ביקורת בושם: ARMANI CODE LUNA מאת GIORGIO ARMANI

אולי ישמע הדבר מוזר, אבל את ארמאני קוד המקורי אני מחבבת. מחבבת לא במובן זה שהייתי קונה בקבוק, שכן בקבוקים רבים באמתחתי ובררנותי – יותר משיש בה להעיד על טעם יוצא דופן – היא הכרח מחמת מקום. אמנם באחרונה הגדלתי את ארון הבשמים שלי והוא עתה גדול על פי כל קנה מידה, ועדיין – עמוס הוא להתפקע. ובכל זאת, אני אומרת: מחבבת. מחבבת משום שבתוך ים של בשמי פארמים מדובר בבושם אלגנטי. מחבבת משום שעל אף שהוא מתוק הוא לא מתוק מדי, ומחבבת משום שביחס לבושם גנרי הוא היה יכול להיות גנרי בהרבה. או וולגרי בהרבה. או כל דבר אחר שהייתם מצפים מבושם גנרי להיות. אבל הוא לא שום דבר מאלה. נהפוך הוא: מדובר בבושם נעים מאוד שאני נהנית להסניף מדי פעם כשאני מזדמנת לחנויות המשווקות אותו.  ויותר מזה – יש בו משהו כמעט מיוחד, או אפילו "מסתורי" כפי שהמפרסמים אוהבים לומר עליו.  

מסיבה זו שמחתי לקבל את ארמאני קוד לונה – המהדורה (הקיצית?) לבושם המקורי. שמחתי וגם סוקרנתי. דעתי על הבושם היא יותר אמביוולנטית מאשר נחרצת לכאן או לכאן, ועל כן אחלק את הביקורת ליתרונות ולחסרונות שמצאתי בעקבות שלושה נסיונות שלי עם הבושם.

יתרונות:

-          בניגוד לפלנקרים רבים שכל קשר בינם לבין המקור מקרי לחלוטין, ארמאני קוד לונה שומר על קשר עם ארמאני קוד המקורי. אפשר בהחלט להבין שמדובר בגרסה של אותו הבושם, וניתן לזהות תווים רבים מהבושם המקורי בפלנקר הנוכחי.

-          התווים העליונים מתאפיינים בהדריות חמצמצה ונהדרת.

-          פרח התפוז מורגש היטב למן ההתחלה, וזה באמת, באמת נפלא!

-          הבקבוק המאורך, המינימליסטי עם המכסה השחור והנוזל הצלול הוא נאה למדי.

חסרונות:

-         תווי הפתיחה הרעננים מתפוגגים די מהר. להדריות ולפריחת התפוז אין זכר כעבור דקות ספורות מרגע ההתזה

-         מיד עם גוויעתם של תווי הפתיחה המוצלחים – ואולי אפילו קודם לכן – משתלטת מתיקות כוחנית על האוירה. זוהי מתיקות שמזכירה, כאמור, את ארמאני קוד האם, אבל פירותית יותר, ונילית יותר ומהבילה יותר. התחושה היא כבדה ועמוסה. 

-         הבושם מריח סינתטי יותר או, אם תרצו, "כימי". כאילו שמישהו החליט לקחת את ארמאני קוד ולשכתב אותו מחדש עם חומרים זולים יותר. כמובן שאין לי מושג מהו מחיר הרכיבים ואם אמנם קיים הבדל בעלות הייצור (למעשה, רוב הסיכויים שאין הבדל כלל), אבל "זול" זה הרי הרבה יותר מכמה כסף הושקע בפריט. ובמילים שלנו: ארמאני קוד לונה הוא רועש יותר, מעודן פחות, מתוק מדי ונעדר את אותה רכות מענגת שמאפיינת את ארמאני קוד המקורי לאחר שזה סיים להפיץ את כל תווי הפתיחה והוא התיישב בנוחות על הגוף.

עוד דברים שכדאי לדעת:

-     מדובר באו דה טואלט, אבל אל תתני לריכוז לבלבל אותך. לבושם סיאז' (שובל ריח) משמעותי גם בהתזות בודדות. אם לדייק, שפריץ אחד מפיץ ריח ברדיוס של חדר לא קטן. שני שפריצים וחצי רחוב יסובב אחרייך את הראש.  לא לביישניות. 

-    הבושם יצא אמנם באביב, אבל הייתי נזהרת איתו בקיץ. עומס של תווים מתוקים לא בהכרח עובד טוב בקיץ הישראלי, והייתי ממליצה לנסות אותו דווקא בימים קרירים יותר. 

-   העמידות של הבושם מרשימה ושעות רבות לאחר ההתזה אפשר עוד להריח אותו. 

-   מחיר: 455 ₪ ל 50 מ"ל

-   להשיג ברשתות הפארמים ברחבי הארץ. 

