יום ראשון, 12 ביוני 2011

Jimmy Choo EDP - ביקורת בושם

כחובבת בשמי נישה, קלאסיקות ביזאריות ומצחינות ותווי ריח המעוררים חלחלה באדם הסביר, לא אפתיע איש אם אומר שקשה לרגש אותי עם בשמי מיינסטרים של מותגים נוצצים המבטיחים "נשיות, יוקרה וסטייל האצורים בבקבוק". מצוידת בסקפטיות המתבקשת ובביקורת שגולגלה מראש  - שהרי על רוב בשמי המיינסטרים אפשר לכתוב ביקורת עוד טרם הסנפתם - ניגשתי אל ג'ימי צ'ו - הבושם החדש והראשון של מותג הנושא את אותו שם, הידוע לחלקנו הפאשניסטי כמותג נעלי יוקרה - ללא תקוות גדולות או ציפיות מרחיקות לכת.


ואמנם - לא התרגשתי. אבל... יש פה איזשהו אבל, ואליו אגיע בהמשך. אתחיל בסדר הנכון: את הבושם קיבלתי מיחצנים באריזה (ובשקית תואמת) בדוגמת עור נחש ובצבע ורוד, כנראה כיאה "לאישה של ג'ימי צ'ו" אשר מהעלון שצורף לשקית אני למדה שהיא "עוצרת נשימה בעלת עוצמה נשית, בוטחת, סקסית זוהרת ומפתה"  - לא פחות.  ההתזה הראשונה והדקות הראשונות שבאו בעקבותיה היו מהסוג שהיה גורם לי - אילו הייתי פוגשת בבושם בנסיבות אחרות, חנות למשל - לסנן "הו לא!" ולהצטער על עצם המפגש המתוק, מתוק מדי הזה ולהתפלל שמים וסבון יצליחו להוריד דבר כזה. כיוון שקיבלתי את הבושם בנסיבות שבמסגרתן עלי לכתוב עליו ביקורת, נמנעתי מעניין המים והסבון, ולמרות שהיה לי לא קל בהתחלה,  כל מה שקרה אחר כך הסתמן כהרבה הרבה יותר טוב. בעלון טוענים שאמור להיות שם "תו עליון ירוק". אני לא יודעת מה אתכם, אבל אצלי תו עליון ירוק מעלה אסוציאציות לעשב מריר, חריף מעט ועוקצני או לחלופין לאלמנט ציטרי חמצמצץ ,כמו קליפות ליים למשל. אבל מסתבר שתו עליון ירוק יכול להיות באותה מידה אגס. על כל פנים, זה מה שנדמה לי שאני מריחה שם. לא כל כך את הפרי החביב המוכר לכולנו, אלא יותר את הפרשנות המבושמת שתמצאו לאגס בהרבה מאוד בשמי מיינסטרים פירותיים, וגרוע מכך - גם בשמפואים של הרבל אסנס...  לא מספיק מתוק? תלוי את מי שואלים.  בג'ימי צ'ו החליטו כנראה שאין כזה דבר יותר מדי מתוק, והוסיפו עוד ועוד סוכר.  עשר דקות חולפות, עשרים, שלושים וחמישים, וזה עדיין מתוק. כעבור שעה משהו משתפר: עדיין מתוק אבל רך יותר, עגול וחמים. פצצת הסוכר הופכת לקרמל מושחם ונעים, חרוך מעט, ונגיעות פאטשולי מצטרפות אליו.  אין זה הפטשולי הפראי והמטונף של אנג'ל, אלא פטשולי מעודן, נקי וחף מצחנה. השילוב של הפאטשולי והקרמל מזכירים לפרקים קטורת (ופתאום כשאני חושבת על זה יש בבושם אפילו משהו שמזכיר לי את Flower Oriental הפלאי של קנזו שיצא מייצור) , וכשזה קורה זה  נפלא. אבל רוב הזמן, המתיקות - שאגב נותרת עד אחרון רגעי הבושם למרות שמינונה הולך ויורד - מכסה על כל מה שיכול היה להיות פראי באמת. אבל למרבה המזל זוהי מתיקות נעימה ומנחמת. לא סוכריית פירות מבחילה אלא עיסה קרמלית משחתית וקרמית עם אלמנט (לא מספיק) שרוף...  פרק הסיום של הבושם על העור הוא ללא ספק החלק הטוב באמת:  עננה של חמאת קרמל משכרת וכמעט ממכרת. אילו רק היה אפשר לתפוס את המקטע הזמני הזה ולאצור אותו בבקבוק אני חושבת שהייתי אוהבת את הבושם ללא סייגים...


המסקנה: לפעמים כדאי לתת צ'אנס גם למה שמתחיל לא טוב.


בונוסים: המחמאות לא מפסיקות להגיע ואפילו מכיוונים מפתיעים. כחובבת בישום "אחר" אינני מקבלת מחמאות על הבשמים שאני לובשת לעיתים קרובות. זה בסדר מבחינתי ואפילו רצוי (פיתחתי מעין תיאוריה סנוביסטית שלפיה בושם שלא מקבל מחמאות הוא בהכרח טוב ומוצלח מבושם האהוב על רבים), אבל מודה שהיה משהו מרענן ואפילו כמעט נעים בלהיות מורעפת כל כך במחמאות.


הסיאז': למרות המתיקות, הסיאז' לא היסטרי. לא תצליחו להחניק אולם (ואפילו חדר) עם ג'ימי צ'ו. לעומת זאת, זה לא בדיוק הבושם שתצליחו ללבוש בלי שאף אחד ירגיש. איפשהו באמצע - מי שמתקרב מריח. מה שמעביר אותנו בטבעיות לשאלת ה...


