יום חמישי, 9 בספטמבר 2010

ביקורת בושם: Hermes Vanille Galante


Vanille Galante יצא ב 2009 כאחד מבשמי Hermessence, קולקציית הנישה האקסקלוסיבית של הרמס, אשר יוסדה ב- 2004 על ידי הפרפומר ז'אן קלוד אלנה (Jean-Claude Ellena), שבחזונו האמנותי קיווה ליצור לא סתם בשמים אלא "פואמות של חוש הריח". אף על פי שאני מכירה רבות מיצירותיו של אלנה,המכהן כאף של בית הרמס מזה שנים, את בשמי הרמסנס לא יצא לי להריח לפני Vanille Galante - בעיקר מפני שהם נמכרים בתפוצה מוגבלת מאוד וכמעט אך ורק בבוטיקים של הרמס במעט מאוד מקומות בעולם.
כפרפומיסטה שרחוקה מלהיות פריקית של וניל מחד אך מעריצה גדולה של הגאון אלנה מאידך, הסתקרנתי מאוד למשמע "וניל" בשם הבושם, וסקרנותי גברה עוד יותר כאשר קראתי לאחר מכן שאלנה העיד על עצמו שהוא איננו חובב וניל ו"ריחות מתוקים באופן כללי". לא שהופתעתי מהטענה כשלעצמה, שהרי אלנה ידוע בבשמיו המודרניסטים, האוונגרדיסטים, בעלי האיכות ה"שקופה", המעודנת לעילא, והרחוקה כל כך מהקונוטציות הסטנדרטיות (שלא לומר - וולגריות) שהייתם מלבישים על "וניל", אבל עצם הבחירה שלו בבושם שוניל הוא התימה המרכזית שלו עוררה אצלי שאלות ותהיות. עם זאת, למרות השאלות לא הייתי צריכה בשלב ההוא להריח את הבושם כדי לדעת שלא בוניל סטנדרטי עסקינן. זאת מהסיבה הפשוטה ש "Vanille Galante" היה שיחת היום בכל בלוגי ופורומי הבשמים באותה תקופה, ובין יתר הסיסמאות שהופרחו שם כדי לתאר את ייחודו ושונותו של הנ"ל התבלטה הסיסמא - "בושם וניל לא לחובבי וניל", או "בושם וניל לשונאי וניל", בגרסתה הפחות מעודנת.
מצוידת בידע הזה ובהיכרות מוקדמת עם אלנה, מיהרתי לרכוש ב $70 דולר בקבוקון קטן של 15 מ"ל (כן! אלה מחירי בשמי הרמסנס) של Vanille Galante באיביי, והימים שעברו עלי בהמתנה לפלא היו מהדרוכים שידעתי בחיי. כשהוא הגיע לבסוף, מה שהפתיע אותי באמת היתה העובדה שהופתעתי! Vanille Galante לא היה דומה אפילו במעט לדימוי הריחני שעלה ברוחי. ציפיתי לבושם שהוניל בו "שקוף" וכמעט לא מורגש, ושה"green notes" שהובטחו ברשימת התווים הרשמית, יבלטו בו. ומה שקיבלתי היה בהחלט משהו שיכולתי לזהות בנקל עם וניל.  אך גרוע מכך - היתה בו איזו דומיננטיות פרחונית פירותית שהפריעה לי, שאפילו הזכירה לי במשהו את תווי הפתיחה של הבושם Gold של דונה קארן, שמעולם לא באמת אהבתי, והוא לא הריח לי ירוק או עשבי כמו שחשבתי. אף על פי שלמרות כל אלה עדיין ניכר היה בודאות ש Vanille Galante אינננו בושם וניל סטנדרטי, ובטח שלא מריח כמו בשמי וניל אחרים (הוא קליל ואוורירי בהרבה), לא יכולתי שלא לחוש מאוכזבת. הבנתי שקיבלתי בושם וניל שונה, אבל לא שונה במובן שקיויתי. הנחתי אותו בארון הבשמים שלי לצד בשמים אחרים שאני מגיעה אליהם לעתים רחוקות בלבד, והתנחמתי לפחות בכך שמדובר ב 15 מ"ל ולא בקבוק גדול יותר...
