יום רביעי, 22 בדצמבר 2010

Dioressence / Christian Dior EDT - ביקורת בושם

פרפומיסטים ישראלים - בהנחה המוטלת בספק שאמנם יש כאלה - עומדים בפני מצב מתסכל:  נישה כמעט שאין בארץ, בשמים אקסקלוסיביים של מותגי הבישום הגדולים (שאנל, גרלן) לא מביאים לארץ, מותגי מיינסטרים משובחים שניתן לקנות בכל דראגסטור בארה"ב ובאירופה (הרמס) ברובם גם לא מיובאים לכאן. חובב הבשמים יכול להתלבט בין סופרפארם, ניו פארם, המשביר ו...זהו בעצם.  כמובן שפה ושם אפשר להשיג בחנויות אונליין בשמים שלא ניתן להשיג ברשתות, אבל החסרון הגדול של אלה הוא חוסר היכולת להתנסות בבשמים קודם. עבור מי שגר בירושלים לא תעזור החנות הפיזית של כלפרפיום ברעננה שבה אפשר להתנסות בטסטרים של הבשמים (ואפילו שם לא לכל בושם יש טסטר). רוב  הסיכויים הם שמי שרוצה להתנסות בבישום "אחר" יעשה זאת באמצעות קניה עיוורת - הזמנת אונליין של בושם שהוא מעולם לא הריח קודם, עם הסיכון הנלווה לכך שהבושם לא יתאים, לא יתחבב וכיו"ב.
הלוואי שהיתה דרך קלה לעקוף את המכשולים הנ"ל באמצעות עצה או כמה עצות מועילות ממי שכבר יודע דבר או שניים על השגת בשמים קשים להשגה, אבל האמת המצערת היא שאין דרך כזו. מה שכן - יש אולי דרך להפיק את המיטב ממה שכבר קיים בארץ. ולא - אני לא מדברת על לחפש את היופי הנחבא בבושם החדש של פריס הילטון או של בריטני ספירס. סביר להניח שגם התנסות בכל בושם חדש של לנוון, דופון  ופאקו רבאן לא תוליד תגליות מרעישות. אני מדברת על לחזור לקלאסיקה. בשמי גרלן, דיור ושאנל (ועוד אי אלו אחרים) הקלאסיים עדיין ניתנים להשגה במחוזותינו, וגם אם אני לא יכולה להבטיח לכם שתאהבו את מה שאתם מריחים, אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שנכונה לכם חוויה מעניינת, מרתקת, מעשירה ומלמדת, וזאת - מהסיבה הפשוטה שפעם היו עושים בשמים אחרת. 
ועכשיו - אחרי ההבטחה, יש גם הסתייגות: זה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע. שאנל 5 של היום הוא לא שאנל 5 שמרילין מונרו השתמשה בו. שינויים (אכזריים לפעמים) בפורמולות לא פסחו אפילו על הקלאסיקות הגדולות ביותר... ולמרות זאת - לכו על זה. הבשמים הקלאסיים פשוט לא מריחים כמו ההשקות העלובות בנות זמננו, והם שולחים אותנו למחוזות עבר גם אם אין הם משחזרים את ניחוחותיו באופן המושלם והמדויק ביותר. 


Dioressence מבית כריסטיאן דיור הוא בושם שעד לא מזמן היה קשה מאוד להשיג בארץ. לפני כשנה הוא החלך להימכר בפארמים ובמשביר לצד קלאסיקות נוספות מבית דיור כגון דיוריסימו ודיורלה.  דיוראסנס תמיד סיקרן אותי כי מהביקורות שקראתי על גרסת הוינטג' נראה היה שמדובר ביצירת מופת הגובלת בביזאר. מבקר הבשמים לוקה טורין כתב עליו בהזדמנות מסוימת את הדברים הבאים: 

The last time the word barbare was used in earnest in perfumery was in the slogan of Dioressence, and that was the genuine article with a weird, scary, overripe, almost garbage-like note.