לבישות: ובכן, הבושם לביש לגמרי. לא מהסוג שצריך לחשוש ללכת איתו לעבודה, ולא מהסוג שחייבים להימנע ממנו בקיץ. הוא לא כבד, לא מעיק ולחלוטין לא אופנסיבי.


ובכל זאת: חידוש גדול אין פה, רק מיינסטרים עשוי היטב. אבל היי, עם כל כך הרבה מיינסטרים בלתי לביש שמסתובב היום, גם זה משהו בימינו!


התווים הרשמיים (ציטוט מהקומוניקט) : "תו עליון ירוק, תו אמצע של סחלב פראי, ותו בסיס עשוי טופי ופטשולי אינדונזי חושני".


המחיר בארץ : 60 מ"ל: 464 ש"ח
                    100 מ"ל: 630 ש"ח


את ג'ימי צ'ו אפשר להשיג בכל הפארמים, האפרילים והמשבירים למיניהם.









10 תגובות:

Efrat אמר/ה...

כמה נהניתי מהפוסט. ראשית טרם יצא לי לדגום אותו או להריחו אלא רק לראות פרסום בעיתון. את הבקבוק אהבתי. ג'ימי צ'ו, מרקם נחש, בקבוק ורוד - יכול להיות רק טוב. תוסיפי מתוק ואני שם. לא צחנה, לא מריר, ולא תה ירוק (לא הזכרת אמנם, אבל תה ירוק מתאים לי בכוס תה + 1/2 כפית סוכר לא באגף הפרפומריה)
אז אם את בכבודך אמרת שמתוק יכול להיות גם נעים (האמנם?) והוספת שיש לו נוכחות אך לא "ירעיל" במתיקותו את החדר. אין לי ספק בפעם הבאה שאהיה בפארם, אגש להריחו. המחיר - יקר!

נ.ב., התגעגנו

Edenable אמר/ה...

אהבתי מאוד את התיאור שלך של הריח ובפעם הראשונה אני יכולה לדמיין אותו פחות או יותר (כי רק התיאור של התוים שכותבים בכל מקום פשוט לא אומר לי כלום).
דווקא חיפשתי את הבושם הזה לא מזמן בניו פארם ואמרו לי שאין ולא יודעים על מה אני מדברת :/. בכל מקרה אנסה אותו ברגע שאמצע, אני סקרנית

VanityGirl אמר/ה...

אפרת - אני בהחלט חושבת ששווה לך להסניף אותו בהזדמנות. לגבי המחיר - את יודעת איך זה - אלה מחירי השקה. בהמשך בטח יהיו מבצעים, ואני משוכנעת שבאיביי או בחנויות אונליין מחו"ל אפשר כבר עכשיו להשיג אותו בהרבה פחות.

עדן - שמחה שעזרתי לך לדמיין את הריח. עכשיו רק נותר לך להריח אותו באמת ולבדוק אם התיאור שלי אכן קלע. חזרי לדווח כמובן :)

מרג'ורי מורנינגסטאר אמר/ה...

אותי דווקא מסקרן לדעת מה את חושבת על אנג'ל (כבר למדתי ש"מטונף" אצלך זו לאו-דווקא מילת גנאי)

VanityGirl אמר/ה...

גם אותי מסקרן לדעת מה אני חושבת על אנג'ל :) אני לא חושבת עליו דבר אחד, והיחס שלי אליו מורכב למדי. אלף פעמים חשבתי לעשות עליו פוסט ואלף פעמים דחיתי את הרעיון. אולי זה יקרה מתישהו...
וצדקת כמובן. טינופת איננה כלל וכלל מילת גנאי פה.

Edenable אמר/ה...

חזרתי לדווח: ניסיתי אותו אתמול והתיאור שלך מדויק עד הפרטים הקטנים!
הוא לא לטעמי, מתוק לי מידי עד "דביקות". מה שכן הוא באמת קצת שונה מהבשמים המתוקים "המחניקים" האחרים, יש לו טיפה יותר סטייל.

VanityGirl אמר/ה...

תודה על הדיווח!
הוא בהחלט מתוק מדי בהתחלה. לוקח זמן עד שמשהו טוב מתחיל לצאת ממנו.
אני גם לא חושבת שזה בושם שמתאים לקיץ הישראלי. נראה לי שצריך להיות קצת יותר קריר ופחות לח כדי להתרשם ממנו כמו שצריך. בשמים מתוקים בקיץ זה בעייתי...

אנונימי אמר/ה...

את יכולה לכתוב ביקורת לDREAMING של טומי הילפיגר? :)

VanityGirl אמר/ה...

הייתי רוצה לכתוב ביקורות על כל הבשמים בעולם, באמת! כיוון שזוהי איננה מטרה ריאלית אני בוחרת להתמקד א. בבשמים ששהם מעניינים בעיני ב. בבשמים שאני מקבלת להתנסות מחברות יח"צ - כי הם כבר אצלי, ואני לא צריכה לרכוש אותם.
כיוון שדרימינג לא עונה על אף אחד משני הקריטריונים הנ"ל, נראה לי שלא אכתוב עליו בקרוב.
על כל פנים, אילו הייתי כותבת עליו ביקורת אני מניחה שהיה ניתן לתמצת אותה במשפט הבא: "בושם לא מזיק שלא יפריע ליותר מדי אנשים. בנאלי ומריח כמו הרבה מאוד בשמים אחרים".

אנונימי אמר/ה...

שטויות במיץ זה אחד הבשמים הכי טובים שהמציאו עד היום.