-/s1600/miss+charming.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEggvvwjd58MsjCC1C-bGJhdzavlRNn_lGxrUx60oqA0H_BaB2jz9LYWhTegeh7jxKkGU4FGO9FcwBN1pNBa9jxkyOFP3UffIVCdn5u54qZlFpjTEPEyTh1cXPHbSYGQUj2Jf7XYg11x9ex-/s320/miss+charming.jpg" width="288" /></a></div><div style="text-align: right;"></div><div style="font-family: Times,"Times New Roman",serif;"><span style="font-size: large;">מיס צ'רמינג היא אחותה הצעירה והתמימה של ליידי ונג'נס. כמו שאר בשמי המותג, גם הבושם שלפנינו מבוסס על ורד, אבל מעניינת ההשוואה לליידי ונג'נס כי האוירה בשניהם שונה לחלוטין. בניגוד ל Midnight Oud ו Calamity J של JHAG, שמשחקים על המגרש הג'נדרי בהציגם תכונות "גבריות" או לכל הפחות יוניסקסיות, הרי שמיס צ'רמינג וליידי ונג'נס הם בשמים המציגים נשיות צרופה שקשה לטעות בה. אך בעוד שהנשיות המתגלית בליידי ונג'נס היא בשלה, אפלה ופתיינית, הנשיות שבמיס צ'רמינג היא בוסרית וכמעט בתולית. הבושם נפתח בפירותיות ריבתית מתקתקה חמצמצה, ותוך פחות מדקה אפשר לחוש באיזו טריות רעננה מאוד של ורדים, אבל זו מעורבבת כל כך טוב בפירותיות הראשונית, שהתחושה היא של ריבת תות שבושלה עם כמה עלי ורד. אני מודה שבתור מי שאין לה חיבה יתרה לבשמים פרחוניים-פירותיים הפתיחה הזאת הערימה עלי קשיים רבים, ואף על פי שהיא לא ממש גרמה לי לסלוד מהבושם, היא בהחלט גרמה לי להמנע מרכישתו זמן רב. התזות חוזרות ונשנות של מיס צ'רמינג במשביר בסופו של דבר הובילו אותי אל הרכישה, אך זו לא היתה מהמניעים הרגילים שמובילים אותי לרכוש בושם, ושיקולים נוספים (מבצעים משתלמים ביותר שעליהם כבר דיברתי <a href="http://bosmologit.blogspot.com/2010/03/juliette-has-gun-lady-vengeance.html">פה</a> ו<a href="http://bakbukhabosem.blogspot.com/2010/09/normal-0-false-false-false.html">פה</a>, והקושי להשאיר במדף בושם של מותג נישה שכל כך קשה להשגה במקומות אחרים בעולם על מדפי המשביר בידיעה שאני עשויה להתחרט על כך ביום מן הימים) היו מעורבים בהחלטה. </span></div><div style="font-family: Times,"Times New Roman",serif;"><span style="font-size: large;">היום, גם אם קשה לי לצאת בהצהרה הגורפת שאני "מאוהבת" בבושם, אני משועשעת מאוד לנוכח ההתלבטויות הרבות מדי שליוו את תקופת טרום הרכישה, וזאת מהסיבה הפשוטה שמיס צ'רמינג הפך מהר מאוד לאחד הבשמים היותר לבישים שלי. הריבתיות שבפתיחה אמנם קצת מתוקה יותר ממה שהייתי מעדיפה, אבל הסיאז' הכמעט אפסי של הבושם והיותו קרוב מאוד לגוף הם אלמנטים מאזנים. מיס צ'רמינג לרגע לא מרגיש כבד או עמוס כמו כל כך הרבה בשמי מיינסטרים פרחונים-פירותיים, ואני מניחה שמיעוט המרכיבים היחסי הוא האחראי לכך. התחושה כשלובשים את הבושם היא באופן מפתיע קלילה וטבעית, וכעבור זמן מה מרגע ההתזה אני כמעט שוכחת שהוא עלי, ורק פה ושם בהבלחות של רגע אני חשה בו מדי פעם. היופי האמיתי בבושם מתגלה רק כאשר מפלס הפירותיות ההתחלתית יורד באופן משמעותי ונותרת תערובת עצית/ורדית שמריחה לי מעט מאסקית ומשתלבת בצורה מושלמת עם ריח הגוף. כשזה קורה מיס צ'רמינג הופך להיות בושם תנחומים נעים ביותר ולגמרי לא מזיק, אבל בשביל זה צריך לחכות לפחות שעה אם לא יותר. </span></div><div style="font-family: Times,"Times New Roman",serif;"><span style="font-size: large;">אף על פי שהסיאז' במיס צ'רמינג קטן ביותר, העמידות שלו מרשימה, והוא נשאר יום שלם הגוף. החמימות העצית של תווי הבסיס שלו לצד המתקתקות הריבתית של תווי הפתיחה, מונעים ממנו להיות בושם קייצי בשבילי. בעיני זהו בושם סתיו מצוין, אבל אני חוזרת אליו שוב ושוב גם בחורף בכל פעם שאני זקוקה למנוחה מבשמי החורף הכבדים. </span></div><div style="font-family: Times,"Times New Roman",serif;"><span style="font-size: large;">מיס צ'רמינג הוא לא הבושם המעניין ביותר שיש, ומעבר לתכונות החביבות שלו שעליהן עמדתי, אין בו יותר מדי דברים להעריך. עם זאת - הוא כל כך הרבה יותר מוצלח וייחודי מבשמי סופרפארם ומשביר אחרים, שההבדלים ממש זועקים. לצרכני בשמי מיינסטרים אמליץ בחום להתנסות בו. מדובר בנישה אמנם, אבל ידידותית ולבישה מאין כמוה, ובעתות מבצעים גם ניתנת להשגה במחיר בושם רגיל. </span></div><div style="font-family: Times,"Times New Roman",serif;"><span style="font-size: large;">התווים הרשמיים: ורד מרוקני, תות, ליצ'י ומאסק. </span></div><div style="font-family: Times,"Times New Roman",serif;"><span style="font-size: large;">להשיג במשביר לצרכן. </span></div></div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-33258741228343710262010-11-10T00:53:00.000-08:002011-08-17T03:55:56.234-07:00Comme des Garcons (Series 7 Sweet): Wood Coffee - ביקורת בושם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjRuTt6ExjgMqv0OjN92YunMtRrp3SruuVZDQ4tpQFckIkXmQf8SIaNSRvqDESb1ItX0kR4cKyBVepddb8d_nDhyphenhyphenAXFL_Qp61vR0sKZ_fkk6Rlu7PM_G1Cf5pmKIUC23Phvm0cYltkcWc0Q/s1600/wood+coffee.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEjRuTt6ExjgMqv0OjN92YunMtRrp3SruuVZDQ4tpQFckIkXmQf8SIaNSRvqDESb1ItX0kR4cKyBVepddb8d_nDhyphenhyphenAXFL_Qp61vR0sKZ_fkk6Rlu7PM_G1Cf5pmKIUC23Phvm0cYltkcWc0Q/s320/wood+coffee.jpg" width="266" /></a></div><div style="font-family: Times,"Times New Roman",serif;"><span class="smalltext"><b><span style="font-family: 'Times New Roman'; font-size: 12pt;"></span></b></span><span style="font-size: large;">סתיו הוא זמן טוב לתור אחר ניחוחות ארומטיים ולזנוח לזמן מה את מי הקולון והבשמים המרעננים של הקיץ. זוהי אמנם עדיין לא שעתם של הבשמים הכבדים ובעלי הנוכחות של החורף, אבל משהו באווירת הביניים הזאת מושך - אותי לפחות - לכיוונים מחממים. בתור אחת שנוטה לסבול מאד מקור קשה לי לומר שאני אוהבת את החורף. למעשה, אני מאד מאד לא אוהבת חורף. אפילו עצם המחשבה על חורף יש בה כדי לדכדכני קמעה. אבל בשמים של חורף אני אוהבת, ואולי יש בכך מעין פיצוי... אבל נעזוב את זה עכשיו. סתיו אמרנו. <br />
Wood coffee מסדרת ה sweets (מס' 7) של בית האופנה האוונגרדי קום דה גארסון בקלות יכול להיקרא בושם של סתיו. קפה שזה עתה נטחן עם הל מזנק עליך למן השניות הראשונות. למעשה קודם בא ההל, מהול באיזו מתיקות מעודנת (אולי ליקוריש?) ותוך שניות ספורות מתווסף הטעם המוכר והאהוב של הטחינה הטריה. בהמשך המרכיבים הללו מתמתנים ואפשר להבחין בעוד ניחוחות מן המטבח כגון תבלין קארי וג'ינג'ר, כאשר הכל מתבשל לו בתוך עיסה מתקתקה ומנחמת שהיא ספק צ'אי מסאלה ספק דייסת אורז. תוך שעה המטבח ההודי והקפה מפנים את מקומם למתיקות המוכרת והמנחמת של וניל/עצים/ פטשולי שמשמשים תווי בסיס בכל כך הרבה בשמים אחרים. יותר וניל מפאטשולי ויותר וניל פאטשולי מעצים. אבל גם אז – זה מעודן. לא מתוק מדי, לא מלוכלך מדי. אחיד למדי, רך ומלטף. דייסת אורז אמרנו? שיהיה. לא שזה לא נחמד, אבל גם לא בדיוק משהו לכתוב עליו הביתה. עמידות הבושם היא בינונית – שלוש ארבע שעות. הבושם, כמו שאר הבשמים של קום דה גארסון, הוא יוניסקס ומיועד באתה המידה לשני המינים. <br />
האם נהניתי מהבושם? ללא ספק. האם ארצה לשוב אליו במהרה? לא נראה לי. לא בקרוב לפחות. אבל ההתחלה מעניינת. גם זה משהו. ובכלל, שיקום מי שיכול לעמוד בפני קפה והל בבושם אחד! <br />
<br />
