יום שלישי, 9 בנובמבר 2010

Prada Infusion D'Vetiver EDP - ביקורת בושם

היו לי ציפיות רבות מ Infusion D'Vetiver. כמעריצה מושבעת של בשמי המקור  - Infusion D'Hiris האם, 
ו Infusion D'Homme האב, חיכיתי להופעתו של Infusion D'Vetiver  בארצנו שנה שלמה. לאחר שנה ממועד השקתו הבנילאומי (לצד השקת Infusion D'Tuberose) נחת אינפיוז'ן ד'וטיבר זה במדפי המרכולפארמים שלנו ועורר בלבי רטט של התרגשות וציפיה. פראדה הנו מותג מיינסטרים שאני מעריכה מאוד, משום שהוא מצליח לייצר בשמים שלא נכנעים לתכתיבים האופנתיים, וכבר כמה שנים מאז שטרנד הבשמים הפרחוניים - פירותייים מסרב להיבעט החוצה, בפראדה עושים בשמים שלשם שינוי לא מריחים בדיוק אותו הדבר כמו אחיהם למדף. לא שמדובר ביצירות אוונגרד יוצאות דופן בתעוזתם או בחדשנות שהקדימה את זמנה - אחרי הכל בשמי פראדה הם בשמים בהחלט לבישים ופרקטיים, אך עם זאת הם בעלי יחוד שמבדל אותם מהמצאי המקיף אותם. ומפתיע ככל שהדבר ישמע (או שלא מפתיע בכלל בעצם), קשה בימינו גם לבלוט וגם לשרוד.
אבל אינפיוז'ן ד'וטיבר אכזב אותי. ואני אומרת את זה למרות שאין לי משהו באמת רע לומר עליו. הוא לא בושם רע, הוא לא מריח רע, וביחס לבשמים אחרים שיוצאים כל הזמן הוא בהחלט מתבלט לטובה. אבל כשאני משווה אותו ל Infusion D'Homme שכל כך אהבתי, אינני יכולה אלא לראות בו את צלו החיוור בגרסתו הקולונית, הדלה והלא מעניינת.
אני אוהבת וטיבר. למעשה, זהו אחד התווים שאני יותר אובססיבית לגביהם, ואני משתדלת בעקביות להסניף כל בושם וטיבר שבהישג אפי. ב Infusion D'Homme וגם בגרסתו הנשית Infusion D'Hiris יש וטיבר, והוא משתלב נפלא בקומפוזיציה העדינה והכמעט סבונית של שני הבשמים, ונותן טוויסט עוקצני ומעט מלוכלך לאווירת הנקיון הכללית שלהם. ועם זאת, זהו טוויסט מעודן מאין כמוהו, שלרגע לא מפר את האיזון המושלם והנקי של הבשמים. ציפיתי שאינפיוז'ן ד'וטיבר יקח את הקונספקט המוצלח של Infusion D'Homme אבל ילך עם אלמנט הוטיבר צעד אחד קדימה ויתן טוויסט משמעותי יותר, עצי יותר ומלוכלך יותר לבושם. לא רק שזה לא קרה, קרה דבר גרוע בהרבה - אינפיוז'ן ד'וטיבר מריח כמו קולון קלאסי לגמרי, עם פתיחה לימונית חמצמצה ונקיה בהרבה מהפתיחה של "Infusion D'Homme". שלא תבינו לא נכון - אני לא שונאת קולונים ואפילו די מסמפטת אותם בתור מה שהם, ובמצב הרוח המתאים בשילוב עם מזג האויר המתאים (קיץ בבקשה!), הם יכולים להיות בדיוק מה שאני צריכה. אבל קולונים שמריחים ככה יש מספיק. די להיזכר ב Escale a Portofino של דיור מהעתות האחרונות ובדומיו כדי להבין שכאלה לא ממש חסרים לנו כעת. לעומת זאת, בשמי וטיבר משמעותיים שבהם הוטיבר בא לידי ביטוי במלוא עוזו ובאופן לא מרוכך ובלתי מתפשר - חסרים גם חסרים במיינסטרים של השנים האחרונות. מעל שעה להערכתי הלימוניות החמצמצה של הפתיחה נמצאת שם, ולאחר מכן, אף על פי שהיא מתמתנת מעט היא לא נעלמת. נדרשת הרבה יותרמשעה להגיע אל התווים המעניינים באמת ואל הוטיבר, אבל גם כשאלה מופיעים סוף סוף, הם עייפים, חיוורים ודלים, והרבה פחות מעניינים ממה שאפשר היה לחשוב.
ב Infusion D'Homme הוטיבר מורגש לאורך כל הדרך, ועמו שלל תווים שהופכים אותו למעניין ועשיר - אינסנס, עצים, איריס ובנזואין הם רק כמה מהם. העושר הזה לא גורם לInfusion D'Homme להרגיש גדוש או עמוס, והמינימליזם היחסי שלו נותר בעינו. באינפיוז'ן ד'וטיבר המינימליזם קיצוני עוד יותר. אני מעריכה מינימליזם אם הוא הצהרתי, מדויק ומעניין, אבל זו לא התחושה באינפיוז'ן ד'וטיבר. התחושה היא יותר תחושת היעדר. כאילו שמישהו ניסה לחסוך במרכיבים והתוצאה - בהתאם - חסרה.
כך יצא שעל רקע הציפיה הגדולה לעוד מאסטרפיס מיינסטרימי מבית פראדה קיבלתי בושם שכמוהו לא הייתי מתפלאת למצוא בל'אוקסיטן.
התווים הרשמיים: וטיבר, טראגון, פלפל מדגסקארי, ג'ינג'ר סגול.