יום רביעי, 22 בדצמבר 2010

Dioressence / Christian Dior EDT - ביקורת בושם

פרפומיסטים ישראלים - בהנחה המוטלת בספק שאמנם יש כאלה - עומדים בפני מצב מתסכל:  נישה כמעט שאין בארץ, בשמים אקסקלוסיביים של מותגי הבישום הגדולים (שאנל, גרלן) לא מביאים לארץ, מותגי מיינסטרים משובחים שניתן לקנות בכל דראגסטור בארה"ב ובאירופה (הרמס) ברובם גם לא מיובאים לכאן. חובב הבשמים יכול להתלבט בין סופרפארם, ניו פארם, המשביר ו...זהו בעצם.  כמובן שפה ושם אפשר להשיג בחנויות אונליין בשמים שלא ניתן להשיג ברשתות, אבל החסרון הגדול של אלה הוא חוסר היכולת להתנסות בבשמים קודם. עבור מי שגר בירושלים לא תעזור החנות הפיזית של כלפרפיום ברעננה שבה אפשר להתנסות בטסטרים של הבשמים (ואפילו שם לא לכל בושם יש טסטר). רוב  הסיכויים הם שמי שרוצה להתנסות בבישום "אחר" יעשה זאת באמצעות קניה עיוורת - הזמנת אונליין של בושם שהוא מעולם לא הריח קודם, עם הסיכון הנלווה לכך שהבושם לא יתאים, לא יתחבב וכיו"ב.
הלוואי שהיתה דרך קלה לעקוף את המכשולים הנ"ל באמצעות עצה או כמה עצות מועילות ממי שכבר יודע דבר או שניים על השגת בשמים קשים להשגה, אבל האמת המצערת היא שאין דרך כזו. מה שכן - יש אולי דרך להפיק את המיטב ממה שכבר קיים בארץ. ולא - אני לא מדברת על לחפש את היופי הנחבא בבושם החדש של פריס הילטון או של בריטני ספירס. סביר להניח שגם התנסות בכל בושם חדש של לנוון, דופון  ופאקו רבאן לא תוליד תגליות מרעישות. אני מדברת על לחזור לקלאסיקה. בשמי גרלן, דיור ושאנל (ועוד אי אלו אחרים) הקלאסיים עדיין ניתנים להשגה במחוזותינו, וגם אם אני לא יכולה להבטיח לכם שתאהבו את מה שאתם מריחים, אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שנכונה לכם חוויה מעניינת, מרתקת, מעשירה ומלמדת, וזאת - מהסיבה הפשוטה שפעם היו עושים בשמים אחרת. 
ועכשיו - אחרי ההבטחה, יש גם הסתייגות: זה לא כל כך פשוט כמו שזה נשמע. שאנל 5 של היום הוא לא שאנל 5 שמרילין מונרו השתמשה בו. שינויים (אכזריים לפעמים) בפורמולות לא פסחו אפילו על הקלאסיקות הגדולות ביותר... ולמרות זאת - לכו על זה. הבשמים הקלאסיים פשוט לא מריחים כמו ההשקות העלובות בנות זמננו, והם שולחים אותנו למחוזות עבר גם אם אין הם משחזרים את ניחוחותיו באופן המושלם והמדויק ביותר. 


Dioressence מבית כריסטיאן דיור הוא בושם שעד לא מזמן היה קשה מאוד להשיג בארץ. לפני כשנה הוא החלך להימכר בפארמים ובמשביר לצד קלאסיקות נוספות מבית דיור כגון דיוריסימו ודיורלה.  דיוראסנס תמיד סיקרן אותי כי מהביקורות שקראתי על גרסת הוינטג' נראה היה שמדובר ביצירת מופת הגובלת בביזאר. מבקר הבשמים לוקה טורין כתב עליו בהזדמנות מסוימת את הדברים הבאים: 

The last time the word barbare was used in earnest in perfumery was in the slogan of Dioressence, and that was the genuine article with a weird, scary, overripe, almost garbage-like note.