</span></div></div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-43683984464571846872010-11-09T08:37:00.000-08:002011-07-31T23:38:45.891-07:00Prada Infusion D'Vetiver EDP - ביקורת בושם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; font-family: Times,"Times New Roman",serif; text-align: center;"><span style="font-size: large;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhj9XpB7sZzrrPWaG-xWaOFkVY10OHXAC17vzhHnCbRZVJU_3xL86tn5xF52o9Ojf-17hIkdfXI68SzN83CvygEqIxRyLBEiV9WRnPTl0Nr2HZ5VztuwxXk-o9XlP1gI-Usv3EuYuqGt5Up/s1600/infusion-vetiver-prada.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhj9XpB7sZzrrPWaG-xWaOFkVY10OHXAC17vzhHnCbRZVJU_3xL86tn5xF52o9Ojf-17hIkdfXI68SzN83CvygEqIxRyLBEiV9WRnPTl0Nr2HZ5VztuwxXk-o9XlP1gI-Usv3EuYuqGt5Up/s320/infusion-vetiver-prada.jpg" width="213" /></a></span></div><div style="font-family: Times,"Times New Roman",serif; text-align: right;"><span style="font-size: large;"></span></div><div style="font-family: Times,"Times New Roman",serif;"><span style="font-size: large;">היו לי ציפיות רבות מ Infusion D'Vetiver. כמעריצה מושבעת של בשמי המקור - Infusion D'Hiris האם, </span></div><div style="font-family: Times,"Times New Roman",serif;"><span style="font-size: large;">ו Infusion D'Homme האב, חיכיתי להופעתו של Infusion D'Vetiver בארצנו שנה שלמה. לאחר שנה ממועד השקתו הבנילאומי (לצד השקת Infusion D'Tuberose) נחת אינפיוז'ן ד'וטיבר זה במדפי המרכולפארמים שלנו ועורר בלבי רטט של התרגשות וציפיה. פראדה הנו מותג מיינסטרים שאני מעריכה מאוד, משום שהוא מצליח לייצר בשמים שלא נכנעים לתכתיבים האופנתיים, וכבר כמה שנים מאז שטרנד הבשמים הפרחוניים - פירותייים מסרב להיבעט החוצה, בפראדה עושים בשמים שלשם שינוי לא מריחים בדיוק אותו הדבר כמו אחיהם למדף. לא שמדובר ביצירות אוונגרד יוצאות דופן בתעוזתם או בחדשנות שהקדימה את זמנה - אחרי הכל בשמי פראדה הם בשמים בהחלט לבישים ופרקטיים, אך עם זאת הם בעלי יחוד שמבדל אותם מהמצאי המקיף אותם. ומפתיע ככל שהדבר ישמע (או שלא מפתיע בכלל בעצם), קשה בימינו גם לבלוט וגם לשרוד.</span></div><div style="font-family: Times,"Times New Roman",serif;"><span style="font-size: large;">אבל אינפיוז'ן ד'וטיבר אכזב אותי. ואני אומרת את זה למרות שאין לי משהו באמת רע לומר עליו. הוא לא בושם רע, הוא לא מריח רע, וביחס לבשמים אחרים שיוצאים כל הזמן הוא בהחלט מתבלט לטובה. אבל כשאני משווה אותו ל Infusion D'Homme שכל כך אהבתי, אינני יכולה אלא לראות בו את צלו החיוור בגרסתו הקולונית, הדלה והלא מעניינת.</span></div><div style="font-family: Times,"Times New Roman",serif;"><span style="font-size: large;">אני אוהבת וטיבר. למעשה, זהו אחד התווים שאני יותר אובססיבית לגביהם, ואני משתדלת בעקביות להסניף כל בושם וטיבר שבהישג אפי. ב Infusion D'Homme וגם בגרסתו הנשית Infusion D'Hiris יש וטיבר, והוא משתלב נפלא בקומפוזיציה העדינה והכמעט סבונית של שני הבשמים, ונותן טוויסט עוקצני ומעט מלוכלך לאווירת הנקיון הכללית שלהם. ועם זאת, זהו טוויסט מעודן מאין כמוהו, שלרגע לא מפר את האיזון המושלם והנקי של הבשמים. ציפיתי שאינפיוז'ן ד'וטיבר יקח את הקונספקט המוצלח של Infusion D'Homme אבל ילך עם אלמנט הוטיבר צעד אחד קדימה ויתן טוויסט משמעותי יותר, עצי יותר ומלוכלך יותר לבושם. לא רק שזה לא קרה, קרה דבר גרוע בהרבה - אינפיוז'ן ד'וטיבר מריח כמו קולון קלאסי לגמרי, עם פתיחה לימונית חמצמצה ונקיה בהרבה מהפתיחה של "Infusion D'Homme". שלא תבינו לא נכון - אני לא שונאת קולונים ואפילו די מסמפטת אותם בתור מה שהם, ובמצב הרוח המתאים בשילוב עם מזג האויר המתאים (קיץ בבקשה!), הם יכולים להיות בדיוק מה שאני צריכה. אבל קולונים שמריחים ככה יש מספיק. די להיזכר ב Escale a Portofino של דיור מהעתות האחרונות ובדומיו כדי להבין שכאלה לא ממש חסרים לנו כעת. לעומת זאת, בשמי וטיבר משמעותיים שבהם הוטיבר בא לידי ביטוי במלוא עוזו ובאופן לא מרוכך ובלתי מתפשר - חסרים גם חסרים במיינסטרים של השנים האחרונות. מעל שעה להערכתי הלימוניות החמצמצה של הפתיחה נמצאת שם, ולאחר מכן, אף על פי שהיא מתמתנת מעט היא לא נעלמת. נדרשת הרבה יותרמשעה להגיע אל התווים המעניינים באמת ואל הוטיבר, אבל גם כשאלה מופיעים סוף סוף, הם עייפים, חיוורים ודלים, והרבה פחות מעניינים ממה שאפשר היה לחשוב.</span></div><div style="font-family: Times,"Times New Roman",serif;"><span style="font-size: large;"> ב Infusion D'Homme הוטיבר מורגש לאורך כל הדרך, ועמו שלל תווים שהופכים אותו למעניין ועשיר - אינסנס, עצים, איריס ובנזואין הם רק כמה מהם. העושר הזה לא גורם לInfusion D'Homme להרגיש גדוש או עמוס, והמינימליזם היחסי שלו נותר בעינו. באינפיוז'ן ד'וטיבר המינימליזם קיצוני עוד יותר. אני מעריכה מינימליזם אם הוא הצהרתי, מדויק ומעניין, אבל זו לא התחושה באינפיוז'ן ד'וטיבר. התחושה היא יותר תחושת היעדר. כאילו שמישהו ניסה לחסוך במרכיבים והתוצאה - בהתאם - חסרה.</span></div><div style="font-family: Times,"Times New Roman",serif;"><span style="font-size: large;">כך יצא שעל רקע הציפיה הגדולה לעוד מאסטרפיס מיינסטרימי מבית פראדה קיבלתי בושם שכמוהו לא הייתי מתפלאת למצוא בל'אוקסיטן. </span></div><div style="font-family: Times,"Times New Roman",serif;"><span style="font-size: large;">התווים הרשמיים: וטיבר, טראגון, פלפל מדגסקארי, ג'ינג'ר סגול. </span></div></div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-31237567059676687032010-10-23T04:41:00.000-07:002011-07-31T23:39:32.725-07:00Guerlain Aqua Allegoria Mentafolia - ביקורת בושם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEimCjwFEZoD8_K14kPE7qYsLHMZ-N4r5ZapmQINCTQ_bo3ko7RiK5aXdrDFuzeLOD3dkKXytouttloGeYMqGkxvVeVE7PfZ_rqtJHO5eYoTJZTuMw5gSHIa-VVRctQUxg0qtXjm46Vi4nLF/s1600/AQUA_ALLEGORIA_MENTAFOLIA_W.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEimCjwFEZoD8_K14kPE7qYsLHMZ-N4r5ZapmQINCTQ_bo3ko7RiK5aXdrDFuzeLOD3dkKXytouttloGeYMqGkxvVeVE7PfZ_rqtJHO5eYoTJZTuMw5gSHIa-VVRctQUxg0qtXjm46Vi4nLF/s320/AQUA_ALLEGORIA_MENTAFOLIA_W.jpg" width="305" /></a></div>ימי השרב האחרונים של הסתיו המפוקפק שלנו היו בשבילי הזדמנות מצוינת להיזכר בכל מה שאני הכי אוהבת בקיץ, ולנסות למצות אותם עד תום - בידיעה שאלה הולכים להיעלם בקרוב אל תרדמת חורף של כמה חודשים.<br />
"אקווה אלגוריה" של גרלן היא סדרת בשמים שאני מאוד מחבבת, המתאפיינת בבשמים קלילים בדר"כ וגם פשוטים, כאשר ב"פשוטים" הכוונה היא שאלה הם אינם בשמים המורכבים מאינספור רכיבי ריח. רוב הבשמים המסחריים המוכרים לנו הם תערובת המורכבת מהרבה מאוד רכיבי ריח שמעורבבים יחד טוב כל כך שהתוצאה המתקבלת היא סכום שהוא יותר מסך כל חלקיו, כלומר, תוצר חדש לגמרי שאמנם מורכב מהרבה אבני יסוד, אך שאיננו מריח כמו כל אחד מאבני היסוד הללו, אלא כמו משהו אחר. אם בבושם מסוים יש ורד, יסמין, מאסק, פאטשולי, ילנג ילנג ועוד אי אלו תווי ריח, אנחנו לא בהכרח נריח כל אחד מהרכיבים הללו (בעיקר אם אנחנו לא פרפומיסטות מיומנות), ומה שנריח הוא תוצר חדש שאותו נזהה כניחוח הייחודי של הבושם X או Y.<br />
<br />
הרעיון העומד בבסיס סדרת אקווה אלגוריה הוא מיעוט מרכיבים. הבשמים בסדרה קרויים על שם הרכיב שאנחנו אמורים להריח, וזה פחות או יותר מה שבאמת נריח. ב"Anisia Bella" נריח אניס בעיקר, ב"Herba Fresca" נריח עשבים, וב"Figue Iris" נריח תאנה ואיריס. לא שאין רכיבי ריח נוספים - יש ויש, אבל אלה מופיעים במתכונת מינימליסטית, ולרוב גם אותם נוכל לזהות (עם מעט מיומנות) באופן נפרד מהמכלול. אני חושבת שסדרת אקווה אלגוריה היא ממש בית ספר לפרפומיסט המתחיל, ואני מאוד ממליצה למי שרוצה להתחיל לזהות רכיבי ריח לנסות כמה בשמים מסדרה מופלאה זו. אקווה אליגוריה היא לא רק בית ספר לפרפומיסט המתחיל אלא במובנים רבים גם למתבשם המתחיל. הקלילות, הפשטות וה"טבעיות" (המרכאות הן משום שהבשמים עצמם לא בהכרח טבעיים, אבל הם מריחים דומה מאוד לאותו דבר בטבע שהבושם מכוון אליו. מנטה תריח כמו מנטה, אניס כמו אניס וכיו"ב) של בשמי הסדרה הן הרבה פעמים תכונות החסרות ברוב הבשמים המוכרים לנו, ובמובן זה בשמי אקווה אליגוריה הנם מעין "אנטי בשמים" שיכולים בשקט לעבוד גם בשביל אלה שאינם חובבי בשמים.<br />