Escentric 03 By Escentric Molecules :ביקורת בושם

Escentric 03 הוא בושם שהוגרל בבלוג ריסים ורסיסים (בלוג איפור וטיפוח מקסים ומועיל שאני פוקדת בקביעות,  עם המון אינפורמציה, סווטצ'ים וביקורות אמינות של קורין, בעלת הבלוג הנאה והמטופחת, על מוצרי קוסמטיקה שונים), ולי היה הכבוד לזכות בו. זוהי הפעם הראשונה שהשתתפתי בהגרלת בשמים בארץ, והסיבה שנרשמתי להגרלה היא שהבושם המוגרל היה בושם נישה של חברה מסקרנת שאת בשמיה אני לא כל כך מכירה - Escentric Molecules (יצא לי לרחרח פעם בחטף את Molecule 01, אבל לא יותר מזה).
אני לא מעריצה עיוורת של נישה ואין לי אהדה אוטומטית לכל מה שהוא לא מיינסטרים, ועם זאת, הבושם הזה הגיע אלי בתקופה שבה כל כך הרבה בשמי מיינסטרים בינוניים ומטה נשלחו אלי ממשרדי יח"צ שונים, והוא נסך בי תקווה מחודשת, והכרה בכך שבכל זאת, אם מחפשים, אפשר פה ושם למצוא בשמים "אחרים" שלא מריחים כמו בשמי הפארם התעשייתיים וחסרי ההשראה שמקיפים אותנו מכל עבר בארצנו הקטנטונת.

ולענייננו: אסנטריק 03 הוא בושם עצי ארומטי עם המון תווים שאני אוהבת. הוא נפתח בהדריות מתפרצת חריפה ועוקצנית של ליים וג'ינג'ר, שהם רק הכנה לוטיבר שמגיע מיד אחר כך, כשהוא מלווה במה שהייתי מכנה "ירוקת" - ענן חריף וארומטי לעילא, מדיציני משהו, של עשביות שהיא ברגע הראשון כבדה, מרירה ולא מתפשרת. עד כדי כך לא מתפשרת, שלרגעים אפילו בשבילי זה יותר מדי, והייתי מייחלת לקצת יותר וטיבר וקצת פחות ירוק מריר. למרות הרושם שעשוי להיווצר, אסנטריק 03 הוא לא מהבשמים הנישתיים המוזרים, והוא די ידידותי לאף אחרי הכל. זהו בושם בעל נוכחות אינטימית, קרובה לגוף ולחלוטין לא משתלטת.

אחד הדברים שאני אוהבת בבושם הוא שאין בו תחושה של ערבוב טוב מדי, ואני יכולה להבחין כמעט בכל התווים. אלה אינם מופיעים בו זמנית, אלא בשלשות, בזוגות, ולפרקים ביחידים, כאשר תו שעד כה לא היה מובחן פתאום זוקף את ראשו ומגיח לרגע, ואז שוב נעלם רק כדי להגיח שוב מאוחר יותר. למרות האמור, לא הייתי מגדירה את הבושם כמתפתח מאוד, משום שלאחר זמן מסוים מרגע ההתזה, התווים מתאזנים (גם אם לא נבלעים אחד בשני), והתחושה הריחנית נותרת פחות או יותר קבועה.

עור, וטיבר ותווים עציים שקיימים באסנטריק 03 מטים את נטיותיו המגדריות של הבושם לכיוונים שהייתי מגדירה כיותר גבריים במובן המקובל, מאשר נשיים, אם אנחנו מקבלים את הסטריאוטיפ שבשמים גבריים הם יותר חריפים ומרירים ובשמים נשיים הם יותר מתקתקים ופרחוניים (ואנחנו לא! למען הסר ספק, בלוג זה כופר באמונה הרווחת שלבשמים יש גניטליה). זה כמובן בסדר גמור מבחינתי, כי בשמי גברים מהווים אחוז נכבד ולא מבוטל במלתחת הבשמים שלי. החברה עצמה, כמקובל בקרב מותגי נישה בשנים האחרונות, איננה מייעדת את הבושם במוצהר לקהל גברי או נשי (מה שהופך את הבושם ל"יוניסקס" אם מתעקשים להכניס אותו למשבצת), אבל נראה לי שלגברים יהיה קל יותר להתחבר אליו, ולנשים החובבות בשמים "יפים" ונשיים - יהיה קשה יותר.  לעומת זאת, לחובבות האתגרים ולאלה שנהנות להתבשם בבשמי גברים מדי פעם  אמליץ בחום להתנסות באסנטריק 03.

אסנטריק 03 הגיע אלי בתקופת קיץ מהבילה, ואף על פי שמאוד נהניתי לההתבשם בו בתקופה זו נראה לי שהסתיו הוא העונה המושלמת בשביל הבושם הירוק הזה. משהו במרירות, בעומק, בעציות, ועם זאת בקלילות, פשוט צועק סתיו. אני מחבבת את הבושם אבל לא מאוהבת בו. אם היו שואלים אותי, הייתי מעדיפה אותו בשינוי קומפוזיציה קל - עם אותם תווים אך בשינוי מינונים קל: יותר וטיבר, עצים ותה, וקצת פחות תווים לימוניים כמו ליים וג'ינג'ר (שאלה האחרונים יהיו רק בני לוויה מנומסים בלי להיות המוקד).
זה בהחלט לא הבושם שהייתי לוקחת לאי בודד, כמאמר הקלישאה, לו הייתי יכולה לבחור בבושם אחד בלבד, אבל אני יכולה להעיד על כך שנהניתי ממנו בכל פעם שהתבשמתי בו, ואני בהחלט גאה להיות הבעלים שלו.