אתם יכולים להיות בטוחים שכשמבטיחים לי תו בושם "כמעט זבלי" קונים אותי כמעט באופן אוטומטי. לא שאני כל כך נהנית מריח זבל ביומיום, אבל המחשבה על שילוב תווים מטונפים בקומפוזיציה שלמה של בושם, בהחלט מעוררת אצלי לא מעט סקרנות ועניין. 
שום דבר שמזכיר זבל, טינופת או "ברבריות" לא היה בדיוראסנס שאספתי אני מהסופרפארם, וזאת - כך הבנתי לאחר מכן -  הודות לשינויי פורמולה שהנהיגו בדיור, כנראה מתוך נסיון להתאים את הקלאסיקות האיקוניות לעתותנו הסטריליות והסולדות מריגושים. 
אז טינופת אין הפעם, צר לי. להיפך - יש נקיון רב, אבל המעניין הוא שהנקיון של דיוראסנס הוא לא הנקיון שהייתם מצפים למצוא בבשמים ה"נקיים" של ימינו. חשבו רגע על סבונים של פעם - מהסוג שסבא וסבתא שלכם היו משתמשים בהם - סבונים מוצקים עם מרירות מסוימת של עשבים, ולא סבוני פירות/סוכריות מהסוג שאנו מכירים היום. דיוראסנס נפתח במרירות שכזו, מעט חדה וחריפה. בהמשך עשביות של גרניום לצד פרחוניות מובלעת לא מתקתקה בכלל מתמזגות זו בזו לכדי תערובת משונה במקצת, מעט פודרתית ומעט מתובלת. קינמון זהו התו המתובל המובחן בדיוראסנס, אבל בשונה מבשמים שבהם תווי הקינמון מעניקים להם איכות "אוריינטלית", כאן הנוכחות של הקינמון היא יותר מדיצינית. אני חצויה במקצת לגבי הקינמון פה. מצד אחד הוא מוסיף לבושם אלמנט חמים, אך מצד שני אני מוצאת שיש בו גם משהו שמפריע לי לפעמים. לא מפריע ברמה של לפסול את דיוראסנס כבלתי לביש עבורי, אבל זה אולי יפריע לי ללבוש אותו יום אחר יום.
יש משהו רשמי ואלגנטי מאוד בדיוראסנס, אך לא ממש קשוח. אני מדמיינת ליידי קצת רצינית בחליפות מחויטות לובשת אותו.  דיוראסנס הוא לא בושם סקסי או מפתה, וגם לא נשי באופן מובהק (גברים יכולים ללבוש אותו בשקט) אבל יש בו בהחלט מידה מסוימת של חושניות, וגם מידה מסוימת של אולד פאשן. דיוראסנס יתאים לכל עונה חוץ מלקיץ לטעמי - אם מדברים על קיץ ישראלי. בקיץ אירופאי, אני מניחה, הוא יעבוד לא רע. 
התווים הרשמיים: פקעות ורדיום, סיגליות, גרניום, קינמון ופאטשולי. 

7 תגובות:

EFRAT ITAH אמר/ה...

אני כל כך אוהבת את DIOR.
רוב הצלליות שלי (ויש לי הרבה) הן של דיור בבודדת בזוג וכמובן את ה LIMITED. עפרונות, החל מחום קלאסי ועד ירוק טורקיז נצנצי מטריף ולא הגענו לאודמים דיור ורק דיור (גם לנקום). כשזה מגיע לבשמים - כלום לא מתחברת. הם חזקים ותסלחי לי מסריחים (לא אני כתבתי זבל) כשקניתי את ה Poison אחותי הרויחה (מגיע לה), ניסתי את J'adore
ביתי (אז בת 14) קיבלה אותו
כשהביאו לי מתנה את Miss Dior Cherie
כבר החכמתי ומייד החלפתי (ל Cinema של YSL אם שאלת).
לא אוהבת בשמים של דיור נקודה

VanityGirl אמר/ה...

אני מבדילה בין בשמים עכשוויים של דיור לבין הקלאסיקות. האם ניסית בשמים כמו דיורלה, דיוראסנס, דיורלינג ומיס דיור (לא מיס דיור שרי)? הם לא דומים בכלל לז'אדור, פויזן וכל שאר אלה שציינת.
ואגב - אני לא רואה ב"זבל" חסרון. להיפך - אני מחפשת בשמים עם תווים "זבליים". הם לרוב מעניינים יותר מבשמים שמריחים כמו נקיון, אבל אני בהחלט יכולה להבין למה לא כולם יאהבו בשמים כאלה. על כל פנים - בדיוראסנס אין לצערי את ריח הזבל שקיוויתי למצוא בו. הוא נקי הרבה יותר ממה שהייתי מעדיפה...

marjorie morningstar אמר/ה...