בקבוקי הסדרה מעוצבים להפליא בבקבוק זכוכית מעוגל המעוטר בזהב - עיצוב שהוא מחד יוקרתי ומהודר כיאה לשושלת גרלן, ומאידך פשוט ונקי, ומעיד על המינימליזם שהוא אוצר בתוכו. בית גרלן יוצא כל שנה עם שני בשמים חדשים מסדרת אקווה אליגוריה, אבל - וכאן אנחנו מגיעים לחסרונות - הבשמים הללו אינם מגיעים לארץ והדרך היחידה להשיג אותם היא מחו"ל - בין אם בביקור פיזי, ובין אם מחנות מקוונת (איביי היא אופציה טובה לפעמים). חסרון נוסף של הסדרה היא שהרבה מאוד בשמים מתוכה (לצערי גם מנטפוליה) יוצאים מייצור בשלב כלשהו, ואז קשה מאוד להשיג אותם, ואם כבר אפשר להשיג אותם הם נסחרים בסכומים לא הגיוניים וחסרי כל פרופורציה למחיר הרגיל שלהם. מסיבה זו בדיוק לא כדאי לחכות שדבר כזה יקרה ולעוט עליהם כמה שיותר מהר ולהשיג אותם במחיר סביר (אני השגתי כמה מהם באיביי במחירים של עד 50 דולר).<br />
<br />
ולענייננו - מנטפוליה, כשמו כן הוא, הוא בושם מנטה נטורליסטי. אני מאוד אוהבת מנטה , וכמעט על כל צורתיה - כולל מסטיקים ומשחות שיניים. יש במנטפוליה משהו שמזכיר קצת מסטיק מנטה ומשחת שיניים, ולמי שממש לא אוהב את הרעיון להריח כמו אחד מאלה, אולי כדאי לוותר כי הפעם זה בטוח לא יעבוד בשבילו. אבל לא להיבהל - מנטפוליה הוא בושם בכל זאת מורכב יותר, והוא מתנהל כמו בשמים רבים, עם התחלה אמצע וסוף. אמנם המנטה תמיד שם, אבל אלמנטים נוספים גורמים לה לא להיות חדה וחדגונית מדי. מנטפוליה נפתח בהדריות מרעננת של מנדרינות וטיפונת אשכולית שמלווים את המנטה לזמן קצר ממש. כעבור כמה דקות - ושוב לצד המנטה - אנו נכנסים אל תווי הליבה, הכוללים ורד, יסמין ותה ירוק. תשכחו מפרחוניות גדולה מהחיים ובומבסטית - מדובר בקמצוץ של פרחוניות רעננה ובתולית, עם מעט מאוד מתיקות מהולה במעט מרירות שקופה של תה ירוק. כעבור שעה-שעתיים גם אלה מתפוגגים להם ואנו נותרים - עדיין לצד המנטה כמובן - עם אלמנטים עציים, אשר לא מוסיפים חום לבושם כמו שבדרך כלל עושים אלמנטים עציים, אלא אולי רק רכות מסוימת ועגלגלות. אף על פי שסדרת מנטפוליה מיועדת לנשים, רבים הם הבשמים מתוכה שהם יוניסקסיים לחלוטין. מנטפוליה, בהיותו בראש ובראשונה בושם אודות רעננות ומנטה, ורק אחר כך מתפלג באופן שווה אל החלוקות המגדריות -פרחים לנשים ועצים לגברים (במחילה מכם, הקלישאות הן לא שלי. הן בתרבות שלנו), ועדיין, בלי להיות לרגע נשי מדי או גברי מדי - בהחלט עומד בכל קריטריון של בושם יוניסקס שאני יכולה להעלות על הדעת. שילוב של רעננות, קרירות ומנטה הם בעיני שילוב קייצי מנצח, ולא נותר לי אלא להצר על כך שבשמי קיץ רבים אחרים לא הולכים על הכיוונים הכל כך נכונים הללו (במקום פירותיות מבחילה שמרקיבה לאיטה על הגוף ביום קיץ חם ודביק). <br />
מנטפוליה הוא מבשמי הקיץ החביבים עלי וקניתי אותו בבקבוק גדול (125 מ"ל) ומעט משומש (פחות מ- 10 מ"ל היו בשימוש) באיביי במחיר מציאה של 35 דולר. כל זה היה לפני שנתיים-שלוש. עכשיו, בבדיקה שערכתי באיביי במיוחד לכבודכם, ישנם רק שלושה מוכרים שמציעים את הבושם הזה למכירה, והיחידי מביניהם ששולח לישראל דורש בעבורו 200 דולר לפני משלוח. הייאוש, הייאוש! ועדיין, למי שזקוק למנטפוליה - שווה לעקוב באיביי. לפעמים המציאות שם נוחתות מהשמיים. <br />
<br />
</div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-29657165308052317962010-10-16T05:02:00.000-07:002011-07-31T23:40:24.169-07:00Hermes Kelly Caleche EDT – ביקורת בושם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhH7GimS7SxfSf6rD1_BtWYfMxBxhvMdeyHsXy6IaoRcqwdWjERXp3sNUhTcxK_wcGpKELVk2DjxMI55exMCO5LmTgNsu7sPzfuMeZGXlfOxr_CqpoHL97Mfi_8u3_CXLNoX-d8MiLtdHu5/s1600/kelly+caleche.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="226" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhH7GimS7SxfSf6rD1_BtWYfMxBxhvMdeyHsXy6IaoRcqwdWjERXp3sNUhTcxK_wcGpKELVk2DjxMI55exMCO5LmTgNsu7sPzfuMeZGXlfOxr_CqpoHL97Mfi_8u3_CXLNoX-d8MiLtdHu5/s400/kelly+caleche.jpg" width="400" /></a></div><br />
זה כבר לא מעט זמן שאני חוככת בדעתי מתי יהיה הזמן הנכון לכתוב על הבושם שהוא כנראה האהוב עלי ביותר מכל הבשמים. ההסתייגות שב"כנראה" נובעת מהעובדה הפשוטה שבשביל פרפומיסטה לא נכון ואף טפשי לדבר על "בושם מס' 1" או על "הבושם האהוב ביותר". המונחים האלה, שנפוצים אולי בדיבור היומיומי והרגיל על בושם – שהרי לכל מי שמשתמש/ת בבשמים אך איננו/ה פרפומיסטה יש "בושם מס' 1" שכזה – פשוט אינם תופסים במציאות שבה יש מקום לשפע רב כל כך ולמגוון אינסופי. במציאות כזו, הדירוג הוא לא הדבר החשוב, ובטח שלא הבחירה באחד, שהרי המגוון הוא מה שמרחיב את האופקים הריחניים ומייצר את העניין, ואהבת השונות המייחדת כל בושם היא מאבני היסוד של הנפש הפרפומיסטית. פרפומיסטה מתקדמת לעולם לא תחשוב במונחים של "הכי טוב" אלא תחפש את הדבר היחודי ואת מקור העניין בכל בושם שמרכיב את מלתחת הבשמים האינסופית שלה, ולא תנסה למצוא בושם אחד שיאגד בתוכו את מכלול צרכיה הריחניים. לשם השגת מכלול נדרש יותר מבושם אחד והפרפומיסטה יודעת זאת, ולראיה – ארון הבשמים שלה אף פעם אינו גדול דיו כדי להכיל את רכישותיה החדשות...<br />
<br />
ועדיין – ועל אף כל האמור – ישנם בשמים אהובים יותר וישנם אהובים פחות. אהבה, בניגוד לסתם עניין, היא תחום מפלה. אל קלי קאלש אני חוזרת כל הזמן למרות מתחרים רבים במדף, ואלה הרבה פעמים חדשים יותר, נוצצים יותר, מהודרים יותר או יקרים יותר. הבקבוק של קלי קאלש עומד להיגמר לי כבר בפעם השניה, בעוד שבקבוקים אחרים נראים ככאלה שלא יתרוקנו לעולם. קלי קאלש נמצא אצלי לא רק בארון הבשמים, אלא גם במחשבותיי ובזכרונותיי, בעוד שהרבה בשמים אחרים משמשים כבני לוויה לשעה, ומרגע שהם חוזרים לארון הם סיימו את תפקידם ומפסיקים כליל לאכלס את תודעתי. קלי קאלש בשבילי היא כמו מעיל העור הנוח שתמיד חוזרים אליו למרות הבגדים החדשים שמחכים בארון...<br />
<br />
עור אמרנו. נתחיל מכאן איפוא. קלי קאלש הוא all about עור. לא ידעתי שאני אוהבת בשמי עור לפני שהכרתי את קלי קאלש. בשמי עור אחרים שהכרתי היו תמיד ארוזים בקומפוזיציה עשירה מאוד; לעתים מתובלת באיזו מתיקות או מעושנות (או בשניהם – כמו בTabac Blond), ולעתים כוחנית, גברית ואגרסיבית המלווה בתווים אנימליים (נסו להזכר בוולגריות של פאלומה פיקאסו), אבל הם תמיד הריחו לי כמו משהו השייך לעבר, לתקופות רחוקות, שאפשר להעריך במסגרת נוסטלגיה שאיננה שלי. <br />
קלי קאלש הוא הוא לא יצירה עשירה כלל וכלל, ואין היא מתכתבת עם זמנים רחוקים. ההיפך הוא הנכון – הוא בעיני מינימליזם בהתגלמותו המודרנית ביותר שניתן להעלות על הדעת. <br />
<br />
קלי קאלש נוצר בשנת 2007 על-ידי ז'אן קלוד אלנה – אף הבית של הרמס. ההשראה לבושם היתה ביקור של אלנה במפעל יצור התיקים של הרמס. אלנה מספר שהעורות במקום הריחו לו פרחוניים, דבר שהפתיע והרשים אותו עד מאוד. השם "קלי קאלש" קרוי לפיכך על שם תיקי קלי Kelly bags)) המפורסמים של הרמס, וגם על שם "קאלש" (Caleche) הבושם הקלאסי המפורסם, הפרחוני אלדהידי, של הרמס. אין שום קרבה ריחנית בין קלי קאלש לבין קאלש הקלאסי, ואני מניחה שהפרחוניות היא האלמנט היחידי המשותף. לעומת זאת, אף על פי שמעולם לא יצא לי להריח תיק קלי, אני משוכנעת שקלי קאלש קרוב בריחו הרבה יותר לתיק כזה מאשר לקאלש הבושם. בפעם הראשונה שהרחתי אותו (היה זה לפני קרוב לארבע שנים, באוטו, ברעננה, מיד לאחר שאספתי אותו מכלפרפיום), התחושה היתה כאילו אני פותחת קופסת נעליים חדשות לגמרי, שניחוח העור שלהן נפוץ מיד לכל עבר. הייתי כל כך המומה ונפעמת מהעובדה שבושם יכול להריח ככה, והיום, בדיעבד, אין לי ספק שהיתה זו חוויה מכוננת בחיי הפרפומיסטיים. אז לא הצלחתי להריח שום דבר חוץ מעור. הדבר הפתיע אותי כי רובין מהבלוג Now Smell This, שהיה מאז ומתמיד בלוג הבשמים המועדף עלי, אמרה שהעור בקלי קאלש לא דומיננטי מאוד, אבל אם יודעים שהוא שם ומחפשים אותו אפשר למצוא אותו. אני, לעומת זאת, התקשיתי ממש למצוא דברים אחרים – וזאת על אף שידעתי שהם שם. הדברים האחרים שהייתי אמורה לחפש שם הם יסמין, טוברוז, מימוזה, איריס ובנזואין, אבל הם כנראה מעורבבים כל כך טוב ביחד, שעד היום לא הצלחתי לזהות אותם. למן הרגע הראשון של ההתזה אני מריחה עור עם איזו חמצמצות של אשכולית (למרות שאין אשכולית בתווים הרשמיים). בהמשך, למרות שהחמצמצות מתעדנת, אני ממשיכה להריח שילוב של עור ואשכולית, כשהעור כמובן דומיננטי יותר מהאשכולית. ככל שעובר הזמן אני מריחה יותר עור ופחות אשכולית, ואני ממש מתביישת להודות שמעבר לכך אני לא מבחינה באף אחד מהתווים שהיו אמורים להיות שם. או לפחות – כמעט לא מבחינה, כי כעבור יותר משעה אני מתחילה להרגיש בשמץ של פרחוניות, אבל גם זה התחיל לקרות לי כעבור שנים של שימוש, ורק לאחר שלמדתי להכיר את הפרשנות הבלתי שגרתית של אלנה לפרחוניות, שיכולה להיות מינימליסטית ונטולת מתיקות לחלוטין, ושונה בתכלית מפרחוניות שזיהיתי עד אז עם בשמים "פרחוניים". <br />