עמידות: ממוצעת עד גבוהה. חמש שעות ויותר.
מתאים לנסיבות: קזו'אליות ויומיומיות אבל גם רשמיות ועסקיות.
סיאז': קטן/בינוני
תמחור: סביר הן יחסית לנישה והן יחסית למיינסטרים, אולם אם לוקחים בחשבון שעל בשמי מיינסטרים יש מבצעים רבים, מחירו של אסנטריק 03 הוא מעט יקר מהממוצע.
התווים הרשמיים: וטיבריל אצטט, ליים, ג'ינג'ר, פלפל ירוק, שורש איריס, יסמין, תה, אמבר, סנדלווד, אלון, עור ומאסק.


Escentric 03 נמכר בכלפרפיום ב - 519 ש"ח ל 100 מ"ל.

Calvin Klein CK One Shock for Him & For Her : ביקורת בשמים

שני פלנקרים ל CK One, להיט ניינטיז עם אינספור אוהדים, הושקו לאחרונה במקומותינו. והפעם - במקום בושם אחד לגבר ולאישה כבמקור, יש לנו שני בשמים - אחד לגבר והשני לאישה, כיאה לתקופה שמתרפקת שוב על ההבחנות המגדריות, ומתרחקת מההרפתקנות היוניסקסית מטשטשת הגבולות של שנות התשעים העליזות.
התוצאה: שני בשמים אשר כל קשר בינם לבין הבושם המקורי מקרי בהחלט, שעל אף אחד מהם אין לי ולו דבר אחד טוב לומר.  

אני מניחה ש Shock One  בגרסתו הנשית הוא לא בושם חריג או יוצא דופן בנוף הפארמי הישראלי, הרווי בבשמים נשכחים שמריחים דומה, פחות או יותר. מדובר בעוד אחד מבשמי הממתק האלה, שמתאימים, לטעמי, לילדות רכות שטרם חצו את בת המצווה.  אולם,  בחברה בה נשים שואפות להיראות ולהריח כמו ילדות, לא אתפלא אם גם בוגרות יותר ימצאו את הבושם אטרקטיבי. הבושם נפתח בכמה שניות של חמצמצות פירותית כלשהי, שלא הצלחתי למצוא עדות לקיומה בתווים הרשמיים. בשניות שהחמצמצות הזאת מתנדפת, הולכת ומשתלטת מתיקות מעיקה של סוכריה - תחילה של סוכריה חמצמצה מתקתקה, ולאחר מכן (כמה דקות מרגע ההתזה הראשונית), של סוכריה מתוקה מאוד. תערובת פירות לא מזוהה (פירות יער זה המקסימום שאני מצליחה לאתר) מתובלת בפרחים מתוקים - אף הם לא מזוהים בשל ערבוב טוב מדי -  מאכלסת את מחצית חיי הבושם, וכשתווי האמצע מתפוגגים לחלוטין נותרים רק תווים של וניל, שוקולד, אמבר ומשהו שמריח לי כמו סיגלית, אבל גם לסיגלית אין עדות מוצהרת בתווים הרשמיים.  בניגוד למה שאפשר לצפות מבושם שהוא גירסה של CK ONE הפרשי והנקי, הבושם שלפנינו אינו מותיר רושם רענן או מעורר אסוציאציה למקלחת. למעשה, הבושם לא מריח נקי כלל וכלל, ובשלביו האחרונים הוא אף מריח מלוכלך למדי - כאילו שאריות ממתקים (מהזן הנמס והמלכלך) דבקו בעור והתערבבו עם זכר למשהו שהיה פעם בושם פירותי-פרחוני. וכאילו לא די בכך - גם מאסק כבד מצטרף לצחנה הכללית.
אל תטעו - לא מדובר בעוד בושם בינוני שלא שווה התיחסות. מדובר בבושם גרוע באמת, ששווה לשמור ממנו מרחק (שוב, אלא אם כן את עוד לא בת 12, ואז זה נסלח). מה שכן - הבושם התגלה כעמיד מאוד, והתזה בודדת ליוותה אותי שעות ארוכות, ארוכות מדי (אם כי יש לציין כי בשעות האחרונות הניחוח הפך לקל יותר, דומיננטי פחות, ועל כן גם מעיק פחות).  התווים הרשמיים: אדמונית, פרג, קקאו, נרקיס, יסמין, וניל, פצ'ולי, אמבר ומאסק.

הגרסה הגברית, במפתיע, איננה מתיילדת כמו הנשית. למעשה - ההיפך מכך: הבושם מזכיר תקופות ישנות נושנות, של בשמים או מוצרי גברים מבושמים של העבר. ולא, שום אסוציאציה לקלאסיקות מפוארות ואיקוניות: סתם ריח של בושם זול של פעם. Shock One לגבר אמנם מריח הרבה פחות גרוע ממקבילתו הנשית, אבל עדיין, יש בו משהו מאוד לא נעים, מתוק, כבד ומיושן in a bad way.