הפוסט הזה שכנע אותי סופית לקפוץ למים ולהזמין בושם מסטרוברי נט. מסעות הרחרוח שלי בניו פארם הקרוב לביתי לא הניבו פירות, ובעיקר גרמו לי להפנים את העובדה שרוב הבשמים שם מריחים די דומה.

בטיימינג מופלא מאין כמוהו, בסטרוברי יש אחלה הנחות שבעולם על כל מיני דברים שנראים מסקרנים, אבל- אני צריכה עזרה. באמת לא בא לי לקנות בושם על עיוור, וחיפוש בגוגל לא הניב לי ביקורות, אז-

Bijan Nude- את מכירה? ואם כן, אז הוא מומלץ? הבקבוק שלו סקרן אותי, אבל התיאור נשמע לי קצת מתוק מדי
http://il.strawberrynet.com/perfume/bijan/bijan-nude-eau-de-toilette-spray/75411/?CatgId=79

Alessandro Della Torre- שוב, מכירה?
ע"פ התיאור, הוא מכיל בין השאר אפונה ריחנית (שאני אוהבת) וגד השדה.. AKA כוסברה. מסקרן מאוד
http://il.strawberrynet.com/perfume/alessandro-dell-torre/eau-de-toilette-spray/95941/?CatgId=79

VanityGirl אמר/ה...

לא יודעת לגבי שני אלה. אני אישית לא הייתי מהמרת ככה בלי שיש לי שום אינפורמציה. יש לבשמים האלה פוטנציאל להתגלות כבשמים זולים או סתם חסרי אישיות. בדרך כלל אם בושם הוא ממש מוצלח (או לפחות מעניין) אפשר למצוא עליו מידע וביקורות ברשת.
אני בעד קניות עיוורות במטרה להרחיב את ההיכרות עם בשמים, אבל יש קניות עיוורות ויש קניות עיוורות. אם את עושה קניה עיוורת של בושם של הרמס רק בגלל שאין לך פה בשמים של הרמס לנסות, זה לא אותו דבר כמו לעשות קניה עיוורת של בושם עלום שם שאף אחד לא מכיר... את רוב הקניות העיוורות שלי עשיתי עם בשמים שיש עליהם מידע ברשת, או שהם היו של מותג שכבר הכרתי. קניות סתם ללא שום ידע לרוב לא מולידות שביעות רצון...
ובדרך כלל המחיר לא משקר - בושם זול לרוב גם יריח זול . כמובן שיש יוצאים מן הכלל, אבל שוב, כאמור, הבשמים שציינת הם כאלה שאין עליהם שום אינפורמציה. הסיכון גדול מדי אפילו שהם עולים פחות ממאה ש"ח. כבר עדיף לחסוך עוד קצת לבושם של הרמס או של מותג ידוע אחר - אז לפחות אם לא תאהבי את הבושם תוכלי להחליף אותו או למכור אותו...

EFRAT ITAH אמר/ה...

לקחתי לתשימת ליבי.בפעם הבאה שיצא לי ארחרח אותם.
הבושם הכי טוב שיש בעיניי:
שאנל 5.
אח"כ בא .SISLEY EAU DU SOIR
ועכשיו קניתי את מיליון לאישה של פאקו ראבן. סינמה של YSL גם חביב עלי ביותר

דשתי אמר/ה...

לא כל כך קשור לפוסט הזה אבל קשור לבלוג. אני מניח שהילד שבקליפ מכור לריחות. אני נותן לו עוד שנתיים-שלוש עד שהוא יתמכר לריח של תחת של גברים - אבל עד אז הוא נותן ביקורות לריחות של נרות.

http://www.youtube.com/watch?v=UY4mIM3MgD4&feature=player_embedded

דשתי

אנונימי אמר/ה...

A man should be upright not be kept upright.