קלי קאלש יועד במקור לקהל הצעיר של הרמס (נשים בשנות ה 20 שלהן), ולא לקהל הבוגר של קאלש ושאר אחיו לקלאסיקה, אבל אם תחשבו על קלי קאלש לצד בשמים שהיום מייעדים לקהל בגילאים הללו, תקבלו שיעור מאלף ביחסיות. בשמי הנשים הצעירות של היום (ולא רק בסוף 2010, אלא גם ב 2007 כאשר קלי קאלש יצא) הוא פרחוני פירותי מתקתק וסוכרייתי, בעוד שבקלי קאלש אין שמץ מכל אלה, והוא מתבלט בייחודו הבלתי שגרתי. קלי קאלש לא מריח נשי באופן מיוחד, והנוכחות הדומיננטית של העור משווה לבושם גבריות מסוימת. אבל לא מדובר בגבריות מובהקת, אלא גבריות שהיא יותר בסגנון של For Her לנרסיסו רודריגז, שנובעת יותר מהיעדר מאפיינים נשיים, מאשר מנוכחותם של תווים גבריים טיפוסיים. שני הבשמים מתבססים על דומיננטיות אנימלית (גברית יחסית), אך בעוד שבקלי קאלש הנוכחות הדומיננטית היא של עור, ב- For Her המאסק המצרי הוא הדומיננטי. גם ב For Her ישנה פרחוניות בפרשנות מודרנית ומינימליסטית, וככל שאני חושבת על העניין יותר, קיימים לא מעט קווי דמיון בין שני הבשמים. עם זאת, ב For Her יש משהו הרבה יותר חושני, נגיש ומוכר לאף של ימינו, בעוד שקלי קאלש פחות ידידותי ופחות חושני, ויש בו אפילו משהו מעט חמור סבר אך מלא שיק, כמו אשה צעירה בחליפת מכנסיים ותיק קלי (לא משהו שרואים הרבה בארץ, אבל תחשבו על צרפת). <br />
למרות הדומיננטיות של העור, קלי קאלש הוא בושם קליל ואפילו שקוף, עם סיאז' מתון מאוד עד בלתי קיים, והוא נשאר קרוב לגוף. כל אלה הופכים אותו לבושם יומיומי וקז'ואלי. קלי קאלש גם נשאר שעות רבות על הגוף, והוא מריח מצוין בכל רגע נתון. באחת מביקורות הגולשים במייקאפאלי מישהי אמרה פעם על הבושם שהוא "מריח כמו כסף", ומבלי להבין לגמרי את פשר האמירה, אני מרגישה שיש בה משהו נכון. הוא מריח כמו שיק. ושיק הוא Less is more , אמנות העידון וההפחתה. קלי קאלש הוא בושם לא בנאלי ולא טריוויאלי, ולמרות הפשטות שלו – ואולי דווקא בגללה – הוא משדר יוקרה שלא ניתן לטעות בה. <br />
<br />
בקבוק ה EDT שברשותי עומד להיגמר, ואני שוקלת להזמין את גרסת ה EDP בבקבוק הבא. אם אעשה זאת – אחזור לכאן לדווח ואקדיש לו פוסט נפרד. את גרסת ה EDT ניתן היה עד לא מזמן להשיג בכלפרפיום, ואפילו במחירים מצוינים. בפעם האחרונה שבדקתי באתר שלהם הבושם אזל במלאי. ממליצה לעקוב כי זו האופציה היחידה להזמין את הבושם בארץ למיטב ידיעתי. איביי וחנויות אונליין הן גם אופציה טובה (אם כי יקרה יותר), ושם לפעמים ניתן למצוא גם בקבוקי מיני או דוגמיות. <br />
<br />
</div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-79092015993435996962010-10-06T09:48:00.000-07:002011-07-31T23:40:55.562-07:00Lanvin Marry Me - ביקורת בושם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgiSiN0jC0ljOmvXIIY9TLNSIUkt27nm5K0U9qUwfl5L63quH7YM1rYvvCLpAWOCwFTP3S047bZ2uKMiR_V_lLq2J-t42t93p3Xjam1hZgB_raGZ_3t9fsSozTETOzYX-mKWp1j7mPwBUay/s1600/marry-me-lanvin-B.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgiSiN0jC0ljOmvXIIY9TLNSIUkt27nm5K0U9qUwfl5L63quH7YM1rYvvCLpAWOCwFTP3S047bZ2uKMiR_V_lLq2J-t42t93p3Xjam1hZgB_raGZ_3t9fsSozTETOzYX-mKWp1j7mPwBUay/s320/marry-me-lanvin-B.jpg" width="231" /></a></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;"><br />
</div><div class="separator" style="clear: both; text-align: right;">קיבלתי בקבוק של Marry Me להתנסות כבר לפני יותר מחודשיים, יחד עם עוד מספר בקבוקי בושם שיצאו לאחרונה. השתהיתי זמן רב עם הביקורת הזאת כדי לתת לMarry Me הזדמנויות נוספות לפני שאני חורצת את גורלו בביקורת כתובה, סופית ובלתי הפיכה; ניסיתיו שוב ושוב אחת לאיזה זמן, אבל האמת ניתנת להיאמר: מדובר בבושם רע. אני יכולה להבין מדוע בית אופנה כלנוון, שנוסד על ערכים בורגניים ושמרניים יקרא לבושם Marry Me, אבל אני באמת לא יכולה להבין מדוע בית אופנה כה נכבד ואיכותי מוציא בושם שמריח כמו כל כך הרבה בשמים פרחוניים/פירותיים אחרים שמסתובבים בשוק, שמריחים מצדם כמו שמפו של הרבל אסנס. זה מה שחושבים היום בלנוון על מוסד הנישואין? לא שבאמת אכפת לי מכבודו הרמוס של מוסד הנישואין, אבל קיוויתי שלפחות בבושם הקרוי Marry Me, יהיה משהו פחות עכשווי, פחות גנרי, פחות בהשראת בשמי איסי מיאקה ויותר בכיוונים של בשמי עבר קלאסיים. הפתיחה של Marry Me פירותית, מתוקה ומעיקה, ועם זאת כאילו מתאמצת להיות פרשית עם תווים פרחוניים "מרעננים", אלא שלא מדובר ברעננות מהסוג שיש לפרחים בטבע, אלא יותר רעננות המאפיינת מטהרי אויר של שירותים. בהמשך נרשמת איזו התמתנות, והסירופיות של ההתחלה מפנה את מקומה לנקיון פרחוני/סוכרייתי של הסבונים של ימינו. אני מתארת לעצמי שגם לבשמים כאלה יש שוק, ואני אפילו יכולה לראות את השוק הזה בעיני רוחי. בעיני רוחי אמרתי? ובכן, במחשבה שניה לא צריך להרחיק לכת עד כדי כך. גם בעיני הפיזיות אני יכולה לראות את השוק הזה, ואני אכן רואה אותו לעתים מזומנות. זהו קהל צעיר ממין נקבה , והוא מסתובב במועדוני לילה וברים מהסוג שתור ארוך משתרך בכניסה אליהם בימי חמישי ושישי, ולקהל הנקבי שלהם (גם הזכרי, אבל זה לא מענייננו כרגע) תמיד מראה אחיד: סקיני ג'ינס, גופיה צמודה מאוד ונעלי עקב (או כל מראה אחר שיצא מן האופנה אך עדיין שולט ברחובות). אפשר לראות ברחובות גדודים של קהל נקבי שכזה צועד תמיד אל אותם מקומות, וקשה להבדיל בין הפרטים השונים בו, כי דומים הם עד מאוד. אני ממש יכולה לראות איך קהל כזה מאמץ את Marry Me בחום אל חיקו בימי קיץ חמימים ולחים. </div>מנגד, אם אינכם נמנים עם באי קהל זה, אמליץ לכם לחפש משהו אחר. ובכל מקרה – בין אם אתם נמנים על קהל זה ובין אם לאו, אמליץ בחום לא לבחור ב Marry Me כבושם החתונה שלכם. <br />
התווים הרשמיים הם: אפרסק, תפוז מר, פרזיה, מגנוליה, יסמין, ורד, ארז לבן, אמבר ומאסק. <br />
<br />
<br />
<br />
</div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-51527112700098525862010-09-29T07:44:00.000-07:002011-07-31T23:41:21.123-07:00Flower by Kenzo - ביקורת בושם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhUHrW3QmLi2AwlJdc9Y2Wo0ZiWCvUmbh8FsuHMsSnrwbZHzF5YDM-UWDB2QzgKYeYk-lXt1Qp4LeV1zNupzn4KyigN6zp3SIIEqV1QEg0d4aK2Wcv-i4S3XiP392JX3YDtKQSugOL9bAIb/s1600/flower.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="320" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhUHrW3QmLi2AwlJdc9Y2Wo0ZiWCvUmbh8FsuHMsSnrwbZHzF5YDM-UWDB2QzgKYeYk-lXt1Qp4LeV1zNupzn4KyigN6zp3SIIEqV1QEg0d4aK2Wcv-i4S3XiP392JX3YDtKQSugOL9bAIb/s320/flower.jpg" width="320" /></a></div>פלאוור הוא מהבשמים הפופולאריים האלה שנמכרים בכל מקום, ומשנת 2000 - השנה שבה הבושם יצא לראשונה, הוא מעולם לא הפסיק להיות בסט סלר, וזאת אף על פי שכבר עברו קרוב ל11 שנה מאז! למעשה, פלאוור הוא עד כדי כך פופולארי שנדרשו לי שנים לגשת אליו ברצינות, וזמן רב התייחסתי אליו בסנוביזם האופייני לפרפומיסטה בגרוש שהייתי, שמעריצה כל מה שהוא "נישה" ובזה לכל מה שפופולארי. איזה מזל שהתקופה הזאת עברה לי. ולא - המזל הוא לא בגלל שמרגע שנתוודעתי אל פלאוור הוא הפך לבושם האהוב עליי ביותר. הוא אפילו לא נכלל ברשימת עשיריית הבשמים האהובים עליי ביותר. ועדיין מדובר במזל גדול, כי פלאוור הוא בושם מעניין. ולהחמיץ בושם מעניין רק משום שהוא מקוטלג כפופולארי זוהי איוולת של ממש.<br />