עם תווים גבריים טיפוסיים כאמבר, טבק ופאטשולי לא צפויות לאיש  תהיות מגדריות לגביו, ועדיין, אני מתקשה לצייר בדמיוני את הגבר שיוצרי הבושם כיוונו אליו כקהל היעד. הבקבוק שחור, צעיר ורוקיסטי, עם כיתוב SHOCK ירוק (שעשויה להטעות את המתבונן שמדובר בניחוח רענן), אבל הנוזל שבתוכו מריח כמו סבא של מישהו צעיר ורוקיסטי. עניין זה הוא תעלומה בעיניי עד לרגע זה ממש.

קיוויתי שההל ואקורד הרד בול שהובטחו בתווים הרשמיים יפיחו מעט חיים בבושם זה,  אבל התבדיתי - רק זיקנה ויושן וגבריות מאובקת הצלחתי לחלץ ממנו. כמקבילתו הנשית, גם בושם זה איננו מריח נקי -  עובדה זו כשלעצמה איננה חסרון מבחינתי, אולם בשום שלב לא יכולתי להימלט מהתחושה שאני רוצה לשטוף אותו ממני. העמידות, גם כאן היתה מרשימה - CK Shock פשוט מסרב לעזוב את הגוף, גם כעבור שעות רבות. 

התווים הרשמיים: מנדרינה, מלפפון, אקורד רד בול, פלפל, הל, טבק, אמברין, מאסק ופצ'ולי.

לא נותר אלא לקבוע ש CK One המקורי היה טוב לאין שיעור. משעשע אותי לומר זאת, כי מעולם לא הייתי ממעריצות הבושם, ועל אף היותי חובבת יוניסקס ומעריצה גדולה של קונספטים מטשטשי גבולות וזהויות, תמיד חשבתי שהוא משעמם וחסר שאר רוח. אני עדיין חושבת כך, אבל מסתבר - לאור הכרות עם שני פלנקריו המבישים - שזה לא הדבר הכי נורא לומר על בושם. 

כמו הרבה דברים זולים, גם שני הנ"ל מגיעים בגדלים גדולים, כנראה כדי לפצות על האיכות בכמות, וניתן להשיגם בבקבוקים של 100 מ"ל (349 ש"ח) או של 200 מ"ל (452 ש"ח). במבצע ודאי אפשר לקבל אותם בהרבה פחות, אבל אני חושבת שאין סכום - נמוך ככל שיהיה - שיהפוך את הקניה שלהם לכדאית באיזשהו אופן. 

Bulgari Aqua Marine Toniq EDT :ביקורת בושם

לא פשוט להיות גבר חובב בשמים בארצנו. בעוד שגם בגזרה הנשית המצב איננו כה מזהיר, הנשים שבינינו עוד יכולות למצוא, אחרי חיפוש מעמיק, כמה קלאסיקות איקוניות נפלאות, ואפילו מדי פעם בשמי נישה שהמשביר מחליט לייבא באופן בלתי מוסבר. מזל נשי הוא שאפילו בין הבשמים הפחות גדולים מהחיים, מדי פעם מושק איזה בושם שהוא לפחות נחמד או חביב. לרוע מזלם של הגברים הישראלים, המצב איננו כזה, ונדיר מאוד למצוא כאן בשמים גבריים ראויים (טיפ לגברים: יש סיכוי טוב למצוא אותם על המדפים של פראדה). פלא שגברברי ישראל מדיפים ניחוחות כמו אקווה מרין טוניק?

אקווה מרין טוניק מבית בולגארי הוא פלנקר גרסת קיץ 2011 לבושם "אקווה מרין" המצליח, והוא משתייך לקבוצת הבשמים האקוותיים, כלומר - מימיים. הבשמים האקוותיים מנסים לחקות את ניחוחות הים, והמפורסם מביניהם הוא איסי מיאקי הקלאסי, שלו גם מקבילה נשית אקוותית, מפורסמת לא פחות. בארץ הבשמים האקוותיים זוכים להצלחה רבה, ומעריציהם סבורים שהם אווריריים ו"פרשיים", ומתאימים לאקלים הים תיכוני. עם הצלחה אין לי כוונה להתווכח, אבל את דעתי המנוגדת אציג גם אציג: אני מתעבת את רוב הבשמים האקוותיים וחושבת שהם מריחים כמו מטהרי אוויר גרועים במקרה הטוב. ישנו אולי רק בושם אקוותי אחד שאהבתי (זהו Aqua Motu  לקומפטואר סוד פאסיפיק, למקרה שתתעניינו לדעת), וכל השאר, מבחינתי, טוב להם אילו לא היו נוצרים כלל.
אקווה מרין טוניק איננו שונה מבשמים אקוותיים אחרים. למעשה, זוהי בדיוק הבעיה איתו. הוא מריח כמו כל כך הרבה בשמים אקוותיים אחרים, והגרוע מכל - בשמים כמוהו כל כך חביבים על גברי ישראל (ואפילו נשותיהם - אקווה בגרסתו המקורית הוא בושם שאני מכירה נשים רבות שמשתמשות בו), שנדמה כאילו הוא נמצא בכל מקום. אני לא חושבת שאקווה מרין טוניק הולך לשנות משהו במציאות הגברית הארצישראלית - גברינו ממילא מצחינים מהניחוחות הללו, עם אקווה מרין טוניק או בלעדיו.
הבושם עצמו מריח כימי למדי. הוא נפתח בחמצמצות הדרית בנאלית ומסתיים בעציות בנאלית לא פחות. בין לבין ישנו (בעידון) הניחוח האקוותי המאוס של מה שאני מכנה "מטהר האויר" שאופייני לבשמים אקוותיים.
הענקתי את הבושם במתנה לאדם שמעריך בשמים כאלה, ולשם האיזון אני מביאה לכאן את רשמיו - אני גם סבורה שרוב האנשים ייטו להסכים איתו יותר מאשר איתי:
 "הבושם מעודן, אלגנטי, לא משתלט, מתאים למשרד ולעבודה. באופן כללי הוא לביש מאוד, נוח ללובש אותו ולסובביו. קיבלתי עליו מחמאות מהמין הנשי".