אתם יכולים להיות בטוחים שכשמבטיחים לי תו בושם "כמעט זבלי" קונים אותי כמעט באופן אוטומטי. לא שאני כל כך נהנית מריח זבל ביומיום, אבל המחשבה על שילוב תווים מטונפים בקומפוזיציה שלמה של בושם, בהחלט מעוררת אצלי לא מעט סקרנות ועניין. 
שום דבר שמזכיר זבל, טינופת או "ברבריות" לא היה בדיוראסנס שאספתי אני מהסופרפארם, וזאת - כך הבנתי לאחר מכן -  הודות לשינויי פורמולה שהנהיגו בדיור, כנראה מתוך נסיון להתאים את הקלאסיקות האיקוניות לעתותנו הסטריליות והסולדות מריגושים. 
אז טינופת אין הפעם, צר לי. להיפך - יש נקיון רב, אבל המעניין הוא שהנקיון של דיוראסנס הוא לא הנקיון שהייתם מצפים למצוא בבשמים ה"נקיים" של ימינו. חשבו רגע על סבונים של פעם - מהסוג שסבא וסבתא שלכם היו משתמשים בהם - סבונים מוצקים עם מרירות מסוימת של עשבים, ולא סבוני פירות/סוכריות מהסוג שאנו מכירים היום. דיוראסנס נפתח במרירות שכזו, מעט חדה וחריפה. בהמשך עשביות של גרניום לצד פרחוניות מובלעת לא מתקתקה בכלל מתמזגות זו בזו לכדי תערובת משונה במקצת, מעט פודרתית ומעט מתובלת. קינמון זהו התו המתובל המובחן בדיוראסנס, אבל בשונה מבשמים שבהם תווי הקינמון מעניקים להם איכות "אוריינטלית", כאן הנוכחות של הקינמון היא יותר מדיצינית. אני חצויה במקצת לגבי הקינמון פה. מצד אחד הוא מוסיף לבושם אלמנט חמים, אך מצד שני אני מוצאת שיש בו גם משהו שמפריע לי לפעמים. לא מפריע ברמה של לפסול את דיוראסנס כבלתי לביש עבורי, אבל זה אולי יפריע לי ללבוש אותו יום אחר יום.
יש משהו רשמי ואלגנטי מאוד בדיוראסנס, אך לא ממש קשוח. אני מדמיינת ליידי קצת רצינית בחליפות מחויטות לובשת אותו.  דיוראסנס הוא לא בושם סקסי או מפתה, וגם לא נשי באופן מובהק (גברים יכולים ללבוש אותו בשקט) אבל יש בו בהחלט מידה מסוימת של חושניות, וגם מידה מסוימת של אולד פאשן. דיוראסנס יתאים לכל עונה חוץ מלקיץ לטעמי - אם מדברים על קיץ ישראלי. בקיץ אירופאי, אני מניחה, הוא יעבוד לא רע. 
התווים הרשמיים: פקעות ורדיום, סיגליות, גרניום, קינמון ופאטשולי. 