<br />
הרשו לי לשתף אתכם בזכרון רחוק שיש לי מפלאוור. אני לא בטוחה שהיתה זו הפעם הראשונה שהרחתי אותו באמת, אבל זהו ללא ספק הזכרון הראשון שלי ממנו. אני ובן זוגי קנינו בסופר במתחם הסינמה סיטי. זה היה סופר גדול מאוד, כזה שיש בו גם מחלקת פארם וארוניות בשמים (גם היום הסופר גדול, אבל אני חושבת שהבעלות השתנתה ואני לא יודעת אם גם היום מוכרים שם בישום). בתקופה ההיא עוד לא הייתי פרפומיסטה סנובית אלא פרפומיסטה מתחילה (או טרום פרפומיסטה, תלוי איך מגדירים), שחייבת להריח בכל ביקור בסופרפארם/אפריל/משביר או סתם סופר גדול עם מחלקת פארם כמו הנ"ל מספר גדול ככל הניתן של בשמים. היום אני מתחלחלת לעצם המחשבה הזאת, אבל אז זרועותיי הארוכות שימשו מצע נסיוני לכל כך הרבה בשמים בו זמנית, וללא כל בררנות מצדי. לא חששתי להתיז על עצמי שום בושם לנסיון, לא משנה כמה זול, משעמם או סתם רע הוא היה. כל עוד מדובר היה בנסיון, הכלל שהנחה אותי היה anything goes. <br />
ובכן, אותו ביקור בסופר לא היה שונה. כרגיל, ניסיתי כמה וכמה בשמים, כאשר כל בושם חלש על איזור אחר בזרוע. אלא שהפעם פלאוור נכנס לתמונה - הוא היה אחד מהבשמים שניסיתי. אני זוכרת את עצמי חוזרת לאוטו עם הקניות כשבן זוגי מחכה לי שם. נלהבת לשתף אותו בחוויות הריחניות החדשות (עוד אחת מההתנהגויות הרגילות שלי אז) הגשתי לו את זרועי להסנפה. אני לא זוכרת אילו בשמים נוספים היו שם ומה היתה תגובתו אליהם, אבל את התגובה לפלאוור אני זוכרת היטב. הוא הסניף את הכתף שלי (מוקד ההתזה), עיווה את פניו בבעתה ואמר שזה מריח כמו מטרנה או אוכל תינוקות אחר. האסוציאציה הזאת היתה דוחה מספיק בעיני כדי לשכוח מהר מאוד מפלאוור. אז גם לא התעניינתי בבשמים שלא מריחים "טוב", ולמרות שהעניין שלי בבשמים היה רב, קניתי רק בשמים שהריחו נעים בעיני, ונעימותם היתה קנה המידה היחידי לרכישה.<br />
אל תשאלו אותי מה הביא אותי לרכוש את קנזו לאחר שנים, מהסיבה הפשוטה שאני לא אזכור. אבל יש סיכוי רב שזה היה בגלל איזה מבצע ממש טוב שהיה עליו אז... על כל פנים - כל זה לא חשוב עכשיו. מה שחשב לי עכשיו זה לנסות להסביר למה אני חושבת שפלאוור הוא בושם מעניין. אז קודם כל, הוא מעניין כי הוא לא בושם שקל לחבב מיד. אקורד הפתיחה שלו כל כך מתוק ופודרתי, שממש קשה להבחין במשהו אחר שם. אני הייתי מצפה מבושם שנקרא Flower להריח כמו פרח, או לפחות שיהיה בו איזשהו אלמנט פרחוני (ואם לא פרחוני - לפחות שתהיה בו תכונה של פרח - כמו פרשיות או רעננות), אבל פלאוור לא מריח כמו שום פרח שאני מכירה. למעשה יש בתווים הרשמיים שלו פרחים (ורד וסיגלית), אבל עד היום לא הצלחתי להבחין בהם. גם פרשי הוא לא. אין בו ולו טיפה אחת של טריות רעננה של רכיב ממקור צמחי. פלאוור הוא בושם דחוס ועמוס, ורכיביו השונים מעורבבים בצורה מושלמת כל כך, שממש אי אפשר להבחין בהם כשלעצמם. כך יוצא שעם פלאוור אתם מקבלים את החבילה במלואה - ואל הפרצוף, ובכל רגע נתון.<br />
אז מתיקות ופודרתיות מעיקות יש? יש! העדר תווים מובחנים יש? יש! אוכל תינוקות יש? יש! <br />
מה כל כך מעניין באלה, תשאלו? ובכן, אני מוצאת שבפלאוור יש שילוב מעניין בין מודרניות לוינטג'.יש לו פודרתיות כבדה שמזכירה במשהו בשמים קלאסיים עם שיק צרפתי כמו L'heure Bleue של גרלן, שהולכת ונעשית רכה יותר ויותר ככל שהזמן עובר, ואז היא חמימה, עצית ומלטפת, שמזכירה בשמים ומוצרי איפור של נשים מבוגרות מאוד מהמאה הקודמת (אפילו לא סבתות אלא סבתות רבות) מצד שני יש בו מתיקות אכילה כמעט, שאופיינית לתקופות מודרניות יותר, שבהן תווים ריחניים מתחום המטבח המתוק נכנסים בקלות לכל כך הרבה בשמים נשיים. אבל אני אומרת "כמעט", כי פלאוור הוא לא ממש בושם אכיל (foodie) - הוא מריח סינתטי מדי למטרה זו. כשהייתי ילדה היו בובות גומי שהיה להן ריח מאוד מובהק - מתיקות סינתטית יחד עם ריח גומי. משהו במתיקות של פלאוור מזכיר לי את הבובות האלה רק בלי ריח הגומי (אולי זה המאסק הלבן?). אני לא יודעת איך מריחות בובות גומי של היום, אבל אולי זה קשור איכשהו לעובדה שפלאוור הוא בושם שהתחבב על נערות צעירות כה רבות? או אולי זו בכלל המטרנה שעוררה בהן זכרונות מתוקים לילדות מאושרת ולא כל כך רחוקה? קשה לקבוע בוודאות, אבל לא רק על נערות צעירות הצליח פלאוור להתחבב, אלא על נשים מכל הגילאים. כנראה שמשהו בשילוב בין הישן לחדש היה ירייה מוצלחת לכל הכיוונים, ויריה מוצלחת לכל הכיוונים - כאשר תוצאתה איננה קטסטרופלית - היא החומר שממנו עשויות קלאסיקות רבות. פלאוור הוא סוג של קלאסיקה. האם אני אוהבת את פלאוור? כן ולא. זה תלוי ביום, בשעה ובמצב הרוח. הוא לא יהיה הבחירה האוטמטית שלי לבישום יומיומי, אבל מדי פעם (לעתים רחוקות - אם לדייק) הוא יכול להרגיש מתאים. פלאוור מוגדר כבושם פרחוני אוריינטלי, אבל לדעתי הוא הרבה יותר עצי מאשר פרחוני. אני מאוד לא ממליצה על פלאוור כבושם לקיץ. סתיו וחורף, לעומת זאת, הם זמן טוב לגשת אליו, כך שממש עוד מעט תוכלו לנסות לבדוק אותו בעצמכם. <br />
<br />
<br />
<br />
</div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-91674184837521389562010-09-19T10:51:00.000-07:002011-07-31T23:42:09.169-07:00Bvlgari Omnia - ביקורת בושם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgwr5ri_-tKR7BhGx9RMgc6zfkJT336IucxY7yRf7a9-lCvOhHBA9D2nyTOPzUzqB135IWTdx0XMS9o6Yo7S7AOt10AxnpLbomn_pmuxNvJxDRFZsIDt4bpq8fGvnHZbfELBycRXP7w077c/s1600/omnia.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEgwr5ri_-tKR7BhGx9RMgc6zfkJT336IucxY7yRf7a9-lCvOhHBA9D2nyTOPzUzqB135IWTdx0XMS9o6Yo7S7AOt10AxnpLbomn_pmuxNvJxDRFZsIDt4bpq8fGvnHZbfELBycRXP7w077c/s320/omnia.jpg" /></a></div>הבושם הראשון במסגרת מה שהפך לימים לסדרת בשמי Omnia של בולגרי הוא גם החביב עלי ביותר. ההשראה שמאחורי אומניה היא תבלינים אוריינטליים שהתגלו במסעותיו של מרקו פולו, הוא נוצר ב 2003 על ידי האף Alberto Morillas, שקיווה ליצור באמצעותו אינטרפרטציה מודרנית לבשמים אוריינטליים. ואכן, אינטרפרטציה מודרנית להפליא לפנינו. זהו בושם שקוף, צלול וקליל הרחוק מרחק רב מהקונוטציות הרגילות של בשמים אוריינטלים, המתאפיינים לרוב בכבדות, סמיכות וסיאז' מוגזם. <br />
התווים הרשמיים הם: פלפל שחור, מנדרינה, תה מסאלה, זעפרן, ג'ינג'ר, הל, ציפורן, קינמון, מוסקט, שקד, שוקולד, פריחת לוטוס וסנדלווד. ואף על פי שמרשימה זו אפשר לחשוב שמדובר פה במטבח הודי בבקבוק לפחות, בפועל העדינות של אומניה לא תותיר למחשבות כאלה להתקיים לאורך זמן. תווי הפתיחה יוצרים רושם ראשוני של הדריות פרחונית מרעננת, נקיה ואפילו סבונית עם מעט תה. כיוון שלרוב אינני מוצאת עניין רב בריחות נקיים לקח לי המון זמן לרכוש את הבושם. למעשה רק בשנה שעברה החלטתי לרכוש את אומניה בכלפרפיום, לאחר שהוא כבר שנים לא על מדפי הפארמים (ומן הסתם רכשתי אותו אז יותר מתוך חשש להיעלמותו ללא שוב ופחות מתוך הערכה אמיתית לבושם). העניין האמיתי באומניה מתחיל כעבור איזה זמן, כאשר התבלינים מתחילים לעלות אל פני השטח ולזקוף את ראשם. הנחמד הוא שהם עושים זאת לא כולם יחד אלא כל אחד בתורו. בהתחלה יש נוכחות חזקה של תה מתובל כלשהו, אבל לא לגמרי ברור מהם רכיביו המתובלים. בשלב זה מעט חריפות של ג'ינג'ר באה והולכת, אבל היא בעיקר נבלעת בתה ואין לה נוכחות עצמאית. בהמשך צצים ועלים להם הזעפרן, הציפורן, הקינמון והמוסקט, אבל החלק האהוב עליי מתרחש רק כעבור כמה שעות, כשמגיעה שעתו הנינוחה של ההל. אני כל כך אוהבת הל! גם עציות חמימה ואיזו מתקתקות (אולי של השוקולד) נמצאים להם ברקע, אך עם זאת הכל נותר נקי, מאוזן, מעודן, קליל ורגוע.<br />