לדאבון הלב בולגארי כבר שנים לא מוציאים בשמי גברים טובים. בתור אישה שמשתמשת בבשמי גברים כדרך קבע הדבר מצער אותי, אבל צערי גדול שבעתיים לנוכח העובדה שבולגארי ידעה ימים יפים יותר. אחד מבשמי הגברים האהובים עלי בכל הזמנים הוא של בולגארי. הוא נקרא The Vert (תה ירוק), ולגודל הצער לא ניתן להשיגו בארץ (אך ניתן להשיגו אונליין די בקלות).  לנו, מסתבר, נותר להסתפק באקווה ונגזרותיו המשעממות.


התווים הרשמיים (מועתק מהקומוניקט):


תו עליון: אגס ירוק, אשכולית.
תו בסיס: פוסדוניה, אקורד מים קפואים.
בסיס:סנדלווד, ארז לבן.


 100 מ"ל אד"ט.  מחיר: 535. להשיג ברשתות הפארם ובמשביר


ג"נ: את הבושם קיבלתי להתנסות מהחברה

Marc Jacobs Daisy Eau So Fresh EDT - ביקורת בושם

לא אהבתי את דייזי בגרסת המקור - מצאתי אותו נחמד מדי, נעים מדי, מתקבל על הדעת מדי ומשתדל מאוד - שלא לומר מדי - לא להרגיז אף אחד עם הסבוניות הנקיה והרעננה שבו. גרסת או סו פרש אמורה להיות עוד יותר פרחונית פירותית מהבושם הסבוני המקורי, וקהל היעד שלה צעיר יותר, ואלו הם שני אלמנטים מבשרי רעות תמיד. מודה שכשקיבלתי את דייזי בגרסת הקיץ הנוכחית היו לי מספיק דעות קדומות לפסול אותו כלאחר יד עוד לפני השפריץ הראשון. אבל כשאני מקבלת בושם לסקירה אני מנסה אותו משום שכפרפומיסטה מנוסה אני יודעת שלפעמים יש הפתעות... 


אבל לא ממש הופתעתי הפעם. הרחתי פחות או יותר את מה שציפיתי להריח, והנוכחות הפירותית המתקתקה העיקה עליי, אף על פי שהיא היתה מעודנת בהרבה מנוכחות פירותית שניתן למצוא בהרבה בשמי פארם אחרים. ליצ'י ואגס היו הפירות שהבחנתי בהם, ואף על פי שאלו פירות נפלאים שאהיה מוכנה לרחרח בכל הזדמנות - בהקשרם האמיתי, כלומר, בפירות עצמם - בבשמים אני באמת מעדיפה שלא. אבל משום מה יצרני הבשמים של היום כנראה סבורים שכולם רוצים להריח כמו ליצ'י ואגס ולפיכך דוחפים אותם לכל בושם אפשרי. אבל מה לעשות? אלו הם החיים...


דווקא כן הופתעתי מהתגובות על הבושם. מחמאות מהסביבה הומטרו עליי (בעיקר מצד גברים), והן נסובו על מתקתקותו, נעימותו ועדינותו של הבושם. כמו כן הבחנתי בנטיה מוזרה של אנשים להתקרב אלי ולרחרח אותי. יכול להיות שכל אלה דווקא ישכנעו אתכן להתבשם בדייזי או סו פרש, אבל זה לא באמת אומר שום דבר מעבר לעובדה שמדובר בקראוד פליזר שעושה טוב לכולם. בשמים מהסוג שאני אוהבת באמת הם פחות מהסוג שגורר מחמאות ויותר מהסוג שגורם לי להרגיש טוב עם עצמי. עם דייזי או סו פרש יש לי תחושה ציבורית - הוא מדבר בסיסמאות (פשוטות, קליטות, קומוניקטיביות) ומצהיר הצהרות. שוב - לא משהו שירגיז מישהו (להיפך - יש לו יחסי ציבור מצוינים),  אבל גם לא בדיוק התחושה האינטימית שאני מחפשת בבושם אהוב.