אבל מצאתי את עצמי חוזרת אליו מדי פעם. לא כי קיוויתי למצוא בעצמי אהבה אליו או למצוא בו דברים שיחבבו את עצמם עלי עם הזמן, אלא מהסיבה הפשוטה והפרוזאית שאני חוזרת אל כל הבשמים שנמצאים בארוני בזמן זה או אחר. נוסיף לכך את העובדה שלמרות שהייתי מאוכזבת לא הרגשתי בשום שלב שמדובר בבושם רע, וכן את העובדה שהבושם, בהיותו קליל ומעודן, הוא לביש לחלוטין, ונקבל בושם שחוזרים אליו. משוואה פשוטה.
הסיפור היה יכול בשקט להסתיים כאן. סיפורים דומים עם בשמים קורים לי כל הזמן - אני רוכשת בושם, מגלה שהוא טוב אבל לא גאוני, הוא שוכב בארון עד שאחת לאיזה זמן אני מגיעה אליו, לאחר מכן הוא שוב חוזר לשכב בארון וחוזר חלילה...
אבל כאן דווקא קרה דבר. ההערכה שלי אל Vanille Galante הלכה וגדלה בכל פעם שלבשתי אותו. לא באופן דרסטי אמנם, אבל בכל זאת גדלה. היופי שלו מתגלה עם הזמן, ואם מחכים בסבלנות את רבע השעה הראשונה שלאחר ההתזה, הפירות נרגעים. נותנים לעוד רבע שעה לחלוף וגם הפרחים נרגעים. כל אלה לא נעלמים לגמרי אמנם אבל הופכים להרבה פחות דומיננטיים, ולצדם מתגלים תווים ירוקים ועציים, והכל יחד משתלב לכדי שלמות הרמונית ומעודנת על העור. המתיקות שם, אבל היא רכה ושקופה, ובניגוד לבשמי וניל אחרים היא לא חמה בכלל -  היא קרירה ומימית. לאחר שעות ארוכות כל מה שנשאר על העור הוא שרידים של וניל וצל קלוש של סנדלווד, עם איכות מעושנת מעט, אבל ממש מעט.
Vanille Galante בכל זאת הפתיע אותי לטובה. אבל שוב, גם ההפתעה הזאת הפתיעה אותי - הרי הייתי צריכה לדעת מראש שאלנה הוא לא איש של מחוות גדולות והפתעות גרנדיוזיות. אלנה, ממש כמו אלוהים, נמצא בפרטים הקטנים, והחתימה האישית שלו, הכל כך ייחודית לו, נמצאת בהם. המינימליזם שלו, שהופך את בשמיו לכל כך שונים מבשמים אחרים, אף פעם לא יוצא בהצהרות גלויות. הוא מדבר באנדרסטייטמנט ורק כך צריך לגשת אליו.
Vanille Galante הוא יצירה סופר אלגנטית ושיקית, והוא מרגיש יקר במובן הכי לא נובורישי שיש. יש בו טונות של איפוק ואין בו טיפת קולניות. הוא לא בושם שאני יכולה ללבוש יום אחרי יום. לא כי הוא לא לביש,כאמור,  אלא משום שכדי להעריך אותו כפי שמגיע לו, צריך תשומת לב מיוחדת ומצב רוח מיוחד, ובעיקר המון קשב. אף על פי שהקלילות שלו הופכת אותו לעל-עונתי, אני חושבת שהתקופה שהכי מתאימה לו היא שלהי הקיץ ותחילת הסתיו -  בדיוק התקופה הנוכחית.
אם אתם ברי מזל תוכלו להשיג, כמוני, בקבוק קטנטן של 15 מ"ל באיביי. זה באמת עניין של מזל, כי רוב הזמן Vanille Galante לא מוצע למכירה אונליין (במקומות ששולחים לארץ). אבל אם אתם נוסעים בקרוב לאירופה או לארה"ב רשמו לעצמכם לבדוק אותו באחד מבוטיקי הרמס שם.

3 תגובות:

mayane21 אמר/ה...

תתחדשי על הבלוג החדש- נראה מקסים!
ונהנתי מאד לקרוא אותך =)

בתור אוהדת גדולה של ריחות הוניל, עשית לי חשק עז לבושם המדובר.

תודה על הפוסט
וישר כוח!

VanityGirl אמר/ה...

תודה מעיין!
מאחלת לך למצוא את הבושם כי הוא בהחלט בושם וניל מיוחד ולא שגרתי.

אנונימי אמר/ה...

פשוט מרתק. בבקשה תכתבי עוד!