הקלילות והשקיפות של אומניה יהוו חיסרון בשביל אלו המחפשים בשמים עם נוכחות וסיאז'. באומניה אין כמעט סיאז', והתחושה שלו היא לא "מבושמת". זה עד כדי כך בולט, שישנם לא מעט אנשים שכמעט לא מצליחים להריח את הבושם, כך שאם אתם מחפשים בושם עם נוכחות, אומניה הוא כנראה לא הבושם בשבילכם. אומניה הוא לא בושם נשי במיחד, ואף על פי שבמקור הוא יועד לנשים, אני חושבת שגברים יכולים ללבוש אותו בקלות. אני מוצאת שאומניה הוא בושם על-עונתי ומתאים לכל עונות השנה. הוא קליל מספיק כדי להיות בושם קיץ וחמים מספיק בשביל להיות בושם חורף, אבל הוא הכי נפלא בסתיו, כשעוד לא קר ממש אבל השמים מתחילים להתקדר והימים מקדימים להחשיך. <br />
את אומניה רכשתי יחד עם תחליב גוף תואם, ואני משתמשת בהם יחד. אני מאוד ממליצה על קרם הגוף להארכת משך שהותו של הבושם על הגוף (עם הקרם הוא נשאר יום שלם), וגם לחיזוק הריח, לאלו מביניכם שזקוקים לתחושה מבושמת יותר (אם כי קחו בחשבון שגם עם קרם הגוף התחושה עדיין קלילה מאוד וכמעט שקופה). הבקבוק שרכשתי רק בשנה שעברה כבר עומד להיגמר - דבר מפתיע בהתחשב בעובדה שזה בקבוק לא קטן (65 מ"ל), שיושב בארון לצד עשרות בשמים מתחרים. <br />
אני חושבת שכיום הדרך היחידה להשיג את אומניה בארץ היא בחנויות מקוונות. בכלפרפיום ניתן להשיג בקבוק של 65 מ"ל ב- 189 ש"ח, ובקבוק של 25 מ"ל ב- 69 ש"ח. בשל המחיר הנוח אני ממליצה בחום על הבקבוק הקטן, גם אם אין לכם דרך להריח אותו מראש וזו תהיה קניה עיוורת. <br />
<br />
</div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com10tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-59073421796517298632010-09-18T08:06:00.000-07:002011-08-17T03:52:42.250-07:00Balenciaga Cristobal EDT - ביקורת בושם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEggMMC7fU0x567ysdoLzaMDVe_K2VMAuBqZcppMJeoGKqDlUh4lM_ZryTTkjW_vmQ0eZjgu1pyOQzciA4bmwj4r9b0UXSz0d23Dv1oB8n8AMZ8vvMC_iVgG249UC9sHPbNIBNgj904c1HQZ/s1600/cristobal-eau-toilette-spray-03519077206.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEggMMC7fU0x567ysdoLzaMDVe_K2VMAuBqZcppMJeoGKqDlUh4lM_ZryTTkjW_vmQ0eZjgu1pyOQzciA4bmwj4r9b0UXSz0d23Dv1oB8n8AMZ8vvMC_iVgG249UC9sHPbNIBNgj904c1HQZ/s320/cristobal-eau-toilette-spray-03519077206.jpg" /></a></div>הימים המתקררים והמתקצרים שולחים אותי לחפש בארון הבשמים נחמות מתוקות. קריסטובל של בלנסיאגה הוא בהחלט נחמה ונילית מתוקה, מהסוג שיגרום לכם לחשוב על קינוחים קרמיים מתקתקים ועשירים בעלי מרקם נימוח. קריסטובל יצא בשלהי הניינטיז (1998), וכיום, למעלה מעשור קדימה במכונת הזמן, הוא מוכיח שקלאסיקה במיטבה לא מזדקנת כל כך מהר. בניגוד לכל כך הרבה בשמים שנחשבים לקלאסיקות אך הזמן נתן בהם את אותותיו והזקנה פשטה בהם ללא רחם, קריסטובל - גם אם איננו עול ימים - שומר על רעננות מפתיעה ורוח נעורים. אבל לפני שתהיה פה אי הבנה - לא מדובר בבושם "מרענן" או "צעיר" בשום מובן שאנו מכירים כיום.<br />
קריסטובל הוא בושם שוניל הוא גולת הכותרת שלו, וכל מה שמסביב נועד לשרת, לפאר, להאדיר ולהלל את התמה המרכזית. ישנם (ותמיד היו) לא מעט וריאציות על וניל בשוק הבשמים, אבל למצוא בושם וניל שהוא גם בושם מוצלח מאוד זה דבר לא קל בכלל. בשמי וניל רבים כושלים בכל כך הרבה קריטריונים, והקלות הבלתי נסבלת שבה הם הופכים לעיסה דביקה ומתוקה על העור, לא מותירה בי חיבה רבה אליהם. לכאורה, מה יש לצפות מבושם וניל? לא הרבה. עליו להיות מתוק, נעים ומנחם. אבל כמה בשמי וניל אתם מכירים שהם אכן כאלה? רוב בשמי הוניל הם אמנם מתוקים, אבל רחוקים מלהיות נעימים, ונוכחותם עשויה להיות מציקה עד מאוד. קריסטובל שונה. הוא באמת נעים, וסוד הקסם שלו הוא איזון שבא לידי ביטוי בכך שמרכיביו משתלבים זה בזה בהרמוניה, וממתנים את הוניל בלי לפגוע לרגע בדומיננטיות שלו. תאנה ירוקה וברגמוט בתווים ההתחליים נותנים מרירות ושמץ חמצמצות כמעט מרעננת. עם התנדפותם פרחוניות עדינה מאוד נכנסת לתמונה. התווים הפרחוניים הרשמיים הם פרזיה כחולה ויסמין, אך אלה מעורבבים כל כך טוב, שאלמלא הייתי יודעת לעולם לא הייתי מנחשת שהם נמצאים שם. בהמשך סנדלווד ופטשולי מתווספים לתערובת המתוקה ומעניקים לה חמימות עצית/אגוזית קלה, שהיא לפרקים כמעט שוקולדית.<br />
קריסטובל הוא לא בושם מהפכני או כזה שמנסה להיות מיוחד. הוא בושם נשי ויפה שעשוי בטעם, אשר כל מטרתו לגרום ללובשת אותו להריח טוב, מבלי לנסות לספק ערך מוסף או אקסטרה עניין. מתוק אך עם זאת אלגנטי, הוא יתאים את עצמו לעולם ערכים בורגני של בגדים יפים ותיקים יפים עם נגיעות של היי קלאס.<br />
קריסטובל - כמו בשמים מתוקים רבים אחרים - הוא בהחלט לא בושם יומיומי בשבילי, ואני צריכה להיות במצב רוח מאוד מיוחד בשביל ללבוש אותו, אך עם זאת - כשמגיע מצב הרוח המיוחד אין מושלם ממנו. הוא עננת מתיקות חמימה ומתוקה שנשארת על הגוף שעות רבות ואפילו יום שלם. קריסטובל הוא בשום פנים ואופן לא בושם קולני או צורמני, אבל יש בו כבדות מסויימת שכדאי לקחת בחשבון כמו גם פוטנציאל לסיאז' (שובל ריח) מרשים אם משתמשים בו שלא במתינות. אי לכך הייתי ממליצה להשתמש בו במשורה ולא בעונות החמות והדביקות, ולשמור אותו לימים הקרירים יותר של הסתיו או החורף. קריסטובל יצא גם בצורת תחליב גוף מוצלח, ולמי שרוצה להאריך את זמן האיכות שלה עם הבושם מומלץ להשתמש בשניהם (שוב - במתינות בבקשה!). למי שמוצאת את הבושם חזק מדי או מתוק, קרם הגוף הוא אופציה אלטרנטיבית קלילה בהרבה אם משתמשים בו לבדו. <br />
קריסטובל הוא בושם שהפך להיות נדיר בחלקים מסוימים בעולם, וכבר יצא לי לראות אותו נסחר באיביי במחירים מופרזים. לא הצלחתי להשיג מידע מהימן על כך, אבל יש סיכוי טוב שהבושם יצא מייצור, ועומד להיעלם בקרוב ללא שוב. למיטב ידיעתי "אפריל" היא הרשת היחידה שמחזיקה את בשמי בלנסיאגה (אם כי הוא נמכר גם בחנויות פרפומריה מקוונות ולא מקוונות שהן אינן רשתות), ואפילו במחירים טובים. עכשיו, בתקופת החגים, שווה לקפוץ לשם כדי לבדוק עם מבצעי החג חלים עליו, ולהתהדר בבקבוק של הקלאסיקה החביבה הזאת. אם אתם, כמוני, לא טיפוסים של וניל אך מעריכים בשמים קלאסיים שעשויים היטב, בחרו בבקבוק הקטן של 30 מ"ל. </div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-35458465329994937612010-09-15T11:59:00.000-07:002011-07-31T23:43:17.369-07:00Juliette Has a Gun Midnight Oud - ביקורת בושם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
<div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhhbt3uur_zCoHIt9uwKl076x49F0KU-W863lU0mtxLItIX_kOSdwS2i5FVtRey2kvHknPxxJ0GcBO02lDnNzijv9Ze7C0xzGZYJHNLt7n2BWVnvAulHIhfsIK7NxzjVwrgeY52zQnZQqce/s1600/JHAG+Midnight+Oud.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEhhbt3uur_zCoHIt9uwKl076x49F0KU-W863lU0mtxLItIX_kOSdwS2i5FVtRey2kvHknPxxJ0GcBO02lDnNzijv9Ze7C0xzGZYJHNLt7n2BWVnvAulHIhfsIK7NxzjVwrgeY52zQnZQqce/s320/JHAG+Midnight+Oud.jpg" /></a></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">תקופות החגים הן זמן מצוין להתחדש בבושם חדש, או כך לפחות מנסים לגרום לנו לחשוב. בתור צרכנית כבדה יחסית של בשמים, אני לא ממש זקוקה לחג או למאורע מיוחד כדי להתחדש בבושם, ומבחינתי כל יום הוא יום טוב לכך. מה שכן, תקופות החגים הן זמן מצוין לנצל את הנחות החג החלות על בשמים רבים ברשתות השונות, שלפעמים מגיעות לעשרות אחוזים. לא כל בושם שמחירו יורד בעשרות אחוזים הוא מציאה משתלמת (ישנם בשמים המתומחרים בארץ באופן מופקע ומופרך עד כדי כך שגם בהנחה עדיין יהיה משתלם יותר להזמינם מאיביי), אבל יש בהחלט בשמים שההנחה הופכת אותם למשתלמים במיוחד לקניה. כאלה הם למשל הבשמים של מותג הנישה </span><span dir="LTR">Juliete Has a Gun </span><span lang="HE"> שנמכרים במשביר לצרכן. כיאה לבשמי נישה מחירם המקורי גבוה למדי (670-760 ש"ח לבקבוק של 100 מ"ל), אבל בתקופת החגים אפשר להשיג בקבוק של 100 מ"ל במחיר הנמוך מ 300 ש"ח. מדובר במחיר מצוין שאין לו אח ורע בעולם כולו, ואין כמעט סיכוי למצוא את בשמי המותג בפחות מ $120 לפני משלוח (אם בכלל מוצאים