ועל אף האמור מצאתי את עצמי לובשת את הבושם כמה וכמה פעמים מאז אותו נסיון ראשון. לא כי שיניתי את דעתי עליו, אלא כי קיוויתי לשנות את דעתי עליו, או לכל הפחות למצוא בו את מה שרבים אחרים מוצאים בו... וגם כי הוא בכל זאת קייצי, "פרשי" (כן, המילה המאוסה הזאת) ולא מזיק לאף אחד. אחרי מספר פעמים אפשר לומר שדי התרגלתי אליו, ואפילו הנוכחות הפירותית שמאוד הפריעה לי בהתחלה הפכה להרבה פחות מובחנת עבורי. הנעימות שבסופו של דבר מצאתי בדייזי או סו פרש קשורה דווקא לפרחוניות שבו- ורד רענן וטרי שנגזם זה עתה עם אלמנט ירוק כלשהו שמזכיר באופן קלוש את הגבעול והעלים שלו. וגם - בסופו של דבר מדובר בבושם עדין באמת, אין בו יותר מדי צרימות, הפרעות לסביבה או ללובשת אותו. כך שבסופו של דבר אני בסדר איתו, הוא בסדר איתי, ויש איזה שלום בית. מן הסתם אמשיך ללבוש אותו מדי פעם. הוא תמיד יתאים לסיטואציות שבהן לא צריך לבלוט או לצאת דופן, רק להיות "נשית" כמצופה ו"צעירה" כי נעורים זה כל כך חשוב.  


לי זה לא מספיק כמובן. דייזי רחוק להיות מהבשמים שמאתגרים אותי או אפילו משמחים אותי. במובנים רבים אני מעדיפה בשמים שממש מרגיזים אותי. חבל שהיצירתיות והמקוריות שמפגין מארק ג'ייקובס בעיצוביו מלאי החן והקסם איננה באה לידי ביטוי בבשמים על שמו. חבל בשבילי - אבל אולי לא חבל בכלל בשבילכן. הפופולאריות של דייזי המקורי היתה עצומה, ונראה שגם דייזי או סו פרש הולך בעקבותיו. אם כל כך הרבה אנשים נשבים בקסמיו, אולי זה אפילו יקרה לכם... 

הדוגמנית האנה הולמן עם דייזי או סו פרש בין רגליה. רק לי יש אסוציאציות לפרסומת למוצרי הגיינה אינטימית? 

עם זאת, בכל הנוגע אלי יש לי סיבה אחת ממש טובה להחזיק בדייזי או סו פרש: הבקבוק. פרחי הויניל הלבנים שהלהיבו אותי עוד בבושם המקורי גורמים לי להתמוגג אפילו יותר בפלנקר הנוכחי. משהו בבקבוק הגדול, (הבושם מגיע במינימום של 75 מ"ל),  המגושם מעט, גורם לפרחים - הצבעוניים הפעם -  להיראות אפילו חמודים יותר. הבקבוק מעלה חיוך על שפתיי בכל פעם שעיניי נחות עליי - אמנם לא הייתי קונה בושם שאני לא אוהבת רק בגלל הבקבוק, אבל כיוון שקיבלתי אותו בלי לשלם עליו אני שמחה שהוא מעטר את ארון הבשמים שלי. 


עניין נוסף  - העמידות של הבושם מאוד מרשימה. כמה שפריצים נותנים עמידות של שעות רבות!


התווים הרשמיים:

תו עליון – ענבים אדומים, פטל, עלים ירוקים, ניחוח אגס.
תו אמצעי- סיגליות, ורד פראי, תפרחת תפוחים, ליצ'י, עלי כותרת של יסמין.
תו הבסיס- מאסק, שזיף וניחוח עץ הארז.


מחירים:

75 מ"ל אדט- 464 ₪. 
125 מ"ל אד"ט- 599 ₪. 


להשיג ברשתות הפארם ובמשביר. 

תוצאות ההגרלה:


הזוכה בהגרלה היא יעל רוזנר (yael.rozner@gmail.com).  ברכות ואיחולים!
(יעל - אימייל עם הודעת הזכיה נשלח אלייך, אנא צרי עמי קשר בהקדם). 
בהזדמנות זו ברצוני להודות לכל מי שהשתתף בהגרלה!


הגרלה נוספת שעשויה לעניין אתכם נערכת בבלוג של קורין "ריסים ורסיסים". מוגרל שם בושם מולקולרי של Escentric Molecules. מהרו להירשם!   Escentric Molecules - ההגרלה

ההגרלה הראשונה של "מה בבקבוק? - הבושם" יוצאת לדרך: הקלאסיקות של איסי מיאקי וגוטייה במהדורות קיץ מוגבלות.