יום רביעי, 8 בדצמבר 2010

Diptyque Philosykos EDT - ביקורת בושם

בשמים כמו פילוסיקוס מבית הנישה Dyptyque מזכירים לי למה אני כל כך אוהבת בשמים: כי עם מינונים נכונים של יצירתיות, מעוף ותעוזה, בשמים יכולים להיות כל דבר, לאו דווקא העתק משמים של רוב מה שאתם מכירים מהמדפים מוארי הפלורוסנט של סופרפארם ומקבילותיו.
אזרוק לכם רמז לאופיו של הבושם ואני מבטיחה לכם שלא תצליחו לנחש מהו באמת: תאנה.
איך הייתם מצפים מבושם תאנה להריח בהינתן שזה הדבר היחידי שאתם יודעים עליו? תנו לי לנחש שהייתם אומרים "פירותי", "מתוק", "קרמי" וכיוצא באלה תיאורים שמתייחסים לפרי הבשל והמתוק שאתם קונים בעונתו...
ובכן, בדיפטיק דווקא חשבו על הפרי הירוק, הבוסרי על קליפתו המרירה. תוסיפו לזה אדמה לחה וטחובה ועלים ירוקים רטובים ותקבלו את פילוסיקוס. מרירות ואדמתיות אלו שתי התכונות הבולטות של פילוסיקוס, אם כי כעבור איזה זמן מרגע ההתזה ניתן להבחין בשמץ של פירותיות. אבל אין זו פירותיות תאנתית במיוחד. לי זה מזכיר (יותר בתחושה מאשר בריח ממש) מלון , אבל מהמלונים האלה שהם לא ממש מתוקים אלא עם מתיקות מדוללת (מהסוג שהייתם קונים, פותחים בבית ומתאכזבים), או אולי אפילו קליפת מלון, שמעט מאוד פרי נותר בחלקה הפנימי.
פילוסיקוס הוא בושם ירוק, כלומר, כזה שהמוטיב העלי/עשבי/קליפתי שלו בא לידי ביטוי למן תחילתו, ולא נעלם גם בסופו. אני מניחה שזה בושם שעשוי להרתיע קהל חובב מיינסטרים וניחוחות חנפניים, אם כי סביר להניח שאם אתם קוראים את הבלוג הזה, אינכם נמנים עם קהל זה, ועל כן אמליץ לכם בחום לנסותו.
פילוסיקוס הוא בושם יוניסקס, ומבלי להיות אף פעם גברי מאוד או נשי מאוד, הוא הולך יופי עם שני המינים, בתנאי שאלה מספיק פתוחים אליו. אני אמנם אומרת שנדרשת פתיחות, אבל אין משמעות הדבר שמדובר בבושם עם נוכחות מציקה או אפילו דומיננטית. להיפך - פילוסיקוס הוא בושם קליל מאין כמוהו, שקוף כמעט, ועם הסיאז' המינימלי עד אפסי שלו הוא תמיד נשאר קרוב לעור. יש לו קלילות ונוכחות שמזכירות קולון, אבל אין לו שמץ של נקיון סבוני או לימוני שמאפיין קולונים, ויש לו הרבה יותר אמירה מהקולון הסטנדרטי. למרות שהוא לא "נקי" במשמעות הרגילה של המילה, יש בו משהו נקי, אבל רק בתנאי שאתם מסוגלים לחיות עם אישזהו אלמנט טחוב בנקיון שלכם.


אם קיבלתם את הרושם שהניחוח הייחודי הוא אתגר במקרה שלפנינו, הרי שהאתגר הרציני יותר הוא בהשגתו של הבושם. כשאר  מוצרי דיפטיק, גם פילוסיקוס נמכר בבוטיקים ספציפיים בעולם. אולי לפעמים אפשר להשיגו באיביי - שווה לבדוק אבל לא הייתי בונה על זה. (אני זוכרת שבעבר נתקלתי במוכר איביי שמכר דוגמית של 2 מ"ל של פילוסיקוס ב- 20 דולר!)
חנות אונליין שמתמחה בנישה וגם שולחת לישראל (לפחות על סמך הידע הלא מעודכן שלי מלפני שנתיים)  היא זו (אתר גרמני עם ממשק גרמני).  שם הוא נמכר באיזור ה- 80 יורו לפני משלוח. פילוסיקוס, כמו גם בשמים אחרים של דיפטיק, מגיעים גם בצורת שלל מוצרים משלימים - סבונים, קרמים, בשמים מוצקים וכיו"ב. מעולם לא היו לי מוצרים משלימים של דיפטיק, אבל ממש לא הייתי מתנגדת לקרם בניחוח פילוסיקוס!


ואיזה בקבוק! כל כך מינימליסטי ושיקי - ממש כמו הנוזל שבתוכו.