אותם. זכרו שנישה זה לא רק יקר אלא גם קשה להשגה). </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">למעשה לא התכוונתי לקנות שום דבר באופן מתוכנן השנה, אבל אתמול הזדמן לי להגיע למשביר לצרכן בדיזנגוף סנטר, ושיטוט אקראי באגף הבשמים העלה את </span><span dir="LTR">Midnight Oud</span><span lang="HE"> לנגד עיני. מדובר בבושם שאני מחפשת כבר שנה (הוא יצא ב- 2009), ושואלת עליו בכל הזדמנות כשאני מגיעה למשביר. כבר מזמן אמרתי נואש והפסקתי בחיפושים, ועל כן רבה היתה הפתעתי אתמול לנוכח המפגש הלא צפוי עם MIdnight Oud, שנחטף בו ברגע. </span><span lang="HE"></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">את הבושם עצמו חיבבתי למן השפריץ הראשון, שהריח לי כמו... טרפנטין! כמה לא ידידותי מצד בושם להיפתח כך אל קונה פוטנציאלי שאמור להאמין שהבושם שהוא קונה יגרום לו להריח טוב! אבל בושם נישה ראוי לשמו לא באמת מעוניין להתחנף אל אף אחד, ויעדיף להישאר על המדף ובלבד שהקונה יעמוד בקריטריונים שלו, ולא להיפך. אותי התוקפנות ההתחלתית רק שעשעה וגרמה לי לרצות להישאר ולראות איך כל זה מתפתח; אבל התפתחות רבה לא נרשמה כל כך מהר. אי לכך ניסיתי להבין מה בדיוק אני מריחה, ועולם אסוציאציות רחב אך בלתי קוהרנטי בעליל - המורכב מאלמנטים שונים ומשונים כמו זיהום אויר, גומי שרוף, עור לא מעובד, חומרי ניקוי, קטורת, ואפילו קוקה קולה - נפרש לפני. עוד הוא שרף המופק מעץ שנקרא </span><span dir="LTR">agarwood</span><span lang="HE"> (בעברית עץ אגר? אין לי מושג), ניחוחו החזק הוא מר, מתוק, עצי ושרוף בו זמנית, והוא שימש כרכיב פופולארי בבישום ערבי עתיק. בשנים האחרונות הוא זכה לעדנה ולפופולאריות מחודשים בקרב מותגי הנישה, שהוסיפוהו לבשמים רבים. הטרנד הזה הוא אפוא הקרקע שעליה צמח </span><span dir="LTR">Midnight Oud</span><span lang="HE"> שלפנינו, שהלך עד הסוף עם מוטיב העוד, ובהחלט לא לקח אותו למקומות מעודנים, כפי שהוא יכול היה לעשות. וכאילו לא די בחריפות הטרפנטינית של הרכיב האקזוטי הזה, אל החוויה המרירה הזאת מתווסף זעפרן, שנוכחותו מעלה זכרון ריחני של חנות תבלינים בשוק, שרק מתגבר לנוכח הגרניום שמצטרף מיד לאחר מכן. אבל לאחר השלב הזה הדומיננטיות החריפה והמוזרה של הפתיחה מתמתנת, ואפשר להבחין בתווים באופן נפרד. זה גם פחות או יותר השלב שבו ניתן להבחין במאסק (ולא מדובר במאסק נקי בסגנון בודי שופ. דמיינו את המאסק המצרי של </span><span dir="LTR">For Her </span><span lang="HE"> לנרסיסו רודריגז, והוסיפו לו עוד קצת חייתיות) שהוא כנראה האחראי לתחושה הגולמית של "עור לא מעובד" שהיה נדמה לי שהרחתי. לאחר שעה אגרסיבית במיוחד של תווים המתחרים ביניהם מי יהיה פחות נחמד, העסק מתחיל להרגע, כאילו הצדדים מבקשים לשבת ולפוש מעט מההתגוששות המפרכת. אפילו מתקתקות מפויסת וחמימה של ורד ואמבר מתחילה להשתלט על העניינים, ולמרות העציות החרוכה שעדיין נמצאת שם, השטח מתחיל להתנקות. מכאן ואילך </span><span dir="LTR">Midnight Oud</span><span lang="HE"> כבר לא עצבני ומטונף כשהיה, וככל שעובר הזמן הוא נעשה נקי הרבה יותר, ומאבד לחלוטין את ניצוץ הטירוף של הפתיחה. העציות הולכת ומתמזגת עם השילוב המנחם, הפודרתי מעט, של ורד, אמבר ופטשולי, וכאן כבר מדובר בסיפור שכבר מוכר לנו מבשמים אחרים של </span><span dir="LTR">JHAG</span><span lang="HE"> כמו </span><span dir="LTR">Lady Vengeance</span><span lang="HE"> (יש <a href="http://www.blogger.com/goog_465164168">ביקורת</a> שלי עליו בבושמולוגית), אבל גם את</span><span dir="LTR">Citizen Queen </span><span lang="HE"> ו </span><span dir="LTR">Calamity J</span><span lang="HE"> הוא מזכיר מאוד. אני מוצאת את אקורד הסיום (שאגב, נמשך הרבה מאוד זמן – התבשמתי ב </span><span dir="LTR">Midnight Oud</span><span lang="HE"> בקלילות רבה בערב כמה שעות לפני השינה, ולמחרת בבוקר עוד יכולתי להריח אותו) קצת מאכזב, אבל הפתיחה המרשימה בהחלט מפצה על כך, והופכת את </span><span dir="LTR">Midnight Oud</span><span lang="HE"> לרכש ראוי אחרי הכל. </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE">התווים הרשמיים של Midnight Oud הם ברגמוט, עוד, אמבר, מאסק, זעפרן, ורד מרוקאי, גרניום ופטשולי. הבושם מוגדר כיוניסקס ומכוון לשני המינים. </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br />
</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br />
</div></div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com19tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-34922847803110704952010-09-09T02:51:00.000-07:002011-07-31T23:43:42.816-07:00ביקורת בושם: Hermes Vanille Galante<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj3o6SZ3qQLOxcRxp-JN95_p1a50oTltsS0I7AGmjvKQOFWIWhJ3Hp4kla3bvzWvjVxLqUQgKte8YMyp2l9yypKt7Lgy-alWOgCKjrI2y9sNYH0KJC_BRVarSyEXodk0vogD4OWHVKuvPQr/s1600/hermes+vanille+galante.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" src="https://blogger.googleusercontent.com/img/b/R29vZ2xl/AVvXsEj3o6SZ3qQLOxcRxp-JN95_p1a50oTltsS0I7AGmjvKQOFWIWhJ3Hp4kla3bvzWvjVxLqUQgKte8YMyp2l9yypKt7Lgy-alWOgCKjrI2y9sNYH0KJC_BRVarSyEXodk0vogD4OWHVKuvPQr/s320/hermes+vanille+galante.jpg" /></a></div><br />
Vanille Galante יצא ב 2009 כאחד מבשמי Hermessence, קולקציית הנישה האקסקלוסיבית של הרמס, אשר יוסדה ב- 2004 על ידי הפרפומר ז'אן קלוד אלנה (Jean-Claude Ellena), שבחזונו האמנותי קיווה ליצור לא סתם בשמים אלא "פואמות של חוש הריח". אף על פי שאני מכירה רבות מיצירותיו של אלנה,המכהן כאף של בית הרמס מזה שנים, את בשמי הרמסנס לא יצא לי להריח לפני Vanille Galante - בעיקר מפני שהם נמכרים בתפוצה מוגבלת מאוד וכמעט אך ורק בבוטיקים של הרמס במעט מאוד מקומות בעולם. <br />
כפרפומיסטה שרחוקה מלהיות פריקית של וניל מחד אך מעריצה גדולה של הגאון אלנה מאידך, הסתקרנתי מאוד למשמע "וניל" בשם הבושם, וסקרנותי גברה עוד יותר כאשר קראתי לאחר מכן שאלנה העיד על עצמו שהוא איננו חובב וניל ו"ריחות מתוקים באופן כללי". לא שהופתעתי מהטענה כשלעצמה, שהרי אלנה ידוע בבשמיו המודרניסטים, האוונגרדיסטים, בעלי האיכות ה"שקופה", המעודנת לעילא, והרחוקה כל כך מהקונוטציות הסטנדרטיות (שלא לומר - וולגריות) שהייתם מלבישים על "וניל", אבל עצם הבחירה שלו בבושם שוניל הוא התימה המרכזית שלו עוררה אצלי שאלות ותהיות. עם זאת, למרות השאלות לא הייתי צריכה בשלב ההוא להריח את הבושם כדי לדעת שלא בוניל סטנדרטי עסקינן. זאת מהסיבה הפשוטה ש "Vanille Galante" היה שיחת היום בכל בלוגי ופורומי הבשמים באותה תקופה, ובין יתר הסיסמאות שהופרחו שם כדי לתאר את ייחודו ושונותו של הנ"ל התבלטה הסיסמא - "בושם וניל לא לחובבי וניל", או "בושם וניל לשונאי וניל", בגרסתה הפחות מעודנת. <br />
מצוידת בידע הזה ובהיכרות מוקדמת עם אלנה, מיהרתי לרכוש ב $70 דולר בקבוקון קטן של 15 מ"ל (כן! אלה מחירי בשמי הרמסנס) של Vanille Galante באיביי, והימים שעברו עלי בהמתנה לפלא היו מהדרוכים שידעתי בחיי. כשהוא הגיע לבסוף, מה שהפתיע אותי באמת היתה העובדה שהופתעתי! Vanille Galante לא היה דומה אפילו במעט לדימוי הריחני שעלה ברוחי. ציפיתי לבושם שהוניל בו "שקוף" וכמעט לא מורגש, ושה"green notes" שהובטחו ברשימת התווים הרשמית, יבלטו בו. ומה שקיבלתי היה בהחלט משהו שיכולתי לזהות בנקל עם וניל. אך גרוע מכך - היתה בו איזו דומיננטיות פרחונית פירותית שהפריעה לי, שאפילו הזכירה לי במשהו את תווי הפתיחה של הבושם Gold של דונה קארן, שמעולם לא באמת אהבתי, והוא לא הריח לי ירוק או עשבי כמו שחשבתי. אף על פי שלמרות כל אלה עדיין ניכר היה בודאות ש Vanille Galante אינננו בושם וניל סטנדרטי, ובטח שלא מריח כמו בשמי וניל אחרים (הוא קליל ואוורירי בהרבה), לא יכולתי שלא לחוש מאוכזבת. הבנתי שקיבלתי בושם וניל שונה, אבל לא שונה במובן שקיויתי. הנחתי אותו בארון הבשמים שלי לצד בשמים אחרים שאני מגיעה אליהם לעתים רחוקות בלבד, והתנחמתי לפחות בכך שמדובר ב 15 מ"ל ולא בקבוק גדול יותר...<br />