פרפומיסטות יקרות, הקיץ הגיע! בעולם הבשמים משמעות הדבר - מעבר לתירוץ לייצר מטהרי אויר באריזות בושם ולכנות את הריח Fresh - היא שאפשר להוציא מהדורות קיץ לבשמים ידועים.  מהדורה מחודשת של בושם נקראת Flanker בלעז, והיא אמורה להתייחס באיזשהו אופן לבושם המקורי.  בפועל, חוק זה לא תמיד מתקיים ולעתים כל קשר בין הבושם המקורי לפלנקר שלו מקרי בהחלט. בידיי מצויים כעת שני פלנקרים של בשמים מוכרים מאוד: מהדורת קיץ של L'Eau d'Issey של איסי מיאקי  (שמזכיר מאוד את בושם המקור לאחר שהתווים העליונים מתפוגגים) ומהדורת קיץ  של Classique של ז'אן פול גוטייה (שלא כל כך דומה בעיני לבושם המקור). בניגוד לבשמים המקוריים שאותם ניתן להשיג תמיד, הפלנקרים הללו הם מהדורות מוגבלות, ונמצאים על המדפים זמן קצר בלבד לפני שהם הופכים לפריטי אספנות נדירים.

L'Eau d'Issey Summer בבקבוק מצודד. הפרסומים המתפייטים מבטיחים לנו "ניחוח צלול כמי הים. מקרין רעננות נעימה. התו העליון מורכב מורד ומאגס מים, המלבלבים על גבי שכבת הלב, המורכבת מאדמונית ומציפורן. תו הבסיס הוא הרמוניה עדינה של אוסמנטוס (פרח) ותווים עציים, וביחד הם מעצימים את רכות הניחוח".  הו!
מחיר בחנויות: 388 ש"ח ל 100 מ"ל.

CLASSIQUE – ניחוח הקיץ לאישה.  דבר הקומוניקט: "בתו העליון של הניחוח, ורד בשילוב פריחת תפוז, אליהם ניתזו טיפות רעננות של מנדרינה ולימון סיציליאני. לב הקומפוזיציה חובק בוקה של פרחים טהורים: יסמין סמבק, ילנג ילנג, שושנת העמקים ואיריס לבן. תו הבסיס של הבושם , מעניק לו חושניות, בזכות אקורדים של וניל, מאסק רענן ואמבר".
מחיר בחנויות: 381 ₪ ל 100 מ"ל

ולמה אני מספרת את כל זה? כי - כפי שודאי ניחשתן מהכותרת - אני מגרילה את שני הבשמים! מה שאומר שכל אחת מכן יכולה להיות הבעלים הגאה של שניהם (כן, כן. הבנתן נכון: זוכה אחת - שני בשמים).


מה צריך לעשות כדי להצטרף להגרלה?


חובה:


1. להצטרף לרשימת העוקבים (הריבועים הקטנים עם התמונות פה משמאל), ולציין בתגובה לפוסט זה שאתן מעוניינות להצטרף להגרלה. בסוף תגובתכן אנא השאירו אימייל תקף שישמש אותי ליצירת קשר עמכן למקרה שזכיתן. שימו לב: אם המייל שאתן משאירות איננו המייל שמשמש אתכן לעקיבה בבלוג, אנא ציינו בסוגריים מהו השם/ניק שאיתו אתן עוקבות אחר הבלוג (בלי זה לא ניתן להצטרף להגרלה).  מעשה זה יקנה לכן כניסה אחת להגרלה.




רשות:


2. לפרסם את דבר ההגרלה בבלוג שלכן או ברשת החברתית המועדפת עליכן (עד שלושה פרסומים בבקשה!)  ולהוסיף את הלינק לפרסום פה בתגובות. כל פרסום שכזה יקנה לכן כניסה נוספת להגרלה נוסף על האחת שמקנה לכן סעיף 1.




כמה עניינים והבהרות:
1. ההגרלה תיערך ב 1/8/2011

1. על אף שהפניה היא בלשון נקבה גם זכרים מוזמנים להצטרף!

2.  הזוכה יקבל את שני הבשמים באריזתם המקורית אך ללא הצלופן העוטף (הייתי חייבת לפתוח כדי להסניף...).

3.  את שני הבשמים קיבלתי להתנסות מהחברה

בהצלחה!

Jimmy Choo EDP - ביקורת בושם

כחובבת בשמי נישה, קלאסיקות ביזאריות ומצחינות ותווי ריח המעוררים חלחלה באדם הסביר, לא אפתיע איש אם אומר שקשה לרגש אותי עם בשמי מיינסטרים של מותגים נוצצים המבטיחים "נשיות, יוקרה וסטייל האצורים בבקבוק". מצוידת בסקפטיות המתבקשת ובביקורת שגולגלה מראש  - שהרי על רוב בשמי המיינסטרים אפשר לכתוב ביקורת עוד טרם הסנפתם - ניגשתי אל ג'ימי צ'ו - הבושם החדש והראשון של מותג הנושא את אותו שם, הידוע לחלקנו הפאשניסטי כמותג נעלי יוקרה - ללא תקוות גדולות או ציפיות מרחיקות לכת.