אבל מצאתי את עצמי חוזרת אליו מדי פעם. לא כי קיוויתי למצוא בעצמי אהבה אליו או למצוא בו דברים שיחבבו את עצמם עלי עם הזמן, אלא מהסיבה הפשוטה והפרוזאית שאני חוזרת אל כל הבשמים שנמצאים בארוני בזמן זה או אחר. נוסיף לכך את העובדה שלמרות שהייתי מאוכזבת לא הרגשתי בשום שלב שמדובר בבושם רע, וכן את העובדה שהבושם, בהיותו קליל ומעודן, הוא לביש לחלוטין, ונקבל בושם שחוזרים אליו. משוואה פשוטה.<br />
הסיפור היה יכול בשקט להסתיים כאן. סיפורים דומים עם בשמים קורים לי כל הזמן - אני רוכשת בושם, מגלה שהוא טוב אבל לא גאוני, הוא שוכב בארון עד שאחת לאיזה זמן אני מגיעה אליו, לאחר מכן הוא שוב חוזר לשכב בארון וחוזר חלילה... <br />
אבל כאן דווקא קרה דבר. ההערכה שלי אל Vanille Galante הלכה וגדלה בכל פעם שלבשתי אותו. לא באופן דרסטי אמנם, אבל בכל זאת גדלה. היופי שלו מתגלה עם הזמן, ואם מחכים בסבלנות את רבע השעה הראשונה שלאחר ההתזה, הפירות נרגעים. נותנים לעוד רבע שעה לחלוף וגם הפרחים נרגעים. כל אלה לא נעלמים לגמרי אמנם אבל הופכים להרבה פחות דומיננטיים, ולצדם מתגלים תווים ירוקים ועציים, והכל יחד משתלב לכדי שלמות הרמונית ומעודנת על העור. המתיקות שם, אבל היא רכה ושקופה, ובניגוד לבשמי וניל אחרים היא לא חמה בכלל - היא קרירה ומימית. לאחר שעות ארוכות כל מה שנשאר על העור הוא שרידים של וניל וצל קלוש של סנדלווד, עם איכות מעושנת מעט, אבל ממש מעט.<br />
Vanille Galante בכל זאת הפתיע אותי לטובה. אבל שוב, גם ההפתעה הזאת הפתיעה אותי - הרי הייתי צריכה לדעת מראש שאלנה הוא לא איש של מחוות גדולות והפתעות גרנדיוזיות. אלנה, ממש כמו אלוהים, נמצא בפרטים הקטנים, והחתימה האישית שלו, הכל כך ייחודית לו, נמצאת בהם. המינימליזם שלו, שהופך את בשמיו לכל כך שונים מבשמים אחרים, אף פעם לא יוצא בהצהרות גלויות. הוא מדבר באנדרסטייטמנט ורק כך צריך לגשת אליו.<br />
Vanille Galante הוא יצירה סופר אלגנטית ושיקית, והוא מרגיש יקר במובן הכי לא נובורישי שיש. יש בו טונות של איפוק ואין בו טיפת קולניות. הוא לא בושם שאני יכולה ללבוש יום אחרי יום. לא כי הוא לא לביש,כאמור, אלא משום שכדי להעריך אותו כפי שמגיע לו, צריך תשומת לב מיוחדת ומצב רוח מיוחד, ובעיקר המון קשב. אף על פי שהקלילות שלו הופכת אותו לעל-עונתי, אני חושבת שהתקופה שהכי מתאימה לו היא שלהי הקיץ ותחילת הסתיו - בדיוק התקופה הנוכחית. <br />
אם אתם ברי מזל תוכלו להשיג, כמוני, בקבוק קטנטן של 15 מ"ל באיביי. זה באמת עניין של מזל, כי רוב הזמן Vanille Galante לא מוצע למכירה אונליין (במקומות ששולחים לארץ). אבל אם אתם נוסעים בקרוב לאירופה או לארה"ב רשמו לעצמכם לבדוק אותו באחד מבוטיקי הרמס שם. <br />
<br />
</div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-2875362883811784882.post-67249677838073933232010-09-08T15:06:00.000-07:002010-09-08T15:42:09.061-07:00הקדמה ארכנית מעט עלי ועל הבלוג<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br />
אני מניחה שאפשר לכנות אותי אספנית בשמים, אבל אני מעדיפה את הכינוי - אספנית חוויות ריחניות. בשמים הם הרבה יותר מאשר נוזל בבקבוק מבחינתי, מפני שאני חווה באמצעותם זכרונות, רגשות ותחושות. בשמים מסוימים מספרים לי סיפור, אחרים שרים לי שיר, אחדים מציפים אותי בנוסטלגיה בעוד שאחרים מותירים אותי שוות נפש לחלוטין. בשמים הם כמו אנשים - יש ביניהם קלי דעת, יש ביניהם נמרצים, יש חמורי סבר ויש בעלי חוש הומור. עם השנים צברתי לא מעט בשמים, והארון שלי עומד להתפקע. אני כבר מזמן לא מסתפקת בבשמי מיינסטרים שנמכרים ברשתות כאן בארץ, והחיפוש שלי אחר בשמים הוא תמיד חיפוש של המיוחד, הלא שגרתי והיוצא דופן. ככזה הוא תמיד מסע עם מכשולים ומהמורות, כי הנדיר והגדול מהחיים הוא בהכרח גם קשה להשגה. אבל ממכשולים לומדים, ואכן הגעתי למצב שאני יכולה בהחלט לומר על עצמי שאני יודעת דבר או שניים על בשמים. אבל לא להפיץ ידע זה אני חפצה. מטרתי הרבה יותר יומרנית מכך: ברצוני לתפוס חוויה ריחנית ולתרגם אותה למילים. הבלוג הזה ישמש כפלטפורמה נסיונית לשם כך. <br />
<br />
כדי שיהיה לכם מושג עם מי יש לכם עסק - הנה עשרים ושלושה פרטי טריוויה אודותיי:<br />
<br />
1. אני כבר שנים לא קונה בושם כדי "להריח טוב", ולכן לא בהכרח מחפשת את היפה או הנעים.<br />
<br />
2. נקיון כשלעצמו הוא כמעט אף פעם איננו תכונה שאני מחפשת בבשמים שלי. אין לי שום עניין בבושם עם "ריח נקי", אם מעבר לריח הנקי אין שום ערך מוסף.<br />
<br />
3. העיסוק שלי בבשמים לא ממש קשור בטיפוח. למעשה הוא גובל בגיקיות. <br />
<br />
4. אני אוהבת ולובשת בשמי נשים, גברים ויוניסקס<br />
<br />
5. אני אוהבת מאוד ריחות של עשבים ירוקים, עצים, טחב, אינסנס, סיגריות וכל מה שמעושן, קפה, תה, שקדים, חציר, איריס, הדרים, עור, זמש, אניס, ליקוריש, וטיבר, גומי, הל, כוסברה, ג'ינג'ר, מנטה, תאנה.<br />
<br />
6. אני לומדת לאהוב ולהעריך ורד לאחר ששנים לא יכולתי לסבול את הפרח הזה בבישום.<br />
<br />
7. אני חצויה לגבי יסמין, דבש, וניל, פטשולי ואמבר. בבשמים מסוימים אני עשויה לשנוא אותם ובאחרים לאהוב אותם מאוד.<br />
<br />
8. באופן כמעט גורף אפשר לומר שאני לא מחבבת בשמים פירותיים או פרחונים פירותיים. אני לא אוהבת בשמים שמריחים כמו סוכריות, לא בשמים "ספורטיביים", אבל פה ושם יש יוצאים מן הכלל שאני כן אוהבת. <br />
<br />
9. מאסק אני אוהבת אם הוא חייתי ואגרסיבי ולא כשהוא מעודן ומבוית.<br />
<br />
10. אני אקנה בושם פרחוני כבד אם אני אחשוב שהוא נפלא, אבל לרוב לא אלבש אותו.<br />
<br />
11. יש לי הרבה מאוד בשמים שאני אף פעם לא לובשת כי אני אוהבת להריח אותם מדי פעם מהבקבוק, אבל לא להסתובב איתם.<br />
<br />
12. יש לי בשמים שאני מעזה ללבוש רק כשאני לבד בבית.<br />
<br />
13. אני מאוד עונתית בכל מה שקשור לבשמים. יש לי קולקציות קיץ, חורף סתיו ואביב, ואני באמת מאמינה שבשמים מסוימים - ממש כמו בגדים - מתאימים לעונות מסוימות יותר מלאחרות. עם זאת, העונתיות הזאת היא לא הקפדה לשמה, ואני חורגת ממנה לא אחת אם רק מתחשק לי.<br />
<br />
14. אני לא מפחדת מבשמים המיועדים לאוכלוסיה בוגרת או מבשמים המזוהים עם "דודות" ו"סבתות".<br />
<br />
15. לעומת זאת, יש לי נטיה אינסטינקטיבית להתרחק ולהירתע מבשמים המיועדים לקהל צעיר מאוד. <br />
<br />
16. מאוד קשה לי עם רוב הריחות של הסבונים היום, ומאוד קשה לי להסתבן עם סבון שלא מריח לי טוב. עד היום לא מצאתי את הסבון האידיאלי, אך מצאתי איזשהו רע במיעוטו שהצלחתי להתרגל אליו. החיפושים שלי לא נגמרו. <br />
<br />
17. הסבונים שאני ממש אוהבת הם כאלה שצריך לקחת משכנתא בשבילם.<br />
<br />
18. אני אוהבת מוצרי גוף משלימים, ואם אני מוצאת כאלה שמוצאים חן בעיני אני קונה אותם.<br />
<br />
19. אני בדרך כלל לא מתעניינת בנרות ריחניים או מוצרי אמבט.<br />
<br />
20. כבר מזמן רציתי לפתוח בלוג על בשמים ולקרוא לו "מה בבקבוק?". עם זאת, תמיד חשבתי שלתחזק בלוג שכזה זו עבודה קשה ותובענית, ולכן הרעיון נדחה ונדחה.<br />
<br />
21;. כפיצוי פתחתי את הבלוג "מה בבקבוק?" על תחביב מס' 2 שלי - לקים, שהוא גם תחביב הרבה יותר קטן וחדש שלי. <br />
<br />
22. למרות ש"מה בבקבוק?" נפתח כפיצוי הוא מסב לי קורת רוח רבה, ואני נהנית ממנו כמו שמעולם לא חשבתי שאפשר להנות מבלוג. אני מאחלת לעצמי להנות מ"מה בבקבוק? - הבושם" באותה המידה לפחות.<br />
<br />
23. "מה בבקבוק" נפתח בסילבסטר, הלוא הוא ערב השנה האזרחית החדשה, ו"מה בבקבוק? - הבושם" נפתח בערב השנה העברית החדשה. לא התכוונתי שכך יצא, אבל פתאום, תוך כדי כתיבה נעשיתי מודעת לעניין. אני לא מייחסת לכך משמעות, אבל כן מוצאת שזה משעשע מעט. <br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
<br />
</div>VanityGirlhttp://www.blogger.com/profile/09700275105026051778noreply@blogger.com5