ואמנם - לא התרגשתי. אבל... יש פה איזשהו אבל, ואליו אגיע בהמשך. אתחיל בסדר הנכון: את הבושם קיבלתי מיחצנים באריזה (ובשקית תואמת) בדוגמת עור נחש ובצבע ורוד, כנראה כיאה "לאישה של ג'ימי צ'ו" אשר מהעלון שצורף לשקית אני למדה שהיא "עוצרת נשימה בעלת עוצמה נשית, בוטחת, סקסית זוהרת ומפתה"  - לא פחות.  ההתזה הראשונה והדקות הראשונות שבאו בעקבותיה היו מהסוג שהיה גורם לי - אילו הייתי פוגשת בבושם בנסיבות אחרות, חנות למשל - לסנן "הו לא!" ולהצטער על עצם המפגש המתוק, מתוק מדי הזה ולהתפלל שמים וסבון יצליחו להוריד דבר כזה. כיוון שקיבלתי את הבושם בנסיבות שבמסגרתן עלי לכתוב עליו ביקורת, נמנעתי מעניין המים והסבון, ולמרות שהיה לי לא קל בהתחלה,  כל מה שקרה אחר כך הסתמן כהרבה הרבה יותר טוב. בעלון טוענים שאמור להיות שם "תו עליון ירוק". אני לא יודעת מה אתכם, אבל אצלי תו עליון ירוק מעלה אסוציאציות לעשב מריר, חריף מעט ועוקצני או לחלופין לאלמנט ציטרי חמצמצץ ,כמו קליפות ליים למשל. אבל מסתבר שתו עליון ירוק יכול להיות באותה מידה אגס. על כל פנים, זה מה שנדמה לי שאני מריחה שם. לא כל כך את הפרי החביב המוכר לכולנו, אלא יותר את הפרשנות המבושמת שתמצאו לאגס בהרבה מאוד בשמי מיינסטרים פירותיים, וגרוע מכך - גם בשמפואים של הרבל אסנס...  לא מספיק מתוק? תלוי את מי שואלים.  בג'ימי צ'ו החליטו כנראה שאין כזה דבר יותר מדי מתוק, והוסיפו עוד ועוד סוכר.  עשר דקות חולפות, עשרים, שלושים וחמישים, וזה עדיין מתוק. כעבור שעה משהו משתפר: עדיין מתוק אבל רך יותר, עגול וחמים. פצצת הסוכר הופכת לקרמל מושחם ונעים, חרוך מעט, ונגיעות פאטשולי מצטרפות אליו.  אין זה הפטשולי הפראי והמטונף של אנג'ל, אלא פטשולי מעודן, נקי וחף מצחנה. השילוב של הפאטשולי והקרמל מזכירים לפרקים קטורת (ופתאום כשאני חושבת על זה יש בבושם אפילו משהו שמזכיר לי את Flower Oriental הפלאי של קנזו שיצא מייצור) , וכשזה קורה זה  נפלא. אבל רוב הזמן, המתיקות - שאגב נותרת עד אחרון רגעי הבושם למרות שמינונה הולך ויורד - מכסה על כל מה שיכול היה להיות פראי באמת. אבל למרבה המזל זוהי מתיקות נעימה ומנחמת. לא סוכריית פירות מבחילה אלא עיסה קרמלית משחתית וקרמית עם אלמנט (לא מספיק) שרוף...  פרק הסיום של הבושם על העור הוא ללא ספק החלק הטוב באמת:  עננה של חמאת קרמל משכרת וכמעט ממכרת. אילו רק היה אפשר לתפוס את המקטע הזמני הזה ולאצור אותו בבקבוק אני חושבת שהייתי אוהבת את הבושם ללא סייגים...


המסקנה: לפעמים כדאי לתת צ'אנס גם למה שמתחיל לא טוב.


בונוסים: המחמאות לא מפסיקות להגיע ואפילו מכיוונים מפתיעים. כחובבת בישום "אחר" אינני מקבלת מחמאות על הבשמים שאני לובשת לעיתים קרובות. זה בסדר מבחינתי ואפילו רצוי (פיתחתי מעין תיאוריה סנוביסטית שלפיה בושם שלא מקבל מחמאות הוא בהכרח טוב ומוצלח מבושם האהוב על רבים), אבל מודה שהיה משהו מרענן ואפילו כמעט נעים בלהיות מורעפת כל כך במחמאות.


הסיאז': למרות המתיקות, הסיאז' לא היסטרי. לא תצליחו להחניק אולם (ואפילו חדר) עם ג'ימי צ'ו. לעומת זאת, זה לא בדיוק הבושם שתצליחו ללבוש בלי שאף אחד ירגיש. איפשהו באמצע - מי שמתקרב מריח. מה שמעביר אותנו בטבעיות לשאלת ה...


לבישות: ובכן, הבושם לביש לגמרי. לא מהסוג שצריך לחשוש ללכת איתו לעבודה, ולא מהסוג שחייבים להימנע ממנו בקיץ. הוא לא כבד, לא מעיק ולחלוטין לא אופנסיבי.


ובכל זאת: חידוש גדול אין פה, רק מיינסטרים עשוי היטב. אבל היי, עם כל כך הרבה מיינסטרים בלתי לביש שמסתובב היום, גם זה משהו בימינו!


התווים הרשמיים (ציטוט מהקומוניקט) : "תו עליון ירוק, תו אמצע של סחלב פראי, ותו בסיס עשוי טופי ופטשולי אינדונזי חושני".


המחיר בארץ : 60 מ"ל: 464 ש"ח
                    100 מ"ל: 630 ש"ח


את ג'ימי צ'ו אפשר להשיג בכל הפארמים, האפרילים והמשבירים למיניהם.